בנימין נתניהו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין נתניהו
Benjamin Netanyahu 2018.jpg
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס
אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט
ראש ממשלת ישראל ה-9 (כהונה שנייה)
תקופת כהונה 31 במרץ 2009 - מכהן (10 שנים)
סגן אביגדור ליברמן, אהוד ברק, אלי ישי, דן מרידור
הקודם בתפקיד אהוד אולמרט
תחת הנשיאים שמעון פרס
ראובן ריבלין
אירועים בתקופתו * 2011 המחאה החברתית
ראש ממשלת ישראל ה-9 (כהונה ראשונה)
תקופת כהונה 18 ביוני 1996 - 6 ביולי 1999 (3 שנים)
סגן דוד לוי, זבולון המר, רפאל איתן, משה קצב
הקודם בתפקיד שמעון פרס
הבא בתפקיד אהוד ברק
תחת הנשיא עזר ויצמן
אירועים בתקופתו * 1996 מהומות מנהרת הכותל
שר החוץ ה-12
תקופת כהונה 6 בינואר 1998 - 13 באוקטובר 1998 (40 שבועות ויום)
הקודם בתפקיד דוד לוי
הבא בתפקיד אריאל שרון
-
תקופת כהונה 6 במאי 2015 - 17 בפברואר 2019 (3 שנים ו-41 שבועות)
הקודם בתפקיד אביגדור ליברמן
הבא בתפקיד ישראל כ"ץ (מ"מ)
שר הביטחון ה-19
תקופת כהונה 18 בנובמבר 2018 - מכהן (31 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד אביגדור ליברמן
שר האוצר ה-16
תקופת כהונה 28 בפברואר 2003 - 9 באוגוסט 2005 (שנתיים ו-23 שבועות)
הקודם בתפקיד סילבן שלום
הבא בתפקיד אהוד אולמרט
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
חבר הכנסת
תקופת כהונה 22 בנובמבר 1988 - 6 ביולי 1999 (10 שנים)
הבא בתפקיד יובל שטייניץ
חתימה -

בנימין (בּיבּי) נתניהו (להאזנה (מידע · עזרה); נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון ושר הבריאות הנוכחי.

בין השנים 1984–1988, טרם הצטרפותו למפלגת הליכוד ובחירתו כחבר הכנסת השתים עשרה, היה נתניהו שגריר ישראל באו"ם. לאחר מכן כיהן כראש ממשלה במשך ארבע כהונות, המחולקות לשתי תקופות: הראשונה, בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע, בין השנים 1996–1999, והשנייה, שהחלה ב-2009, בראשות ממשלת ישראל השלושים ושתיים, ונמשכת עד היום (2019). בנוסף כיהן נתניהו כשר האוצר וכשר החוץ, וכן כראש האופוזיציה. בין השנים 1993–1999 כיהן כיושב ראש מפלגת הליכוד, תפקיד שחזר למלא מדצמבר 2005 ועד היום.

סרטונים בנימין נתניהו - וידאו

תוכן עניינים

נעוריו ושירותו הצבאי

נתניהו נולד בתל אביב וגדל בירושלים. הוא השני מבין שלושה בנים של צילה לבית סגל (1912–2000) ופרופ' בנציון נתניהו (1910–2012). בסוף שנות ה-50 וה-60 חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית. הוא החל ללמוד בתיכון ליד האוניברסיטה, עד שמשפחתו עברה לארצות הברית בשנים 1963–1969, וגרה בצ'לטנהם, פרוור של פילדלפיה שבפנסילבניה, שם למד נתניהו בבית הספר התיכון המקומי והיה פעיל במועדון הדיבייט.

ב-1967, עם סיום לימודיו בתיכון, שב נתניהו לישראל כדי להתגייס לצה"ל. שרת כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל. ביחידה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה, תחת פיקודו של עמירם לוין[1] והשתתף בפעולות מיוחדות בעומק קווי האויב. בין היתר, השתתף במבצע תשורה, במבצע תופת ובמבצע בולמוס 4 במהלך מלחמת ההתשה[2], במהלכו כמעט ונהרג, לאחר שהצבא המצרי פתח באש על כוח היחידה והקומנדו הימי, בעת שצלח את תעלת סואץ על גבי סירות גומי, בדרכו לעבר הגדה המערבית, שהייתה בשליטת כוחות מצריים[3]. בהמשך, סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות[4] ומונה למפקד צוות ביחידה[5]. כמפקד צוות השתתף נתניהו, בין היתר, במבצע ההשתלטות על מטוס "סבנה", ב-8 במאי 1972, שעליו פיקד מפקד היחידה, אהוד ברק. נתניהו נפצע בפעולה זו מפליטת כדור של חברו ליחידה. בפעם אחרת, בעת ביצוע פעולה עלומה בסוריה, נתקע הצוות שעליו פיקד בדרך והלוחמים סבלו מתשישות ומקור. מפקד פלוגתו, עוזי דיין, חש לעזרתם וחילץ אותם[6]. בקיץ 1972, השתחרר נתניהו מצה"ל בדרגת סרן. הוא הוסיף לשרת במילואים בסיירת לפחות עד שנת 1981[7].

לימודים אקדמיים

לאחר שחרורו מצה"ל, חזר נתניהו לארצות הברית, שם קיבל תואר ראשון באדריכלות ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת MIT שבמסצ'וסטס[8]. בנוסף, למד לימודי מדע המדינה באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו, עבד כשנתיים בחברה לייעוץ עסקי, "בוסטון קונסלטינג גרופ" ("BCG"). באותה העת כינה עצמו "בנג'מין ניתאי" או "בן ניתאי" (ניתאי היה שם העט שבו נהג אביו לחתום לעיתים על מאמריו)[9]. לאחר שנים, בראיון לתקשורת, הבהיר כי עשה זאת כדי שהסביבה שאינה דוברת עברית תוכל להגות את שמו ביתר קלות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, שב לישראל כדי להשתתף במלחמה. הוא לחם בחזית הדרום, כקצין מילואים ביחידה[10]. במהלך המלחמה, פיקד נתניהו על מבצע מיוחד בחזית הצפון[11]. עם סיום המלחמה שב ללימודיו בארצות הברית.

ראשית פעילותו הציבורית

בשנת 1976, שכל נתניהו את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה, בעת שרותו כמפקד סיירת מטכ"ל.

לאחר סיום לימודיו בשנת 1977, שב לישראל. מספטמבר 1976 ועד 1980, עמד בראש מכון יונתן לחקר הטרור, שערך מספר כנסים בינלאומיים בנושא הטרור[12][13]. בין השנים 1980–1982, עבד כמנהל השיווק של חברת הרהיטים "רים תעשיות"[14]. ב-1980, זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, במשותף עם אחיו, עדו, בעבור הוצאת מכתבי יוני[15][16]. במסגרת פעילותו במכון יונתן לחקר הטרור, הכיר נתניהו מספר פוליטיקאים, ביניהם השר משה ארנס, שהכניסוֹ לפוליטיקה, והמליץ עליו לכהן כציר ישראל בוושינגטון, תפקיד שאותו מילא בין השנים 1982–1984. לאחר סיום תפקידו של ארנס כשגריר, מילא נתניהו את מקומו, עד למינויו של מאיר רוזן[17].

בין השנים 1984–1988, כיהן נתניהו כשגריר ישראל באו"ם, והתבלט בהופעותיו המלוטשות בתקשורת העולמית. לאחר חשיפת הקונגרס היהודי העולמי את עברו של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, אשר שרת כקצין בורמאכט במלחמת העולם השנייה[18], תבע נתניהו מהאו"ם, בהצלחה, לחשוף מסמכים הקשורים לעברו של ולדהיים ולעברם של פושעי מלחמה נאצים נוספים[19][20].

בשנת 1988, הוענק לנתניהו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[21].

ראשית הקריירה הפוליטית (1988–1996)

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, שנערכו בשנת 1988, שב נתניהו לישראל והצטרף למפלגת "הליכוד". בבחירות המקדימות במרכז תנועת החרות זכה במקום החמישי, וברשימת הליכוד שכללה את המפלגה הליברלית הישראלית ויגאל הורוביץ - הוצב במקום התשיעי ברשימה. הוא נבחר לכנסת ה-12, והתמנה לסגנו של שר החוץ משה ארנס, ולאחר מכן של דוד לוי. גם בתפקיד זה התבלט בהופעותיו התקשורתיות. בין לוי ונתניהו לא התקיים שיתוף פעולה, ונוצרו ניצני יריבות שהתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד, אשר נערכה בשנת 1991, נמנה נתניהו עם חברי המשלחת הישראלית, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר. בעקבות המתח בינו ובין לוי עבר נתניהו לאחר הוועידה מתפקיד סגן שר החוץ לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

בבחירות לכנסת השלוש עשרה, שנערכו בשנת 1992, הוצב נתניהו במקום השישי ברשימת הליכוד. לאחר מפלת המפלגה בבחירות, התמודד נתניהו ב-1993 בבחירות הפנימיות לראשות המפלגה, במקום שמיר שפרש. נתניהו גבר בבחירות אלה על דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, וקיבל 52%.

במהלך מסע הבחירות הפנימיות, התפרסמה "פרשת הקלטת הלוהטת". בהופעה טלוויזיונית במהדורת "מבט לחדשות" טען נתניהו, כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה - העמיקה את הקרע בין השניים. הקלטת לא נמצאה, ולימים התנצל נתניהו על דבריו כלפי לוי.

כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ביקר נתניהו בחריפות את הסכמי אוסלו, שנערכו בשנת 1993, והזהיר שההסכם יביא לגל טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל. נתניהו ביקר באתרים של פיגועי טרור (כגון באתר הפיגוע בקו 5 ב-19 באוקטובר 1994), והשתתף בהפגנות הימין, קטנות וגדולות, נגד מדיניות ממשלת רבין. בין הבולטות בהפגנות אלה הייתה הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', אשר נערכה באוקטובר 1995. השתתפותו בהפגנה בצומת רעננה, שבה נישא ארון קבורה שעליו הכיתוב "רבין קובר את הציונות", והוצג בה חבל תלייה - זכתה לפרסום רב[22]. נתניהו אמר שלא ראה את הארון.

בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, שהתנגד לדרכו הפוליטית. רבים בשמאל האשימו את נתניהו בהסתה נגד רבין, ואלמנתו, לאה רבין ז"ל, סרבה ללחוץ את ידו במהלך טקס ההלוויה.

הניצחון בבחירות 1996

ב-29 במאי 1996, נערכו הבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לפי שיטת הבחירה הישירה. בהתמודדות על תפקיד ראש הממשלה, גבר נתניהו על ראש הממשלה המכהן, שמעון פרסהחליף את רבין לאחר הירצחו), ברוב של 50.5% לעומת 49.5% לפרס, ובהפרש של כ-29,000 קולות. ניצחונו התקבל בהפתעה על ידי הפרשנים הפוליטיים, לאחר שרוב הסקרים ניבאו ניצחון לפרס, חלקם בהפרש של יותר מחמישה אחוזים. גם במדגם הטלוויזיה של הערוץ הראשון ניצח פרס את נתניהו בהפרש של 1.4%, וכך גם במניין החלקי של תוצאות האמת במהלך הלילה. לפנות בוקר, התהפכו התוצאות לטובת נתניהו[23][24]. ניצחון נתניהו בבחירות הפך אותו לראש הממשלה הצעיר ביותר שנבחר בישראל, ולראשון שנולד בישראל לאחר קום המדינה.

פרשנים מציינים כמה גורמים שתרמו לניצחון נתניהו:

  • סדרת פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי תנועת חמאס בחודשים פברואר ומרץ, והוצגו על ידה כתגובה לחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, עוררה כעס בציבור על אוזלת ידה של הממשלה במניעתם, ועל הקשר בינם ובין המצב החדש שנוצר ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות הסכמי אוסלו.
  • ההתלקחות בלבנון באפריל ומבצע ענבי זעם: פרס ציפה שהמבצע יתרום לדימויו כמנהיג המסוגל להגן על ביטחון המדינה, אולם הריגתם של כמאה אזרחים בכפר הלבנוני קאנא, כתוצאה מהפגזה ישראלית - הביאה רבים מהבוחרים הערבים להימנע מהצבעה עבורו.
  • מועד הבחירות המוקדמות שנקבע במשא ומתן בין סיעות הכנסת פעל לרעת פרס. אילו היו הבחירות נערכות מוקדם יותר, לא היה למפלגות היריבות זמן מספק להתארגנות, וגם ההשפעה הרגשית של רצח רבין הייתה חזקה יותר.
  • הצלחתו של נתניהו לאחד מאחוריו ברשימת הליכוד-גשר-צומת גם את סיעת "גשר", בראשות יריבו משכבר הימים, דוד לוי, ואת "צומת", בראשות רפאל איתן. אמנם האיחוד לא הביא לתוספת מנדטים לסיעת הליכוד בכנסת.
  • הניכור שחשו קבוצות מסוימות בחברה הישראלית כלפי השמאל. תחושה זו הלכה והתעצמה בחודשים שלאחר רצח רבין, בעקבות התחושה כי כל קול שאינו תואם את זה המשודר מן הממסד - מושתק. לניצחונו של נתניהו חברו קבוצות שונות שנמצאו מחוץ לזרם המרכזי והשליט בישראל – חרדים, עולים חדשים ומזרחים. המפסיד מול נתניהו, שמעון פרס, השיב לשאלה עיתונאית לאחר הבחירות: "מי הפסיד?" באומרו כי "הישראלים" הפסידו ו"היהודים" ניצחו[דרוש מקור].
  • העימות הטלוויזיוני, שאליו הופיע פרס אחרי לילה נטול-שינה, נרגז ומוכן ברישול. לפי סקרי דעת קהל הפסיד פרס בעימות לנתניהו.
  • השימוש בשירותיו של יועץ הבחירות האמריקאי ארתור פינקלשטיין, שטבע סיסמאות כגון: "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס", ועמד מאחורי תשדירי הבחירות של נתניהו, שהיו קצרים, קליטים וחוזרים על עצמם.
  • הבטחותיו של נתניהו לכבד את הסכמי אוסלו שעליהם חתמה הממשלה, למרות התנגדותו העקרונית להם.
  • הקמפיין שיזמו גורמים בארגון צעירי חב"ד, במימונו של המיליארדר היהודי-אוסטרלי, חסיד חב"ד יוסף גוטניק, ימים ספורים לפני הבחירות בסיסמה: "נתניהו. זה טוב ליהודים"[25].
  • הוראתו של הרב שך יומיים לפני הבחירות, לציבור החרדי בכלל ולמצביעי יהדות התורה בפרט - להצביע לנתניהו.

קדנציה ראשונה כראש ממשלה (1996–1999)

נתניהו כיהן לראשונה כראש ממשלת ישראל מ-18 ביוני 1996 עד ל-6 ביולי 1999.

התחום המדיני

4 בספטמבר 1996, בנימין נתניהו נפגש עם יאסר ערפאת במחסום ארז
נתניהו מתארח בסוכתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, אוקטובר 1997


הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת, הוא טען שיש לדאוג להדדיות ולקיים התחייבויות לנסיגות רק במקביל לקיום הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה. בהתאם לכך, המשיך את ההתמהמהות של קודמו שמעון פרס בביצוע מסירת חברון לידי הרשות, העיר היחידה שלא נמסרה לפלסטינים בהתאם להסכמי אוסלו ב', לשליטה פלסטינית. בתחילת ספטמבר 1996 נפגש נתניהו עם יאסר ערפאת במעבר ארז, אולם לא הושגו בפגישה הסכמות.

ב-24 בספטמבר 1996 החליט נתניהו על פתיחת מנהרות הכותל בירושלים; בעקבות זאת פרצו מהומות מנהרת הכותל בכל רחבי יהודה ושומרון ובצפון רצועת עזה, ובמהלכן נהרגו 16 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. לטענת הפלסטינים, המהומות התפתחו בעקבות פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בוויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים, בתואנה שישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. נתניהו הצדיק את האישור שנתן לפתיחת פתח המנהרה בהתאם לחוות דעת של מערכת הביטחון, ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו". מדובר היה באירוע ביטחוני משמעותי בתקופת כהונתו של נתניהו, הן בשל מספר ההרוגים הגבוה בצד הישראלי והפלסטיני והן בשל המחאות החריפות של ערביי ישראל, כולל שביתה כללית והפרות סדר בערים הערביות ובערים המעורבות, שנפסקו תוך ימים ספורים.

בעקבות מהומות מנהרת הכותל מיהר נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לקרוא לנתניהו ולערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפות חוסיין מלך ירדן. הפסגה סללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים בישראלים. כמו כן התחייבה ישראל לקיים שתי נסיגות נוספות שביחד עם הנסיגה מחברון נקראו "שלוש הפעימות". הנסיגה מחברון בוצעה באותו חודש.

בקיץ 1997 התרחשו בירושלים שני פיגועי התאבדות, ובעקבותיהם הורה נתניהו על הריגתו, באמצעות רעל, של ראש הלשכה המדינית של חמאס בירדן, חאלד משעל (ראו ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל). הפעולה לא עלתה יפה, וסוכני "המוסד" שביצעו אותה נתפסו. בתמורה לשחרורם שלחה ישראל תרופת נגד שהצילה את חייו של משעל, ושחררה עשרות אסירים פלסטינים, בראשם שייח' אחמד יאסין. קודם לכן החליט נתניהו שלא לדרוש את הסגרתו של מוסא אבו מרזוק, בכיר חמאס שנתפס בארצות הברית, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש את הפיגועים.

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון, שבמהלכה דרשו הפלסטינים כי נתניהו יקיים את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו ובהסכם חברון לנסיגות נוספות, כינס הנשיא קלינטון את ועידת ואי באוקטובר 1998. בוועידה הסכים נתניהו, מלווה באריאל שרון, שהתמנה לשר החוץ שלו במקום דוד לוי שהתפטר, לנסיגה נוספת, שכללה 13% משטחי C שבגדה שהועברו לשטחי A ו-B,‏ 1% ו-12% בהתאמה, ולפתיחת נמל תעופה בינלאומי ברצועת עזה. בתמורה הבטיחו הפלסטינים לבטל אחת ולתמיד את סעיפי האמנה הפלסטינית הקוראים לחיסול מדינת ישראל. לשם כך התכנסה המועצה הלאומית הפלסטינית בעזה בנוכחות הנשיא קלינטון, אולם לא פורסם נוסח חדש של האמנה שאינו כולל את הסעיפים הקוראים לחיסול ישראל. בטרם הוקדמו הבחירות ביצעה ממשלת נתניהו רק חלק קטן מהנסיגה שלה התחייבה, כאשר נתניהו מציג את מדיניותו על ידי הנוסחה: "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו."

תקופתו של נתניהו התאפיינה בהתמקחויות ארוכות על נסיגות ו"פעימות" של אחוזים בודדים מהשטח. בימיו לא חלה פריצת דרך משמעותית בתהליך כמו בימי רבין, אך גם לא החמרה ביחסים כמו בימי ברק. בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה היה מספר הפיגועים נמוך משמעותית בהשוואה לתקופותיהם של שני קודמיו בתפקיד, יצחק רבין ושמעון פרס, ולשני ראשי הממשלות שלאחריו, אהוד ברק ואריאל שרון. בשנת 1999, שנת כהונתו האחרונה של נתניהו, נרצחו 4 אנשים בפיגועים, המספר הנמוך ביותר מאז ראשית האינתיפדה הראשונה ועד 2008.

במהלך תקופת כהונתו, חל קפאון במגעים עם סוריה, אף על פי שידידו האישי, המיליונר האמריקאי רון לאודר, נשלח לסוריה מטעמו.

לטענת דניס רוס ומרטין אינדיק, טיוטה שהציג לאודר בשמו של נתניהו לסורים, וזכתה להסכמתם, כללה נסיגה מרמת הגולן לקו על בסיס גבולות 1967, כאשר תוואי הקו המדויק ייקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים[26]. לטענת נתניהו, הוא התעקש על כך שקו הגבול יעבור קילומטרים מזרחה יותר[27].

שהיית צה"ל בדרום לבנון המשיכה לגבות קורבנות רבים, בהם:

  • 4 בפברואר 1997 – אסון המסוקים, שבו נהרגו 73 חיילים שהיו בדרכם למוצבים בדרום לבנון. האסון החזיר לסדר היום הציבורי את השאלה האם על צה"ל להמשיך לשהות בדרום לבנון.
  • 23 בפברואר 1997 – שלושה קצינים מסיירת צנחנים נהרגו בהיתקלות באזור הביטחון. בעקבות זאת הודיע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, על התחייבותו לצאת מלבנון תוך שנה מהיבחרו, עדיף תוך משא ומתן עם סוריה. תגובתו של נתניהו הייתה האשמת ממשלת לבנון באי מוכנות לשאת ולתת על הנסיגה.
  • 5 בספטמבר 1997 – אסון השייטת שבו נהרגו 12 לוחמי שייטת 13 במארב של חזבאללה בלבנון.

התחום הכלכלי

נתניהו נואם בבורסה ליהלומים ברמת גן, 1999

נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי הכלכלה החופשית ואת ההפרטה. לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:

  1. הורדת האינפלציה מ-10.59% בשנת 1996 ל-1.34% בשנת 1999.
  2. הפחתת הגרעון התקציבי.
  3. ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר).
  4. ביצוע הפרטה של חברות וגופים ממשלתיים
  5. פתיחת שוק התקשורת לתחרות – הוספת מפעיל סלולרי שלישי: תחילת שירותיה של חברת Yes הטלוויזיה בלוויין, והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.

במהלך תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר: דן מרידור, יעקב נאמן ומאיר שטרית - כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.

עימותים והקדמת הבחירות

תקופתו של נתניהו כראש ממשלה לוותה בחילוקי דעות חריפים בציבור. אנשי השמאל ייחסו לו חלק ביצירת האווירה שאפשרה את רצח רבין, והתנגדותם לו גברה בעקבות דבריו בתקופת כהונתו, כגון התבטאותו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי; הם חושבים שהם יתנו נשק לערבים, והערבים ישמרו עלינו", שאותה לחש לרב יצחק כדורי, או הביטוי "הם מפחדים", שעליו חזר מספר פעמים במהלך הופעתו בפני תומכיו[28]. הופעתו התקשורתית המלוטשת הביאה לו תומכים, אך היחסים בינו לבין כלי התקשורת היו עכורים, והוא האשים אותה בהתנכלות לו. עם זאת, נתניהו זכה לאהדה רבה בחוגי החרדים והימין המסורתי.

במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, ואחר כך כשר החוץ, קידם נתניהו את היחסים עם הימין הנוצרי השמרני האמריקני[29][30][31]. פעילות זו, שלוותה בידידות אישית חמה בין נתניהו, ג'רי פאלוול (אנ') ומנהיגים אחרים מהימין הנוצרי, עוררה ביקורת בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית[32].

יחסיו עם בעלי בריתו הפוליטיים לֻוּוּ לעיתים בחריקות וצרימות. הגיבוי שלא נתן לשר האוצר, דן מרידור בנושא "רצועת האלכסון" הוביל להתפטרות האחרון, כעבור שנה מכניסתו לתפקיד[33]. שר החוץ דוד לוי פרש בגלל התנגדותו לצעדים הכלכליים[דרושה הבהרה] שנקט נתניהו בראשית 1998, אך גם בגלל יחסים אישיים רעועים עמו.

אחרי חתימת הסכם ואי, ביצעה ממשלתו חלק קטן מהנסיגה שהתחייב לה. ההסכם גרם לאכזבה מצד חלק מאנשי הימין בקואליציה, ואילו התמהמהותו של נתניהו ביישומו והמתקפה החריפה שלו על מפלגות השמאל עם שובו מהוועידה מנעו ממפלגות השמאל לספק לו רשת ביטחון. ההתמרמרות על התנהלותו האישית הובילה לאבדן תמיכת גורמי מרכז בו. שיתוף הפעולה בין כל אלה הוביל להקדמת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה.

ב-21 בדצמבר 1998, הצביעה הכנסת על פיזורה בקריאה שלישית ועריכת בחירות טרם סיום תאריך כהונתה המקורי, כמחווה של הבעת אי-אמון בנתניהו, על אף ניסיונותיו למנוע את ההצבעה ולגרום לדחייתה.

בבחירות לראשות הממשלה התמודדו נגד נתניהו אהוד ברק, מועמד מפלגת העבודה; יצחק מרדכי, שאותו פיטר נתניהו מתפקיד שר הביטחון, כשגילה כי הוא מתכוון להצטרף למפלגת המרכז ולרוץ נגדו; בני בגין, שעזב את הליכוד והועמד בראש האיחוד הלאומי, ועזמי בשארה.

בסופו של דבר פרשו מרדכי, בגין ובשארה מהמרוץ, בגין תמך במועמדותו של נתניהו, ואילו מרדכי ובשארה תמכו במועמדותו של ברק, שניצח בסופו של דבר במאי 1999, כשזכה ברוב של 56% מקולות הבוחרים.

נתניהו הודה בתבוסתו עוד לפני פרסום התוצאות הסופיות, והודיע על נטילת פסק זמן מהפוליטיקה, כשלצדו עומד אריאל שרון, שהוצג כמחליפו בראש הליכוד. לימים תלה נתניהו את כישלונו בקדנציה הראשונה, בכך שלא הקים ממשלת אחדות עם בחירתו, ושלא שיער עד כמה עמוקים הקרע בעם והטינה שרחש לו השמאל.

הפרישה מהפוליטיקה והחזרה (1999–2009)

נתניהו עם ולדימיר פוטין במוסקבה, 2000

לאחר שהפסיד בבחירות 1999, פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומחברותו בכנסת.

עם נפילת ממשלת ברק בסוף שנת 2000, ביטא נתניהו שאיפה לחזור לפוליטיקה. על פי חוק, התפטרות ברק אמורה הייתה להוביל לבחירות לראשות הממשלה בלבד. נתניהו דרש שיתקיימו גם בחירות לכנסת, משום שטען שאם הרכבה לא ישתנה, לא תתאפשר הקמת ממשלה יציבה. ש"ס, שלא רצתה להסתכן בירידת כוחה, סירבה לתמוך בפיזור הכנסת, אך סייעה להעברת חוק שאיפשר לנתניהו להתמודד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. נתניהו החליט שלא להתמודד, החלטה שהובילה לעלייתו המפתיעה לשלטון של אריאל שרון, שנחשב באותה עת ל"בלתי בחיר" ולפופולרי פחות מנתניהו.

בטרם מבצע "חומת מגן", תקף נתניהו את הבלגתו של שרון מול הפיגועים וקרא לכניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. הוא קרא גם ליצירת הפרדה בין השטחים הפלסטיניים לישראל, אם כי שמר על עמימות לגבי האופן שבו תבוצע הפרדה זאת. רק מאוחר יותר היה מתומכיה של גדר ההפרדה. עם פירוק ממשלת האחדות בסוף שנת 2002, הצטרף נתניהו לממשלת שרון כשר החוץ. הוא ניסה להתמודד מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד בבחירות הפנימיות.

שר האוצר

נתניהו כשר האוצר, 2003

עם כינון ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוצע לנתניהו תפקיד שר האוצר. נתניהו, שחפץ בתיק החוץ, סירב תחילה, אך לבסוף קיבל את התפקיד, לאחר שהובטחה לו יד חופשית וגיבוי מצד ראש הממשלה, הבטחה שאכן קוימה במהלך הקדנציה. נתניהו גרס כי עידוד כלכלת השוק יביא לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי במשק. במהלך כשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר אוצר, ערך רפורמות מרחיקות לכת בתחומים שונים, בעיקר בתחום המיסוי ושוק ההון. הוא הוביל מדיניות קפיטליסטית תקיפה, וקידם יוזמות להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים נרחבים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות.

צעדים בולטים של נתניהו כשר האוצר:

  • בתחילת כהונתו, האיץ את הרפורמה שהחל בה קודמו, סילבן שלום, שבאה להקטין את שיעורי מס ההכנסה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי ההתנחלויות, צעד שבו העדיף לדבריו את גישתו הכלכלית על פני זיקתו להתנחלויות. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף, שבו המשיכו גם שרי האוצר שבאו אחריו, להורדת נטל מס ההכנסה ומס החברות בהדרגה עד שנת 2010, להבאת המס השולי המרבי על יחידים לעמוד על 44% (לעומת 50% בשנת 2002), והמס על חברות – 25% (לעומת 36% ב-2002). מגמה זו נפסקה בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, כאשר בשנת 2012 הועלה שיעור המס השולי המרבי ל-48% (ועלה למעשה ל-50% בשנת 2013), אולם שיעורי המס במדרגות הנמוכות יותר (עד הכנסה של כ-40,000 ש"ח לחודש) ירדו במידה ניכרת (הצעד הראשון ברפורמה זו העניק הקלות מס לכל העובדים, בלי יוצא מהכלל, משום שנכללה בו הפחתה של דמי ביטוח לאומי לבעלי שכר נמוך, אך יתר שלביה היטיבו ישירות רק עם בעלי הכנסה בינונית ומעלה). במסגרת תיקון 147 לפקודת מס הכנסה, הועלה שיעור המס מ-15% ל-20% על רווחים ראליים בשוק ההון (לרבות מניות בבורסה וריביות על פיקדונות), והחל משנת 2007 גם על שבח מקרקעין.
  • יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, שכלל העברתן של קרנות הפנסיה הגרעוניות לניהול מיוחד (הלאמה), ומכירת הקרנות המאוזנות שבבעלותן (בעיקר לחברות הביטוח). לקרן פועלי הבניין, שכבר הייתה חדלת פרעון, אפשרה תוכנית הסיוע את תשלום הפנסיה לחבריה. צעד זה לווה בהעלאה ניכרת של הפרשות העמיתים בקרנות הגרעוניות ומעבידיהם, וצמצום בזכויות העמיתים.
  • הביא להקפאת ערכן של נקודות הזיכוי ממס הכנסה למשך שנים אחדות[34].
  • שינה את הקריטריונים לקבלת קצבאות רווחה ("תשלומי העברה"), והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. מטרתה של מדיניות זו נועדה, לדבריו, לעודד אנשים החיים מקצבאות לצאת לעבודה[35]. הקיצוץ בקצבת הילדים היה חריף במיוחד, והוא התאפשר לנוכח העובדה שהמפלגות החרדיות, שבאופן מסורתי פעלו להגדלת קצבה זו (לדוגמה חוק הלפרט), לא היו חלק מהקואליציה. הקיצוצים בקצבת הילדים פגעו בעיקר במגזרים החרדי והערבי, שבהם שיעור הילודה גבוה יחסית. קיצוצים נוספים בקצבאות פגעו באמהות החד-הוריות, במובטלים ובקשישים, ועוררו גל של שביתות במגזר הציבורי ומחאות, כדוגמת זו של ויקי קנפו.
  • בתחילת 2004, הוביל קיצוץ במיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%.
  • קידם רפורמה בשוק ההון, באמצעות "ועדת בכר", שבהתאם להמלצותיה, שמומשו לאחר כהונתו של נתניהו, נאלצו הבנקים למכור את קופות הגמל ואת קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם.
  • הפרטות: במהלך כהונתו, הועברו מספר חברות שהיו בשליטת הממשלה לשליטת גופים פרטיים. ב-2003, הונפקו בבורסה מניות "אל על", עובדה שאיפשרה לקבוצת "כנפיים" של האחים דדי ואיזי בורוביץ לזכות בשליטה בחברה. בתחילת 2004, מכרה המדינה את מניותיה בחברת הספנות "צים" (50% מהחברה) לחברה לישראל שבשליטת האחים יולי וסמי עופר בכחצי מיליארד ש"ח. המהלך, שכונה על ידי העיתונאי מיקי רוזנטל "עסקת השקשוקה", עורר ביקורת ציבורית רבה[36][37][38], ונכתבה עליו הערה בדו"ח מבקר המדינה[39].

גרעין השליטה בבנק דיסקונט נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מתיו ברונפמן, תמורת 1.3 מיליארד שקל, כ-80% משווי השוק, על פי מחיר המניות שנסחרו באותה העת בבורסה. חברת התקשורת "בזק" נמכרה לקבוצה בראשות חיים סבן ואייפקס, במחיר הקרוב לשוויה הבורסאי. נתניהו המשיך בניסיונות קודמיו ומחליפיו בתפקיד למכור את גרעין השליטה בבנק לאומי, אך גם בשנת 2008 לא היה הבנק בידיים פרטיות.

  • הוביל את התוכנית להפוך את הנמלים לתאגידים, במטרה מוצהרת ליצור תחרות בין הנמלים ולייעלם. הדבר לווה בהסכם שכר עם העובדים בו תוגמלו בסכומים גבוהים[40], ונוסדו חברות ממשלתיות עבור כל נמל בישראל. בשנת 2009, כחמש שנים לאחר שהחל נתניהו לפעול להנהגת הרפורמה, וכשלוש שנים לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר, קבע מבקר המדינה כי הרפורמה נכשלה[41].
  • נתניהו דיבר רבות על הצורך לקצץ במגזר הציבורי, והמשיל את המשק ל"איש הרזה (המגזר הפרטי) הסוחב על גבו את האיש השמן (המגזר הציבורי)".

בתקופת כהונתו השתפרו באופן משמעותי המדדים הכלכליים של המשק בישראל:

  • התוצר המקומי לנפש (לפי שווי כוח הקנייה) עלה ב-16% משנת 2002, השנה שקדמה לזו שבראשיתה החל נתניהו את כהונתו כשר האוצר, לשנת 2005, שנת פרישתו מהמשרד[42].
  • המדדים העיקריים בבורסה עלו ב-140%[43].
  • מספר המועסקים עלה מ-2.3 מיליון ל-2.5 מיליון ושיעור האבטלה ירד מ-10.5% ל-8.9%[44].
  • בסוף כהונתו עמד שיעור הצמיחה בישראל על 4.1%, הגבוה מבין המדינות המפותחות. בנוסף, גם האינפלציה בישראל (0.3%) הייתה נמוכה יותר משל כל המדינות המפותחות, פרט ליפן ולסינגפור[45].
  • בעוד שאת 2002 סיימה הממשלה עם גירעון (אמיתי) של 4.5% מהתוצר, את 2005 היא סיימה עם גירעון אמיתי של אפס[44].

בסוף 2002 התקשתה מדינת ישראל לגייס כסף במדינות זרות, מאחר שהחוב הממשלתי גדל באופן ניכר. בדו"ח היציבות הפיננסית של בנק ישראל לשנת 2003 צוין, כי שיפור מעמדה של ישראל בשווקים הפיננסיים נבע, בין השאר, מהקמת ממשלה חדשה, יציבה ובעלת תוכנית כלכלית, ומהקיצוצים בתקציב (אף שעוד לא באו לידי ביטוי בגירעון של אותה שנה), זאת בנוסף לגורמים כמו השיפור במצב השווקים בעולם, קבלת הערבויות האמריקאיות והשיפור במצב הביטחוני[46].

בשנת 2007 פרסמה מחלקת המחקר של בנק ישראל מאמר שבו נאמר כי מדיניותה המקרו-כלכלית של הממשלה בתקופתם של נתניהו, של אהוד אולמרט ושל אברהם הירשזון שהחליפו, גרמה לשליש מהצמיחה במשק, ואילו גורמים חיצוניים, כמו השיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי גרמו לשני שלישים מהצמיחה[47].

נתניהו ספג ביקורת מהארגונים החברתיים, בשל עלייה גדולה בשיעור העוני וגידול משמעותי במדד האי-שוויון במשק. על-פי דוחות של המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני בין 2002 ל-2004 עלה בכ-10%, ומספר הילדים החיים במשפחות עניות עלה ל-12%. ארגוני רווחה דיווחו על עלייה בדרישת הנזקקים למזון ולתרופות, גם בקרב אזרחים שהשתייכו בעבר למעמד הביניים[48], בקרב אזרחים עובדים או פנסיונרים. העוני התרחב בעיקר כתוצאה מהקיצוצים בתשלומי הרווחה והקצבאות.

יחסו לתוכנית ההתנתקות

נתניהו תמך בתוכנית ההתנתקות, אך הסתייג מדרך הביצוע שלה. בין היתר, הוא התנגד לנסיגה מציר פילדלפי, בנימוק שנסיגה משם תביא להברחת אמצעי לחימה לרצועה בהיקף גדול. בנוסף, הוא צידד בעריכת משאל עם בנושא[49]. כשעלתה התוכנית בכנסת, הצביע נתניהו בעדה במסגרת המשמעת הקואליציונית, אך הציב אולטימטום לראש הממשלה לפיו יתפטר אם לא יבוצע משאל עם. בהמשך נסוג בו מהאולטימטום, באומרו שמותו של יאסר ערפאת שאירע בינתיים, דורש בדיקה מחדש של המצב. בהמשך שב ותבע קיומו של משאל עם, אך הצביע יחד עם הממשלה בעד התוכנית בכל ההצבעות שנערכו בנושא בממשלה ובכנסת. ב-7 באוגוסט 2005, ערב ביצוע הפינוי, במהלך ישיבת ממשלה שבה הוחלט על פינוי שלושת היישובים הראשונים, הודיע נתניהו על התפטרותו[50][51]. הוא נימק את החלטתו להתפטר בחששו שבעזה צפוי לקום "בסיס טרור שיסכן את ביטחון ישראל" ובאומרו ש"רפורמת בכר" בבנקים השלימה את הרפורמות שביקש לערוך במסגרת תפקידו. תומכי אריאל שרון טענו שעיתוי ההתפטרות והקישור שלה להתנתקות פוליטיים ואינם ענייניים[50].

מנהיג האופוזיציה בליכוד

ב-30 באוגוסט 2005 הודיע נתניהו על התמודדותו לראשות הליכוד ולראשות הממשלה מול אריאל שרון. אחדים מחברי הכנסת של הליכוד הצהירו על תמיכתם בנתניהו. ימים ספורים לאחר מכן הכריז גם חבר הכנסת עוזי לנדאו על מועמדותו לתפקיד.

נתניהו החל לתקוף את אריאל שרון, וטען כי הוא מוביל את הליכוד בדרך שהיא "שמאלה ממרצ". יחד עם לנדאו ונציגי מרכז הליכוד שהתנגדו לדרכו של שרון, פעל נתניהו להקדמת הבחירות המקדימות לבחירת יו"ר הליכוד, במטרה להדיח את שרון מתפקיד יושב ראש המפלגה, אך ההצעה נדחתה על ידי מרכז הליכוד (ספטמבר 2005) בהפרש קולות קטן. למרות הפסדו, הצהיר נתניהו כי ימשיך להתמודד על תפקיד יושב ראש התנועה.

בראשות הליכוד

בתחילת דצמבר 2005, בעקבות פרישתו של אריאל שרון למפלגה עצמאית בשם "קדימה", הפך נתניהו למועמד המוביל להנהגת הליכוד בבחירות לכנסת השבע עשרה. מולו התמודדו בפריימריס סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין. עוזי לנדאו, שהתמודד בתחילה, הסיר את מועמדותו והודיע על תמיכה בנתניהו, ואילו שאול מופז, שהתמודד בתחילה גם הוא, עבר למפלגת "קדימה". בבחירות הפנימיות שנערכו ב-19 בדצמבר 2005 נבחר נתניהו לראשות הליכוד בקולות 44% מן המצביעים (מול 33% לשלום, 12% לפייגלין ו-9% לכץ).

ב-2 במרץ 2006 הצליח לאשר במרכז הליכוד החלטה המעבירה את בחירות הרשימה לכנסת לפריימריז פתוחים בין כל חברי התנועה[52], ובכך ניטל למעשה כוחו הפוליטי של מרכז התנועה, שנחשב (לפי סקרים שונים) כשנוא בציבור וכמקור לשחיתות בתנועה. התגובות לצעד זה בעיתונות היו מעורבות, מחד זכה לתשבחות על שנלחם למען טוהר המידות במפלגה ועל שהצליח לגרום למרכז לוותר מרצון על עוצמתו, משימה שנראתה עד אז כבלתי אפשרית; מאידך היו שטענו כי מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, בהצביעם על העובדה כי הצעד ננקט לאחר שכבר נבחרה רשימת הליכוד לכנסת ה-17, וכי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו לאחר הבחירות.

הבחירות לכנסת ה-17 הביאו עמן מפלה לליכוד בראשות נתניהו, שזכה ב-12 מנדטים, זאת אף על פי שהמועמד שכנגד היה אהוד אולמרט ולא אריאל שרון, ועל אף עליית חמאס ברשות הפלסטינית ונטילת כוחם של חברי המרכז, שנראו כולם כעומדים לחזק את המפלגה. בנאום התבוסה, קשר נתניהו בין מדיניותו הכלכלית, שפגעה בשכבות החלשות, לבין הכישלון בבחירות, אך קבע כי זו הייתה הכרחית למען הצלת המדינה והודיע שימשיך לעמוד בראש התנועה. בכנסת ה-17 כיהן נתניהו כראש האופוזיציה. בנאומים שנשא כראש האופוזיציה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה הדגיש את הסכנה הנשקפת מאיראן המתחמשת בפצצת אטום והשווה אותה לגרמניה הנאצית. בשנת 2008 אישרה הכנסת הצעת חוק פרטית של נתניהו שעסקה באיסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עם איראן.



הבחירות לכנסת השמונה עשרה

ב-14 באוגוסט 2007 נערכו בחירות לראשות הליכוד. יריבו העיקרי של נתניהו במפלגה, סילבן שלום, פרש בהפגנתיות מהמרוץ לראשות המפלגה בשל הקדמת הפריימריז, תוך שהוא משאיר את נתניהו כמועמד עיקרי יחיד מול פעילים עם כוח מועט במפלגה, משה פייגלין ודני דנון. נתניהו זכה ברוב של 72.8%[53], וביסס את מעמדו כמנהיג הליכוד וכמועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הבאות. מאוחר יותר פעל נתניהו, באמצעות מקורבו, אופיר אקוניס, לדחיקתו של פייגלין אחורה ברשימת המועמדים למקום ה-36, לאחר שזה נבחר למקום ה-20.

בבחירות לכנסת ה-18 זכה הליכוד בראשותו ב-27 מושבים, והיה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת אחרי קדימה בראשות ציפי לבני בהפרש של מנדט אחד בלבד. כיוון שלגוש הימני-דתי, שהמליץ להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, היה רוב בכנסת (65 ח"כים), הנשיא שמעון פרס הטיל עליו להרכיב את הממשלה הבאה. נתניהו הרכיב קואליציה שמורכבת ממפלגתו, ישראל ביתנו, מפלגת העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

קדנציה שנייה כראש ממשלה (2009–2013)

נתניהו בפגישה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בעת ביקור בוושינגטון, 18 במאי 2009



גלעד שליט מצדיע לנתניהו עם שובו לישראל

ב-31 במרץ 2009 החל נתניהו לכהן כראש ממשלת ישראל השלושים ושתיים וכשר לאסטרטגיה כלכלית. הממשלה שהקים כללה 30 שרים ו-9 סגני שרים, ובמספר שריה היא הגדולה בממשלות ישראל.

יחסי חוץ וביטחון

מתחילת הקדנציה השנייה של נתניהו ועד סיום תפקידו של ברק אובמה כנשיא ארצות הברית, הופעל לחץ רב מצד הממשל של אובמה כלפי ממשלת ישראל, להקפיא את המשך הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון ולפעול להקמת מדינה פלסטינית. במהלך הנאום של הנשיא אובמה בקהיר ב-4 ביוני 2009, פנה אובמה לעולם הערבי והצהיר בין היתר כי "ארצות הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הנמשכות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום. הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה". עשרה ימים לאחר נאום אובמה, נשא נתניהו נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן בו פרש את חזונו המדיני בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במרכז הנאום הביע נתניהו לראשונה הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית המותנית בפירוזה ובהכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו הדגיש בנאומו כי יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית מפורזת רק אם ירושלים תישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל, אם לפלסטינים לא יהיה צבא, ואם הפלסטינים יוותרו על תביעותיהם לזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. כמו כן הדגיש כי לישראל הזכות ל"צמיחה טבעית" בהתנחלויות ביהודה ושומרון והסטטוס הסופי שלהן ייקבע רק במשא ומתן. באופן כללי, הנאום של נתניהו בבר-אילן נתפס בציבור כתפנית משמעותית ביחס לעמדות כלפי תהליך השלום שהפגין לפני כן.

נתניהו יזם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון לתקופה של 10 חודשים, באישור הקבינט המדיני-ביטחוני, בעקבות לחץ מצד ממשל אובמה[54].

. ראשי הרשות הפלסטינית הודיעו בתגובה שהחלטת הממשלה איננה ממלאת אחרי "מפת הדרכים" של הנשיא בוש, שמועצת הביטחון נסמכה עליה בהחלטותיה. פעולה זו ספגה ביקורת מהימין, בשל ההקפאה, ומהשמאל, על כך שההקפאה אינה מספקת.

בינואר 2010 החליט נתניהו לאמץ את תוכניתו של השר לביטחון פנים למלחמה במסתננים מהגבול הדרומי, ולהקים מכשול לאורך הגבול עם מצרים בעלות של כמיליארד וחצי שקלים, על ההחלטה אמר נתניהו "קיבלתי את ההחלטה לסגור את גבולה הדרומי של ישראל למסתננים ולמחבלים... מדובר בהחלטה אסטרטגית כדי להבטיח את אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל". בעקבות צעד זה פסקה ההסתננות כמעט לגמרי.

בספטמבר 2010 הסכים נתניהו להיכנס לשיחות ישירות עם הפלסטינים, בתיווכו של ממשל אובמה. המטרה האולטימטיבית של השיחות הישירות הייתה להגיע להסדר סופי ורשמי לסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי יישום פתרון מסוג שתי מדינות לשני עמים עבור העם היהודי והעם הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל. עם זאת, ממשלת ישראל הצהירה בפומבי כי שלום בר-קיימא לא ייכנס לתוקף באופן מיידי בשל נוכחות ארגון חמאס וארגון חזבאללה, המאיימים על התקדמותו של תהליך השלום. בנוסף, ממשלת ישראל דחתה באופן ברור כל הסכם אפשרי עם הצד הפלסטיני כל עוד הצד הפלסטיני מסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית. עם תום תקופת ההקפאה הראשונה דרשו הפלסטינים תקופת הקפאה נוספת, אך ישראל דחתה דרישה זו, מה שהביא להקפאה עמוקה של המשא ומתן בין הצדדים.

לדברי עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי עד 2011, נתניהו הציע לסוריה, בתיווך אמריקאי, הסכם הכולל נסיגה חלקית מרמת הגולן, כאשר במקביל ירדן תמסור לסוריה שטח זהה בגודלו לשטח רמת הגולן שיוותר בידי ישראל ושיכלול את רוב היישובים הישראליים ברמה, וירדן תבצע חילופי שטחים גם עם סעודיה. ההצעה זכתה לברכת ירדן אך נדחתה בידי סוריה על הסף[55].

ביחסי החוץ של ישראל בלטו נושאים שונים, ובהם:

  • משבר מתמשך ביחסים עם טורקיה, משבר שהחל בעת כהונת ממשלת אולמרט, לאחר מבצע עופרת יצוקה, והחריף בתקופת כהונתו של נתניהו, בעיקר בעקבות המשט לעזה בסוף מאי 2010.
  • היעדר משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית, וכתוצאה מכך ניסיון של הרשות הפלסטינית לפנות בספטמבר 2011 לעצרת האו"ם על מנת לקבל הכרה בה כמדינה בגבולות 1967. בעקבות לחץ דיפלומטי, בעיקר מצד ארצות הברית, לא ביקשה הרשות בסופו של דבר לקבל הכרה זו.
  • מאידך, בלטה השקעה במדינות רבות בעלות חשיבות פחותה לישראל שהקשרים איתן הוזנחו במשך השנים.

באוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם הסלמה בדרום הארץ שהחלה מפיגוע קטלני באזור אילת על ידי מחבלים שבאו מעזה דרך סיני, והמשכה במתקפת רקטות מרצועת עזה אל עבר יישובי הדרום.

ב-23 בספטמבר 2011 נאם נתניהו באו"ם כנגד כוונתו של אבו מאזן לדרוש מהאו"ם הכרה במדינה פלסטינית ללא משא ומתן עם ישראל, ובו קרא נתניהו לאבו מאזן למשא ומתן מיידי, והדגיש את צורכי הביטחון של ישראל[56]. במקביל, פעל נתניהו מאחורי הקלעים כדי להשיג רוב במועצת הביטחון של האומות המאוחדות כנגד הכרה במדינה פלסטינית, והבטיח וטו מצד ארצות הברית אחרי נאום של ברק אובמה.

ב-11 באוקטובר 2011 הביא נתניהו לאישור הממשלה את ההסכם בין ישראל לארגון הטרור חמאס, שבמסגרתו שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים פלסטינים, בהם מאות מחבלים שנידונו למאסרי עולם בגין מעורבותם בתכנון ובהוצאה לפועל של פיגועים שבהם נרצחו מאות אנשים בישראל. "עסקת שליט" אושרה ברוב גדול, וב-18 באוקטובר שב שליט לישראל. ראש הממשלה נתניהו קיבל את פניו עם ירידתו מהמסוק בבסיס תל נוף.

סוגיה מרכזית שבה עסק נתניהו בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. בפתיחת מושב החורף של הכנסת, ב-31 באוקטובר 2011, אמר נתניהו כי "איראן גרעינית תהווה איום כבד על המזרח התיכון ועל העולם כולו, וכמובן היא מהווה גם איום ישיר וכבד עלינו"[57]. במהלך כהונתו אירעו חבלות במתקנים ובאישים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית ותוכנית טילי השיהאב 3, חלקן יוחסו ל"מוסד", שיחד עם ארגוני הביון של ארצות הברית ובריטניה, החל לפעול באופן חשאי כנגד תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-27 בספטמבר 2012 נאם נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם. בנאומו אמר שכאשר איראן תגיע לאורניום מועשר ברמה של 90% תהיה זו נקודת האל-חזור, ולכן זהו קו אדום שאין לאפשר לאיראן להגיע אליו[58].

ב-14 בנובמבר 2012 החליט נתניהו, בעקבות ירי בלתי פוסק על הדרום מרצועת עזה, על חיסולו של אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. זה היה האות לפתיחת מבצע עמוד ענן, שנועד למנוע ירי רקטות באזור הדרום.

חרף התנגדות ישראל, ב-29 בנובמבר 2012 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול (בהחלטה 67/19 שלה) את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם[59].

מצב כלכלי

בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, נתניהו היה השר לאסטרטגיה כלכלית, והיה מעורב בנושאים כלכליים. כהונתה של הממשלה החלה בצל המשבר הכלכלי העולמי, שבין השאר גרם לירידה בהכנסות ממסים. עקב כך, כמו גם עקב התחייבויותיו הרבות לשותפיו בקואליציה, החלה הממשלה את כהונתה בגל של העלאות מיסים[60], ששיאן העלאת שיעור המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות[61]. כמה חודשים לאחר מכן, בתחילת 2010, צומצמה העלאת המע"מ, והוא נקבע על 16%. ביולי 2010, החל מהלך נוסף של העלאת מיסים, בהעלאה נוספת של המס על סיגריות. שלא כמו בתקופת כהונתו כשר אוצר, נתניהו נמנע מלהתעמת עם ההסתדרות, והגיע להבנות עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בנוגע לעסקת חבילה במשק.

במהלך כהונתו, קידם נתניהו רפורמה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, במטרה להקל על קבלת אישורי בנייה וכדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בישראל ולהוריד את מחירי הדיור לצרכן. הרפורמה אושרה בממשלה במרץ 2010 למרות הביקורת שנמתחה עליה מכיוונים שונים. בעקבות חשיפת "פרשת הולילנד" הועלו חשדות כבדים בנוגע לאופן האישור של תוכניות בנייה בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. בתגובה לביקורת ולממצאי הביניים של המשטרה בפרשת הולילינד, הודיע נתניהו על הקפאת הרפורמה ועל בחינת שינויים בה[62].

במאי 2010, הצטרפה מדינת ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי[63].

ביולי-אוגוסט 2011 התמודד נתניהו עם גל מחאת האוהלים שפקד את הארץ סביב משבר הדיור ויוקר המחיה. נתניהו הקים צוות מומחים בראשותו של פרופסור מנואל טרכטנברג, לגיבוש תוכנית לטיפול בכלל הבעיות שהועלו במחאה זו.

סבב נוסף של העלאת מיסים החל ביולי 2012, ובמסגרתו הועלה מס קנייה על סיגריות ובירה, המע"מ הועלה ל-17% (החל מ-1 בספטמבר 2012) והועלו שיעורי מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי (החל מינואר 2013)[64].

בשנת 2012 הגיע הגירעון בתקציב המדינה ל-39 מיליארד ש"ח, כפליים מהמתוכנן[65]. גירעון זה הוביל בשנה שלאחר מכן לצורך בהעלאות מיסים נוספות.

נושאים נוספים

בהתאם להסכם הקואליציוני, נתניהו לא מינה שר בריאות בממשלתו והעניק את הסמכויות במשרד לסגן השר יעקב ליצמן מיהדות התורה. עתירה של ההסתדרות הרפואית לבג"ץ נגד הסדר זה נדחתה[66]. בתקופה זו היה על הממשלה להתמודד עם הבהלה שגרמה מגפת שפעת החזירים, ונתניהו הורה לרכוש חיסונים נגד שפעת החזירים לכל תושבי המדינה[67]. בסופו של דבר התחסנו רק כ-700,000 ישראלים (כ-10%) והמדינה נותרה עם עודף של כ-4.5 מיליון מנות חיסון[68].

במרץ 2010 החליטה ממשלת נתניהו, על פי דרישת המפלגות החרדיות, על שינוי התוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים שנמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית חריפה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן, על אף שנתניהו הצביע בעדה בתחילה, לאחר שנתניהו חזר בו והחליט, שהאגף החדש ייבנה במקומו המקורי[69].

בסוף ינואר 2012 נבחר נתניהו ברוב גדול לעמוד פעם נוספת בראש הליכוד, מולו התמודד רק משה פייגלין.

ב-9 באוקטובר 2012 הודיע נתניהו בהודעה מיוחדת על תמיכתו בהקדמת הבחירות לתחילת 2013. ב-25 באוקטובר הודיע נתניהו על רשימה משותפת של "הליכוד" ו"ישראל ביתנו", שכונתה "הליכוד ביתנו", לבחירות לכנסת התשע עשרה. כחודש לפני הבחירות התפטר ליברמן מהממשלה ותיק החוץ הועבר לנתניהו.

קדנציה שלישית כראש ממשלה (2013–2015)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים ושלוש
ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא ברק אובמה, 20 במרץ 2013
נתניהו ומזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נפגשים בעת מבצע צוק איתן, 23 ביולי 2014
בנימין נתניהו בעת נאומו בקונגרס, ברקע ג'ון ביינר ואורין האץ', 2015

לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הקים נתניהו את ממשלתו השלישית. זו הושבעה ב-18 במרץ 2013 (ח' בניסן ה'תשע"ג). בממשלה זו נתניהו שימש גם כשר החוץ עד לנובמבר 2013.

יחסי חוץ וביטחון

ב-22 במרץ 2013, התנצל נתניהו בפני ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על תוצאות אירועי המשט לעזה ב-2010 בתיווך של נשיא ארצות הברית ברק אובמה. השניים סיכמו על השבת היחסים בין המדינות לתיקונם והחזרת השגרירויות לפעילות, זאת לאחר שהידרדרו היחסים בעקבות המשט[70]. בתחילת 2014 הצדדים הגיעו להסכמות לפיוס ובסוף אפריל 2014 ארדואן אף הודיע שהסכם קרוב להיחתם, אך בעת מבצע צוק איתן, היחסים החמירו שוב לאחר שורת התבטאויות קשות במיוחד של ארדואן כנגד ישראל. התבטאויות אלו עודדו הפגנות אלימות כנגד ישראל, ששיאן היה מתקפה כנגד בית השגרירות, שהביאה להחלטה להחזרת משפחות השגרירות לישראל, ופרסום אזהרת מסע לטורקיה[71].

המשך מלחמת האזרחים בסוריה חייב דריכות בישראל, ופעמים אחדות נערכו תקיפות של צה"ל בסוריה.

כחלק מיחסי גרמניה-ישראל ויחסי ישראל-מצרים הסכים נתניהו למכירת צוללות מתקדמות מגרמניה למצרים שבשליטת א-סיסי. במרץ 2019 אמר נתניהו שהחליט כך בשל סוד ביטחוני שלא יכול היה לגלות למערכת הביטחון, מלבד ראשי המועצה לביטחון לאומי[72].

בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים יהודים ב-12 ביוני 2014 בידי אנשי חמאס, הורו נתניהו ושר הביטחון משה יעלון לצה"ל לפתוח במבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במסגרת המבצע נעצרו למעלה מ-400 פלסטינים, מרביתם אנשי חמאס, לרבות כ-50 אסירים ששוחררו במהלך עסקת שליט. כמו כן, נחשפו עשרות סליקים תת-קרקעיים באזור חברון, ומעבדות חבלה שבהן יוצרו עשרות רימונים ומטענים[73].

ב-8 ביולי 2014 הורה נתניהו על פתיחת מבצע צוק איתן בתגובה לתקיפות החמאס מרצועת עזה. תחילת המבצע הייתה בתקיפות אוויריות ברצועת עזה, והמשכו בכניסה קרקעית לרצועה ברוחב כ-3 קילומטרים לתוך רצועת עזה כדי להשמיד את המנהרות ההתקפיות שנחפרו לכיוון שטח ישראל. במהלך המבצע ירו מחבלי חמאס אלפי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לישראל. ב-7 באוגוסט נפגש נתניהו עם נשיא הצלב האדום וביקש ממנו לסייע בהשבת גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין שנהרגו במהלך המבצע וגופותיהם נחטפו. נתניהו הוביל את המבצע במתינות, והסכים פעמים רבות להפסקות אש שהוצעו על ידי מצרים וארצות הברית, כאשר כחצי מהשרים בקבינט תמכו בהחרפת המערכה. במהלך המבצע ניכרה מתיחות בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה[74], על רקע דרישתו של אובמה כי ישראל תפסיק את המבצע ותקבל את טורקיה וקטר כמתווכים בסכסוך במקום מצרים[75]. המבצע הסתיים לאחר כשבעה שבועות של לחימה ב-26 באוגוסט, כשאת ההחלטה על הפסקת האש בסיום המבצע קיבל נתניהו עם שר הביטחון, משה יעלון ללא הצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני, שבו כנראה לא היה לו רוב. בעקבות המבצע, נתניהו ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע[76].

ביולי 2014 חלה עלייה משמעותית במהומות אלימות ופיגועי טרור מצד פלסטינים בירושלים. באוקטובר ונובמבר ביצעו מחבלים פלסטינים פיגועים ששיאם היה הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה ובהם נרצחו 10 ישראלים[77].

ב-3 במרץ 2015 נאם נתניהו בפני הקונגרס של ארצות הברית, והתריע מפני ההסכם המתגבש בין המעצמות ואיראן, להסדר תוכנית הגרעין האיראנית. בעצם נשיאת הנאום ובתוכן הנאום נכנס נתניהו לעימות גלוי עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. היה זה נאומו השלישי של נתניהו בפני הקונגרס.

מצב כלכלי

על רקע גירעון של 40 מיליארד ש"ח בתקציב המדינה שנוצר בשנת 2012, במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת, וצפי לגירעון תקציבי חריג של 4.9% בשנת 2013, הביאה הממשלה לאישור הכנסת תקציב שכלל העלאת מיסים, חלקה ב-2013 וחלקה ב-2014.

הבחירות לכנסת ה-20

ב-2 בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, ובעקבות זאת פרשו מהממשלה יתר שרי "יש עתיד", והכנסת החליטה על הקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015[78]. נתניהו אמר שהוא עשה זאת משום שלפיד ולבני תכננו "פוטש" שנועד להדיח אותו ולהקים ממשלה חלופית[79] אך מאוחר טען כי עשה זאת בעקבות תמיכתם בחוק "ישראל היום"[80][81].

בבחירות לכנסת העשרים הוביל נתניהו את מפלגתו לניצחון וזכייה ב-30 מנדטים. בראיון שנתן במהלך מערכת הבחירות, אמר שהמציאות שנוצרה בשנים הקודמות אינה מאפשרת את הקמתה של מדינה פלסטינית[82]. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם השותפות הטבעיות של הליכוד, ובראשן הבית היהודי, וכי לא ילך לממשלת אחדות עם הרצוג ולבני, שבניגוד אליו מתנגדים לשמירה על ירושלים מאוחדת ותומכים בוויתור על שטחי יהודה ושומרון ובכניעה ללחצים בינלאומיים לוויתור על אינטרסים ביטחוניים[83]. ביום הבחירות, כחלק מקמפיין המרצת ההצבעה שאותו הוביל, פרסם סרטון וידאו, שספג ביקורת בארץ ובעולם, ובו אמר: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. רבותיי לנו אין V15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם, צאו לקלפי"[84]. לאחר מכן הביע צער על שדבריו פגעו בערביי ישראל, והוסיף שמעשיו כראש ממשלה, "כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים", מוכיחים שלא התכוון לכך[85].

קדנציה רביעית כראש ממשלה (2015 ואילך)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממשלת ישראל השלושים וארבע
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נותן ב-20 באפריל 2015, הארכת זמן של 14 יום לבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה ה-34
בנימין נתניהו, 2015

ב-14 במאי 2015, הושבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשותו: ממשלה צרה, שנשענה על 61 ח"כים. כעבור כשנה, ב-26 במאי 2016, הצטרפה ישראל ביתנו לקואליציה, ומניין חבריה עלה ל-66 (חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו נותרה באופוזיציה).

בממשלה זו מכהן נתניהו כראש הממשלה וכשר החוץ. עם הקמת הממשלה, כיהן גם כשר התקשורת, והוחלף בפברואר 2017 באופן זמני על ידי צחי הנגבי, ובאופן קבוע על ידי איוב קרא במאי 2017. עד סוף 2016 היה השר לשיתוף פעולה אזורי, אז הוחלף על ידי צחי הנגבי[86]. ב-13 בינואר 2016 נבחר נתניהו פעם נוספת לתפקיד יושב ראש הליכוד. הוא היה המועמד היחיד בפריימריז שמרכז המפלגה הקדים ביוזמת נתניהו, על כן החליט בית הדין של הליכוד לבטלן[87].

ב-24 בדצמבר 2018, החליט עם שותפיו לקואליציה להקדים את הבחירות לכנסת ה-21[88]. ב-26 בדצמבר, אישרה הכנסת את פיזורה, ונקבע כי הבחירות ייערכו ב-9 באפריל 2019[89].

בשנת 2019 נבחר על ידי השבועון "טיים" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם[90].

נתניהו הוביל את "הליכוד" בבחירות לכנסת העשרים ואחת לזכייה ב-35 מנדטים. במהלך מערכת הבחירות הוא עודד את ריצתן המשותפת של הבית היהודי, האיחוד הלאומי - תקומה ועוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין, ואף שריין המקום ה-28 ברשימת "הליכוד" למועמד מטעם "הבית היהודי"[91]. בתמיכת מפלגות הימין והחרדים קיבל נתניהו מנשיא המדינה ראובן ריבלין את כתב המינוי לנסות ולהקים את הממשלה הבאה, אך לא הצליח בכך. סמוך לפקיעת פרק הזמן שנקצב לנתניהו להקמת הממשלה הצביעה הכנסת בקריאה שלישית על פיזורה. בשל כך, ממשלת המעבר מסוף הכנסת העשרים, בראשות נתניהו, תמשיך לכהן לאורך כהונת הכנסת העשרים ואחת, עד להרכבת ממשלת ישראל השלושים וחמש, כנראה לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

התחום הביטחוני

החל מאוקטובר 2015 חלה הסלמה בהיקף הפיגועים שביצעו מחבלים פלסטינים, שכללו פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ופיגועי ירי. הפיגועים בוצעו על רקע טענה שלפיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל-אקצא. לצורך בלימת גל הטרור נקטה הממשלה צעדים שכללו פריסה מוגברת של חיילים ושוטרים, פעילות אינטנסיבית של השב"כ, החמרת הענישה על מחבלים ומיידי אבנים וניטור ההסתה ברשתות החברתיות המקוונות. גל הטרור דעך בהדרגה עד חודש מרץ. בסוף חודש יוני עלה שוב מספר הפיגועים, במהלך חודש הרמדאן.

בנאום שנשא בוועידת הקונגרס הציוני העולמי ה-37, ב-20 באוקטובר 2015, הזכיר נתניהו פרעות שערביי ארץ ישראל ביצעו ביהודיה החל מ-1920, בעקבות דברי הסתה דומים של המופתי חג' אמין אל-חוסייני. בתוך דבריו אמר שמלכתחילה היטלר לא תכנן להשמיד את היהודים אלא רק לגרש אותם, אך המופתי בפגישתם אמר לו שאז יגיעו לארץ ישראל, וייעץ לו לשרוף אותם[92]. דברי נתניהו עוררו ביקורת בישראל ובעולם, בנימוק שיש בהם שכתוב של ההיסטוריה והסתה[93]. לנוכח הביקורת הבהיר נתניהו שמטרתו הייתה להציג את תמיכתו של אל-חוסייני בהשמדת היהודים, ולא לטהר את היטלר[94]. ב-30 באוקטובר פרסם הבהרה נוספת בדף הפייסבוק שלו, ובה הטיל אחריות מלאה לשואה על היטלר והנאצים, אך גם גינה את המופתי על החלק שנטל בשואה, ועל ההסתה האנטישמית שלו ושל ממשיכי דרכו[95].

על רקע המשך מלחמת האזרחים בסוריה התבצעו מאות תקיפות של צה"ל במדינה, במטרה למנוע העברת נשק לחזבאללה ולשבש את ההיאחזות האיראנית בסוריה. המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה חייבה תיאום בין ישראל לרוסיה, ובפרט בין חילות האוויר של שתי המדינות. לשם כך, נפגש נתניהו פעמים אחדות, החל מספטמבר 2015, עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין[96].

במאי 2016 הודיע נתניהו שבכוונתו למנות את אביגדור ליברמן לשר הביטחון ולהעביר לצורך כך את משה יעלון לתפקיד שר החוץ. בעקבות זאת התפטר יעלון מהממשלה ומהכנסת ומתח ביקורת על נתניהו וההנהגה שהפכה "נגררת ומתלהמת"[97]. במחאה על הדחת יעלון והשינויים בממשלה התפטר גם השר להגנת הסביבה אבי גבאי[98].

ב-2018 החריף הסכסוך האיראני-ישראלי והפך לעימות ישיר. החיכוכים בין המדינות כללו החדרת מל"ט מתאבד איראני לתוך ישראל בפברואר וכנגדן תקיפת שדה התעופה T-4 ותקיפת מחסני התחמושת האיראניים בסוריה בידי ישראל בחודש אפריל, מתקפות שבהן נהרגו עשרות חיילים איראניים ממשמרות המהפכה האסלאמית ומיליציות שיעיות. ב-30 באפריל 2018 נשא נתניהו נאום בקריה ובו חשף מידע מארכיון תוכנית הגרעין האיראנית, לפי עשרות אלפי מסמכים וקבצים שהוציא "המוסד" מטהרן, ובהם הוכחות שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניותיה לפיתוח נשק גרעיני. במאי ירו מיליציות איראניות 20 טילים לעבר מוצבי צה"ל בחרמון. רובם נפלו בשטח סוריה ומארבעה מתוכם יורטו בידי כיפת ברזל. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי עשרות יעדים איראניים בסוריה.

בשנת ה'תשע"ח חלה הסלמה גם בחזית הדרומית, מול רצועת עזה שבשליטת החמאס. באותה שנה איתר צה"ל שורה של מנהרות טרור שחלקן חדרו לשטח ישראל, וזאת באמצעות טכנולוגיה שפותחה בישראל. החל מחודש מרץ 2018 התמודדה ישראל עם מהומות אלימות והפרות סדר המוניות על גדר המערכת סביב רצועת עזה. את המהומות ארגן בעיקר חמאס ונהרגו בהן כ-220 פלסטינים, רובם הגדול מחבלים, פעילי טרור ופעילים המזוהים עם ארגוני הטרור. במהלך המהומות הועלו באש אלפי דונמים של שדות וחורש בעוטף עזה, באמצעות מאות עפיפוני תבערה, בלוני תבערה ונפץ ורקטות ששיגרו פלסטינים מן הרצועה. אחרי ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 הגיעה ישראל להפסקת אש עם החמאס והתירה העברת כסף מקטר לחמאס, ובמחאה על ההסכם התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו פרשה מהקואליציה. בשל כך שימש נתניהו ממלא מקום שר הביטחון וממילא מקום שר העלייה והקליטה החל מ-18 בנובמבר 2018, וב־17 בדצמבר 2018 מונה לשר הביטחון.

בדצמבר 2018 פתח צה"ל בהובלת פיקוד הצפון, חיל ההנדסה הקרבית ואגף המודיעין במבצע מגן צפוני לאיתור וניטרול מנהרות טרור התקפיות שחפר חזבאללה לשטח ישראל בגבול ישראל-לבנון.

יחסי חוץ

נתניהו נפגש עם סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, בעת ביקורו בישראל, 22 בינואר 2018.

בממשלה זו מכהן נתניהו, בנוסף לתפקידו כראש הממשלה, גם כשר החוץ.

ב-23 בדצמבר 2016 התקבלה, חרף מאמצי ישראל לסכלה, החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, הדורשת בעיקר "להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את כל פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים". בעקבות ההצבעה הורה נתניהו להחזיר להתייעצות את השגרירים מסנגל ומניו זילנד, מדינות שנמנו עם מגישי ההחלטה. בנוסף הורה נתניהו להפסיק את הסיוע הכלכלי לסנגל, וביטל את ביקורו בישראל של וולודימיר גרויסמן, ראש ממשלת אוקראינה, שהצביעה בעד ההחלטה[99]. עוד הורה נתניהו על הפסקת העברת מימון לחמישה מוסדות של האו"ם, שלדבריו עוינים במיוחד נגד מדינת ישראל[100].

במהלך כהונתו קשר נתניהו קשרים טובים עם מנהיגי המעצמות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.

נתניהו כונן קשרים חמים ומערכת יחסים קרובה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. ב-15 בפברואר 2017 נפגשו השניים בבית הלבן לדון בנושאים גאופוליטיים וביטחון ישראל, ובפרט בתוכנית הגרעין האיראנית והסכסוך הישראלי-פלסטיני[101]. ב-22 במאי של אותה שנה ערך טראמפ ביקור גומלין בישראל ונפגש שנית עם נתניהו. בדצמבר 2017 הכריז טראמפ על הכרה דיפלומטית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל, והורה על התחלתו של תהליך להעברת שגרירות ארצות הברית בישראל, מתל אביב לירושלים[102]. בעקבות הכרזת טראמפ הודיעו מספר מדינות נוספות על העברת שגרירותן לירושלים. ב-14 במאי 2018 נערך טקס פתיחת שגרירות ארצות הברית בישראל בירושלים. טראמפ ביצע שורה של החלטות פרו ישראליות נוספות כמו פרישה מההסכם הבינלאומי עם איראן והפעלת סנקציות כלכליות על איראן, הפסקת מימון מוסדות פלסטינים כגון אונר"א, פרישה מאונסקו ומועצת זכויות האדם של האו"ם, סגירת הקונסוליה האמריקנית בירושלים ועוד.

ביולי 2017 יצא נתניהו למסע של 6 ימים באירופה. הוא נפגש בפריז עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והמשיך לבודפשט, כראש הממשלה הישראלי הראשון המבקר בהונגריה. הוא חתם על שורה של הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי-טכנולוגי והשתתף בוועידת מדינות וישגראד, קבוצה עם ראשי הממשלה של הונגריה - ויקטור אורבן, פולין - ביאטה שידלו, צ'כיה - בוהוסלב סובוטקה, וסלובקיה - רוברט פיצו.

במהלך הקדנציה נתניהו קיים מספר ביקורים במדינות אפריקה: ביולי 2016 ערך סבב ביקורים שכלל ביקור באוגנדה לרגל 40 שנה למבצע אנטבה, לצד פסגה משותפת של נתניהו ומספר מנהיגי מדינות אפריקאיות, ביקור בקניה עם משלחת כלכלית, ביקור ברואנדה ובאתיופיה. ביוני 2017 נאם בפני הוועידה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (אנ') וכן נפגש עם נשיא מאלי. בביקורו בקניה בנובמבר 2017 היה המנהיג המערבי היחיד בהשבעת נשיא המדינה, אוהורו קניאטה. בביקור זה פגש מנהיגי מדינות ודן עימם ביצירת שיתופי פעולה בתחומי ביטחון, חקלאות ומודיעין.

ב-4 ביולי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ודן עם נתניהו על הידוק הקשרים בין הודו לישראל, סיוע ישראלי לחקלאות בהודו, הגדלת המסחר בין שתי המדינות ונושאים נוספים.

בספטמבר 2017 יצא נתניהו לביקור הראשון של ראש ממשלה ישראלי באמריקה הלטינית ונפגש עם מנהיגי ארגנטינה, קולומביה ומקסיקו. משם הוא טס לארצות הברית להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנוגע למצב הגאופוליטי במזרח התיכון והאיום האיראני, וכן לנאום בעצרת הכללית של האומות המאוחדות.

במרץ 2019 חתם הנשיא טראמפ על צו להכרה אמריקאית בריבונות ישראלית על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה[103]. ב-8 באפריל 2019 הכריזה ארצות הברית שמשמרות המהפכה האיראנים הם ארגון טרור[104].

הטיפול במסתננים מאפריקה

בסוף 2017 אישרה הממשלה את תוכניתו של נתניהו לסגור את מתקן חולות ולגרש למדינות שלישיות את המסתננים מאריתריאה ומסודן שישראל נמנעת מלהחזירם למולדתם. למגורשים הובטח מענק. בעקבות כך החל קמפיין ציבורי ותקשורתי במטרה למנוע את הגירוש. ב-2 באפריל 2018 הודיע נתניהו שלחצים שהופעלו על רואנדה גרמו לכך שהיא חזרה בה מהסכמתה לקלוט את המסתננים המגורשים תמורת תשלום מישראל. במקום זאת, הודיע נתניהו שהוא גיבש עם שר הפנים, אריה דרעי, מול נציבות האו"ם לפליטים מתווה להוצאת כמחצית מן המסתננים למדינות במערב אירופה ועוד, ובמקביל לפזר את המחצית השנייה ברחבי ישראל. בעקבות התנגדות רחבה מצד אישים בימין ותושבים בדרום תל אביב, הודיע נתניהו על ביטול המתווה[105] והצהיר כי יקדם חקיקה שתאפשר לחזור למתווה כליאת המסתננים במתקן חולות. נתניהו טען שהקרן החדשה לישראל הפעילה "לחץ אירופי על ממשלת רואנדה" לסגת מההסכם לקבלת המסתננים מישראל וטען כלפיה טענות חריפות[106]. הקרן הגיבה שלא ניהלה כל קשר מול ממשלת רואנדה[107].

נושאים נוספים

נתניהו הוביל את אישור מתווה הגז, שנועד להסדיר את אופן ניהול שדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו. כחלק מפעולותיו לאישור המתווה מונה נתניהו לממלא מקום שר הכלכלה[108]. ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את סעיף היציבות במתווה, אך נתן לממשלה ארכה של שנה לתיקונו[109]. במאי אותה שנה עברה בממשלה ההחלטה שוב, עם שינויים בסעיף זה.

בסוף ינואר 2016 אושר בממשלה "מתווה הכותל" שלפיו הייתה אמורה להתרחב עזרת ישראל הסמוכה לכותל, המיועדת לתפילה מעורבת, ולעבור לניהול מועצה ציבורית שבה יהיו חברים גם נציגי הארגונים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל[110]. בעקבות זאת איימו המפלגות החרדיות בחודש מרץ לפרוש מהקואליציה. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינה מחודשת של המתווה[111] וביוני 2017 הוא הוקפא[112].

תחום התקשורת

עם הקמת הממשלה כיהן נתניהו גם כשר התקשורת. בהסכמים הקואליציונים חויבו סיעות הקואליציה לתמוך ברפורמות בשוק התקשורת שהממשלה תקדם, ונאסר עליהן לתמוך בחוקים בנושא ששר התקשורת יתנגד אליהם[113][114]. נתניהו מינה את ראש מטה הבחירות שלו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת[115].

בשל ניגוד עניינים של נתניהו עקב קשריו עם שאול אלוביץ' מבעלי בזק, הוחלט באוגוסט 2016 להסמיך את צחי הנגבי לטפל בענייני בזק, ובפברואר הפך הנגבי לממלא מקום שר התקשורת בעקבות עתירות לבג"ץ בנושא. במאי מונה איוב קרא כשר תקשורת קבוע[116].

בתחילת 2017 פעל נתניהו לסגירת תאגיד השידור הישראלי, שעל הקמתו הוחלט בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, בנימוקים של בזבוז כספי ושל הטיה פוליטית של ראשי התאגיד. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות, וזו תוקם כגוף נפרד על בסיס עובדי החדשות של רשות השידור[117].

חשדות לפלילים

לאורך שנות פעילותו הפוליטית של נתניהו, הועלו כנגדו מספר פעמים טענות לפלילים: שש פרשיות הגיעו לכדי חקירה פלילית של המשטרה, מתוכן שלושה תיקים נסגרו, ובשלושה אחרים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא שוקל להעמיד לדין את נתניהו, בכפוף לשימוע, באחד בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, ובשניים נוספים בחשד למרמה והפרת אמונים.

פרשת בר-און חברון

בעקבות פרשת בר-און חברון בינואר 1997, במהלכה הועלו חשדות כי היה מעורב בקנוניה למינוי היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד נתניהו, ובעקבותיה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום. לבסוף, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שמונה על ידי הממשלה לאחר הפרשה, החליט לא להעמידו לדין, אך ציין כי "מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות"[118].

פרשת עמדי ופרשת המתנות

בפרשת עמדי, שהחלה בספטמבר 1999, הועלה חשד כי נתניהו ניצל את מעמדו להשגת טובות הנאה מקבלן ההובלות אבנר עמדי בדמות עבודות שביצע. בספטמבר 2000 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש הליכי חקירה[119]. בעקבות חקירת פרשת עמדי, עלה חשד שהזוג נתניהו העבירו לחזקתם האישית מתנות שאותן קיבל נתניהו ממנהיגים בעולם בעודו ראש ממשלה, ולכן הן רכוש מדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בשתי הפרשות, בנימוק של חוסר ראיות, אך מתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו[120][121].

פרשת ביביטורס

במרץ 2011 פרסם העיתונאי רביב דרוקר תחקיר בתוכנית "המקור" שבו טען כי בשנים 1999–2008 נסעו נתניהו ובני משפחתו לחו"ל על חשבון גופים פרטיים, גם אחרי חזרתו של נתניהו לפוליטיקה ב-2002. התחקיר, שנודע כ"פרשת ביביטורס" הביא לבדיקה של מבקר המדינה. בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בספטמבר 2014 לאמץ את המלצות המשטרה והפרקליטות ולסגור את התיק משום ש"במכלול החומר שנאסף לא נמצא שיש מקום לפתוח בחקירה"[122].

תיק 1000 ותיק 2000

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תיק 1000, תיק 2000
Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

החל מינואר 2017 נחקר נתניהו באזהרה בידי משטרת ישראל בשני נושאים: "תיק 1000", הכולל חשד לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים;[123] ו"תיק 2000" העוסק בשיחות בינו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, שבהן – על פי החשד – הציע מוזס לנתניהו סיקור חיובי והוספת כתבים מטעמו בתמורה לשינויים במתכונת הפצת "ישראל היום"[124]. על החשדות כלפיו אמר נתניהו פעמים רבות "לא יהיה כלום, כי אין כלום"[125].

במהלך החקירות העלו חברי כנסת מ"הליכוד" הצעות חוק הנוגעות לחקירות משטרה, ובהן הצעה, שנודעה בשם "חוק ההמלצות", שלפיה תוצאותיה של חקירת משטרה יועברו לפרקליטות המדינה ללא שהמשטרה תציין עמדתה בעניין הגשת כתב אישום[126]. ההצעות עוררו ביקורת ונטען כלפיהן כי נועדו להגן על נתניהו. בדצמבר 2017 הודיע נתניהו כי הנחה את יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, דודי אמסלם, ממובילי "חוק ההמלצות", לדאוג לכך שהצעת החוק לא תחול על חקירותיו של נתניהו. הוא כתב: "ממילא ברור לכל שלהמלצות המשטרה בענייני אין שום משמעות. נראה שהן נקבעו כבר בתחילת החקירה, הודלפו לכל אורכה, ולא השתנו למרות העובדות הברורות שמוצגות פעם אחר פעם - שמוכיחות שלא היה כלום."[127]

בפברואר 2018, לאחר כשנה וחצי של חקירות, הגיעה המשטרה למסקנה כי נמצאה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום בשני התיקים. ב"תיק 1000" יוחסו לנתניהו עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ב"תיק 2000" יוחסו לנתניהו עבירות של בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים[128][129].

לאחר הודעת המשטרה מסר נתניהו הודעה מפורטת שבה הבהיר שאין בכוונתו להתפטר. נתניהו הכחיש את טענות המשטרה וערער על הלגיטימיות והאובייקטיביות של ההמלצות משום שלדבריו "אי אפשר להשתחרר מהרושם שהן הושפעו מתחושות חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם"[130][133]. רוב חברי הקואליציה ובפרט ראשי המפלגות בה התייצבו לימינו של נתניהו והדגישו את חזקת החפות העומדת לזכותו[134], ואחרים גיבו את מערכת אכיפת החוק[135][137].

תיק 4000

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיק 4000

"תיק 4000" הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. בין החשודים בפרשה זו: בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ', מנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר, מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר ויועץ התקשורת ניר חפץ. ב-2 במרץ 2018 לראשונה נחקרו באזהרה במקביל בפרשה זו גם בנימין ושרה נתניהו, בחשד לקבלת שוחד[138]. שניים מהחשודים, פילבר וחפץ, חתמו על הסכם עד מדינה.

בתגובה לגיוס עדי המדינה אמר נתניהו: "לוקחים אנשים שטוענים שהם ביצעו איזה עבירה. מכניסים אותם למעצר, מהלכים עליהם אימים, אומרים להם: [...] אתם רוצים להיחלץ מזה? יש מוצא אחד – לכלכו על נתניהו [...] אז כשיש משהו אמיתי לא צריך עד מדינה אחד, וכשאין שום דבר גם אלף עדי מדינה לא יעזרו"[139].

ב-2 בדצמבר 2018 פרסמה משטרת ישראל את עמדתה כי נמצאה תשתית ראייתית להעמיד לדין את נתניהו באשמת לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות[140].

נתניהו הכחיש הן את הטענות לשוחד והן את הטענות להטבות שהעניק בתמורה לו. לטענתו, ההחלטות שקיבל היו בהמלצת גורמי המקצוע במשרד התקשורת[141], והוא אף קיבל החלטות שהסבו הפסדים כבדים לאלוביץ', ואילו אתר 'וואלה!' סיקר אותו באופן שלילי לכל אורך התקופה המדוברת[142]. בנוסף טען שהחקירה לא התנהלה בצורה הוגנת עקב סירוב החוקרים לעמת אותו פנים מול פנים עם עדי המדינה[143].

היערכות להגשת כתב אישום

עם התקדמות הדיון בתיקים 1000, 2000 ו-4000 אצל היועץ המשפטי לממשלה, דרש נתניהו שהחלטה של היועץ להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע לא תפורסם לפני הבחירות, משום שלא ניתן יהיה לסיים את השימוע לפני הבחירות[144]. דרישה זו, כמו עמדת נתניהו לכל אורך חקירותיו, זכתה לתמיכה של שרים וחברי כנסת ממפלגתו[145].

הוועדה למתן היתרים במשרד מבקר המדינה דחתה את בקשתו של נתניהו לקבל מימון להגנתו המשפטית מבן דודו נתן מיליקובסקי ומאיש העסקים ספנסר פרטרידג'. הוועדה קבעה גם כי עליו להחזיר 300 אלף דולר שקיבל ללא היתר[146]. נתניהו עתר לבג"ץ נגד החלטות אלו[147], ונפסק שהוועדה תקיים דיון נוסף שבו יציג בפניה נתניהו פרטים נוספים, לשם קבלת החלטה חדשה בעניינו[148].

ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, בשלושת התיקים: בתיק 1000 ו-2000 באשמת מרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים[149]. בתגובה האשים נתניהו את השמאל במסע ציד נגדו ובהפעלת לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה ומתח ביקורת על פרקליט המדינה שי ניצן ועל הפרקליטה ליאת בן ארי שלדבריו תמכו בעמדה קיצונית בעניין העמדתו לדין[150]. משרד המשפטים מתח ביקורת על התקפתו של נתניהו כלפי ניצן ובן ארי[151].

תפקידיו העיקריים של נתניהו

הכנסת הממשלה התפקיד מפלגה כהונה
הכנסת השתים עשרה הממשלה העשרים ושלוש סגן שר החוץ הליכוד 19881991
הכנסת השתים עשרה הממשלה העשרים וארבע סגן שר במשרד ראש הממשלה הליכוד 19911992
הכנסת השלוש עשרה לא כיהן בממשלה ראש האופוזיציה הליכוד 19921996
הכנסת הארבע עשרה הממשלה העשרים ושבע ראש ממשלת ישראל הליכוד-גשר-צומת 19961999
הכנסת החמש עשרה הממשלה העשרים ותשע שר החוץ לא היה ח"כ, אך כיהן מטעם הליכוד 20022003
הכנסת השש עשרה הממשלה השלושים שר האוצר הליכוד 20032005
הכנסת השבע עשרה לא כיהן בממשלה ראש האופוזיציה הליכוד 20062009
הכנסת השמונה עשרה הממשלה השלושים ושתיים ראש ממשלת ישראל הליכוד 20092013
הכנסת התשע עשרה הממשלה השלושים ושלוש ראש ממשלת ישראל הליכוד ביתנו 20132015
הכנסת העשרים הממשלה השלושים וארבע ראש ממשלת ישראל ושר החוץ הליכוד 2015– מכהן
ציר זמן בתפקידי נתניהו.PNG

חיים אישיים

נתניהו הוא בנם השני של צילה והפרופסור להיסטוריה בן ציון נתניהו. אחיו הבכור היה יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, ואחיו הצעיר הוא רופא וסופר, ד"ר עדו נתניהו. דודו של בנימין נתניהו, אלישע נתניהו, היה פרופסור למתמטיקה, שהיה נשוי לשופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו.

נישואיו הראשונים של נתניהו היו לד"ר מרים ויצמן (לאחר מכן, הרן) בשנת 1972. השניים עברו לבוסטון לצורך לימודים. בשנת 1979 התגרשו השניים. זמן קצר לפני הגרושין נולדה לזוג בת, נועה, שלימים חזרה בתשובה, ונישאה לדניאל רוט, איש עסקים חסיד חב"ד.

נישואיו השניים (19831989) היו לפלור קייטס, ילידת בריטניה[152], שעברה גיור קונסרבטיבי לצורך הנישואים[153].

בשנת 1991 נישא בשלישית לשרה בן ארצי[154], דיילת אוויר ב"אל על", בתו של הסופר, המשורר והמחנך שמואל בן ארצי, שלימים עברה לעבוד במשרה חלקית כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. נולדו להם שני בנים, יאיר[155] ואבנר. אבנר הוכתר בתואר "סגן שני לחתן חידון התנ"ך העולמי" ביום העצמאות של שנת 2010.

נתניהו ומשפחתו מתגוררים במעון ראש הממשלה בירושלים. בבעלותם של בני הזוג נתניהו דירה בדרך עזה בירושלים. בשנת 2002 רכשו וילה בקיסריה, שבה הם שוהים בדרך כלל בסופי שבוע.

על פי הערכת פורבס ישראל, נאמד הונו של נתניהו בשנת 2019 ב-50 מיליון ש"ח[156], בהם ביתו הפרטי בקיסריה ודירה בדרך עזה בירושלים, שערכם כ-25 מיליון ש"ח[157].

עץ משפחת נתניהו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי מיליקובסקי
 
שרה מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נתן מיליקובסקי
(רב, מחנך ופעיל ציוני)
 
שרה מיליקובסקי
(לבית לוריא)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה טייטל
(לבית מיליקובסקי)
 
דוד טייטל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילה
 
בנציון נתניהו
(פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)
 
אלישע נתניהו
(פרופסור למתמטיקה)
 
שושנה נתניהו
(לבית שנברג,
שופטת בבית המשפט העליון)
 
מתתיהו מיליקובסקי
 
עזרא מיליקובסקי
 
רחל שמרון
(לבית טייטל)
 
עו"ד ארווין שמרון
(פרקליט המדינה השני)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דפנה נתניהו
 
עִדו נתניהו
(רופא וסופר)
 
 
יונתן נתניהו
(מפקד סיירת מטכ"ל)
 
נתן נתניהו
(פרופסור למדעי המחשב)
 
סיניה נתניהו
(לבית הללי, כלכלנית)
 
נתן מיליקובסקי (איש עסקים)
 
ד"ר גיל מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה נתניהו (לבית בן ארצי,
פסיכולוגית חינוכית)
[החל מ-1991]
 
בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)
 
מיקי הרן
(כימאית)
[1978-1972]
 
 
פלור קייטס
(אשת עסקים)
[1984-1981]
 
 
 
 
 
 
אודרי שמרון
(מנכ"לית ההסתדרות הציונית הדסה)
 
עו"ד דוד שמרון
 
שלומית מולכו
(לבית שמרון)
 
עו"ד יצחק מולכו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאיר נתניהו
 
אבנר נתניהו
 
נעה רוט
(לבית נתניהו)
 
דניאל רוט
 

ספריו

ספרים בעריכתו:

  • מכתבי יוני (כונסו והובאו לדפוס על ידי אחיו של יוני נתניהו, בנימין ועדו נתניהו), הוצאת מעריב והוצאת כתר, 1978.
  • הטרור הבינלאומי: אתגר ותגובה, 1979.
  • הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח, מכון יונתן, ספרית מעריב 1987.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 100–101.
  2. זאב אלמוג, "עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים". משרד הביטחון - ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, עמ' 27.
  3. אמיר בוחבוט, סיירת מטכ"ל בת 50, באתר nrg‏, 24 במרץ 2007.
  4. רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 109.
  5. משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמ' 74: אהוד ברק: "ביבי היה מפקד צוות טוב, ממש טוב".
  6. חן קוטס-בר, ביבי החדש: מועמד דיגיטלי בעידן אנלוגי, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2008
  7. נעם תיבוןאלוף (מיל') נעם תיבון על נתניהו: "לאן נעלם המפקד מימי הסיירת מאז שהפך לרה"מ?", מגזין ליברל, ‏9 במאי 2016.
  8. בנימין נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה.
  9. אורי בלאוחשיפה: מסמכים מהימים שבהם בנימין נתניהו היה בנג'מין ניתאי, באתר TheMarker‏, 3 במרץ 2015.
  10. רונית ורדי, ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?, הוצאת כתר, 1997, עמ' 125.
    בנימין נתניהו: "כשהגעתי ליחידתי, נתברר לי שזו פוזרה בין שתי החזיתות. הקמנו איפוא כוח מאולתר של 'חוזרים', הצטיידנו בנגמ"שים ובג'יפים - ויצאנו לחזית הדרום".
  11. ילד, נערה, קצין. השרים נזכרים ביום כיפור, באתר ynet, 2 בספטמבר 2013.
  12. "מיסטר אנטי טירור", מעריב, 4 בדצמבר 1980.
  13. אישים מן המערב מתכנסים בירושלים לדיון: איך להילחם בטרור?, מעריב, 26 ביוני 1979
  14. יעקב הכהן, "רים" מתכננת רכישת מתחרים הנמצאים בקשיים, מעריב, 5 במרץ 1980.
  15. פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, באתר מסדר ע״ש זאב ז׳בוטיסקי.
  16. מכתבי אבשלום חביב הופיעו בקטלוג המכון, מעריב, 26 ביולי 1985.
  17. יוסף פריאל, לא בוער, דבר, 13 באפריל 1983.
  18. Dinah A. Spritzer / JTA, Exposing Waldheim's Nazi past awakened Austrians, ג'רוזלם פוסט, Jun 17, 2007.
  19. U.N. to open Waldheim secret file, The Spokesman-Review, ‏April 8, 1986.
  20. U.S. U.N. NY Confidential Message: Nazi War Crimes Disclosure Act 2000: UN Archives on War Crimes - April 10 Update on Waldheim and Related Cases, August 30, 2001.
  21. מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
  22. רועי פינקלשטיין, השבוע לפני: אירועים שעשו היסטוריה, נענע 10, (מאורכב), ‏14 ביוני 2009.
  23. סרטונים [https://youtube.com/watch?v=JvhD3RvORVQ ערוץ 1: מדגמי הטלוויזיה הישראלית לאורך השנים], סרטון באתר יוטיוב
  24. חדשות 2, ‏בחירות 1996: "הלכתם לישון עם פרס, התעוררתם עם ביבי", באתר ‏mako‏‏, ‏18 בינואר 2013‏
  25. יעקב ריבלין, כך הביאה חב"ד לניצחון נתניהו ב-96', באתר "שטורעם.נט", ‏19 ביוני 2016.
  26. Dennis Ross, The Missing Peace: The Inside Story of the Fight for Middle East Peace, Farrar, 2004, p. 528. Also: Martin Indyk, Innocent Abroad: An Intimate Account of American Peace Diplomacy in the Middle East. Simon & Schuster, 2009, p. 250.
  27. יצחק בן-חורין, קלינטון: נתניהו ויתר על הגולן, ברק דחה הסכם, באתר ynet, 22.06.04
  28. המשפט התייחס למבקריו ולאנשי התקשורת, שפחדו שינצח בבחירות.
  29. James D. Besser (Bulletin Correspondent), News Analysis: Netanyahu cozies up to Falwell, Gingrich, j. the Jewish news weekly of Northern California, January 23, 1998.
  30. David Cohen, Liberty U. to Send 3,000 Students on a Study Tour of Israel, The Chronicle of Higher Education, September 25, 1998.
  31. Sam Sloan, Falwell.(הקישור אינו פעיל, 3 בינואר 2017)
  32. Laurie Goodstein, Falwell to Mobilize Support for Israel, New York Times, January 21, 1998.
  33. סבר פלוצקר, היתה רצועה?, באתר ynet, 17 ביוני 2005.
  34. חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 (עמ' 109), אתר הכנסת, ספר החוקים חוברת 1920 סעיף 68, ‏מיום 18 בינואר 2004.
  35. סבר פלוצקר וגד ליאור, נתניהו: אישה שצועדת 200 ק"מ, יכולה לעבוד באריזה, באתר ynet, 18 ביולי 2003.
  36. גבי קסלר, המנצחים והמפסידים של השנה [תשס"ד], באתר ynet, 15 בספטמבר 2004.
  37. גיא רולניקד"ר שקשוקה, באתר הארץ, 16 בינואר 2004.
  38. גיא רולניקשיטת השקשוקה, מודל 2009, באתר TheMarker‏, 26 בפברואר 2009.
  39. מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, דוח שנתי 55ב לשנת 2004 ולחשבונות שנת הכספים 2003 (עמ' 1075, 1081), הליך מכירתן של מניות צים שבידי המדינה, ‏8 במאי 2005
  40. גבי קסלר, נחתם ההסכם בין האוצר לעובדי הנמלים, באתר ynet, 24 בפברואר 2005.
  41. גיא מי-טל, מבקר המדינה: הרפורמה בנמלים נכשלה, באתר כלכליסט, 6 במאי 2009.
  42. הדו"ח מ-2007 של קרן המטבע הבינלאומית.
  43. תני גולדשטיין ועידו אפרתי, בנימין נתניהו: רפורמטור והמפריט הלאומי, באתר ynet, 7 באוגוסט 2005.
  44. 44.0 44.1 סבר פלוצקר, נתניהו והמשק: וואלה, הלך לא רע, באתר ynet, 25 בדצמבר 2005.
  45. יוסי גירנשטיין, הצמיחה בישראל - הגבוהה במערב בשנה האחרונה, באתר nrg‏, 14 באוגוסט 2005
  46. דוח יציבות פיננסית לשנת 2003, בנק ישראל, ‏4 ביולי 2004.
  47. Karnit Flug and Michel Strawczynski, Persistent Growth Episodes and Macroeconomic Policy Performance in Israel, July 2007.
  48. מירי חסון, אחד מכל שלושה ישראלים חושש להידרדר לעוני, באתר ynet, 6 בדצמבר 2005.
  49. אטילה שומפלבי ודיאנה בחור-ניר, נתניהו רוצה משאל עם; מקורבי שרון: שלא ימתח את החבל, באתר ynet, 13 בספטמבר 2004
  50. 50.0 50.1 מכתב ההתפטרות של בנימין נתניהו, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 7 באוגוסט 2005
  51. דיאנה בחור-ניר ואטילה שומפלבי, שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות", באתר ynet, 7 באוגוסט 2005
  52. אבישי זוהר, ניצחון לביבי: מרכז הליכוד ויתר על כוחו, באתר nrg‏, 2 במרץ 2006
  53. סיכום פריימריס 2007 לפי אתר הצבעה, אתר הליכוד
  54. ברק רביד ונטשה מוזגוביהתוכנית השלום של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה: הקפאת התנחלויות תמורת נורמליזציה, באתר הארץ, 22 באפריל 2009
  55. יהונתן ליס, עוזי ארד: נתניהו הציע לסוריה חילופי שטחים הכוללים חלקים מרמת הגולן ב-2009, באתר הארץ, 06.06.2018
  56. "אבו מאזן, בוא ניפגש עכשיו. בוא נדבר דוגרי", באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2011
  57. נתניהו: "אירן גרעינית - איום ישיר וכבד", באתר ‏mako‏‏, ‏31 באוקטובר 2011‏
  58. יצחק בן חורין, הקו האדום של נתניהו: לעצור את איראן עד הקיץ, באתר ynet, 27 בספטמבר 2012
  59. יצחק בן-חורין, האו"ם אישר ברוב עצום: פלסטין - מדינה משקיפה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
  60. צבי זרחיה, נתניהו עולה לנו ביוקר: ההוצאות על לחם, דלק, מים, פירות וירקות צפויות לעלות, TheMarker,‏ 3 ביולי 2009
  61. גיא רולניקבנימין נתניהו: "הפחתת מסים תאיץ המשק כמו דלק סילוני", באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2009
  62. צפריר רינתלמרות בג"ץ: חוק התכנון והבנייה אושר בממשלה, באתר הארץ, 15 במרץ 2010
  63. מוטי בסוק, לאחר 15 שנות מאמץ: ישראל התקבלה ל-OECD; שטייניץ: "תעודת כבוד למשק הישראלי", באתר TheMarker‏, 10 במאי 2010
  64. אביטל להב, הגזירות הכלכליות נמשכות: מס הכנסה יגדל ב-1%, באתר ynet, 27 ביולי 2012
  65. אדריאן פילוט, ‏הבור שהממשלה הבאה תצטרך לסתום: הגירעון התנפח ב-2012 פי 2 מהצפוי - 39 מיליארד שקל, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  66. בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' בנימין נתניהו ואחרים, ניתן ב-9 ביוני 2009
  67. מיה בנגל, "שפעת החזירים: ישראל תרכוש חיסון לכל האזרחים", באתר nrg‏, 29 ביולי 2009
  68. מיטל יסעור בית-אור, סופה של מגפה? ישראל מחזירה 2 מיליון חיסונים, באתר ynet, 9 בפברואר 2010
  69. ברק רבידראש הממשלה בנימין נתניהו יכריע בסוגיית הקברים בבית החולים ברזילי באשקלון, באתר הארץ, 11 באפריל 2010
  70. ברק רבידבתיווך אובמה: נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
  71. אריאל כהנא, נתניהו: לדבריו של ארדואן יש נימה אנטישמית, באתר nrg‏, 20/7/2014.
  72. אסף אוני, ‏משולש היחסים גרמניה-ישראל-מצרים: מה בכל זאת אפשר לספר על "הסוד הביטחוני" שנתניהו לא גילה, באתר גלובס, 24 במרץ 2019
  73. אור הלר, "שובו אחים": עשרות מנהרות תת קרקעיות נחשפו ביהודה ושומרון, באתר ערוץ עשר, 22 ביוני 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  74. אינדיק: המבצע בעזה פגע מאוד ביחסי אובמה נתניהו, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2014
  75. NRG, נתניהו: קטאר עם חמאס; אובמה: היא תתווך, באתר nrg‏, 29/7/2014
  76. יוסף חיים שפירא, תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו, ‏28 בפברואר 2017
  77. ראו את הערך 2014 בישראל#הסכסוך הישראלי-פלסטיני מ-22 באוקטובר ועד 19 בנובמבר 2014.
  78. אטילה שומפלבי, נתניהו פיטר את לפיד ולבני: "לא אסבול שרים שתוקפים מתוך הממשלה", באתר ynet, 2 בדצמבר 2014.
  79. נתניהו הודיע על בחירות: "לפיד ניסה לעשות פוטש", באתר וואלה! NEWS‏, 2 בדצמבר 2014
  80. Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו, www.facebook.com (בעברית)
  81. "הארץ", נתניהו: לא קידמתי את חוק ישראל היום, פירקתי את הממשלה בגללו, באתר הארץ, 16 בינואר 2017
  82. אריאל כהנא, ראש הממשלה: אם אבחר, לא תקום מדינה פלסטינית, באתר nrg‏, 16 במרץ 2015
  83. לילך ויסמן, ‏נתניהו: לא תוקם ממשלת אחדות עם בוזי' וציפי, זה לא יקרה, באתר גלובס, 25 בפברואר 2015
  84. אריק בנדר, ‏נתניהו בתגובה לאחוזי ההצבעה הגבוהים במגזר הערבי: "שלטון הימין בסכנה", באתר מעריב השבוע, 17 במרץ 2015
  85. מורן אזולאי, נתניהו מצטער: "לא הייתה לי כוונה לפגוע בערביי ישראל", באתר ynet, 23 במרץ 2015
  86. מזכירות הממשלה, החלטה מספר 2181 של הממשלה מיום 20.12.2016, אתר משרד ראש הממשלה, ‏20 דצמבר 2016
  87. מורן אזולאי, בוטלו הבחירות בליכוד - נתניהו יישאר יו"ר המפלגה, באתר ynet, 13 בינואר 2016
  88. יקי אדמקר וטל שלו‏, הולכים לבחירות באפריל: ראשי הקואליציה החליטו לפזר את הכנסת, באתר וואלה! NEWS‏, 24 בדצמבר 2018
  89. מורן אזולאי, בדרך לבחירות: הכנסת אישרה סופית את פיזורה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2018
  90. David French, BENJAMIN NETANYAHU, TIME, April 2019
  91. מורן אזולאי, נתניהו והבית היהודי סיכמו: איחוד בימין תמורת שני תפקידי שר ושריון בליכוד, באתר ynet, 20 בפברואר 2019
  92. אחיה ראב"ד, נתניהו: היטלר לא רצה להשמיד בשעתו יהודים, חוסייני שכנע; היסטוריונים: לא נכון, באתר ynet, 21 באוקטובר 2015.
  93. בעולם: "בן ההיסטוריון עיוות את ההיסטוריה", באתר ynet, 21 באוקטובר 2015
  94. אסור להתעלם מכך שהמופתי חאג' אמין אל חוסייני היה בין אלה שעודדו את היטלר לאמץ את "הפתרון הסופי", בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 21 באוקטובר 2015.
  95. "היטלר וההנהגה הנאצית הם האחראים לרצח ששת המיליונים", בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 30 באוקטובר 2015.
  96. אמיר תיבון ואמיר בוחבוט‏, נתניהו: סיכמתי עם פוטין על הקמת מנגנון למניעת תקריות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בספטמבר 2015;
    אמיר תיבון‏, נתניהו לפוטין: הגולן הוא קו אדום - וחייב להישאר בשליטתנו, באתר וואלה! NEWS‏, 21 באפריל 2016;
    טל שלו‏, נתניהו לאחר הפגישה עם פוטין: "להוציא את איראן מסוריה כדי למנוע מלחמה", באתר וואלה! NEWS‏, 23 באוגוסט 2017
  97. ברק רבידיעלון: נתניהו מפחיד את האזרחים; אתמודד על ההנהגה בישראל בבחירות הבאות, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
  98. אבי בר-אלי, השר גבאי מתפטר ותוקף: חייבים לעצור את התהליך שמוביל לחורבן הבית ה-3. נתניהו - תתעשת", באתר TheMarker‏, 27 במאי 2016.
  99. איתמר אייכנר וטובה צימוקי, נתניהו הורה לבטל את ביקור ר"מ אוקראינה בארץ, באתר ynet, 25 בדצמבר 2016.
  100. איתמר אייכנר, נתניהו: "נעריך מחדש את כל ההתקשרויות עם האו"ם", באתר ynet, 24 בדצמבר 2016.
  101. טל שלו ועמרי נחמיאס‏, נתניהו אחרי הפגישה עם טראמפ: מוכן לדון בריסון הבנייה בהתנחלויות, באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2017
  102. ברק רביד, נאום י-ם של טראמפ: נתניהו - "יום היסטורי ואבן דרך חשובה", באתר ערוץ עשר, 6 בדצמבר 2017 (במקור, מאתר "nana10").
  103. טל שלו‏, 28 מדינות האיחוד האירופי: לא מכירות בריבונות ישראל ברמת הגולן, באתר וואלה! NEWS‏, 27 במרץ 2019;
    דניאל סלאמה, מנהיגי ערב ואירופה מיישרים קו: "הגולן כבוש, ירושלים - בירת שתי המדינות", באתר ynet, 31 במרץ 2019
  104. ארה"ב הכריזה: משמרות המהפכה של איראן - ארגון טרור, באתר ynet, 8 באפריל 2019
  105. שחר חי, מורן אזולאי ואמיר אלון, הלחצים מימין הכריעו את נתניהו: "מבטל את ההסכם לקליטת המסתננים", באתר ynet, 3 באפריל 2018
  106. הקרן החדשה לישראל, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 3 באפריל 2018
  107. אמיר אלון, מנכ"ל הקרן החדשה: "שוקלים תביעת דיבה נגד נתניהו", באתר ynet, 4 באפריל 2018
  108. הכנסת אישרה: נתניהו גם שר הכלכלה, באתר ‏mako‏‏, ‏1 בפברואר 2016‏
  109. ליאור גוטמן, דרמה בבג"ץ: השופטים פסלו את מתווה הגז, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2016.
  110. קובי נחשוני ואיתמר אייכנר, הסדר היסטורי בכותל: רחבה שוויונית לזרמים הפלורליסטים, באתר ynet, 31 בינואר 2016
  111. איתמר אייכנר וקובי נחשוני, נכנע לחרדים? נתניהו בוחן את מתווה הכותל מחדש, באתר ynet, 27 במרץ 2016
  112. קובי נחשוני, 30 שנות מאבק: כל מה שרציתם לדעת על מתווה הכותל, באתר ynet, 25 ביוני 2017
  113. הסכמים קואליציוניים לכינון הממשלה ה-34 למדינת ישראל, בין סיעת הליכוד לבין סיעת כולנו (עמ' 11), אתר הכנסת, הנהגת רפורמות בשוק התקשורת סעיף 63, ‏29 באפריל 2015
  114. לילך ויסמן, ‏נתניהו דורש זכות וטו לכל שינוי במפת התקשורת בישראל, באתר גלובס, 28 באפריל 2015
  115. אופיר דור, ביום הראשון לעבודת הממשלה: נתניהו פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת, באתר כלכליסט, 17 במאי 2015
  116. אביב גוטר, שר התקשורת החדש: מינוי בלית ברירה, באתר כלכליסט, 28 במאי 2017
  117. עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  118. פרשת בראון-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
  119. המלצת המשטרה: להעמיד לדין את נתניהו, באתר ynet, 25 בספטמבר 2000
  120. ynet, דו"ח נתניהו: הנוסח המלא, באתר ynet, 27 בספטמבר 2000
  121. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה נגד בנימין נתניהו, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2000
  122. נדב נוימן, ‏היועץ המשפטי וינשטיין סגר את פרשת "ביבי טורס", באתר גלובס, 4 בספטמבר 2014
  123. ראש הממשלה נתניהו נחקר במעונו בירושלים, באתר ynet, 2 בינואר 2017
  124. גיא פלג, ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏mako‏‏, ‏ 8 בינואר 2017‏
  125. עקיבא לם, נתניהו: "לא יהיה כלום – כי אין כלום", באתר ערוץ 20, 30 בדצמבר 2016
  126. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81), התשע"ח-2018, מאגר החקיקה הלאומי, אתר הכנסת
  127. חוק ההמלצות, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 3 בדצמבר 2017
  128. סיום חקירות "תיק 1000" ו"תיק 2000", באתר משטרת ישראל, 13 בפברואר 2018
  129. עמית סגל, גיא פלג, משה נוסבאום, קרן מרציאנו, המשטרה ממליצה: שוחד בשני תיקי נתניהו, "חדשות 2", 13 בפברואר 2018
  130. נתניהו: צל כבד מעל ההמלצות, זה ייגמר בלא כלום ואמשיך להנהיג, באתר ynet, 13 בפברואר 2018
  131. רועי ינובסקי, ארדן ליועמ"ש: פעל לבדיקת טענות המפכ"ל בדבר מעקבים אחר חוקרים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 14 בפברואר 2018
  132. חידת סוריאנו: מי האיש ששמו נקשר בסכסוך בין המפכ"ל לרה"מ, באתר גלובס, 12 בפברואר 2018
  133. נתניהו התייחס לדברי מפכ"ל המשטרה אלשיך בתוכנית עובדה מוקדם יותר באותו חודש[131][132]
  134. ערוץ 7, "לנתניהו מגיעה חזקת החפות", באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2018
  135. לירן לוי, ארדן: "המשטרה לא קובעת, אלא אך ורק היועמ"ש", באתר ערוץ 20, 14 בפברואר 2018
  136. מורן אזולאי, כחלון: רק היועמ"ש יקבע אם יוגש כתב אישום, באתר ynet, 15 בפברואר 2018
  137. אור רביד ויקי אדמקר‏, בנט על ההמלצות נגד נתניהו: היקף המתנות לא עומד בציפיה של אזרחי ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 14 בפברואר 2018[136].
  138. אלי סניור, יום חקירות: העדויות החדשות, העימות וגרסת נתניהו ורעייתו, באתר ynet, 3 במרץ 2018
  139. סרטון, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, 7 במרץ 2018 (אורך: 1:47)
  140. הסתיימה חקירת תיק 4000, אתר משטרת ישראל, 2 בדצמבר 2018
  141. יניר קוזין, אלון חכמון, אריק בנדר, ‏נתניהו על ההמלצות נגדו: "נקבעו והודלפו עוד לפני שבכלל החלו החקירות", באתר מעריב השבוע, 2 בדצמבר 2018
  142. טל שניידר, ‏נתניהו מגיב להמלצות המשטרה: "בתקופתי כשר תקשורת בזק ואלוביץ הפסידו הון-עתק", באתר גלובס, 2 בדצמבר 2018
  143. יניר קוזין, אלון חכמון, אריק בנדר, ‏נתניהו: "דורש עימות עם עדי המדינה, מצדי שיהיה בשידור חי", באתר מעריב השבוע, 7 בינואר 2019
  144. מורן אזולאי, נתניהו מעלה הילוך: "לא מתחילים שימוע לפני הבחירות", באתר ynet, 5 בינואר 2019
  145. טל שלו ושלומי גבאי‏, "הזוי ומופרך": מתקפה בליכוד על פגישת היועמ"ש עם בכירי המשפט, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בינואר 2019
  146. רויטל חובלועדת ההיתרים דחתה שוב את בקשת נתניהו למימון הגנה משפטית: "הוא אדם אמיד", באתר הארץ, 24 בפברואר 2019
    החלטת הוועדה, קובץ PDF
  147. גלעד מורג, נתניהו עתר לבג"ץ נגד ההחלטה שלא לאשר לו תרומות ממקורבים, באתר ynet, 11 במרץ 2019
  148. בג"ץ 1820/19 ראש הממשלה נגד הוועדה למתן היתרים, ניתן ב-18 במרץ 2019
  149. טובה צימוקי, גלעד מורג, אלי סניור ומורן אזולאי, תיקי נתניהו: שוחד והפרת אמונים. הכרעת היועמ"ש, באתר ynet, 28 בפברואר 2019
  150. נתניהו: "מסיתים את הציבור נגדי; שי ניצן וליאת בן ארי דחפו לקו הקיצוני", באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2019
  151. משרד המשפטים נגד נתניהו: "צר לנו על מתקפות חסרות יסוד", החדשות, 28 בפברואר 2019
  152. במילה אחת: פרידה, "העולם הזה", גיליון 2690 מ-22 במרץ 1989, עמוד 37
  153. כיכר השבת, ‏"אשתו השנייה של נתניהו התגיירה ב"גיור" קונסרבטיבי", באתר כיכר השבת, 26 בפברואר 2016
  154. קורות חיים – שרה נתניהו, באתר של משרד ראש הממשלה
  155. איילת רוזן, ‏יורש העצר, באתר ‏mako‏‏, ‏29 בינואר 2014‏
  156. כמה הם שווים? הפוליטיקאים העשירים בישראל 2019 באתר פורבס ישראל, 24 בפברואר 2019
  157. צבי זרחיה, נתניהו יותר עשיר מאובמה - ומי הפוליטקאי הכי עשיר בישראל?, באתר TheMarker‏, 16 ביוני 2015
בנימין נתניהו - תבניות ניווט




הקודם:
יצחק שמיר
יושב ראש מפלגת הליכוד
(יוני 19936 ביולי 1999)
הבא:
אריאל שרון
הקודם:
אריאל שרון
יושב ראש מפלגת הליכוד
(19 בדצמבר 2005 – מכהן)
הבא:
-

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0