תני גולדשטיין
 | |
| תני גולדשטיין | |
| לידה | 8 בדצמבר 1970 (גיל: 53) |
|---|---|
תני גולדשטיין (נולד ב-8 בדצמבר 1970) הוא עיתונאי ישראלי. משמש כעורך וככתב באתר החדשות "זמן ישראל" מקבוצת Times of Israel.
ביוגרפיה
גולדשטיין נולד בחיפה וגדל בעין כרם שבירושלים. אביו הוא ההיסטוריון יוסף גולדשטיין. הוריו התגרשו והוא נותר עם אמו. גולדשטיין הוא אחיו למחצה של המפיק יונתן גולדשטיין ("ג'וני הקטן"). שמו הפרטי של גולדשטיין, תני, הוא בשפה הפינית.
כנער המציא את המשחק "קנוניות", משחק תפקידים ואסטרטגיה בקלפים[דרוש מקור]. המשחק יצא לאור ב-1995 בחברת המשחקים "מיצוב", שווק בקרב שחקני משחקי תפקידים כמו "מבוכים ודרקונים" אך לא הצליח לפרוץ אל הקהל הרחב, ונעלם תוך כשנה מהמדפים.
גולדשטיין הוא בעל תואר ראשון בבימוי תיאטרון וסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ועבר הכשרת עורכי חדשות ברשות השידור.
גולדשטיין נשוי לתפאורנית סבטלנה ברגר, אב לשתי בנות וחי ברמת גן.
פעילות עיתונאית
לאחר שירותו הצבאי החל גולדשטיין בעבודתו העיתונאית ברשת א' של רשות השידור, בשנים 1996–1998, כעורך ומגיש של אחת מתוכניות שידורי הנוער. לאחר מכן שימש ככתב חדשות במקומון הבת-ימי "צהוב", במקומון "תל אביב" של רשת ידיעות תקשורת וכתחקירן בתוכנית "חוצה ישראל" בטלוויזיה החינוכית בתקופה שבה הגיש אותה דב אלבוים. מאז 1998 הוא מפרסם מדי פעם כתבות בירחון הילדים "עיניים".
בשנים 1999–2003 שימש גולדשטיין ככתב כלכלי, כתב כתבות תחקיר, מבקר תיאטרון ובעל טור בשבועון הירושלמי "כל העיר". גולדשטיין פוטר מ"כל העיר" לאחר שכתב כתבת פרופיל על עורך הדין דורי קלגסבלד, שכללה ציטוט של טענות נגד עורך הדין, וזה איים על השבועון בתביעת לשון הרע. אנשיל פפר, עורך העיתון, קרא לגולדשטיין לבירור שבו הסתבר שזה לא העביר לו במדויק את דברי עורכי הדין של העיתון ביחס לכתבה; על קטעים שהגדירו עורכי הדין כ"בלתי אפשריים לפרסום", אמר גולדשטיין לפפר טרם פרסום הכתבה שהם הוגדרו כ"בעייתיים". בעקבות כך הודיע פפר לגולדשטיין שהוא מפוטר משום ששיקר לו.[1] הפיטורים, שלוו בהודעת התנצלות מובלטת בשבועון אשר כללה את עובדת פיטורי הכתב, עוררו מחאה: 19 כתבים ועובדים שלחו מכתב מחאה למו"ל, עמוס שוקן, וסגן העורך, גידי גולדברגר, התפטר. גולדברגר והכתבים טענו שהבדיקה החוזרת של הכתבה לא הייתה רצינית ושפיטורי כתב בשל כתבת תחקיר יפגעו במוטיבציה לכתוב כתבות כאלה בעתיד ויסכנו את קיומה של עיתונות חוקרת.[2]
גולדשטיין היה כתב כלכלי ב-ynet ברציפות מיולי 2003 ועד מאי 2012.
מאז יוני 2012 ועד לסגירתם כעבור שנה ב-2013, שימש כעורך ראשי של המגזינים המוטוריים ("הגה", "מוטו" ו-"Mountain Bike") בקבוצת המגזינים מוטו.
לאחר התפרקות קבוצת מוטו תקשורת, עבר לתחום יחסי הציבור ושימש בין השאר כדובר המשמר החברתי[3] וכשותף במשרד יחסי הציבור וגנר&גולדשטיין.[4] במאי 2019, עם הקמת "זמן ישראל", עזב את יחסי הציבור והצטרף לצוות ההקמה של האתר.
ynet
מאז תחילת עבודתו סיקר גולדשטיין את רוב האירועים הכלכליים של התקופה, כולל גילוי הגז בחופי ישראל ועסקת הגז בין ישראל למצרים; מכירת חברת ישקר לוורן באפט ומכירת תנובה לקרן אייפקס; הלאמת והפרטת קרנות הפנסיה של ההסתדרות; הפרטת צים, בזק ובז"ן; משבר השכר ברשויות המקומיות; המאבק להעלאת שכר המינימום; תוכנית ויסקונסין וביטולה; הסכם פנסיה חובה; המשבר הכלכלי העולמי (2008); "בועת הנדל"ן"; מאבקי השליטה בבנק הפועלים וחקירות בכירי הבנק ודיוני ועדת ששינסקי. כמו כן סיקר גולדשטיין את הרקע הכלכלי לאירועים חדשותיים כמו ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה, מערכות בחירות והשרפה בכרמל (2010) ותחומים שבין הכלכלה והפוליטיקה כמו קשרי הון-שלטון והמצב הכלכלי ברשות הפלסטינית וברצועת עזה.
בנוסף לסיקור החדשותי השוטף, פרסם גולדשטיין כתבות מגזין, כתבות וידאו, תחקירים, ראיונות ופרשנויות. גולדשטיין פרסם שני מדורים קבועים בערוץ הכלכלה: "שווה לנו" העוסק בהשוואות בנושאים כלכליים-חברתיים בין ישראל למדינות אחרות בעולם ו"הזהב היהודי" - סדרת כתבות היסטוריות על השורשים העתיקים של "הגניוס היהודי" ועסקיהם של יהודים בתקופות קדומות.
הוא הרבה לכתוב על זכויות עובדים ושביתות ולחשוף פגיעה בעובדים והלנות שכר. אף על פי שאינו מתנגד להפרטה באשר היא, הוא נמנה עם המבקרים החריפים של הרפורמות הכלכליות שביצע בנימין נתניהו כשר האוצר, וביקר גם את המדיניות הכלכלית של ממשלת אהוד אולמרט וממשלת נתניהו השנייה.
בדצמבר 2007, לקראת הקמת עיתון ואתר "כלכליסט", נסגר ערוץ הכלכלה של ynet ומוזג ב"כלכליסט", וגולדשטיין נשאר ב-ynet ככתב חדשות. במרץ 2008 הוחלט שגולדשטיין, שמילא מדי פעם גם משימות עריכה, יקים את ערוץ הכלכלה ב-ynet מחדש. גולדשטיין גייס צוות חדש של עורכים, כתבים ופרשנים לערוץ ושימש באופן זמני כעורך הראשי שלו בפועל, במקביל לעבודתו ככתב. בספטמבר 2009 העביר את ניהול הערוץ לאיילת צור, וחזר לעבוד ככתב במשרה מלאה.
בינואר 2012 הודיע על התפטרותו, אך חזר בו בהסכמת הנהלת האתר. לאחר חזרתו חבר לשני עורכים באתר, לשם הקמת ועד עובדים שיהיה מסונף לארגון העיתונאים החדש שהוקם באותה עת במסגרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ופוטר מעבודתו, לטענת ההנהלה עקב "פיטורי התייעלות". ארגון העיתונאים פנה לבית הדין לעבודה בתביעה לביטול פיטוריו של גולדשטיין, ותביעתו התקבלה.[5]
בעקבות פסיקת בית הדין קם ב-ynet ועד עובדים וגולדשטיין שב לעבודתו באתר, אולם לאחר חודש פרש מרצונו לקבוצת "מוטו".[6]
קישורים חיצוניים
- אורן פרסיקו, עצמאות כלכלית, באתר העין השביעית, 22 באפריל 2009
- כתבות של גולדשטיין באתר ynet
הערות שוליים
- ^ חנן עמיאור, אחריות מיניסטריאלית, באתר העין השביעית, 1 במאי 2003
- ^
ענת באלינט, מחאה ב"כל העיר" בעקבות פיטוריו של כתב, באתר הארץ, 25/02/03
- ^ המשמר החברתי - אנשים ותפקידים
- ^ המקבץ לחול המועד: יחצנים שלא יטפל בטייקונים, דובר לתק"ם – ותקציבים חדשים', אייס, 24 באפריל 2016
- ^ נתי טוקר, ניצחון ראשון לארגון העיתונאים: תני גולדשטיין ישוב ל-ynet, באתר TheMarker, 23 באפריל 2012
- ^ אורן פרסיקו, "קורה שאנשים עוזבים את מקום העבודה שלהם", באתר העין השביעית, 23 במאי 2012
30897887תני גולדשטיין