חיים יוסף צדוק

חיים יוסף צדוק

חיים יוסף צדוק, 1951
לידה	2 באוקטובר 1913 רווה רוסקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	15 באוגוסט 2002 (בגיל 88) גרמניה
מדינה
תאריך עלייה	1935
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה	אוניברסיטת ורשה, בית הספר המנדטורי למשפטים
סיעה	מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
שר המסחר והתעשייה ה־7 25 במאי 1965 – 22 בנובמבר 1966 (שנה ו־25 שבועות) → פנחס ספיר זאב שרף ←
שר הפיתוח ה־5 31 במאי 1965 – 12 בינואר 1966 (32 שבועות ו־3 ימים) → יוסף אלמוגי משה קול ←
שר המשפטים ה־5 10 במרץ 1974 – 20 ביוני 1977 (3 שנים ו־14 שבועות) → יעקב שמשון שפירא מנחם בגין ←
שר הדתות ה־6 3 ביוני 1974 – 29 באוקטובר 1974 (21 שבועות ויומיים) → יצחק רפאל יצחק רפאל ←
16 בינואר 1977 – 20 ביוני 1977 (22 שבועות ויומיים) → יצחק רפאל אהרן אבוחצירא ←
חבר הכנסת 28 בינואר 1959 – 2 בינואר 1978 (19 שנים) כנסות 3 - 9
יו"ר ועדת הכנסת ה־4 1 בדצמבר 1959 – 4 בספטמבר 1961 (שנה ו־39 שבועות) → ברוך אזניה דבורה נצר ←
יו"ר ועדת החוץ והביטחון ה־3 19 בנובמבר 1969 – 9 במרץ 1974 (4 שנים ו־15 שבועות) → דוד הכהן יצחק נבון ←
נשיא מועצת העיתונות בישראל 1993–1999 (כ־6 שנים) → יצחק זמיר מרדכי קרמניצר ←

חיים יוסף צדוק (וילקנפלד) (2 באוקטובר 1913 - 15 באוגוסט 2002) היה משפטן, חבר הכנסת, שר המשפטים בממשלת רבין הראשונה (1974–1977), וכן שר המסחר והתעשייה ושר הפיתוח.

ביוגרפיה

צדוק נולד ברווה רוסקה שבפולין. למד בגימנסיה פולנית ברווה-רוסקה, ובאוניברסיטת ורשה למד פילוסופיה ומדעי היהדות. היה חבר תנועת גורדוניה בפולין ופעל במפלגה התאחדות פועלי ציון. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, הצטרף לארגון ההגנה ושרת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים והוסמך כעורך דין. עבד במחלקת החקיקה של משרד המשפטים בראשית ימי המדינה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (1952-1949).

בשנת 1958 ייסד צדוק את משרד עורכי הדין חיים צדוק ושות', אשר נחשב אחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים והמשפיעים ביותר במדינה. על אף שנחשב לאדם עשיר, טען כי הוא נשאר סוציאליסט ציוני.^{[דרוש מקור]}

ב-1959 נבחר צדוק לכנסת השלישית (לקראת סוף כהונתה) והמשיך לכהן כחבר הכנסת במשך 19 שנה מטעם סיעת העבודה על גילגוליה השונים (מפא"י, המערך, והעבודה). היה יושב ראש ועדת הכנסת וועדת החוץ והביטחון. שימש במשך שנה וחצי כשר המסחר והתעשייה בממשלת לוי אשכול בשנים 1965–1966. בנובמבר 1966 התפטר צדוק מתפקידו בעקבות חילוקי דעות עם שר האוצר. בחלק מתקופה זו כיהן במקביל כשר הפיתוח. בשנים 1977-1974 שימש צדוק כשר המשפטים, תקופה קצרה תחת ראש הממשלה גולדה מאיר ורובה תחת יצחק רבין. עם פרישתה של גולדה מאיר הוצע לו להיות ראש ממשלה אך הוא סרב.

בתקופת כהונתו כשר משפטים נאלץ צדוק להתמודד עם פרשיות של שחיתות שלטונית שהעיבו על הממשלה, בהם פרשת השר אברהם עופר שנחשד בפלילים והתאבד, פרשת אשר ידלין, מועמדו של רבין לנגיד בנק ישראל שהורשע בשוחד, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין. בעניין החוקה למדינה, טען כעבור שנים שעל סמך ניסיונו, מי שינסה לחוקק חוקה כוללת שתפתור את כל הנושאים, נועד מראש לכישלון. במישור המדיני טען שההתנחלות בסבסטיה היא כמו "אלטלנה של 75'" והתנגד להתיישבות בהתנחלויות, אולם כפשרה עם המתנחלים מצא את הניסוח המשפטי שאיפשר להם מגורים במחנות צה"ל בשטחים. שמו נקשר לתרגיל המבריק ב-1976, כשיעץ לרבין לפטר את שרי המפד"ל עקב הימנעותם בהצבעת אי אמון ולהקדים את הבחירות, הליך שהוביל בסופו של דבר למהפך הפוליטי של מנחם בגין.

מספר חודשים לאחר מכן, בתחילת ינואר 1978, התפטר מהכנסת וחזר לעסוק בעריכת דין ובפעילות ציבורית ופוליטית. בין פעילותיו הציבוריות: מרצה באוניברסיטה העברית ויו"ר הוועד הפועל שלה, סגן נשיא האגודה לזכויות האזרח, יו"ר הוועד הפועל של אוניברסיטת בן-גוריון ונשיא מועצת העיתונות. כנשיא מועצת העיתונות (בשנים 1993-1999), הוביל צדוק לאימוץ תקנון אתיקה חדש שחל כיום על כלי התקשורת הישראליים והביא להקמת בית-דין לאתיקה. כמו כן, שימש כיושב ראש הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה. במרץ 1988 השתתף במפגש ישראלי-פלסטיני בבריסל, בו הציג לראשונה חנא סניורה מטעם אש"ף, תוכנית שלום, הכוללת הכרה הדדית והקמת מדינה פלסטינית מפורזת בקווי 1967.

בשנת 1992 מונה על ידי ראש הממשלה ושר הדתות יצחק רבין לעמוד בראש הוועדה הציבורית לבדיקת המועצות הדתיות ותפקודן. הוועדה הגישה את הדו"ח שלה בשנת 1993, ובו המליצה, בין השאר, על צמצום משמעותי במספר המועצות הדתיות; צמצום משמעותי במספר יושבי-הראש, הסגנים בשכר ורבני הערים; קביעת סל שירותים דתיים; הקמת אגדי מועצות דתיות לשירותים ספציפיים, כדוגמת רישום נישואין או כשרות, כך ששירותים אלו יינתנו במרוכז לתושבים, שמקבלים את שירותי הדת מכל המועצות הדתיות שכולל האגד; הקמת חברות לאספקת שירותי דת או הוצאת מכרזים לקבלנים, כך שתושג "הפרטה" של שירותים אלו. ואולם רוב המלצות הוועדה לא יושמו.

בשנת 1996 מונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית לחוקי העיתונות. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 1997 ובמסגרתן המליצה, בין היתר, לבטל את הצורך ברישיון כדי להוציא לאור עיתון ולאסור בחוק מתן הוראה לעיתונאי להפר את כללי האתיקה. ככלל, הוועדה נטתה להמליץ על צמצום החקיקה המגבילה בנושאי חופש הביטוי ולהחמיר את החקיקה בנושאי ריכוזיות ובעלויות צולבות בתחום העיתונות.

צדוק מת מהתקף לב במהלך ביקור בגרמניה בגיל 89. אחרי פטירתו אמר עליו יוסי שריד כי הוא היה "מענקי הדעת של מפלגת העבודה" ושהוא וחבריו הרבו להיוועץ בו "מתוך הערכה עצומה לשיקול הדעת שלו, ההגיוני וההגון".

בשנת 2016 החליטה עיריית נתניה לקרוא על שמו רחוב בשכונת "כוכב-הים" בנתניה, וזאת בנוסף לרחובות הקיימים בערים רחובות ותל אביב-יפו.

לקריאה נוספת

• רון חריס וניצן טבת (עורכים), ליד ערש המשפט: ספר חיים צדוק (פעילותו בתחום המשפט, שיחות עמו ואסופה של כתביו ונאומיו), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
• חיים צדוק, סוגיות בממשל בישראל, 1978
• חיים צדוק ואברהם בן-נפתלי (עורכים), סדרי שלטון ומשפט, 1971

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים יוסף צדוק בוויקישיתוף

• חיים יוסף צדוק, באתר הכנסת
• חיים יוסף צדוק, באתר כנסת פתוחה
• ועדת צדוק, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• ynet, מת שר המשפטים לשעבר, חיים צדוק, באתר ynet, 15 באוגוסט 2002
• מרדכי קרמניצר, מורה הלכה, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2002
• חיים צדוק ושות', המשרד שאותו ייסד
• דוח הוועדה הציבורית לבדיקת המועצות הדתיות ותפקודן באתר נאמני תורה ועבודה
• חיים צדוק, לקראת חוקה, מעריב, 3 במאי 1974, המשך

הערות שוליים

חיים צדוק- תבניות ניווט

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28937962חיים יוסף צדוק