גדעון רפאל

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

גדעון רפאל (רוּפֶר) (5 במרץ 1913 – 10 בפברואר 1999) היה מראשוני משרד החוץ במדינת ישראל ומבכיריו לאורך שלושים שנות שירות ציבורי.

ביוגרפיה

גדעון רופר (Ruffer) נולד ב-5 במרץ^[1] 1913 בגרמניה, ולמד באוניברסיטת ברלין. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון, ונמנה עם מייסדי קיבוץ הזורע. בשנותיו הראשונות של הקיבוץ שימש כמוח'תאר.^[2] בשנת 1939 גויס על ידי אליהו גולומב לפעול בשליחות ארגון "ההגנה", שמטעמו קיים באירופה בשנת 1940 משא ומתן להעלאתם ארצה של כ-40,000 מיהודי גרמניה. בשיחותיו עם נציגיו של אדולף אייכמן הוסכם על תוכנית להוצאת יהודים מאירופה דרך האי רודוס, אך התוכנית נפסלה עם הצטרפותה של איטליה, בעלת השלטון על האי, למלחמה.^[3]

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי. לאחר שחרורו החל רפאל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שאותה ייצג כמשקיף בהצבעת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר (1947). עם הכרזת העצמאות והקמת משרד החוץ, פעל כעוזרו של משה שרת, שר החוץ של הממשלה הזמנית ולימים של ממשלת ישראל. בשנת 1948 צורף למשלחת ישראל לעצרת האומות המאוחדות בראשות אבא אבן. רפאל השתתף, בין השאר, בדיונים במועצת הביטחון על ההחלטה לשביתת נשק בין ישראל למדינות ערב, אשר התקבלה ב-16 בנובמבר 1948. רפאל שירת במשלחת ישראל לאו"ם עד לשנת 1953, אז שב ארצה והתמנה כיועץ לענייני המזרח התיכון והאו"ם במשרד החוץ.

בין השנים 1957–1960 שימש כשגריר ישראל בבלגיה ובלוקסמבורג וכן כמשקיף קבוע של ישראל בשוק האירופי ובמוסדות האו"ם בז'נבה. בשנת 1967 נשלח לשרת כשגריר ישראל באו"ם. כעבור כשנה שב לישראל, ושימש מנכ"ל משרד החוץ בין השנים 1967–1972. בעת מלחמת יום כיפור התנדב לצה"ל ושירת כחייל מן השורה ברמת הגולן. עוד בשנת 1973, לאחר תום מלחמת יום כיפור, נשלח לשרת כשגריר ישראל בבריטניה, והחזיק בתפקיד זה עד לשנת 1977. הלורד ג'ורג' ויידנפלד, מראשי הקהילה היהודית באנגליה, העריך כי רפאל היה אחד השגרירים המוצלחים ביותר של ישראל במדינה זו.^[4] בשנת 1978 פרש משירות החוץ.