ברכות השחר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכות השחר בסידור

ביהדות, בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הן ברכות הנאמרות לפני תפילת שחרית כדי לבטא הודיה על החיים המתחדשים מדי יום לאחר השינה. ברכות השחר נקבעו בתלמוד כברכות שיש לומר מיד לאחר שאדם מתעורר משנתו עם בוקר בשעה שנהנה מדברים אלו, אך לאורך הדורות השתנה המנהג וכיום מקובל לומר את הברכות בבית הכנסת לפני תפילת שחרית.

ברכות השחר בהשכמה

מקורן של ברכות השחר בתלמוד מסכת ברכות (דף ס עמוד ב). על פי הגמרא, נתקנו הברכות על כל פעולה ופעולה שעושה האדם בעת קימתו והשכמתו בבוקר. סדרן של הברכות הוא כדלהלן:

  • כשאדם נעור משנתו, הוא אומר:

אלקי, נשמה שנתת בי - טהורה. אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, רבון כל העולמים, אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים.

  • כששומע את קול התרנגול, אומר: "ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
  • כשפוקח את עיניו, אומר: "ברוך פוקח עוורים".
  • כשמיישר את איבריו ומתיישב, אומר: "ברוך מתיר אסורים".
  • כשלובש את בגדיו, אומר: "ברוך מלביש ערומים".
  • כשנעמד, אומר: "ברוך זוקף כפופים".
  • כשמניח רגליו על הקרקע, אומר: "ברוך רוקע הארץ על המים".
  • כשמתהלך, אומר: "ברוך המכין מצעדי גבר".
  • כשנועל את נעליו, אומר: "ברוך שעשה לי כל צורכי".
  • כשחוגר את חגורו, אומר: "ברוך אוזר ישראל בגבורה".
  • כשפורשׂ את הסודר על ראשו, אומר: "ברוך עוטר ישראל בתפארה".
  • כשנוטל את ידיו, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".
  • כשרוחץ את פניו, אומר:

ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי. ויהי רצון מלפניך ה' אלקי שתרגילני בתורתך, ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים. ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.

תפילת רבי יהודה הנשיא

התפילה המכונה תפילתו של רבי נאמרה על ידו לאחר שסיים את תפילתו הסדירה. נהוג להוסיפה לאחר ברכות השחר.

תוכנה של תפילת רבי יהודה הנשיא

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם רע ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע, משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית

.

במסכת שבת, דף ל עמוד ב קיים נוסח קצר יותר.

הבדלים בין נוסחים

בסידורים של היום בנוסח אשכנז (על פי רינת ישראל) קיימות תוספות שאינן קיימות במקור התלמודי.

נוסח אשכנז

יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים, ומעזות פנים, מאדם רע ומיצר רע, מחבר רע, ומשכן רע, ומפגע רע, מעין הרע, מלשון הרע, ממלשינות, מעדות שקר, משנאת הבריות, מעלילה, ממיתה משונה, מחליים רעים, ממקרים רעים ומשטן המשחית, מדין קשה, ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית, ומדינה של גיהנום.

נוסח עדות המזרח

הנוסח המופיע בסידור רינת ישראל על פי עדות המזרח קרוב יותר לנוסח התלמודי, ויש בו שינויים קטנים בלבד. גם בו מופיע הנוסח האישי: "אלוקי ואלוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום [...] ומוסיף: מעין הרע, מלשון הרע, מדין קשה ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית".

תפילה זו על פי נוסחיה ודקדוקיה היא תפילה אישית הפונה לקב"ה בלשון יחיד (אלוקי, אבותי, תצילני) כיאה לתפילה מעין זו.

התפילה היא בקשה מאת ה' להציל את האדם הפרטי מצרות שונות שאליהן עלול הוא להיחשף במהלך היום. התפילה נאמרת מאז ימי הגאונים בכל יום בברכות השחר.

ברכות השחר בבית הכנסת

במשך השנים כשנתרבו האנשים שלא היו בקיאים בברכות השחר, שינו הגאונים את התקנה ותיקנו לסדר את כל ברכות השחר בבית הכנסת, בזו אחר זו. עם זאת, לא כל הראשונים קיבלו תיקון זה, הרמב"ם, למשל, פסק[1] כי התקנה המקורית לא זזה ממקומה, ויש לברך את הברכות על פי סדרן המקורי. להלן הסדר שהתגבש על פי רוב הפוסקים להלכה:

ברכות הנאמרות בהשכמה

  • נטילת ידיים: חכמים תיקנו ליטול ידיים בכל בוקר, כשניעור האדם משנתו. בדברי הראשונים מבוארות כמה סיבות לתקנה זו: לדעת הרא"ש[2] הואיל והידיים "עסקניות הן", קרוב לוודאי שבמשך השינה נגעו באזורים המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים. לדעת הרשב"א[3] בבוקר נעשים כברייה חדשה, וצריך להתקדש ככהן לפני עבודתו שרחץ בכיור. מלבד טעמים אלו קיימת סיבה נוספת ליטול ידיו מפני שיש רוח רעה השורה על ידי הישן ומסתלק כשיטול ידיו שלש פעמים.[4] אך אין זה טעם לברך.[5] הפוסקים הביאו מהאריז"ל שיש להקפיד ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין. כלומר: קודם יטול את יד ימין, ואחר כך את שמאל, ושוב ימין ושמאל ועוד פעם ימין ושמאל. בתום הנטילה מנגב את ידיו היטב ומברך: "ברוך... אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".
  • ברכת אשר יצר: כל פעם במשך היום לאחר שאדם נכנס לשירותים ונפנה עליו לשטוף את ידיו ולברך "ברוך... אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים... רופא כל בשר ומפליא לעשות".[6]אך אם לא נפנה אלא רק נכנס, או אם נפנה ולא נגע בידיו, שאין ידיו מלוכלכות אינו צריך שטיפה כלל.[7].
  • אלוקי נשמה: בתפילה זו האדם מודה לאלקים על כך שהשאיל לו את נשמתו, ויודע כי יבוא היום בו יצטרך להחזיר את נשמתו לבורא עולם. "נשמה שנתת בי טהורה היא... ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא... המחזיר נשמות לפגרים מתים".
  • ברכות התורה: שלוש ברכות שלאחר אמירתן רשאי האדם לומר וללמוד דברי תורה: תורה, משנה וכדומה.
  1. "על דברי תורה" (נוסח הספרדים) או "...לעסוק בדברי תורה" (נוסח האשכנזים).
  2. "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך... יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה... המלמד תורה לעמו ישראל".
  3. "בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו...".
  4. לאחר ברכות התורה נהוג, על פי דעת הרבה פוסקים, להתחיל מיד בלימוד תורה (כדי לקיים את ההלכה "ברכות - עובר לעשייתן") וללמוד מקרא, משנה ותלמוד: הקטע מן המקרא הוא ברכת כהנים, הקטע מן המשנה הוא רשימת המצוות שאין להם שיעור - כלומר שהכמות הנדרשת לעשייתן לא הוגדרה (מסכת פאה א, א) וקטע מן התלמוד המתאר את המצוות שהשכר עליהן ניתן גם בעולם הזה וגם בעולם הבא (מסכת שבת קכז עמוד א'). גם קטע המשנה וגם קטע התלמוד מביאים כדוגמה מועדפת את מצוות לימוד התורה.

סדר הברכות בבית הכנסת

  • ברכות השחר בנוסח אשכנז: לפי נוסח אשכנז, לאחר הברכה הראשונה ("אשר נתן לשכוי"), שלוש ברכות על תפקיד היהודי בעולם שבהן מודה הוא על העובדה שהוא יהודי - מצות, שהוא לא עבד שפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן ושהוא אינו אשה הפטורה ממצוות אלו. הברכות הן: שלא עשני גוי/גויה, שלא עשני עבד/שפחה, שלא עשני אשה/שעשני כרצונו. אחרי זה באות הברכות פוקח עורים, מלביש ערומים, מתיר אסורים, זוקף כפופים, רוקע הארץ על המים, שעשה לי כל צרכי, המכין מצעדי גבר, אוזר ישראל בגבורה, עוטר ישראל בתפארה, הנותן ליעף כח, המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, תפילת רבי יהודה הנשיא.
  • ברכות השחר בנוסח עדות המזרח: פוקח עוורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים, מלביש ערומים, הנותן ליעף כח[8], רוקע הארץ על המים, המכין מצעדי גבר, שעשה לי כל צרכי, אוזר ישראל בגבורה, עוטר ישראל בתפארה, שלא עשני גוי/גויה, שלא עשני עבד/שפחה, שלא עשני אשה/"ברוך שעשני כרצונו" בלא שם ומלכות, המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי.
  • פרשת העקידה: אומרים פרשת העקידה בכל יום כדי להזכיר זכות אבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע את היצר לעבוד את הקב"ה כמו יצחק אבינו.
  • ברכת "המקדש את שמו ברבים": קטע שתחילתו "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי", ועוסק בשבח עם ישראל המקדשים את שם ה'. הקטע מכיל גם את הפסוק של שמע ישראל וברוך שם ומסתיים ב"ברוך המקדש את שמו ברבים" (לפי נוסח אשכנז מסיימים בשם בלי מלכות).

אחרי ברכות השחר אומרים את פרשת הקרבנות.

ברכה ללא עשייה

נחלקו הראשונים במידה ולא שמע קול התרנגול או שאינו חוגר חגורה וכו' אם יכול לברך עליהם "הנותן לשכוי בינה" או "אוזר ישראל בגבורה": דעת הרמב"ם ש"כל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה"[9]. וכן נפסק בשולחן ערוך[10].

דעת הטור: שיש חילוק בין דברים שאין לו הנאה מהם כגון "הנותן לשכוי בינה" או "רוקע הארץ על המים" שאם לא הגיעו לידו שלא שמע וכו' בכל זאת מברך. לבין דברים שמברך על ההנאה מהם כמו "מלביש ערומים" או "אוזר ישראל בגבורה" שאם לא נהנה לא יברך[11].

דעת הרמב"ן: שברכות השחר "ברכות שבח הן על נוהג העולם, ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו וכן בכולם"[12] וכך פסק הרמ"א[13] לפי מנהג האשכנזים.

ברכות נוספות

בחלק מהפוסקים מובא ברכות שונות שאינן נזכרות בתלמוד כגון "מגביה שפלים" "הנותן ליעף כח" ועוד. וכתב על זה השלחן ערוך:[14] "יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם".

כך גם לגבי "הנותן ליעף כח" כתב: "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים" אולם הרמ"א ציין: "אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה" וכך נוהגים בימינו האשכנזים וחלק מהספרדים.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הלכות תפילה פרק ז הלכות ג-ט. וראה שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם סימן פג.
  2. ברכות ס,ב סימן כ"ג.
  3. שו"ת חלק א' סימן קצ"א.
  4. שבת קח, ב וקט,א. זוהר וישב דף קפד,ב מאריך בעניין הטומאה אך לא מזכיר שיטול ג' פעמים.
  5. רשב"א שם.
  6. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ו
  7. ראהשולחן ערוך, אורח חיים, סימן קע, סעיף א
  8. לדעת השולחן ערוך, אורח חיים, סימן מו, סעיף ו אין לברך ברכה זו, וכך דעת הרב שלום משאש. לעומת זאת מרבית המתפללים בנוסח הספרדים נוהגים לאומרה, וכן היא גם דעת הרב עובדיה יוסף. בין יתר הטענות הסתמך הרב עובדיה יוסף על דברי שער הכוונות בנושא. ראו יביע אומר חלק ב אורח חיים סימן כה.
  9. משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ז'
  10. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן מו, סעיף ח
  11. טור אורח חיים סימן מו.
  12. חידושי הרמב"ן פסחים ז:
  13. שולחן ערוך שם.
  14. אורח חיים סימן מו סעיף ז.
  15. ראה הערה 8.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0