קמפיין געוואלד

קמפיין געוואַלד (מיידיש; קרי: גֶוַלְד) הוא סוג של קמפיין המרצה העושה שימוש בתעמולת בחירות ומיועד לטעת בקרב מצביעים פוטנציאליים את התחושה כי הצבעתם עבור מועמד, מפלגה או השקפה פוליטית מסוימים, מחויבת המציאות, ובלעדיה יקרה אסון.

בדרך כלל בקמפיין געוואלד נעשה נסיון לשכנע מצביעים להצביע עבור מפלגה מסוימת תוך אזהרה מפני הצבעה עבור מפלגה מתחרה, אך ישנם מסעות פרסום המתמקדים רק בשכנוע הבוחרים להצביע עבור מועמד, מפלגה או השקפה פוליטית מסוימים (קמפיין חיובי) או לחלופין מסע פרסום המזהיר מפני הצבעה מפלגה או השקפה פוליטית מסוימים (קמפיין שלילי).

מקור המונח ומשמעותו

מקור המילה "געוואלד" בשפת היידיש, ותרגומה החופשי הוא מעין זעקה המתריעה מפני אסון או אובדן. השימוש המקורי במילה בשפת היידיש מקובל מאד בקרב מפגינים דוברי יידיש, הזועקים ומתריעים מפני אסונות או מקוננים עליהם.

מקובל כי השימוש במונח ביחס לקמפיין בחירות נעשה לראשונה בשנת 2007 על ידי יעקב מאור בספרו "מה למדנו מארתור פינקלשטיין". לימים, חלחל המונח לרשות הרבים באמצעות אמצעי התקשורת, ובבחירות לכנסת העשרים הפך המושג להיות שגור בהקשר של בחירות.

דרכי פעולה

על פי רוב, קמפיין געוואלד נעשה ביום הבחירות עצמו, או בצמוד לו. הקמפיין מבוצע באמצעות הפצת מסרים המתריעים מפני אסון העלול להתרחש אם המצביעים לא ילכו להצביע באופן הנדרש. המסרים יתמקדו על פי רוב באסון פוליטי, מדיני, או כלכלי, וייעשה בהם שימוש במילים כמו "סכנה", "אסון", או מילים אחרות בעלות הקשרים שליליים, המיועדות להגביר את תחושת הבהלה והפחד. מטרת ההפחדה היא להכניס את הבוחרים הפוטנציאליים למצב בו הם חשים כי הימנעותם מההצבעה שאליה מכוון הקמפיין תפגע בהם קשות.

המסרים עשויים להיות מופצים באמצעי המדיה השונים, הכוללים גם שימוש ברשתות חברתיות וכן באמצעות מנשרים, או כל תקשורת כתובה אחרת.

בישראל

במדינת ישראל נעשה פעמים רבות שימוש בקמפיין געוואלד בבחירות לכנסת וגם בבחירות מקדימות, השימוש השגור במונח "קמפיין געוואלד" החל מהבחירות לכנסת העשרים. להלן יוצגו דוגמאות אחדות.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראות הממשלה

בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה נעשה שימוש בקמפיין הגעוואלד (אף שאז התקשורת הישראלית לא השתמשה במונח זה) על ידי בנימין נתניהו שהתמודד לראשות הממשלה מטעם מפלגת הליכוד. הקמפיין התנהל בהנחיית יועץ הבחירות היהודי אמריקאי שלו, ארתור פינקלשטיין. לאורך כל מערכת הבחירות נעשה שימוש בסיסמה "פרס יחלק את ירושלים", שהייתה מיועדת ליצור פחד ובהלה מפני היבחרו של שמעון פרס לראשות הממשלה.

בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה – 2001

בבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001 נעשה שימוש בפועל בקמפיין (אף שהוא לא הוכר במונח "קמפיין געוואלד") על ידי ראש הממשלה אהוד ברק שהתמודד לתקופת כהונה נוספת, מול אריאל שרון. הקמפיין כלל תשדיר בחירות ששודר פעמים רבות והציג באופן דרמטי כיצד בימים שלאחר היבחרו של שרון לראשות הממשלה, ישראל תגלוש למלחמה כוללת ובמקביל תאסר בה הנסיעה בשבת.

בבחירות לכנסת העשרים

ערך מורחב – המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי

בבחירות לכנסת העשרים עשה בנימין נתניהו, יו"ר מפלגת הליכוד, שימוש בקמפיין געוואלד באמצעות מיליוני מסרים ושיחות טלפון מוקלטות ששלח הליכוד לטלפונים הניידים של הבוחרים ביום הבחירות, וובהם התריעו מפני עליית כוחם של הערבים. בסרטון שהפיץ ביום הבחירות באמצעות מסרונים נראה איימן עודה נואם בערבית ומצהיר שנתניהו יועמד לדין בגין פשעי מלחמה. בסרטון אחר נראה נתניהו מתריע כי שלטון הימין בסכנה כי המצביעים הערביים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי, ועמותות שמאל מביאות אותם באוטובוסים אל הקלפיות. בפועל לא היו אוטובוסים מטעם עמותות שמאל שהסיעו מצביעים ערביים לקלפי, אך אחוז ההצבעה בקרב הערבים אכן היה יותר גבוה ביחס למערכות בחירות אחרות, ובכנסת העשרים גדל כוחם הפוליטי ל-13 מושבים, לעומת 10 מושבים בלבד בכנסת העשרים ואחת.

ימים אחדים לפני הבחירות, יצאה מרצ בקמפיין געוואלד מטעמה והזהירה מפני תרחיש שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. כך, ברגעי הקמפיין האחרונים הוזנקה הסיסמה: "אסור לנו לאבד את מרצ". המפלגה קיבלה לבסוף חמישה מנדטים.

בבחירות לכנסת העשרים ואחת

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, רבות מבין המפלגות המתמודדות עשו שימוש בקמפייני געוואלד, שהתמקדו בעיקר בהפצת סרטונים המכילים תוכן שאמור ליצור בהלה בקרב מצביעים פוטנציאלים.

בנימין נתניהו, יו"ר מפלגת הליכוד, הפיץ ברשתות החברתיות כמה סרטונים המתריעים בשנית מפני סכנה לשלטון הימין, בין היתר הוא טען כי אחוזי ההצבעה בקרב מצביעי השמאל, עומד על 61% לעומת 42% בלבד בקרב מצביעי הליכוד. במקביל, פרסם השר מטעם הליכוד יריב לוין סרטון אחר ברשתות החברתיות, בו הוא נראה קורא טקסט מתוך מנשר בערבית מטעם רשימת כחול-לבן, הקורא לשוהים בלתי חוקיים חסרי זכות הצבעה לעודד הצבעה עבור המפלגה בקרב קרובי משפחותיהם בעלי זכות הצבעה, כדי שהרשימה תשנה את המצב בו אין להם זכות הצבעה.

גם בני גנץ, שעמד בראש רשימת כחול לבן, עשה שימוש בקמפיין והתריע בפני המצביעים כי הצבעה עבור כל רשימה אחרת מלבדה תהיה הצבעה עבור המועמד היריב, בנימין נתניהו.

איימן עודה, יושב ראש רשימת חד"ש-תע"ל, עשה גם הוא שימוש בקמפיין געוואלד, כלפי המצביעים הערבים, בעת שאחוזי ההצבעה במגזר היו נמוכים ביחס למערכות בחירות אחרות. הוא הזהיר שצפויה כנסת ללא ערבים, במטרה לזרוע בהלה בקרב המצביעים הערבים, שרשימתו (ומסתבר שאותו הדבר לגבי רשימת רע"מ-בל"ד) לא תעבור את אחוז החסימה, וממילא לא יהיה ייצוג לערביי ישראל בכנסת העשרים ואחת. לעודה הייתה אפשרות להשתמש גם בערוץ התקשורת הבינלאומי אל מיאדין, שכן לא חל עליה החוק האוסר על תעמולת בחירות בישראל בערוצי התקשורת ביום הבחירות. הוא התראיין לערוץ, וקרא לאזרחים ערבים להתקשר לקרוביהם בעלי זכות ההצבעה בישראל, ולעודדם להצביע. הוא אמר: "אנחנו חייבים להוכיח את נוכחותנו הלאומית במוסדות המדינה, זה מבחן גדול בשבילנו". הוא גם הזהיר מפני מצב שבו בצלאל סמוטריץ יהיה שר החינוך, שלטענתו, רוצה לבטל את קיומם של ערביי ישראל, ושמשה פייגלין, שלטענתו רוצה להרוס בתים במגזר הערבי, יהיה שר השיכון. אחמד טיבי השתמש בקמפיין געוואלד באיתות למצביעים על ששיעור ההצבעה הנמוך כעת ביישובים הערביים מהווה סכנה ממשית לשתי הרשימות.

גם מפלגות נוספות, הכוללות את הימין החדש, מרצ, ש"ס, מפלגת העבודה, רע"מ בל"ד וכולנו, עשו שימוש בקמפיין, והזהירו מפני מצב בו המפלגות לא תעבורנה את אחוז החסימה.

ראו גם

• ציד קולות
• קמפיין המרצה
• געוואלד

קישורים חיצוניים

ערך מילוני בנושא קמפיין געוואלד בוויקימילון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30375433קמפיין געוואלד