רפי איתן
 | |||||||||||||
| לידה |
י"ז בכסלו ה'תרפ"ז עין חרוד, פלשתינה (א"י) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ט"ז באדר ב' ה'תשע"ט (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל | ||||||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
רפאל (רפי) איתן (23 בנובמבר 1926 – 23 במרץ 2019) היה לוחם ואיש קהילת המודיעין הישראלית, ששירת בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן איש עסקים ויושב ראש מפלגת גיל בכנסת השבע עשרה. כיהן כחבר הכנסת, כשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים וכיושב ראש המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד ראש הממשלה, יושב ראש מפלגת הגמלאים "דור". איתן נודע בהיותו אחד ממפקדי מבצע לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל.
ביוגרפיה
ילדותו
נולד בקיבוץ עין חרוד ליהודית ונח הנטמן, אנשי תנועת החלוץ שעלו מרוסיה, בני העלייה השלישית. הוא גדל כבכור, אך בפועל היה הילד השלישי שילדה אמו – שני הילדים שנולדו לפניו נפטרו בטרם נולד.
בגיל 3 עבר עם הוריו לרמת השרון, שם ניהלו משק מעורב שהקימו (פרדס, גן ירק, מכוורת ורפת). לאחר סיום בית הספר העממי ברמת השרון עבר לתיכון החקלאי בקיבוץ גבעת השלושה. בבית ספר זה התגוררו בחדר אחד ארבעה תלמידים, ובהם רפי איתן ורחבעם זאבי. שם קיבל את כינויו "רפי המסריח":
"41', אולי 42', בית הספר המחוזי בגבעת השלושה... יום אחד זאבי...רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. אה, הוא אמר, רפי מסריח. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה ... ואמרתי לו, ואתה גנדי. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי."[1]
שירותו בפלמ"ח
איתן התנדב לפלמ"ח, עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי כיתות וקורס מפקדי מחלקות. בין השאר השתתף בשחרור מעפילי עתלית, במבצע ליל הגשרים ובהתנקשות בשני טמפלרים אקראיים בנובמבר 1946 כדי להרתיע את יתר חברי הקהילה מלשוב לארץ בתום המלחמה.
באחת הפעולות לקליטת מעפילים בקיבוץ יגור התפוצץ מוקש לידו וגרם לו חירשות כמעט מוחלטת. מאז נעזר במכשירי שמיעה רבי עוצמה. בעת שירותו בפלמ"ח שימש כקצין הסיור של הגדוד הראשון של הפלמ"ח[2], בהמשך פיקד על הפעולה הרביעית לפיצוץ תחנת רדאר[3].
במלחמת העצמאות שירת כמ"מ בגדוד הראשון של חטיבת יפתח והשתתף בקרבות עם אנשיו של קאוקג'י במשמר העמק[4] ובקרבות מלכיה. ב-15 במאי נפצע קשה ברגליו ורסיסים נותרו בגופו[5]. בהמשך שב לחזית להשתתף ב"מבצע דני", בו החליף את רחבעם זאבי. כקצין מודיעין של חטיבת יפתח ירד איתן לדרום ותכנן את מערך ההגנה של העיר אילת.
בקהילת המודיעין
לאחר שירות צבאי כקצין המודיעין של חטיבת יפתח, גויס איתן לשב"כ על ידי מכרו יעקב כרוז[6], ושימש כמפקד שלוחת תל אביב של מטה 10, היחידה המבצעית. בשנת 1954 פיקד על מבצע ברן להחזרתו לישראל של קצין צה"ל שטס לרומא, יצר קשר עם השגרירות המצרית שם ונחשד בריגול. בשנת 1955 החל ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון ובמקביל שימש איש הקשר של המוסד ל-MI6. הוא לא סיים את לימודיו וחזר ב-1958 לישראל. באוקטובר 1959 מונה איתן לראש מטה 10, יחידת המבצעים של השב"כ שסיפקה שירותים גם למוסד. איתן היה בין היתר מופקד על מבצע לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה[7] בשנת 1960. לאחר מלחמת ששת הימים עמד בראש שלוחת "אגף צומת" באירופה[8]. במסגרת זו היה מעורב בפרשת בן ברקה ובמאמץ לסכל את העסקת המדענים הגרמנים במצרים[9].
באמצע שנות השבעים שימש איתן כעוזרו של חברו אריאל שרון, בעת ששרון שימש כיועץ לענייני טרור לראש הממשלה יצחק רבין. כאיש מודיעין נקשר שמו של איתן לפרשיות סודיות שונות, וייעוץ ל-MI6 (סוכנות הביון של בריטניה) במלחמתם במחתרת האירית (IRA). כמו כן שימש איתן כיועץ לכוח דלתא בתיחקור מבצע ציפורן הנשר[7]. כן פורסם כי ביקר ב-1968 במפעל NUMEC של זלמן שפירו שנקשר להעברת אורניום מועשר עבור תוכנית הגרעין הישראלית. בשנת 1981 מונה על ידי שר הביטחון שרון לעמוד בראש לק"ם, הלשכה לקשרי מידע של משרד הביטחון, גוף מודיעיני סודי שתפקידו היה השגת טכנולוגיות מערביות לטובת התעשיות הביטחוניות בישראל. כראש הלק"ם, איתן שימש איש מפתח בפרשת הריגול של יונתן פולארד - הוא ניהל את אביאם סלע, מפעילו של פולארד במודיעין הצי האמריקאי, שנלכד בידי ה-FBI בנובמבר 1985. הפעלתו של פולארד היוותה חריגה מהמדיניות שבה נהגו לפני כן בקפדנות, לפיה ישראל נמנעת מאיסוף חומרי גלם מודיעיניים ממקורות בפנטגון. על פעילות זו אמר האלוף שלמה גזית: "אני רוצה להבהיר - אם עליי לבחור בין הרווח המודיעיני שבקבלת ידיעות מאנשי קשר כאלה לבין הסכנה הפוליטית של התפוצצות הפרשה, אין לי ספק שאני מוותר לגמרי על כל המידע שקיבלנו או שאנו עשויים לקבל בעתיד."[10]
בעקבות לכידתו של פולארד נאלץ איתן לפרוש מקהילת המודיעין. הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית, ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלק"ם ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם וסמכויותיה הועברו לממונה על הביטחון במשרד הביטחון[11].
פולארד ותומכיו האשימו את איתן בהפקרתו והעלו חשש מכך שהתמנותו לתפקיד שר ב-2006 עתידה להרגיז את האמריקנים ולפגוע בכך בסיכויי השחרור של פולארד. תומכי פולארד עתרו לבג"ץ נגד מינויו של איתן כשר בממשלה מסיבות אלו, אך העתירה נדחתה.
בתוכנית עובדה עם אילנה דיין[12] ששודרה ב-1 בדצמבר 2014 סיפר רפי איתן שהוא האדם שנתן את ההוראה שלא להכניס את הזוג פולארד לשגרירות הישראלית.
איש עסקים
במקביל לעבודתו בקהילת המודיעין פנה לעסקים החל משנות ה-70 של המאה ה-20, סחר בכימיקלים ונפט, ועסק ברכישת קרקעות בשומרון[13]. יחד עם אלי לנדאו החזיק בקרקע שעליה הוקמה חלק מההתנחלות קרני שומרון וישיבת ההסדר קרני שומרון[14]. אחר כך היה בסכסוך משפטי עם ישיבת ההסדר קרני שומרון על כספים שהייתה חייבת לו, תמורת רכישת הקרקע[15].
בשנת 1986 מונה על ידי שר המסחר והתעשייה אריאל שרון לעמוד בראש מועצת המנהלים של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל)[16]. הוא הודח מהתפקיד בתחילת 1990, לאחר ששרון טען שהוא מכשיל את תוכנית הממשלה למכירת החברה[17]. איתן עתר לבג"ץ בטענה שההדחה נעשתה ממניעים פוליטיים[18], ולבסוף הודיע על פרישה[19]. בעקבות ההדחה נקטעה למעשה חברותו עם שרון. השניים התפייסו רק לאחר מותה של רעייתו של שרון, לילי[20]. אחר כך הפך לאיש עסקים בינלאומי וביסס את מעמדו הכלכלי[20]. הוא ניצל את המוניטין של ישראל בתחום החקלאות לפיתוח עסקיו בקובה, שהפכה להיות מרכז פעילותו העסקית הגלויה והסמויה[21]. בנוסף היה שותף של איש העסקים מארק ריץ'[22], מייסד תאגיד הענק גלנקור, והם היו שותפים בהקמת ריף הדולפינים באילת ב-1990[23].
פעילותו של איתן התבצעה באמצעות שתי חברות עיקריות: "GBM - GRUPO BM" בקובה ו"ריסימקס" בישראל. החברות עסקו בתחומים מגוונים, כולל: נדל"ן, חקלאות, תעשייה, מסחר והיי-טק. GBM רכשה שטחים לגידול קני סוכר בקובה, אחר כך גם שטחי פרדסים, והסתייע בחברת אגרקסקו הישראלית כדי לשווק את הפרי לאירופה ולשבור את האמברגו האמריקאי על האי[24]. בשנת 1997 ארצות הברית הטילה סנקציות על איתן והחברה. בהודעת מחלקת המדינה של ארצות הברית נאמר כי הרכוש שבו מחזיקה החברה הופקע מידי אזרחים אמריקאים בידי המשטר המהפכני של פידל קאסטרו בשנת 1959. על פי "חוק הלמס-ברטון" (אנ') מוטלות סנקציות בארצות הברית על חברות זרות הסוחרות או מקיימות פעילות עסקית בקובה ושבהן מעורב רכוש שהיה שייך לאזרחים אמריקאים[25].
GBM הייתה מעורבת גם בתחום ההיי-טק והתקשורת, ובין היתר הייתה המפיצה הבלעדית של חברת ECI Telecom הישראלית באמריקה הלטינית (ב-2003 פורסם כי ECI סגרה עסקת ענק בקובה בתיווכו של איתן). בשנת 2000 החלה להקים בשותפות עם הממשלה הקובנית ואיש העסקים הרצל חבס[26], את ה"מירמאר טרייד סנטר" - מרכז עסקי ומסחרי רחב היקף בהוואנה, הכולל 18 בניינים, שהוקם בהשקעה של כ-200 מיליון דולר[27]. ב-2005 תיווך בחוזה עם קבוצת רד-בינת להקמת תשתית התקשורת במתחם[28]. בין השאר החזיק גם בחברת התוכנה "בלו סיסטמס"[29], והשקיעה גם בחברת ההזנק "אימפקטיה"[30], שנמכרה ב-2009[31].
במהלך השנים נפוצו שמועות רבות על קשריו עם פידל קסטרו, אך הוא הכחיש אותן. בראיון עם כניסתו לפוליטיקה אמר איתן ש"אני לא עובד עם פידל קסטרו"[32]. במאי 2006, כשר בממשלת ישראל נפגש עמו בגלוי לראשונה[33]. בפברואר 2019, חשף אנריקה רוטנברג, שניהל את עסקיו של איתן בקובה, כי הם נפגשו עם קסטרו פעמים רבות, ולמעשה כל משא ומתן על עסקים במדינה התנהל איתו ישירות. ולאחר שראול קסטרו מונה לנשיא, ממשלת קובה לא חידשה את החוזים עם חברת GBM[24].
קריירה פוליטית
בתחילת 2006, לקראת הבחירות לכנסת ה-17, התבקש איתן לפעול במסגרת מפלגת הגמלאים הישראלית, מפלגת גיל, לאחר שזו החליטה לרוץ לכנסת באופן עצמאי. הוא נבחר לכהן מטעמה כחבר כנסת בכנסת ה-17 לאחר שמפלגתו הגיעה להישג המפתיע של שבעה מנדטים וזכתה לשני תפקידי שרים[34].
איתן כיהן כשר במשרד ראש הממשלה הממונה על ענייני גמלאים, בין 4 במאי 2006 ל-25 ביולי 2007, אז הוקם המשרד לענייני גמלאים[35]. בנוסף, החל מתאריך זה הופקד איתן על ענייני ירושלים. במסגרת תפקיד זה ניהל את המגעים לפתרון פרשת הקרקעות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית ברחביה[36].
לאחר מינויו של שמעון פרס לנשיא המדינה ופרישתו מהכנסת, הפך איתן לזקן חברי הכנסת.
מפלגת גיל בראשות איתן התפצלה כמה פעמים וכן לא עמדה במטרות שהציבה לעצמה. אלו, כנראה, הסיבות המרכזיות לכישלונה של גיל בבחירות לכנסת השמונה עשרה ב-2009: מ-7 מנדטים לפחות מ-1/3 מאחוז החסימה. עם זאת מונה איתן לאחר הבחירות כיועץ לענייני גמלאים לראש הממשלה[37].
במאי 2010, הקים איתן את מפלגת הגמלאים "דור - מפלגת הגמלאים החברתית החדשה". באוקטובר 2012 הודיע איתן שמפלגתו תתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ה-19[38]. לקראת בחירות 2013 החליף אותו אפרים לפיד כראש מפלגת הגמלאים והתמודד במקומו לכנסת ה-19 בראש רשימה שנשאה את השם "דור בוני הארץ"[39].
ב-1 בפברואר 2018 פורסם בחשבון הטוויטר של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" סרטון של איתן[40] המברך את המפלגה על פועלה, בזכות התנגדותה לאסלאמיזציה של גרמניה. בציוץ אמר איתן: "ברכות מישראל במיוחד ליו"ר אלכסנדר גולנד. אנחנו בישראל מעריכים את גישתכם כלפי היהדות וקראנו את הודעת התמיכה שלכם ב-27 בינואר ביום השואה הבינלאומי" ואיחל להם שבעתיד "במקום אלטרנטיבה לגרמניה תהפכו לאלטרנטיבה לאירופה"[41]. שגריר ישראל בגרמניה, ג'רמי יששכרוף, תקף את איתן וצייץ בטוויטר: "אני שולל לחלוטין את אמירתו של רפי איתן"[42]. איתן נימק את עמדתו בראיונות לתחנות רדיו בישראל[43], אך בעקבות הביקורת שספג אמר ש"אני מרגיש שטעיתי" בעיסוק בנושא, אך לא שינה את דעתו העקרונית[44].
חיים אישיים
היה נשוי למרים (אלמנתו של יאיר פלד[45]) ולהם שני בנים (בנוסף גידלו גם את יעל, בתם של מרים ויאיר פלד, שנהרג לפני הולדת ביתו). איתן התגורר בשכונת אפקה שבצפון תל אביב. איתן עסק בפיסול במתכת כתחביב.
נפטר בבית החולים איכילוב, ב-23 במרץ 2019[46], ונקבר בבית העלמין "מנוחת עולם" בנתניה.
בשנת 2020 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "איש הסוד"[47].
בספרות המתח
איתן מוזכר בספר המתח כל הפחדים כולם מאת טום קלנסי, כמי שגייס את אבי בן יעקב, סגן ראש המוסד בספריו של קלנסי[48]. ככל הנראה, דמותו של סוכן המוסד הוותיק "קורץ", בספרו של ג'ון לה קארה: "המתופפת הקטנה", מבוססת על דמותו של רפי איתן.
לקריאה נוספת
- רפי איתן, איש הסוד, ידיעות ספרים, 2020[49].
- אפרים לפיד, "רק על פרשת פולארד לא סיפר..." - ביקורת על ספרו של איתן "איש הסוד" (הפריט הקודם), האומה, גיליון 221, פברואר 2021, עמודים 121–126
קישורים חיצוניים
רפי איתן, באתר הכנסת - רפי איתן, באתר כנסת פתוחה
- גיא לשם, הדר חורש, הסוכן החשאי של הגמלאים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007
- אפרים לפיד, יוכי ארליך, איתן בדעתו, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 20
- בן שני, שרית מגן,"עובדה", מרגל לא מושלם, באתר מאקו, 1 בדצמבר 2014
- יעקב בר-און, ריגול, אומנות ופוליטיקה: בגיל 88, רפי איתן לא יוצא לפנסיה, באתר מעריב אונליין, 23 במרץ 2015
- דיאנה בחור ניר, "בגיל 10 ראיתי עם אמא סרט ריגול גרמני. אמרתי: 'ריגול זה מקצוע מצוין', ואמא אמרה: 'זה מקצוע מסוכן'", באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2016
- יעקב בר-און, "פולארד לא היה הכישלון היחיד שלי": רפי איתן לא משאיר אף מגירה סגורה, באתר מעריב אונליין, 29 בנובמבר 2016
- רפי איתן: "פרסום חטיפת אייכמן מנע ממנו ללכוד גם את מנגלה", באתר תאגיד השידור הישראלי, 5 בספטמבר 2017
- מודי שניר, מראיין את רפי איתן, פלמ"ח תנועת המרי ותפיסת אייכמן, ראיון בהעמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, הסרטה פלג לוי
- רון כתרי ורפי קיטרון, "דבר לא מדיר שינה מעיני", ריאיון עם רפי איתן, מבט מל"מ, גיליון 83, אפריל 2019, עמודים 38–41
הארץ, "איש הסוד" מאת רפי איתן: הפרק האחרון לקריאה, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2020
ראיון בשנת 2007 עם השר רפי איתן, סרטון באתר יוטיוב, 14 בנובנבר 2011
בעקבות מותו
- אריק בנדר, יוסי מלמן, ראשי ארגוני המודיעין סופדים לרפי איתן: "לעד נוקיר את תרומתו לביטחוננו", באתר מעריב אונליין, 23 במרץ 2019
- החדשות, השר לשעבר רפי איתן הלך לעולמו בגיל 92, באתר מאקו, 23 במרץ 2019
- עופר אדרת, איש המוסד והשר לשעבר רפי איתן מת בגיל 92, באתר הארץ, 23 במרץ 2019
- משה כהן, רפי איתן הובא למנוחות; רה"מ לשעבר אולמרט: "איש של חוכמה, אחריות וחזון", באתר מעריב אונליין, 24 במרץ 2019
- רונן ברגמן, כאן רפי איתן. רות, סוף, באתר "ידיעות אחרונות", 27 במרץ 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: הרצאה של אפרים לפיד בפני העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית' אינו ערך חוקי רפי איתן, הרצאה של אפרים לפיד בפני העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית באתר יוטיוב, אוקטובר 2020
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ראיון במעריב, 16.5.2008
- ^ מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמוד 120.
- ^ מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמודים 128-129.
- ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 226-228.
- ^ אפרים לפיד ויוכי ארליך, איתן בדעתו, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 20.
- ^ יעקב כרוז, האיש בעל שני הכובעים, הוצאת משרד הביטחון, 2002, עמ' 80
- ^ 7.0 7.1 אבנר אברהמי, 50 שנה לחטיפת אייכמן. ארבעה מהשותפים למבצע זוכרים כל פרט מהימים ההם, באתר הארץ, 07/05/10.
- ^ יוסי מלמן, אמן האלתור החשאי, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
- ^ אמיר אורן, הסודות הכמוסים של האיש שתפס את אייכמן וגייס את פולארד, באתר וואלה!, 24 במרץ 2019
- ^ מבט מל"מ: כתב עת לענייני מודיעין וביטחון, גיליון 52, עמ' 27, באתר המרכז למורשת המודיעין, דצמבר 2008
- ^ אמיר אורן, פרדוקס פולארד: נתניהו יחזיר את אולמרט?, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2013.
- ^ בן שני, שרית מגן, רפי איתן בראיון בתוכנית עובדה
- ^ שרון קדמי, רפי איתן: מערבות כימיקלים לישראל ועד לסיגרים עם פידל, באתר TheMarker, 30 במרץ 2006
- ^ הראשון של אריק: אלי לנדאו סגן שר הביטחון, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2292 מ-5 באוגוסט 1981, עמוד 43
- ^ יצחק דנון, הסכם בוררות: 11 דונם לשר רפי איתן ואלי לנדאו ליד קרני שומרון, באתר גלובס, 29 במאי 2006
יצחק דנון, רפי איתן ואלי לנדאו: לא לאשר את הבוררות בעניין בעלות על קרקע שמכרנו בשומרון, באתר גלובס, 29 ביוני 2006 - ^ גיורא צור, האיש ששרון לא רצה ביקרו, כותרת ראשית, 30 בדצמבר 1987
- ^ אורי גינוסר ועודד שורר, רפי איתן הודח בגלל הכשלת מדיניות הממשלה למכירת כימיקלים לישראל, מעריב, 7 בינואר 1990
- ^ שלומי שטיין, בצו בג"ץ נמנעה ישיבת ההדחה של רפי איתן מכי"ל, חדשות, 20 בפברואר 1990
- ^ נווית זומר, רפי איתן החליט לפרוש מכ.י.ל, חדשות, 2 במרץ 1990
רפי איתן יפרוש מ"כימיקלים לישראל", מעריב, 2 במרץ 1990 - ^ 20.0 20.1 אריה אבנרי, מתעשרי שרון (4), באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 בפברואר 2014
- ^ שלומית לן, קובני, אבל לא סיגר, באתר גלובס, 29 במרץ 2006
- ^ עודד שורר, אורי גינוסר, רפי איתן ואלחנן פס מועסקים בחברה שביקשה לרכוש את כי"ל, מעריב, 29 בנובמבר 1990
- ^ רנית נחום-הלוי, בית המשפט: חלק מריף הדולפינים באילת ייהרס בשל בנייה לא חוקית, באתר TheMarker, 3 בנובמבר 2008
- ^ 24.0 24.1 ארי ליבסקר, לוכד החלומות, באתר כלכליסט, 22 בפברואר 2019
- ^ הארץ, ארה"ב הטילה סנקציות על חברה של רפי איתן הפועלת בקובה, באתר גלובס, 19 בנובמבר 1997
- ^ אלעזר לוין, "זו לא עיסקה מהותית", באתר גלובס, 17 בספטמבר 2000
- ^ איתי רום, המיליונרים מגבעת הלאום, באתר גלובס, 6 במאי 2008
- ^ TheMarker digital, בינת יישום תקים תשתית תקשורת במתחם בנייני משרדים בקובה בהיקף המוערך בכמיליון דולר, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2005
- ^ נועם שרביט, אריאלי הפסיד לבלו סיסטמס, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005
- ^ גיא גרימלנד, שתילת פרסומות בדואר אלקטרוני שווה כסף: חברת הסטארט אפ אימפקטיה גייסה מיליון דולר, באתר TheMarker, 15 ביולי 2007
- ^ שמוליק שלח, רוני ענב ורפי איתן מכרו את אימפקטיה לקבוצת eWave, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2009
- ^ גדעון אלון, אני חקלאי בקובה. כל השאר זה המצאות, באתר הארץ, 3 ביולי 2006
- ^ השר רפי איתן ייפגש עם מנהיג קובה, באתר וואלה!, 14 במאי 2006
- ^ חיים ביאור, ראשי מפלגת הגמלאים: נבטל את הגזירות של נתניהו בתחום הפנסיה, באתר הארץ, 29 במרץ 2006
- ^ רונן ליבוביץ, אושרה יחידת סמך לענייני גמלאים במשרד ראש הממשלה - בתקציב של 115 מיליון ש"ח לשנה, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2006
- ^ מירון רפופורט, התנאי של רפי איתן למינוי: מכירת נכסי הכנסייה - רק לישראלים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2007
תומר זרחין, מה לחש תיאופילוס לשר רפי איתן כדי להתמנות לפטריארך?, באתר הארץ, 31 ביולי 2011 - ^ צבי זרחיה, נציבות שירות המדינה: רפי איתן לא יקבל סמכויות ביצועיות, באתר הארץ, 11 באפריל 2009
- ^ מפלגת הגמלאים, בראשות רפי איתן, תשוב להתמודד בבחירות, ynet, ב-22 באוקטובר 2012
- ^ רשימת המפלגה באתר ועדת הבחירות המרכזית
- ^ הודעתו של רפי איתן בציוץ טוויטר של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה"
- ^ איתמר אייכנר, רפי איתן לא מתחרט על תמיכתו בימין הקיצוני: "אנחנו כבר 3 דורות אחרי השואה", באתר ynet, 4 בפברואר 2018
- ^ הציוץ של יששכרוף בטוויטר
- ^ רפי איתן: "נגד האנטישמיות החדשה יכול רק הימין באירופה", ראיון בגלי צה"ל, 4 בפברואר 2018
- ^ רפי איתן על תמיכתו בימין הקיצוני: "אני יורד מזה", ראיון ברדיו ללא הפסקה, 4 בפברואר 2018;
מעריב אונליין, רפי איתן התנצל על תמיכתו בימין הקיצוני בגרמניה: "מרגיש שטעיתי", באתר מעריב אונליין, 4 בפברואר 2018 - ^ עפרי שובל, בשנת 59' נרצח יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים. אבל מי רצח את רוצחיו? חשיפה, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2010
- ^ ירון דרוקמן, איתי בלומנטל, איתמר אייכנר, מורן אזולאי ויובל קרני, הלך לעולמו רפי איתן, ממקימי קהילת המודיעין, באתר ynet, 23 במרץ 2019
- ^ יוסי מלמן, "איש הסוד": מה רפי איתן לא היה יכול לספר בזיכרונותיו, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2020
- ^ טום קלנסי, "כל הפחדים כולם", הוצאת מעריב, 1992, עמוד 92.
- ^ יוסי מלמן, מה רפי איתן לא היה יכול לספר בזיכרונותיו, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2020
| השרים לשוויון חברתי בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| השרים לענייני גמלאים (2007–2010) ולאזרחים ותיקים (2010–2015) | רפי איתן • בנימין נתניהו • אורי אורבך | 
|
| השרים לשוויון חברתי (2015 ואילך) | גילה גמליאל • מירב כהן • מיכאל ביטון • מירב כהן • עמיחי שיקלי | |
| השרים לענייני ירושלים ומורשת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| השרים לענייני ירושלים (1990–2005) | יצחק שמיר • יצחק רבין • שמעון פרס • בנימין נתניהו • חיים רמון • אליהו סויסה • אריאל שרון • אליהו סויסה • נתן שרנסקי | 
|
| השרים לענייני ירושלים רבתי (2005–2013) | צחי הנגבי • יעקב אדרי • רפי איתן • בנימין נתניהו | |
| השרים לירושלים והתפוצות (2013–2015) | נפתלי בנט | |
| השרים לירושלים ומורשת (2015–2023) | זאב אלקין • רפי פרץ • זאב אלקין • עמיחי אליהו | |
| השרים לירושלים ומסורת ישראל (2023 ואילך) | מאיר פרוש | |
| השרים למורשת (2023 ואילך) | עמיחי אליהו | |
35371688רפי איתן
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- אנשי עסקים ישראלים
- אנשי המוסד
- אנשי הלק"ם
- חברי הכנסת מטעם גיל
- לוחמי הפלמ"ח
- השרים לענייני ירושלים
- בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
- חברי הכנסת השבע עשרה
- ישראל: ראשי מפלגות
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- לכידת אדולף אייכמן: אישים
- אישים הקבורים בנתניה
- ישראלים שנולדו ב-1926
- ישראלים שנפטרו ב-2019