הפרטה בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההפרטה בישראל היא העברה או מכירה של שירות או רכוש בבעלות ממשלת ישראל או גוף ציבורי אחר במדינה לבעלות פרטית. משמעות ההפרטה היא הקטנת חלקה ורמת התערבותה הישירה של הממשלה במשק, מול הגדלת חלקה ופעילותה הכלכלית של קבוצה פרטית בשליטה ובבעלות על הנכסים. ההליך ההפוך להפרטה מכונה "הלאמה".

הליכי ההפרטה

הליכי הפרטה התקיימו בישראל מראשית קיומה. בין השנים 1962–1977 נמכרו 64 חברות, 25 חברות נסגרו, ב-21 חברות נמכרו חלק מהמניות של החברה, 214 חברות הונפקו בבורסה וב-2 חברות בוצע הליך של מכירת חלק מהנכסים[1]. בין השאר מכרה המדינה את החזקותיה באוצר החייל בשנת 1962[2], את חלקה (50%) בבנק "סוויס ישראל" בשנים 1963-1965[3], את מניותיה בחברה לפיתוח קיסריה ב-1970 ואת מניותיה בחברת הכשרת היישוב ב-1964. חברות נוספות שהופרטו לפחות באופן חלקי בתקופה זאת כוללות את: אזורים חברה להשקעות, אלדא, אוצר מפעלי ים, בנייני הבורסה, בנק יעד, בקר החולה, המטוויות המאוחדות, חברת רפפורט, שירותי ים אילת, יונה ים סוף, נעלי ירושלים, עלי טבק, תעשיות כפר ותרכיבי בית דגן[1].

מצע הליכוד בבחירות לכנסת התשיעית כלל את ההפרטה כחלק ממדיניות כוללת להקטנת המעורבות הממשלתית במשק הישראלי. עם מינויו של שמחה ארליך לשר האוצר בעקבות המהפך הוא הכריז על כוונתו למכור חברות ממשלתיות ליזמים פרטיים[4]. ב-5 במרץ 1978 החליטה ועדת שרים לענייני כלכלה על מכירת 47 חברות כדי לצמצם את מעורבות הממשלה במשק הישראלי. בשנת 1985 הוקמה ועדת שרים לענייני מכירת חברות ממשלתיות. אולם ההתקדמות בקצב מכירת החברות הייתה איטית והשוואה מספרית של צעדי ההפרטה בשנים 1967–1977 ובשנים 1977–1987 מצאה שקצב ההפרטה לא השתנה[1]. בעיתונות עלתה הטענה ששרים מקשים על מכירת חברות בניסיון לשמור על כוח פוליטי ויכולת למנות מקורבים למועצות מנהלים של החברות[4].

הליכי ההפרטה בישראל התעצמו החל משנת 1986 בעקבות גל כלל עולמי של הפרטה בהובלת הממלכה המאוחדת, בשנות ה-80 של המאה ה-20[5]. עד כה הופרטו בישראל כ-90 חברות ממשלתיות וחברות בנות והפיקו למדינה, בין השנים 1991 ו-2003 הכנסות בגובה 8.75 מיליארד דולר אמריקני.

הליכי ההפרטה בישראל שייכים בעיקר לסוגים הבאים:

  • מכירה מדורגת: מכירה הדרגתית או דילול החזקות המדינה בגוף הציבורי עד לדרגה בה למדינה אין אחזקה משמעותית בגוף. דוגמה בולטת לכך היא מכירתה המדורגת של חברת "בזק" ומכירתם ההדרגתית של הבנקים, שהולאמו בעקבות משבר מניות הבנקים של שנת 1983.
  • מכירה חד פעמית: מכירה בבת אחת או הנפקת כל מניות החברה בבורסה. מכירה כזו ישימה בהפרטה של חברות קטנות או במכירה לקונה אחד.
  • זיכיונות ורישיונות: ביצוע פעולות הפרטה באמצעות מיקור חוץ, העברת זיכיונות, הרשאות, וכדומה, בעיקר של שירותים מסוימים הנצרכים על ידי גופי ממשלה. פעולה כזו אינה נחשבת הפרטה כהגדרתה על ידי ממשלת ישראל.
  • פירוק: פירוק גוף ממשלתי לחלוטין מנימוקים של היעדר צורך בקיומו או הפסדים על רקע שוק תחרותי קיים.

רבים נוהגים לכנות את השינוי המבני ברבים מהקיבוצים בישראל הפרטת הקיבוצים, אך לפעולה זו אין למעשה קשר להפרטה. הקיבוץ הוא התאגדות וולונטרית פרטית ולא ציבורית, והשינויים בו אינם נחשבים להפרטה.

המגזר הציבורי

שורשיהן של החברות, כמו יתר מרכיבי המגזר הציבורי בישראל, נמצא בתקופת היישוב, אשר התפתחו במקביל למדינה. מבנה המגזר הציבורי בישראל עוצב בתקופת טרום המדינה, תקופה שבה גובשו המוסדות הלאומיים ועוצבו המוסדות שבמידה רבה הוסיפו לפעול ולמלא תפקיד מרכזי גם לאחר קום המדינה. בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי התגבשו קשרי גומלין ושיתוף פעולה. דפוסים אלה התבטאו בהקמת עסקים משותפים, לצד מקרים שונים של מעבר מן המגזר הפרטי לציבורי ומן המגזר הציבורי לפרטי. שחקניו השונים של המגזר הציבורי הכירו בחשיבות הכלכלית של פעולותיהם, וקשה להבחין בין שיקולים ומניעים פוליטיים לבין שיקולים כלכליים. השניים היו, וימשיכו להיות, שלובים זה בזה.

מרכיביו של המגזר הציבורי בישראל

כשהוקמה מדינת ישראל וכוננה הממשלה, הועברו אליה ב"ירושה" מוסדות רבים שפעלו עוד טרם לכן. ממשלת ישראל כמו ממשלות אחרות, פועלת ומתערבת בחיי הכלכלה למימוש יעדים כגון: יצירת תחרות ושימורה, הספקת מוצרים ציבוריים, הבטחת קיום מידע ומניעת הגבלות על יכולת הבחירה של הציבור, הבטחת יציבות וצמיחה וסיוע במצבי שפל ומשבר.

המערכת הציבורית בישראל מכילה בקרבה גופים שאינם ממשלתיים, ומכלול הארגונים הוא מקור תקציבי לא רק להכנסות, אלא גם להוצאות. זרימת כספים ממקורות שונים מרחיבה את גבולותיו של המגזר הציבורי ומוסיפה ממד חשוב לכלכלה הפוליטית הישראלית.

פעולותיו של המגזר הציבורי נמדדות במידה רבה על ידי הצריכה הציבורית. צמצום או גדילה בצריכה משקפים שינויים בהיקף מעורבותה של המדינה במשק. היקף המעורבות בישראל יכול לנבוע מהוצאות ביטחוניות ושירותי קליטת עלייה. המוסדות הלאומיים אומנם תרמו להתפתחות הכלכלית של המדינה ולממלכתיות, אך נוצר גם קושי להמשיך ולשאת ברמות גבוהות של פיתוח וצמיחה.

השלכות ההפרטה

מדיניות ההפרטה היא נושא בעל מטען אידאולוגי. קיימות שתי תפיסות עולם כלכליות-חברתיות קוטביות ביחס אליה: תפיסת הליברליזם הכלכלי המצדד בשוק חופשי, התערבות ממשלתית נמוכה ועידוד התחרות, ולעומת זאת קיימת התפיסה הסוציאליסטית המצדדת בניהול ישיר בידי המדינה.

  • טיעונים בעד הפרטה: הגברת התחרות, הגברת הצמיחה, חופש העיסוק, זכות הקניין, שחרור משאבים למשק, הוזלת מוצרים ושירותים, שיפור איכות המוצרים והשירותים ומידת התאמתם לדרישות הצרכנים. המצדדים טוענים שרמת הניהול שאותו מפגינה המדינה - נמוכה, בתחומים מסוימים הממשלה אינה בעלת ידע מקצועי מספיק ולפעמים נגועה בשחיתות ונפוטיזם ולכן צמצום מעורבותה תביא לתוצאות טובות, ותשפר את החוסן הכלכלי של המשק. בזכות ההפרטה של מספר חברות במשק רמת החיים בישראל עלתה משמעותית.
  • טיעונים נגד הפרטה: הפרטה תוביל לריכוז כוח בידי בעלי ההון והדבר עלול להביא לניצול כוח מונופוליסטי, פגיעה בעובדים חלשים (בעיקר בלתי מקצועיים או בלתי יעילים), פגיעה באיכות השירותים. מתנגדי ההפרטות סבורים שהנזק שבחוסר היעילות הקיימת בניהול הממשלתי קטן מנזקים שתיצור ההפרטה עצמה.

עבור שירותים מסוימים מושמעת גם הטענה לפיה סיפוק שירותים אלו מוגדר כתפקיד הממשלה. ולכן עליה לספק לתושבים שירותים ציבוריים אלה.

השיטה הנהוגה במדינת ישראל היא מכירת גרעיני השליטה, בעוד שבארצות אחרות השיטה היא הנפקת מניות לציבור ועובדי החברות.

הפרטות שבוצעו בישראל

רשימת חברות שהופרטו באופן מלא או חלקי:

חקלאות

בנייה ושירותי תשתית

שירותי תחבורה ותעופה

כספים, בנקאות ומימון

אוצרות טבע

טכנולוגיה, תעשייה ותקשורת

סמכויות שלטוניות

  • מעבר ארז, מחסום שער אפרים (טולכרם), מחסום תרקומיא, מחסום ריחן (ברטעה) ועוד.

תיירות

בריאות

כללית

הפרטות מתוכננות

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יצחק כ"ץ, ההפרטה בישראל: 1962 - 1987, מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 35, סתיו חורף תשנ"ב, עמ' 140 - 143
  2. ^ מרדכי צבי, אוצר החייל - מגבר חיילים..., מעריב, 8 באוגוסט 1965
  3. ^ י. שדמי, מהון יסודי של רבע מיליון לא"י להון רשום של 50 מליון ל"י, מעריב, 14 בפברואר 1965
  4. ^ 4.0 4.1 עודד שורר, אז מה אם הממשלה החליטה, מעריב, 27 בנובמבר 1987
  5. ^ שירי לב-ארי, דור אי הוודאות, באתר הארץ, 24 באפריל 2001
  6. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏החברה הממשלתית אגרידב נמכרה ב-4.3 מיליון שקל - פי שניים מהונה העצמי, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2002
  7. ^ אורנה רביב, ‏חברת שלג לבן זכתה במיכרז לרכישת %84 מהחברה להדברת עשבי בר, באתר גלובס, 6 באוגוסט 1998
  8. ^ אפרידר: הפרטה ללא בדיקה של חלופות, באתר הארץ, 24 במאי 2001
  9. ^ צבי לביא, ‏ועדת הכספים אישרה את הפרטת החב' הממשלתית לפיתוח לוד-רמלה, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  10. ^ אתר למנויים בלבד אורן דורי, הפרטת לימודי הנהיגה: טסט בתוך 3 ימים - ו-400 מיליון שקל לשני זכיינים, באתר TheMarker‏, 19 בנובמבר 2017
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 בניגוד לרוב המוסדות ברשימה זו, שהוקמו כמוסדות ציבוריים, הבנקים בישראל הופרטו לאחר שהולאמו בשנת 1983 במסגרת פרשת משבר מניות הבנקים.
  12. ^ דוד חיון, ‏"טעות להפריט את חנ"ל", באתר גלובס, 28 ביולי 1997
  13. ^ דן אבן ורוני לינדר-גנץ, תימשך הפרטת שירותי הבריאות לתלמידים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2012
  14. ^ אתר למנויים בלבד עידו אפרתי, אחות אחת ל-10,000 תלמידים: כך הופרטו שירותי הבריאות בבתיה"ס, באתר הארץ, 24 ביולי 2016
  15. ^ אתר למנויים בלבד ליאת לוי, "צירוף מקרים": תרמו עשרות אלפי שקלים לחסידות של ליצמן - וקיבלו חוזים במיליונים, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2019
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הפרטה בישראל31236655

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפרטה_בישראל&oldid=1869083"