משה קצב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:ח"כ (זמני)

פרמטרים [ שם בשפת המקור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

משה קצב
Moshe Katsav, by Amir Gilad.JPG
נשיאה השמיני של מדינת ישראל
תאריך לידה 5 בדצמבר 1945
תאריך עלייה אוגוסט 1951
ממשלות 21, 22, 23, 24, 27
כנסות 9 - 15
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת
תפקידים בולטים נשיא מדינת ישראל
סגן ראש הממשלה
שר התיירות
שר התחבורה
שר העבודה והרווחה
ראש המועצה המקומית קריית מלאכי
יו"ר סיעת הליכוד

משה קצב (נולד בא' בטבת ה'תש"ו, 5 בדצמבר 1945) הוא איש ציבור ישראלי שכיהן כנשיאהּ השמיני של מדינת ישראל. קודם לכן כיהן כראש מועצת קריית מלאכי, כחבר הכנסת וכשר בממשלות ישראל.

קצב הורשע בביצוע עבירות על החוק בעת שכיהן כשר התיירות וכנשיא המדינה, וכן בשיבוש מהלכי משפט[1]. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על קצב שבע שנות מאסר. בדצמבר 2016, בתום חמש שנות מאסר, שוחרר מהכלא בתנאים מגבילים, לאחר שעונשו קוצר.

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת

קצב נולד לגוהר ושמואל קצב בעיר יזד שבאיראן. משפחתו מתגאה בייחוסה לגולי בבל. כשהיה בן שנה עברה המשפחה לטהראן. ב-1951, כשהיה בן 5, עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה שוכנה בתחילה במעברת שער העלייה שבחיפה[2], ולאחר מכן עברה המשפחה למעברת קסטינה, שלימים התפתחה לעיירה קריית מלאכי. אחיו התינוק, ציון, נספה במעברה בעת השטפונות הקשים של שנת 1951. אחיו, אהרון, נפטר עוד כשמשפחתו התגוררה באיראן, ביזד.

בילדותו הוזמן על ידי רחל ינאית בן-צבי למשכן נשיאי ישראל, יחד עם ילדי המעברות שהצטיינו בקריאת ספרים. במהלך הביקור זכה קצב לחיבוק ולטיפה מיצחק בן-צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל. היה זה ביקורו הראשון של קצב בירושלים.

את לימודי התיכון עשה בבית הספר "האחים" בקריית מלאכי ובכפר הנוער בן שמן, שם התמחה בחליבה ברפת ובמטעי עצי פרי. את בחינות הבגרות השלים בבית הספר התיכון בבאר טוביה. ב-1964 התגייס לצה"ל, שם שירת בחיל הקשר והוצב במפקדת גייסות השריון. הוא קיבל חופשות רבות כדי לסייע לפרנסת המשפחה.

לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. שימש עיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות" וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. בזמן לימודיו באוניברסיטה לימד היסטוריה ומתמטיקה בבית ספר תיכון. הוא היה הסטודנט הראשון שיצא מקריית מלאכי.

בשנת 1969, כאשר היה בן 24, התמודד מטעם מפלגת גח"ל על ראשות מועצת קריית מלאכי, מול ראש המועצה המכהן דוד עבודי. בבחירות שנערכו ב-28 באוקטובר 1969 גבר קצב על עבודי ונבחר לראשות המועצה. עם זאת, נציגי המערך ערערו על זכייתו של קצב בבית משפט השלום בבאר שבע, בטענה כי במספר קלפיות התגלו ליקויים בהצבעה ובספירת הקולות. בית המשפט הכריע לערוך בחירות חוזרות בקלפי מספר 6, ובהן גברה סיעת פועלי אגודת ישראל על המפד"ל, והעניקה לעבודי את הרוב הדרוש להרכבת קואליציה.

בבחירות לרשויות המקומיות ב-31 בדצמבר 1973, גבר קצב על עבודי ונבחר לראשות מועצת קריית מלאכי. קצב כיהן כראש המועצה עד שנת 1981.

קצב השתתף כחייל במילואים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים ושירת באוגדתו של האלוף אברהם אדן ומפקד החטיבה תת-אלוף נתן (נתקה) ניר. קצב נמנה עם הכוחות שצלחו את תעלת סואץ[3].

בכנסת ובממשלה

בשנת 1977 נבחר לראשונה לכנסת, מטעם רשימת הליכוד. בזמן חברותו בכנסת התשיעית נשלח מספר פעמים על ידי ראש הממשלה מנחם בגין לאיראן, כדי להאיץ ביהודים שנשארו שם לעלות לישראל.

בבחירות שנערכו ב-30 ביוני 1981, נבחר שוב לכנסת מטעם רשימת הליכוד, וכיהן כסגן שר הבינוי והשיכון, תחת השר דוד לוי. במשרתו זו הופקד על ידי ראש הממשלה מנחם בגין על "פרויקט שיקום שכונות". ב-27 בינואר 1982 הודיע קצב על יציאתו ל"חופשת מחאה" בטענה כי לוי דוחק את רגליו ומנסה להכשיל את הפרויקטים אותם הוא מקדם. ב-5 בפברואר 1982 יושרו ההדורים בין השניים, לאחר התערבותו של בגין.

בממשלת האחדות הלאומית הראשונה (ממשלת ישראל העשרים ואחת וממשלת ישראל העשרים ושתיים) כיהן כשר העבודה והרווחה, והפך לשר הצעיר ביותר מאז קום המדינה. במהלך כהונתו התגלע מאבק בינו לבין סגנו מנחם פרוש, לאחר שקצב ביקש למזג בין שני משרדיו כדי לחסוך בהוצאות ואילו פרוש דרש להשאיר את המצב על כנו. לבסוף התפטר פרוש מתפקידו כסגנו של קצב ובמקומו מונה רפאל פנחסי.

ב-5 במאי 1985 נבחר קצב על ידי תא הכתבים הפרלמנטריים בירושלים לחבר הכנסת הסובלן ביותר, זאת במסגרת פרויקט "כבוד לזולת" בו נתבקשו הכתבים לבחור חבר כנסת המצטיין באדיבותו, בנימוסיו, בסבלנותו, בכבוד הדדי ובסגנון דיבורו. ב-10 במרץ 1986 עמד בראש ועידת הליכוד.

בשנת 1988, צפו היחסים העכורים בין קצב לשמעון פרס. במהלך נאומו של פרס על "מסמך שולץ"[4] קצב קם ממקומו ואמר: "אני מבקש להודיע בזאת, כי דברי ממלא מקום ראש הממשלה (פרס) בנושא המדיני, אינם על דעת הממשלה". אמירתו של קצב גררה תגובות סוערות מצד חברי הכנסת, החריפה שבהן הייתה זו של ח"כ יצחק פרץ שצעק לעברו של קצב: "חוצפן אחד, איך אתה מעז".

בממשלת ישראל העשרים ושלוש וממשלת ישראל העשרים וארבע כיהן כשר התחבורה וחבר בקבינט הביטחוני. התקדמותו הפוליטית המהירה השתקפה גם בבחירות למרכז הליכוד, שבהן נבחר במסגרת "השביעיות" למקום הראשון.

בעת שמפלגתו הייתה באופוזיציה, בין השנים 19921996, כיהן קצב כיו"ר סיעת הליכוד וכיו"ר האגודה לקשרי ישראל וסין. בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד התמודד קצב מול בנימין נתניהו, דוד לוי ובני בגין. מערכת הבחירות הייתה סוערת ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול כשאחריו לוי, בגין וקצב.

בינואר 1992 ביקר קצב אצל הרבי מלובביץ'. במהלך הביקור ביקש ממנו הרבי להעביר מסר לראש הממשלה יצחק שמיר, לאחר שהאחרון הסכים להשתתף בועידת מדריד לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרבי אמר לקצב: "אני כל העת לחמתי שתהיה ממשלה של שמיר, אבל אם ימשיכו בכיוון הזה של דיבורים כאלה אזי אני, מנחם מנדל, אהיה הראשון שיילחם בכל התוקף ובכל כוחותיי נגד שמיר, שתתפרק הממשלה"[5]

בעקבות הסכמי אוסלו אמר קצב: "לאחר לחיצת היד המגואלת בדם לא יוכל רבין לעולם למחוק את החרפה". ב-5 באוקטובר 1995 עמד, יחד עם אריאל שרון ובנימין נתניהו, על מרפסת הנואמים בהפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', אך לא נאם.

בממשלת ישראל העשרים ושבע כיהן כסגן ראש הממשלה ושר התיירות, ומאוחר יותר גם כשר הממונה על המגזר הערבי. כמו כן, כיהן כיושב ראש הוועדה לסמלים ולטקסים באירועי שנת היובל למדינה.

קצב היה הנציג הרשמי הראשון של ממשלת ישראל שהשתתף ביום האבל לציון טבח כפר קאסם.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 שהתקיימו ב-1999, עמד בראש מטה הבחירות של מפלגתו. מינויו של קצב לתפקיד יו"ר מטה הבחירות לווה בהתנגדות מצד חבר הכנסת ישראל כץ, שדרש לתת את התפקיד לאריאל שרון או לצחי הנגבי. בליכוד דחו את בקשתו של כץ וטענו שדבריו באים לאחר שלא שובץ לתפקיד נאות[6].

נשיא מדינת ישראל

הנשיא קצב נפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי קולין פאוול, 11 במאי 2003

משה קצב כיהן כנשיא המדינה מכ"ט בתמוז ה'תש"ס (1 באוגוסט 2000) ועד להתפטרותו, שנכנסה לתוקף בט"ו בתמוז ה'תשס"ז (1 ביולי 2007); עם זאת, למעשה הפסיק קצב למלא את תפקידו כנשיא כבר ב-25 בינואר 2007, אז יצא לנבצרות זמנית על רקע החקירה הפלילית נגדו.

הבחירות לנשיאות

לאחר התפטרותו המאולצת של עזר ויצמן מתפקיד נשיא מדינת ישראל, בחודש יולי 2000, נבחר קצב למועמד הליכוד מול שמעון פרס. בבחירות הנשיאותיות בכנסת שהתקיימו ב-31 ביולי 2000, זכה קצב בסיבוב הראשון ל-60 קולות מול 57 לשמעון פרס. כיוון שנדרש רוב מוחלט לבחירה, נערך סיבוב שני שבו זכה קצב ב-63 קולות מול 57 לפרס, ובכך נבחר לתפקיד, להפתעת רוב הפרשנים הפוליטיים[7].

למחרת היום, בכ"ט בתמוז ה'תש"ס, 1 באוגוסט 2000, הצהיר קצב אמונים בכנסת ונכנס לתפקיד הנשיא השמיני של מדינת ישראל. קצב היה הנשיא הראשון שנבחר מטעם הליכוד, והראשון שנבחר לכהונה בת 7 שנים.

כהונתו כנשיא

השנים הראשונות לנשיאותו התאפיינו במתינות ובממלכתיות, ללא הצהרות מעוררות מחלוקת, בניגוד לקודמו בתפקיד, עזר ויצמן, שניסה לתת לתפקיד משמעויות נוספות שאינן סמליות.

קצב תמך, בניגוד לעמדת ראש הממשלה אריאל שרון, בתוכנית ה"הודנה" להפסקת אש זמנית בין ישראל לפלסטינים בשנת 2002. כמו כן, היה בין הראשונים במערכת הציבורית שקראו להקמת גדר הפרדה בין ישראל לרשות הפלסטינית.

בתחילת נשיאותו הצהיר כי לא יחון את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.

במאי 2002 אירח במשכן נשיאי ישראל את קנצלר גרמניה לשעבר הלמוט קוהל ודן עמו בשיפור ההסברה הישראלית בחו"ל[8].

פסלו של משה קצב במשכן נשיאי ישראל

בשנת 2003 ביקר קצב באיטליה וקרא לאפיפיור להשיב לישראל את כלי בית המקדש השני, שלטענתו נבזזו מירושלים בזמן המרד הגדול בשנת 70 לספירה ומוסתרים בקריית הוותיקן. האפיפיור נעתר לבקשת קצב, ואפשר לנציגי רשות העתיקות לחפש אוצרות יהודים במחסניו. נציגי רשות העתיקות שהו כשלושה ימים במרתפי הוותיקן, אך לא איתרו שום ממצא משמעותי[9].

בנובמבר 2003 כינה את הציבור החילוני "תינוקות שנשבו". אמירה זו גררה ביקורת מצד שר המשפטים טומי לפיד וחה"כ מטעם מפלגת מרצ זהבה גלאון[10].

בנובמבר 2003 נפגש קצב עם יוסי ביילין ויאסר עבד רבו שניסחו את "יוזמת ז'נבה" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. במהלך פגישתם תקף קצב את היוזמה בטענה כי היוזמה לא נידונה בדעת הקהל הישראלית, בכנסת ובממשלה[11].

בפברואר 2004 ביקר קצב בצרפת ונפגש עם נשיא צרפת ז'אק שיראק. ביקורו של קצב בארמון האליזה בא לאחר כשני עשורים בהם לא ביקר נשיא ישראלי בצרפת[12].

במרץ 2005 הזמין קצב את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לביקור בישראל[13]. פוטין נענה בחיוב להזמנתו של קצב, והגיע לביקור בישראל בחודש אפריל. במהלך ביקורו בישראל דן פוטין עם קצב בעסקת הטילים בין רוסיה לסוריה ובסיום הסכסוך בין ישראל לפסלטינים. בנוסף, השניים חתמו על הצהרת כוונות משותפת בדבר הגברת המאבק בטרור ובאנטישמיות וחיזוק מערכת היחסים בין ישראל ורוסיה. במהלך ביקורו הביא פוטין לקצב פסל לזכר קרבנות השואה, המוצב עד היום בסמוך לפסלי הנשיאים במשכן נשיאי ישראל[14].

בפברואר 2005 יצא קצב לביקור באוסטרליה, לאחר כשני עשורים בהן לא ביקר נשיא ישראלי באוסטרליה. במהלך הביקור נפגש קצב עם ראש הממשלה ג'ון הווארד ועם נציג האופוזיציה קים ביזלי וניסה לחמם את היחסים בינם לבין ישראל, זאת לאחר מספר תקריות דיפלומטיות וסילוק שגריר ישראל אמיר לאטי מהמדינה[15].

באפריל 2005 השתתף קצב בהלוויית האפיפיור יוחנן פאולוס השני. במהלך הלוויה לחץ קצב את ידיהם של נשיא סוריה בשאר אל-אסד ונשיא אלג'יריה עבד אל-עזיז בוטפליקה, והחליף מספר מילים עם נשיא איראן מוחמד חתאמי[16].

ביוני 2005 ביקר קצב בגרמניה ונאם בבניין הרייכסטאג, מקום משכנו של הפרלמנט הגרמני. בנאומו טען כי גרמניה אינה עושה מספיק להילחם בתופעת האנטישמיות באירופה והוסיף כי הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני נמצא בהישג יד. בנוסף, קצב נפגש עם נשיא גרמניה הורסט קלר, הקאנצלר גרהרד שרדר ושר החוץ יושקה פישר[17].

ביוני 2005 הקים את ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל, בראשות פרופסור מנחם מגידור. הוועדה הגישה את המלצותיה בינואר 2007.

במהלך תוכנית ההתנתקות ניסה קצב להביא לדיאלוג בין המתנחלים ברצועת עזה לראש הממשלה אריאל שרון. ב-10 באוגוסט 2005 נשא נאום לאומה בשידור חי. הנאום בא לקראת מימוש תוכנית ההתנתקות ובעקבות הפגנות סוערות ברחבי ישראל. בנאומו חלק שבחים רבים למתנחלים וביקש סליחה ממתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון שייאלצו להתפנות מבתיהם, אך קרא לציות לחוק[18].

ב-9 ביולי 2007 הוצב פסלו של קצב במשכן נשיאי ישראל. במרץ 2011 תמך הנשיא שמעון פרס בהשארת פסלו של קצב בבית הנשיא[19], אולם בדצמבר 2011 דרש פרס להסיר את פסלו של קצב ממשכן הנשיא[20]. לבסוף החליטה הוועדה לסמלים וטקסים להשאיר את הפסל במקומו. במאי 2016 הוצב ליד הפסל עמוד בו נכתב כי קצב הורשע בעבירות שיש עימן קלון ונדון למאסר[21].

בשנת 2011 קבע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהנשיא קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית. בין השאר, בזבז קצב את ההון של קרנות בית הנשיא השונות, שייסדו נשיאים שונים, לתמיכה במיזמים ציבוריים (כמו סיוע לנכים) והביא לסגירתן[22].


בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה בשנת 2007 ועדת הכספים של הכנסת, הממונה על משכורות הנשיאים ותנאי פרישתם, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון יישללו כל זכויות הפרישה, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים[23].

במהלך שהותו בכלא ספג קצב התעללויות מצד אסירים אשר סירב להעניק להם חנינה בעת שכיהן כנשיא המדינה, בהם האסיר עמי פופר. בראש השנה הראשון של קצב בכלא אילץ פופר את קצב לשבת לבדו בשולחן נפרד משאר האסירים. תקריות נוספות נרשמו, כאשר אסירים מרחו דבק ממלכודת עכברים על כסאו של קצב ואסרו עליו להיכנס לבית הכנסת באגף התורני[24].

שחרורו מהכלא

ב-6 באפריל 2016 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של קצב לשחרור מוקדם. בנימוקיה להחלטה כתבה הוועדה: "האסיר תופס עצמו כקורבן, עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד. גם לאור שאלות הוועדה, לא הביע האסיר חרטה או אמפתיה כלפי נפגעי העבירה, אלא חזר וציין את המחיר הכבד שהוא שילם ומשלם"[25]. קצב ערער לבית המשפט המחוזי, שהחליט ב-5 ביולי 2016 להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים לצורך דיון בחוות דעת חדשה מטעם הרשות לשיקום האסיר. ב-4 באוגוסט 2016 החליטה ועדת השחרורים פה אחד שאין לשחרר את קצב בשלב זה[26].

ב-18 בדצמבר 2016 החליטה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם, אך לבקשת הפרקליטות שחרורו עוכב, כדי לאפשר לערער על החלטתה של ועדת השחרורים[27]. בסופו של דבר שוחרר קצב מהכלא ב-21 בדצמבר 2016, תוך שהוטלו עליו הגבלות שונות[28].

ב-6 במרץ 2017 ביקש קצב מוועדת השחרורים לבטל את מעצר הבית הלילי שהוטל עליו[29]. ב-4 במאי 2017 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו[30]. במאי 2017 פנה לנשיא המדינה בבקשה לבטל את ההגבלות שהטילה עליו ועדת השחרורים[31]. באוגוסט 2017 דחה נשיא המדינה את בקשתו[32].

משפחתו

רעייתו של משה קצב, גילה קצב, נולדה בתל אביב ב-1948, בת לבן-ציון ורחל פרדני, יוצאי תנועת בית"ר מפולין ומאוקראינה, חסידי גור. בני הזוג קצב נישאו בשנת 1969, ולהם ארבעה בנים ובת. גילה קצב עבדה במשך כ-30 שנה בבנק לאומי[33]. במהלך חקירת העבירות שבהן נחשד משה קצב והמשפט שבו הורשע, עמדה לצדו והביעה בו אמון מלא, אם כי נמנעה מחשיפה תקשורתית[34].

בנו של קצב, נעם קצב, התפרסם כסופר צעיר לאחר שהוציא את הרומן "ימים אחרונים של תמימות" בהוצאת שוקן. הספר עוסק בהתבגרות של תלמיד ישיבה וביציאה בשאלה[35]. נעם קצב שימש עורך בעיתון "מעריב", אך התפטר מתפקידו עם פרסום החשד לגבי עבירותיו של אביו.

אחיו הצעיר של משה קצב, ליאור קצב, נבחר בשנת 1998 לראשות עיריית קריית מלאכי, ושימש בתפקיד 5 שנים. אף הוא ניצב לצד משה קצב כשהואשם בעבירות על החוק[36].

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א'(3), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 66 - 81
  • מנחם מיכלסוןמשה קצב: ממעברת קסטינה - לקריית הממשלה, ידיעות אחרונות, 1992
  • יובל יועז, תיק קצב: מאחורי הקלעים בפרשת החשדות נגד נשיא המדינה לשעבר, הקיבוץ המאוחד, תש"ע 2010

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. פסק הדין
  2. הצלקת שבפניו היא תוצאה של נפילה בשער העלייה.
  3. אתר הכנסת - שירותו הצבאי.
  4. באתר הכנסת
  5. שלום ירושלמי, מה גרם לבכירים ישראלים לשתף רבי מברוקלין בסודות ביטחוניים?, באתר nrg‏, אפריל 2017
  6. אורה קורן וצבי לביא, ‏קצב: לא נאפשר סגנון גס ואלים, באתר גלובס, פברואר 1999
  7. תומר שדמי ולינוי בר גפן, משה קצב נבחר לנשיא המדינה, באתר ynet, 31 ביולי 2000
  8. חדשות הארץ, תקרית בבית הנשיא: הלמוט קוהל נגס בפלפל אדום חריף והשתנק, באתר הארץ, מאי 2002
  9. ארנון סגל, נחבאים אל הכלים: מסע בעקבות כלי המקדש האבודים, באתר nrg‏, אוקטובר 2004
  10. חדשות נענע, הנשיא קצב מנסה להרגיע הסערה הציבורית שעורר, באתר של "רשת 13", נובמבר 2003 (במקור, מאתר "nana10")
  11. אייל הראובני, קצב ליוזמי הסכם ז'נווה: רק לממשלה זכות לקיים מו"מ, באתר ynet, 26 בנובמבר 2003
  12. שיראק לקצב: צרפת מחוייבת לחלוטין לקיומה של ישראל, באתר של "רשת 13", פברואר 2004 (במקור, מאתר "nana10")
  13. אפרת פורשר, לראשונה: פוטין יבקר בישראל, באתר nrg‏, מרץ 2005
  14. שירות גלובס, ‏ולדימיר פוטין ומשה קצב סוקרים היום משמר כבוד בבית הנשיא, באתר גלובס, אפריל 2005
  15. "אני מצטער על התקרית הדיפלומטית בניו-זילנד", באתר nrg‏, פברואר 2005
  16. מנחם גנץ, "סלאם עליכום" אמר קצב לחתאמי, באתר nrg‏, אפריל 2004
  17. עמירם ברקת‏, קצב הזהיר בגרמניה: מוסלמים עשויים להשתמש בניאו-נאצים לפיגועים, באתר וואלה! NEWS‏, יוני 2004
  18. אהוד אשריעוד כוכב נולד, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
  19. חגי עינב, פרס משאיר את פסל קצב: לא לשנות ההיסטוריה, באתר ynet, 22 במרץ 2011
  20. חדשות ערוץ 2, ‏הנשיא פרס: "לסלק את הפסל של קצב", באתר ‏mako‏‏, ‏19 בדצמבר 2011‏
  21. איתמר אייכנר וגלעד מורג, עמוד הקלון של קצב: כיתוב על מעשיו בבית הנשיא, באתר ynet, 15 במאי 2016
  22. תומר אביטל, מבקר המדינה על בית הנשיא: קצב ניהל באופן קלוקל כספי תרומות ובזבז כספי ציבור, באתר כלכליסט, 2011
  23. לילך ויסמן, ‏ועדת הכספים החליטה פה-אחד: ההטבות של קצב כנשיא לשעבר יישללו - אם יורשע, באתר גלובס, 30 ביולי 2007
    החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו) (תיקון), התשס"ז-2007, ק"ת 6610 מיום 22 באוגוסט 2007
  24. יניב קובוביץ, עמי פופר הועבר מבית הכלא לאחר שהתנכל למשה קצב, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2012
  25. רותם אליזרע, תלם יהב, טובה צימוקי וגלעד מורג, נדחתה בקשת משה קצב לשחרור מוקדם, באתר ynet, 6 באפריל 2016
  26. אבי אשכנזי‏, בפעם השנייה: ועדת השחרורים דחתה פה אחד את בקשת קצב לשחרור מוקדם, באתר וואלה! NEWS‏, 4 באוגוסט 2016
  27. רענן בן צור, גלעד מורג, מתן צורי ואלכסנדרה לוקש, ועדת השחרורים: משה קצב ישוחרר מהכלא, באתר ynet, 18 בדצמבר 2016
  28. יאיר אלטמן, צבי הראל, ‏ההגבלות שיחולו על קצב: איסור להתראיין, מאסר בית בלילה, באתר ישראל היום, 18 בדצמבר 2016
  29. אביעד גליקמן, קצב ביקש לבטל את מעצר הבית הלילי שלו - המשטרה מתנגדת, באתר של "רשת 13", 13 במרץ 2017 (במקור, מאתר "nana10")
  30. גלי גינת‏, ימשיך לשוב הביתה עד 22:00: ההגבלות על האסיר המשוחרר קצב לא יבוטלו, באתר וואלה! NEWS‏, 4 במאי 2017
  31. אביעד גליקמן, קצב פנה לריבלין: "בטל המגבלות שהוטלו עלי לאחר השחרור", באתר של "רשת 13", 23 במאי 2017 (במקור, מאתר "nana10")
  32. גיא פלג, ‏ריבלין: לא יבוטלו תנאי שחרור קצב, באתר ‏mako‏‏, ‏‏13 באוגוסט 2017‏
  33. יפה נבו וטובה דדון, "אני גילה, גילה מהבנק", ידיעות תל אביב, 7 באוקטובר 2006
  34. גילה קצב: לעולם לא אעזוב את משה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2006
  35. גלית גרינפלד, אל תקראו לי דתל"ש, באתר nrg‏, 18 במאי 2005
  36. דנה ויס, ליאור קצב: "משה קצב מתלבט אם לערער", חדשות 2, 26 במרץ 2011
נס הנשיא משופר.JPG נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמן יצחק בן-צבי זלמן שזר אפרים קציר יצחק נבון
19491952 19521963 19631973 19731978 19781983
חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב שמעון פרס ראובן ריבלין
19831993 19932000 20002007 20072014 2014 - מכהן
משה קצב - תבניות ניווט
ראשי עיריית קריית מלאכי
חיים גושן עבודי דוד-אלבג משה קצב יוסף ונונו משה שמעון ליאור קצב מוטי מלכה יוסי חדאד אליהו זוהר
19591960 19601969, 19701974 19691970, 19741981 19811993 19931998 19982003 20032013 2013 2013 - מכהן

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0