ערעור

ערעור הוא הליך במשפט, שבמסגרתו אחד הצדדים לדיון (או שני הצדדים), שאינו מסכים עם פסק הדין, הכרעת הדין, גזר הדין, או החלטה אחרת, פונה לערכאה גבוהה יותר, על-מנת שתדון פעם נוספת בעניינו, ותשנה את הפסיקה.

בישראל

לגבי חשיבות הזכות לערער אמר השופט אליקים רובינשטיין את הדברים הבאים:

"לזכות הערעור, בדומה לזכות הגישה לערכאות, משקל מהותי, וכדברי המחבר ח' בן-נון (הערעור האזרחי (מה' 2), תשס"ד-2004), 57) "מקורה של הזכות לערער נעוץ, בין היתר, בתפיסה כי החלטה אנושית עלולה להיות שגויה, וכמוה גם החלטות שיפוטיות. הערעור מהווה מעין רשת ביטחון ומערכת בקרה המקטינים – אף כי לא בהכרח מונעים – פגיעה בבעלי דין". אין חולק כי זכות זו לגבי ערעור אחד – להבדיל מגלגול ערעורי נוסף - היא זכות מהותית. ייתכן אף כי היא נעה לאיטה לעבר מעמד חוקתי אם גם טרם הגיעה ליעד זה, ומכל מקום ניתן לה כאמור משקל רב"

— בע"מ 8194/08 פלונים נ' פלוני

כאמור, לכל אדם בישראל יש את הזכות (החוקתית, בפועל) לערעור אחד לבית משפט שבדרגה שמעל לבית המשפט שקצב לו את הדין. בנוסף, אדם יכול להגיש ערעור על פסק הדין של הערעור אך במקרה כזה כבר לא קנויה לו זכות שכזו וההחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט מקבל הבקשה. לסיכום:

• "ערעור שבזכות" - ערעור ראשון שזכאי לו כל אדם בישראל. הערעור יוגש לבית המשפט שבערכאה שמעל. אם הערעור לא הוגש תוך פרק הזמן שהוקצב לכך, פסק הדין הופך לפסק דין חלוט (כזה שלא ניתן לערער עליו).
• "ערעור שבחסד" - ערעור על פסק הדין של הערעור. אין זכות לאדם אך יש לו אפשרות להגיש בקשה לבית המשפט שבערכאה שמעל ערכאת הערעור (לכן אין ערעור על פסיקת בהמ"ש העליון).

אפשרות נוספת היא לעתור לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ) שמכח תפקידו יכול לשפוט ולבטל כל החלטה או פעולה של רשות ציבורית (כולל פסיקה של כל בית משפט).

למרות זאת, ערכאת הערעור לעיתים רחוקות הופכת את הקערה על פיה. ביהמ"ש העליון קבע את הכלל להתערבות של ערכאת הערעור שאומרת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטת ביהמ"ש שמתחתיה אלא "..בממצאים של עובדה ומהימנות מצומצמת, והחריגים בהם היא מותרת [החריגה מכלל 'אי ההתערבות' - נ.ב] הם מן הסוג שבפסק הדין מתגלה טעות בולטת או שנעדרת ממנו התייחסות לראיה מהותית". משמעות הדברים האלה היא שהשופט היושב בערעור לא צריך לעשות בדיקה עובדתית מחודשת של העובדות בתיק והוא נשען לגמרי על החלטות שיפוטיות של השופט הראשון. על השופט לבטל את פסק הדין רק כאשר ישנה "טעות בולטת" בפסק הדין הראשון.

לעיתים אורכים הליכי הערעור זמן רב, ואילו אחר פסק הדין או גזר הדין יש למלא מיד. מסיבה זו ניתן לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין או את גזר הדין עיכוב ביצוע, וזאת עד לאחר סיום הדיון בערעור.

ערכאות הערעור בישראל

במערכת בתי המשפט בישראל, נקבעו ערכאות הערעור בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. ערכאות ערעור אלה הן כדלקמן:

• על פסק דין של בית משפט השלום ניתן לערער בפני בית משפט מחוזי (אך אם פסיקתו של בית משפט השלום ניתנה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, יש להגיש תחילה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, ורק אם זו מאושרת, מתקיים דיון בערעור).
• על פסק דין של בית משפט מחוזי ניתן לערער בפני בית המשפט העליון (אך אם פסיקתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בשבתו כערכאת ערעור, יש להגיש תחילה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, ורק אם זו מאושרת, מתקיים דיון בערעור).

גם בבתי הדין נקבעו ערכאות ערעור:

• על פסק דין של בית דין לעבודה ניתן לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה.
• על פסק דין של בית דין רבני ניתן לערער בפני בית הדין הרבני הגדול לערעורים.
• על פסק דין של בית דין צבאי מחוזי ובית משפט צבאי מחוזי ניתן לערער בפני בית הדין הצבאי לערעורים ובית המשפט הצבאי לערעורים, בהתאמה.

בכל אחד מבתי דין אלה, למעט בית הדין הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים, לא ניתן לערער על פסק הדין של הערכאה העליונה, אך במקרים חריגים ניתן לעתור לבג"ץ כנגד בית הדין, ולמעשה מהווה הדיון בעתירה זו מעין ערעור. על פסקי הדין של בית הדין הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון.

בקשת רשות ערעור

החוק בישראל מבדיל בין "ערעור בזכות" לבין מקרים בהם אין זכות לערער אך ניתן לבקש רשות לערער. ערעור ראשון על פסק דין סופי, הוא לרוב ערעור בזכות. לעומת זאת, במקרים הבאים אין זכות ערעור ויש לבקש רשות לערער:

• ערעור על ערכאת ערעור, למשל בקשה בבית המשפט העליון לערער על פסק דין בערעור שניתן על ידי בית המשפט המחוזי
• ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, שבגלל מהירות ההליך אין בו ערעור בזכות
• כאשר מבקשים לערער על "החלטה אחרת", שאיננו פסק דין סופי, שנתן שופט בתיק

הקביעה לפיה כל עניין המובא בפני בית המשפט ראוי להיות נדון בפני שתי ערכאות, ולא יותר מכך, מופיעה בדברי שופט בית המשפט העליון, מאיר שמגר, בהם ציין: ”ראשיתו של כל דיון לפני הערכאה, אליה מוגשות הראיות לפי סדרי הדין התואמים את טיב הדיון, ומעליה ובנוסף לה מקוימת לאחר מכן הביקורת הנוספת של ערכאת הערעור. למותר להוסיף, כי אין בכך בלבד כדי למנוע מראש את הישארותה בעינה של כל נקודה השנויה במחלוקת, ומה גם שההכרעה האנושית לפי טבעה לעולם אינה יכולה להיות חופשית מסיכון כגון זה; אך לו גם היו מיתוספות ערכאות נוספות, לרוב לא היה בכך כדי להניח דעתו של כל מתדיין, ועיקרו של דבר, לא היה בכך, תאורטית לפחות, כדי להסיר מראש ולחלוטין כל מכשלה מלפני הפוסקים.
פשוט וברור הוא, כי המחלוקת, המועלית בהליך שיפוטי פלוני, אינה באה על פתרונה על ידי עצם הבאתה לפני הגורם השיפוטי המוסמך לכך, אלא תמצית השפיטה היא בהכרעה. לציבור בכלל ולמתדיינים בפרט יש עניין בסיומה של ההתדיינות על ידי ההכרעה בה. כל הסדר חקיקתי ממוסד אינו אלא פשרה בין הרצוי והאופטימאלי מבחינת הראות הסובייקטיבית של צד פלוני לבין בר הביצוע מבחינה אובייקטיבית; תולדתה של הפשרה היא בעיצובה של השיטה הנ"ל בידי המחוקק, לפיה בא ההליך השיפוטי בדרך כלל למיצויו על ידי הדיון בו בשתי ערכאות.
עם זאת, לא סתם המחוקק לחלוטין את אפשרות הפנייה אל הערכאה הנוספת הגבוהה יותר, אלא פתח פתח מותחם וצר לערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שישב כערכאת ערעור. לא בהענקת זכות המדובר אלא בהתנאתה של הזכות בקבלת רשות, ומקום בו נוקטים לשון רשות משמע, כי הוקנה לערכאה, אשר בידיה הופקדה הסמכות להרשות ערעור נוסף, שיקול הדעת לקיים עיון, מיון ובירור, בטרם תפעיל כוחה ותעניק או תמאן להעניק את הרשות המבוקשת.”

על המקרים שבהם תינתן רשות הערעור אמר השופט שמגר בפסק דינו: ”לא ניתן להגדיר באופן ממצה מראש את סוגי המקרים, בהם תוענק רשות לערער מפאת חשיבותם, אך המדובר בעיקר באלו: שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. למותר לחזור ולהזכיר, כי רשימה זו איננה יכולה להיות ממצה, ואף אינה מתיימרת להיות כזאת.”

ערר

ערר הוא הליך בו עוררים על "החלטה שיפוטית אחרת", שאיננה פסק דין (הכרעת הדין, או גזר הדין), כגון החלטה על מעצר, על שחרור ממעצר, על תנאי מעצר או שחרור, שקבע בית משפט וכדומה. בדומה לערעור, מוגש הערר לערכאת הערעור, אך הדיון בערר נעשה בפני דן יחיד ולא בפני הרכב שופטים.

ערעור מחוץ למערכת המשפט

זכות הערעור לבית משפט, קיימת לא רק על החלטות בתי משפט, אלא לעיתים גם על החלטות של גופים שונים, כגון: מוסדות להשכלה גבוהה, שבהם רשאי סטודנט לערער, בהתאם לנהלים של המוסד, על ציון שניתן לו, מוסדות מפלגתיים וכו'

גם בענפי ספורט ימים כמו שיט וגלישת גלים ניתנת הזכות לערער על שיט אחר או על החלטת השופטים.

במשפט העברי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בתקופת המנדט כפו הבריטים את הקמת בית הדין לערעורים על בית הדין הרבני. הדבר עורר ויכוח תורני נוקב בין התומכים והמתנגדים, אשר העסיק את העולם התורני במשך שנים רבות. בהמשך לכך, הרב עדו רכניץ טען כי ערעור היה חלק ממערכת המשפט של התורה, כגון בפירוש רבי עובדיה ספורנו שהסביר את מערכת השרים שהציע יתרו ככזו שיש בה זכות ערעור (ספורנו שמות יח, כא):

הִנֵּה יִשְׁפּט הַקָּטָן רִאשׁונָה, וְהַצּועֵק עַל פְּסַק דִּינו יִצְעַק אֶל הַגָּדול מִמֶּנּוּ, וּמִן הַשֵּׁנִי אֶל הַשְּׁלִישִׁי וּמִן הַשְּׁלִישִׁי אֶל הָרְבִיעִי, וּבְכֵן יִהְיוּ מְעַטִּים הַבָּאִים לְפָנֶיךָ לָדִין.

היעלמותו הייתה תוצאה של חורבן מוסדות השיפוט היהודיים במהלך הגלות. ברוח זו הוא המליץ לשוב ולהקים ערכאת ערעור גם על בתי הדין לממונות שתתבסס על הסכמת בעלי הדין והדיינים. מאז הקמת בית הדין הרבני הוא כולל ערכאת ערעור, בנוסף, רשת בתי הדין ארץ חמדה גזית כוללת גם היא אפשרות של ערעור.

ראו גם

• צו עיון מחדש

לקריאה נוספת

• חמי בן-נון, טל חבקין, הערעור האזרחי, נבו הוצאה לאור, מהדורה שלישית, 2012.
• יגאל מרזל, "זכות הערעור או ערעור בזכות? סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה ומהותו של ערעור", בתוך ספר שלמה לוין, 2013.

קישורים חיצוניים

אורי וייס, האפקט הרגרסיבי על הפסיקה קמא, משפטים ל"ט, 467.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ערעור32652195Q329777