משה ארנס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה ארנס
Moshe Arens.jpg
משה ארנס ב-27 באפריל 1999, בהיותו שר הביטחון
מדינה ישראלישראל  ישראל
לידה 27 בדצמבר 1925
טבת ה'תרפ"ו
פטירה 7 בינואר 2019
א' בשבט תשע"ט
תאריך עלייה ספטמבר 1948
השכלה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, המכון הטכנולוגי של קליפורניה
סיעה הליכוד
שר הביטחון ה-9
תקופת כהונה 23 בפברואר 1983 - 13 בספטמבר 1984 (שנה ו-29 שבועות)
הקודם בתפקיד מנחם בגין
הבא בתפקיד יצחק רבין
-
תקופת כהונה 11 ביוני 1990 - 13 ביולי 1992 (שנתיים ו-4 שבועות)
הקודם בתפקיד יצחק שמיר
הבא בתפקיד יצחק רבין
-
תקופת כהונה 27 בינואר 1999 - 6 ביולי 1999 (23 שבועות)
הקודם בתפקיד יצחק מרדכי
הבא בתפקיד אהוד ברק
שר החוץ ה-9
תקופת כהונה 22 בדצמבר 1988 - 11 ביוני 1990 (שנה ו-24 שבועות)
הקודם בתפקיד שמעון פרס
הבא בתפקיד דוד לוי
חבר הכנסת
תקופת כהונה 21 בינואר 1974 - 19 בינואר 1982 (8 שנים)
כנסות 8 - 10
-
תקופת כהונה 13 באוגוסט 1984 - 13 ביולי 1992 (7 שנים ו-47 שבועות)
כנסות 11 - 12
-
תקופת כהונה 7 ביוני 1999 - 17 בפברואר 2003 (3 שנים ו-36 שבועות)
כנסות 15
יו"ר ועדת החוץ והביטחון
תקופת כהונה 28 ביוני 1977 - 23 בפברואר 1983 (5 שנים ו-34 שבועות)
הקודם בתפקיד יצחק נבון
הבא בתפקיד אליהו בן-אלישר
תפקידים בולטים
פירוט

משה (מישה) ארנס (27 בדצמבר 1925, טבת תרפ"ו7 בינואר 2019, א' בשבט תשע"ט) היה מהנדס ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל, שגריר ישראל בארצות הברית, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. ארנס, מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו, היה פרופסור חבר בטכניון, סמנכ"ל התעשייה האווירית, חתן פרס ביטחון ישראל וחתן פרס הדיפלומטיה הישראלית.[1]

ביוגרפיה

ארנס נולד ב-1925 בעיר קובנה שבליטא, אביו היה תעשיין ואמו רופאת שיניים. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לריגה שבלטביה, שם למד בבית ספר עממי. ב-1939 היגר עם משפחתו לארצות הברית, בה היו לאביו מפעלים. למד בבית הספר התיכון "ג'ורג' וושינגטון" שבניו יורק.

בשנים 1946-1944 שירת ארנס בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. ועם שחרורו סיים לימודי הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בספטמבר 1947 מונה כנציב בית"ר בארצות הברית. בספטמבר 1948 בדרכו לעלות לישראל, גויס על ידי סוכני אצ"ל ונשלח לצפון אפריקה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. עם שובו במרץ 1949 היה חבר "גרעין חד נס" ו"מבוא בית"ר". מסיבות פוליטיות נדחתה בקשתו לעבוד בתעשייה הצבאית והוא עבד כמהנדס בחברה אמריקאית שעסקה בתכנון מערכות מים בתל אביב.[2]

בשנים 1957-1951 שהה בארצות הברית לשם לימודים. הוא המשיך את לימודיו בהנדסה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה שם היה תלמידו של טסיאן סו-שן, וקיבל תואר שני ב-1953‏[3] לאחר שובו ארצה הצטרף לפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון וב-1961 מונה לפרופסור חבר[4] על סמך ניסיונו בתחום, תפקיד בו כיהן עד 1965. בשנים 19621971 שימש סמנכ"ל התעשייה האווירית. ב-1971 הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

בשנים 19971999 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של חברת נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים.[5]

חיים אישיים

היה נשוי עד לפטירתו למיוריאל ואב לארבעה ילדים. התגורר בסביון. בנו יגאל הוא פרופסור באוניברסיטת דרום קליפורניה, עמד בראש שני מרכזים שעוסקים במערכות מידע, בין השאר בנושאי מודיעין, מלחמה בטרור ומשילות דיגיטלית. היה פעיל בארגון "מצפן" לשעבר.[6] בתו עליזה ארנס היא אדריכלית שנבחרה לכהן במועצת עיריית ירושלים בבחירות 2018 ברשימת "התעוררות בירושלים".[7]

פעילותו בכנסת ובממשלה

ארנס (משמאל) בכהונתו כשגריר בארצות-הברית, בפגישה עם שר ההגנה, קספר ויינברגר

ארנס כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1982-1973, 1992-1984, ו-1999 עד 2003. בין 1977 ל-1982 כיהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא התנגד להסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום עם מצרים. ב-1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקיד שר הביטחון, הציע ראש הממשלה מנחם בגין את התפקיד לארנס, אך ארנס סירב מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חלקי סיני וחבל ימית שעדיין היו אז בידי ישראל. ב-1982 מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, וב-1983 לשר הביטחון (בעקבות הדחת אריאל שרון אחרי פרסום דו"ח ועדת כהאן בעניין טבח סברה ושתילה). ארנס כיהן בתפקיד זה מ-23 בפברואר 1983 עד 23 בספטמבר 1984, תחילה בממשלת בגין ואחר כך בממשלת שמיר. עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבידות רבות. בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף ולקו האוואלי),[8] אך ההתנגדות לצה"ל בלבנון התחזקה, ושהיית צה"ל גבתה מחיר דמים יומי. בעסקת חילופי שבויים הוחלפו 4,700 מחבלים ואסירים ביטחוניים בתמורה לשישה חיילי נח"ל אשר היו בשבי אש"ף.[9] במסגרת תפקידו היה ארנס אחראי להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), ואף התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקימה.[10]

במהלך כהונתו של ארנס התרחשה פרשת קו 300. בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע (ולכן נודעה בשם "ועדת זורע"), והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. ארנס הסכים לחקירה בין השאר לאור השמועות הכוזבות שהוא הורה על הריגתם. בשנים 1988-1984 כיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים, בממשלות האחדות הלאומית. ב-1987 התפטר מהממשלה בגלל הכוונה לסגור את פרויקט הלביא אך חזר לממשלה כעבור זמן מה. בשנים 1990-1988 כיהן כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון[11] בשנים 1992-1990, כולל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק.[12] ארנס נמנה בממשלה ובתוך מפלגתו עם ראשי התומכים של ראש הממשלה יצחק שמיר, במה שהיה קרוי "מחנה שמיר-ארנס".

לאחר הפסד הליכוד בבחירות לכנסת ה-13, ב-1992, הודיע ארנס על פרישה מהחיים הפוליטיים. הדבר בא כהפתעה שכן כאדם השני במחנה הגדול בליכוד אז, שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. ניתן לומר שהיה פטרונו של בנימין נתניהו ושהוא זה אשר נתן לו דריסת רגל של ממש בציבוריות הישראלית (תחילה במינוי כציר בשגרירות, בהמשך לתפקיד שגריר ישראל באו"ם איתו זוהה לשנים) ותמך בו בבחירות הפנימיות ליו"ר הליכוד עם עזיבת שמיר. בזמן כהונת נתניהו כראש ממשלה בשנים 96'-99', הביע אכזבה ממנו והתמודד מולו בפריימריס על ראשות הליכוד ב - 25 בינואר 1999 וזכה ב־20% מהקולות. מיד לאחר מכן מונה לשר הביטחון במקום יצחק מרדכי שהודח, וכיהן כשר הביטחון מ-27 בינואר 1999 עד 6 ביולי 1999. בתקופה זו יזם את "תוכנית לבנון" שעיקרה פינוי מוצבים וצימצום מספר חיילי צה"ל ששהו בלבנון. בינואר 1999 פונה אחד המוצבים בגזרה המרכזית, לאחר שבאזור נהרגו כחמישה חיילים.[13] ביוני אותה שנה, בעקבות הפגזות חזבאללה על יישובי הצפון, הורה על מבצע רפואה חליפית, במסגרתו תקף חיל האוויר בלילה אחד מגוון תשתיות אזרחיות בלבנון ובהן שתי תחנות כוח מרכזיות, שני גשרים על כביש החוף ומתקן קשר חשוב. המבצע חיזק את ההרתעה והביא לרגיעה בת כמה חודשים.[14] ארנס כיהן שוב כחבר הכנסת החמש עשרה, בשנים 2003-1999, ולאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר פרישתו

לאחר פרישתו מהפוליטיקה הוסיף ארנס למלא תפקידים ציבוריים, ופרסם באופן קבוע מאמרי דעה בעיתון "הארץ" ובבמות נוספות. בתקופת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, ביקר אותו ארנס בחריפות מספר פעמים. תחילה על מדיניות ההבלגה בראשית האינתיפאדה השנייה, ולאחר מכן על רעיון תוכנית ההתנתקות. בשנת 2010 פרסם מאמר שבו הוא מביע תמיכה בפתרון מדינה אחת ומציע להחיל ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון ולהעניק אזרחות ישראלית לפלסטינים, תוך הצבת אתגר לחברה הישראלית.[15]

בשנת 2009 פרסם את ספרו "דגלים מעל הגטו" המהווה סיכום מחקר מקיף שערך על מרד גטו ורשה, וחושף את חלקו של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, וגבורת אנשיו ומשמעות פעולתם במהלך המרד נגד הנאצים, שלטענתו הושכחה והועלמה כמעט לחלוטין בידי המימסד הציוני.

ב-2010 מונה ליושב ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי.

בשנים 20032018 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קרן הון-סיכון "תעוזה".[16]

עד פטירתו שימש ארנס עמית במכון לאסטרטגיה ציונית וראש הפורום האסטרטגי בו, וכיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל[17] במשך כשני עשורים.

נפטר ב7 בינואר 2019, בגיל 93.

פרסים והוקרה

מרכז מורשת מנחם בגין העניק לארנס תעודת הוקרה לשנת תשס"ט (2009) על מפעל חיים למען ביטחון ישראל ומחקרו פורץ הדרך בנושא מרד גטו ורשה.[18][19]

בשנת 2016 קיבל את פרס בוני ציון על מפעל חיים.[20]

בשנת 2018 זכה ארנס בפרס הדיפלומטיה הישראלית לשנת תשע"ח. את הפרס העניקו לארנס ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, ונשיא האגודה הישראלית לדיפלומטיה, השגריר פיני אביבי.[21]

ספריו

  • Optimum staging of cruising aircraft ,by M. Arens. Haifa: Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
  • Some requirements for the efficient attainment of range by air-borne vehicles, by M. Arens. Haifa: Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
  • A hypersonic ramjet using a normal detonation wave, M. Arens. Jerusalem: Weizmann Science Press of Israel, 1960.
  • Moshe Arens, statesman and scientist, speaks out, Merrill Simon ; with a foreword by Daniel K. Inouye ; edited by Judith Featherman. Middle Island, N.Y.: Dean Books, 1988.
  • Broken covenant: American foreign policy and the crisis between the U.S. and Israel, Moshe Arens. New York: Simon & Schuster, 1995.
  • מלחמה ושלום במזרח התיכון 1992 - 1988, מאנגלית: רמי טל; ידיעות ספרים, תשנ"ה
  • דגלים מעל הגטו - סיפורו של מרד גטו ורשה, ידיעות ספרים, 2009
  • למען ביטחון ישראל - אוטוביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2018

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק ב' (1), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 303 - 331
  • משה ארנס, למען ביטחון ישראל, ידיעות ספרים, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. סרטון מטקס הענקת פרס הדיפלומטיה הישראלית הניתנת ע״י ראש הממשלה בנימין נתניהו
  2. אייזיק רמבה, תלמידו של יוצר הפצצה הסינית, מעריב, 23 בפברואר 1968
  3. Mechanical Engineering,‏ Distinguished Alumni, באתר המכון הטכנולוגי של קליפורניה
  4. תמר מרון - בן דוד, כנס היובל לכל בוגרי מחזור ל"א – 1959, "ללא הטכניון, היינו נראים היום אחרת לגמרי", לשכת קשר לבוגרים, באתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
  5. משה ארנס, ככה לא בונים תחתית, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2009
  6. עקיבא אלדרארנס והעץ, באתר הארץ, 29 בינואר 2007
  7. יפעת ראובן, 'התעוררות' חשפה את הרשימה למועצה, באתר כל העיר, 27 באוגוסט 2018
    סמל המכלול גמרא 2.PNG
  8. עפר שלח, המלחמה שנשכחה, באתר nrg‏, 19 במאי 2012
  9. עמוס גלבוע, החטא הקדמון, באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2011
  10. שחר הלווינג ולי-טל תייר, קיצור תולדות הזרוע, בטאון ביבשה, גיליון 5, אפריל 2008, באתר זרוע היבשה
  11. עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012, עמוד 59
  12. אמנון ברזילי, חוקרי צה"ל: האיפוק במלחמת המפרץ היה נכון, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2002
  13. אלכס פישמן ואיתן גליקמן, מבוכה בצה"ל: תוכנית לבנון של ארנס פועלת כבר חודשים, ידיעות אחרונות 14 באפריל 1999
  14. מנחם הורוביץ, לנוכח החזית המתחממת בצפון, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2016.
  15. משה ארנס, אזרחות ישראלית לפלסטינים, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
  16. נתן שבע, משה ארנס - שר הביטחון לשעבר ויו"ר תעוזה - רכש מניות החברה בכ-100 אלף שקל, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2006
  17. דבריו פרופ' משה ארנס, יו"ר חבר הנאמנים, באתר אוניברסיטת אריאל
  18. מרכז מורשת בגין העניק תעודת הוקרה לפרופ' משה ארנס, באתר ערוץ 7, 16 בפברואר 2009
  19. מרכז מורשת בגין העניק תעודת הוקרה על מפעל חיים ליו"ר חבר הנאמנים של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון פרופ' משה ארנס, באתר אוניברסיטת אריאל
  20. פרס "בוני ציון" הוענק בכנסת, באתר ynet, 23 במאי 2016, אוחזר 8 במאי 2018
  21. פרס הדיפלומטיה הישראלית הוענק לפרופסור משה ארנס, באתר האגודה הישראלית לדיפלומטיה


שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0