יידוי אבנים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יידוי אבנים הוא ניסיון לפגוע פיזית בבני אדם או בכלי רכב. יידוי האבנים נעשה על ידי אדם בודד או על ידי קבוצה של בני אדם. האבן המושלכת עלולה לגרום נזק, לפצוע ואף להרוג את מי שהיא מושלכת עליו. בנסיבות אלה, יידוי אבנים נחשב לעיתים לפעולת טרור. כאשר יידוי האבנים נעשה לעבר כלי רכב הנוסעים בכביש במהירות גבוהה סכנתו גוברת.

יידוי אבנים נעשה בדרך כלל ללא אמצעי עזר. לעיתים משמש קלע ליידוי אבנים במהירות גבוהה (גם אמצעי זה מגביר את הסכנה שביידוי אבנים).

להגנת שוטרים הנדרשים להתמודד עם מיידי אבנים משמשים מגינים. להגנת כלי רכב משמשים אמצעי מיגון, כגון חלונות מזכוכית משוריינת.

יידוי אבנים בבלעין, 2011

בישראל

יידוי אבנים על ידי פלסטינים

יידוי אבנים באמצעות קלע בבלעין, 2011
רכב ישראלי מגוש עציון לאחר שנרגם בידי תושבי בית אומר. שמשות הרכב היו ממוגנות, 2012

בכבישי יהודה והשומרון נפוץ יידוי אבנים על ידי פלסטינים לעבר כלי רכב של יהודים וצה"ל. כמו כן מיידים פלסטינים אבנים על חיילי צה"ל המסיירים באופן רגלי באזור זה. יידוי אבנים היה אחד המאפיינים הבולטים של שנותיה הראשונות של האינתיפאדה הראשונה (שאף כונתה "אינתיפאדת האבנים"), אך התקיים גם קודם לה.[1] יידוי האבנים נמשך גם בעשורים לאחר מכן, אך נלוו אליו אמצעי טרור נוספים. על פי נתוני צה"ל בין 2004 ל־2011 דווחו בכל שנה בממוצע 4,066 מקרים של יידוי אבנים.[2] בעשור הראשון של המאה ה־21 התפשטו יידויי האבנים ומספרם גבר גם בקרב ערביי ישראל בגליל ובנגב.[3] ב־2011 דווח על תופעה חדשה של זריקת אבנים על ידי פלסטינים מרכב חולף, דבר שהגביר את סכנת הפגיעה ועצמתה.[4] לעיתים הנפגעים מיידוי אבנים משיבים בירי.[5] בפברואר 2017 דיווח מנהל רשות המיסים, משה אשר, שמדי שנה מטפל משרדו ב־10,000 מקרי ידויי אבנים.[6]

התמודדות

לפי הוראות הפתיחה באש בצה"ל, ירי לעבר מיידי אבנים מותר רק כאשר יידוי האבנים מסכן חיילים או אזרחים באופן ממשי ומיידי. גם במקרים אלו דורשות ההוראות כי הירי ייעשה באופן מודרג בהתאם לנוהל מעצר חשוד. עם זאת, כאשר קיימת "סכנה ממשית ומוחשית" שאינה מאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד ניתן לפתוח באש חיה לעבר הרגליים.[7] ההוראות מבהירות שזריקת אבנים על רכב נוסע מהוות סיכון ממשי.[8] לאחר מותו של החייל בני מייסנר מבלוק שהושלך עליו מגבוה, חודדו ההוראות לפתיחה באש כדי להבדיל בין יידוי אבנים רגיל, לבין אדם המחזיק בידיו אבן גדולה אותה הוא מתכוון להפיל על בן אדם אחר - פעילות אשר בגלל סיכונה מצדיקה ירי מיידי על מנת להרוג את התוקף.

במהלך האינתיפאדה הראשונה פותחה בידי רפא"ל עבור צה"ל החצצית - מתקן שהורכב על־גבי קומנדקר ושימש ליידוי אבני חצץ לעבר מפגינים, כאמצעי לפיזור הפגנות שאיננו קטלני. תוך זמן קצר התברר חוסר האפקטיביות של השימוש בחצצית - טווח זריקת אבני החצץ לא עלה על 100 מטר, והפגיעה בהמון מתפרע לא הייתה משמעותית, ולכן הופסק השימוש בחצצית.

פיצוי

עד שנת 1990 נחשב נפגע מיידוי אבנים בעת שנסע ברכב כנפגע תאונת דרכים לצורך פיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עקרון זה נקבע על סמך השכיחות של מקרי יידוי אבנים שהפך את ההיפגעות מיידוי אבנים לאחד הסיכונים הטבעיים, המתלווים לתנועה בכבישים.[9] בשנת 1990 שונה החוק באופן הקובע שנפגע מפעולת איבה לא יפוצה כנפגע תאונת דרכים,[10] אלא יזכה לפיצוי אך ורק כנפגע פעולת איבה. בית המשפט קבע שכלל זה תקף בין אם אדם נפגע ישירות מהאבן ובין אם נפגע כתוצאה מאובדן שליטה של הנהג על הרכב בגלל יידוי האבנים.[11]

אירועים בולטים של יידוי אבנים

על פי ההיסטוריון רפאל מדוף, לפחות 14 ישראלים נהרגו כתוצאה מיידוי אבנים בידי פלסטינים, בהם שלושה ערבים ישראלים שזוהו בטעות כיהודים.[12]

יידוי אבנים של יהודים

מפעם לפעם גם יהודים מיידים אבנים לעבר ערבים בתחומי ישראל[23] או ביהודה ושומרון[24] ולעבר חיילי צה"ל.[25]

ביולי 2013 יידו 16 אנשים, כשהם רעולי פנים, עשרות אבנים וסלעים לעבר שני כלי רכב משטרתיים בכביש המוביל להתנחלות יצהר. שישה ממיידי האבנים נלכדו והועמדו לדין, ושני הבוגרים שבהם הורשעו. פסק הדין ציין, בפרט בעקבות עדותו של מפקד חטיבת שומרון, אל"ם יואב ירום, את "ריבוי התנכלויות באמצעות יידוי אבנים על כלי רכב משטרתיים וצבאיים שנעו על צירי תנועה באזור השומרון על ידי צעירים יהודים".[26]

יידוי אבנים על ידי חרדים

בישראל מרבים פלגים קיצונים ביהדות החרדית (בעיקר אנשי העדה החרדית), להפגין כנגד מה שמהווה לשיטתם חילול קדשי הדת, כמו חילול שבת וחילול קברים. במסגרת פעולות מחאה אלו יידו חלק ממפגינים אלו אבנים בהפגנות השונות, בעיקר על השוטרים, בין השאר במאבקי השבת בירושלים - בכיכר השבת וברחוב בר־אילן, ובמאבקי אתרא קדישא בפעילות ארכאולוגית ובעבודות בנייה וסלילה בטוענם לחילול כבוד המת והפרת האיסור לפינוי קברים.

אף על פי שזריקת אבנים מזוהה עם אנשי העדה החרדית הרי שעל פי פסק הלכה שפורסם על ידי בד"ץ העדה החרדית זריקת אבנים אסורה.[27] יתרה מזאת, טלטול אבנים בשבת אסור על פי ההלכה.[28]

יידוי אבנים ביום הכיפורים

ביום הכיפורים מושבתת כמעט כל תנועת כלי הרכב בישראל. במהלך השנים התפתחה תופעה של יידוי אבנים על כלי רכב שנוסעים ביום זה, ובכלל זה אמבולנסים.[29]

ענישה

ענישת מיידי אבנים מתבססת על סעיף 332 לחוק העונשין. בסעיף נאמר בעבר: ”העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו – מאסר עשרים שנים: ... (3) יורה או זורק דבר אל אדם שעל נתיב התחבורה או כלי התחבורה או אל חפץ שעליהם או גורם שהדבר יגע בהם”.

למרות העונש המרבי, המגיע ל־20 שנות מאסר, בתי המשפט לא נהגו לפסוק יותר משנה או שנתיים מאסר על מיידי אבנים, ובמקרים רבים העונשים אף קלים יותר,[30] בין היתר משום שלא תמיד הוכחה כוונה לפגיעה.

בעקבות התגברות יידוי האבנים ורמת הענישה החלה ממשלת ישראל השלושים ושלוש בשנת 2014 בחקיקת תיקון לחוק במטרה להחמיר בענישה גם ללא שהוכחה כוונה לפגיעה.[31] התיקון אושר בכנסת ב־20 ביולי 2015,[32] ובמסגרתו בוטלה פסקה (3) הנ"ל ונוספו שני סעיפים:

275א. הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר שוטר או לעבר כלי רכב משטרתי, במטרה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק או להכשילו בכך, דינו - מאסר חמש שנים.
332א. יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה
(א) המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה, דינו - מאסר עשר שנים.
(ב) המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, במטרה לפגוע בנוסע או במי שנמצא בקרבה כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים.

אחד הקשיים בענישת זורקי האבנים שנתפסים היא העובדה שרבים מהם קטינים והשופטים משתדלים להימנע מגזירת מאסר בפועל על קטינים.[33] לעיתים נדירות מרשיעים בתי המשפט מיידי אבנים ברצח. כך קרה באפריל 2013, כאשר הורשע פלסטיני שיידה אבנים באופן שיטתי ממכונית נוסעת לעבר יהודים שנסעו גם הם במכוניות, ובאחד המקרים גרם לרציחתם של אב ובנו התינוק. עם זאת, בית המשפט קבע, כמו בפסיקות נוספות, שלא כל זריקת אבן היא ניסיון רצח.[18]

ב־2 בנובמבר 2015 אישרה הכנסת כהוראת שעה את הצעת החוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד המטילה עונשי מינימום למיידי אבנים ומאפשרת שלילת קצבאות הביטוח הלאומי ומהורים שילדיהם הורשעו ביידוי אבנים וחפצים מסוכנים.[34]

בעולם

המהומות בצרפת בשנת 2005, שפרצו בפרוורי פריז והתפשטו לרחבי צרפת וערים נוספות באירופה, כללו בין השאר יידוי אבנים על ידי המתפרעים.

המהומות ביוון בשנת 2008 כללו יידוי אבנים ושימוש בבקבוקי תבערה.

במהומות בממלכה המאוחדת בשנת 2011 הושלכו אבנים ונופצו חלונות ראווה של חנויות לצורך ביזה.


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל: יוסף צוריאל, תושבי בית אל חסמו הכניסה לאל בירה, מעריב, 11 במאי 1979
    צבי זינגר, ירושלים של אבנים, מעריב, 6 במאי 1980
  2. ^ חיים לוינסון, מספר שיא של תקריות יידוי אבנים בגדה בספטמבר , באתר הארץ
  3. ^ הודעה לעיתונות מטעם הנהלת בתי המשפט, בארכיון האינטרנט
    יונת אטלס, תופעה: כלי־רכב בנגב הפכו מטרה למיידי אבנים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
    שרון רופא־אופיר, המשטרה: זינוק בתקריות יידוי אבנים בצפון, באתר ynet, 12 בפברואר 2008
  4. ^ דני דיין ועמיחי אתאלי, האם צה"ל והמשטרה שיקרו כדי למנוע מהומות?, באתר "רשת", 26 בספטמבר 2011
  5. ^ ראו למשל: ע"פ 1579/09 מוחמד קבועה נ' מדינת ישראל
  6. ^ אליצפן רוזנברג, מנהל ר' המסים: מטפלים ב־10,000 מקרי ידויי אבנים בשנה, באתר ynet, 8 בפברואר 2017
  7. ^ א 000924/98 ג'עפאר מחמוד עבד נגד המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ואח', סעיף 18
  8. ^ פתיחה באש על ידי כוחות הביטחון בשטחים, בצלם, יולי 1990, עמ' 11-12
  9. ^ רע"א 10721/05 "אליהו" - חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים יונאן, סעיף י"ח
  10. ^ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), רשומות, 30 בספטמבר 1990
  11. ^ פגיעה של נוסעי מכונית מיידוי אבנים היא פעולת איבה ולא תאונת דרכים, באתר גלובס, 11 במאי 1999
  12. ^ Baltimore ‘riot mom’ needed in Jerusalem, מאמר מאת רפאל מדוף.(באנגלית)
  13. ^ דף לזכר אסתר אסתי אוחנה, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה,
    בג"ץ 126/83 בלאל מוחמד צאלח אבו עלאן ואחרים נגד שר הביטחון
  14. ^ אלי סניור וטלי רוזן, "אבא שלי נרצח בגלל הדרך שברק הולך בה", באתר ynet, 8 באוקטובר 2000
  15. ^ נפטר מפצעיו התינוק חיים יהודה שוהם, באתר וואלה!
  16. ^ לאחר שנפגע בראשו מאבן שיידה פלסטיני, מת מפצעיו התינוק חיים יהודה שוהם
  17. ^ שרון: הרשות הפלסטינית אחראית למותו של התינוק יהודה שוהם ז"ל, באתר וואלה!, ‏11 ביוני 2001
  18. ^ 18.0 18.1 איתמר פליישמן, הורשע הפלסטיני שרצח את אשר פלמר ובנו, באתר ynet, 2 באפריל 2013
  19. ^ איתמר פליישמן, פיגוע בשומרון: בת 3 נפצעה אנוש מיידוי אבנים, באתר ynet, 14 במרץ 2013
  20. ^ יעל פרידסון, התצפית ויידוי האבנים: שלושה הורשעו בהריגת אלכסנדר לבלוביץ', באתר ynet, 11 בספטמבר 2017
  21. ^ "דיון החירום" אצל נתניהו על יידוי האבנים: ישיבה שנקבעה מראש והוקדמה
  22. ^ סניור, אלי; רובינשטיין, רועי (2021-05-17). "הרוג יהודי ראשון במהומות: מת מפצעיו תושב לוד שנפגע בראשו מאבן והוכה". Ynet. נבדק ב-2021-12-16.
  23. ^ ענת רואה, 4 חדשי מאסר לנער יהודי שיידה אבנים על ערבים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2000
  24. ^ אמרי לוי סדן‏, תיעוד: עשרות מתנחלים נכנסים לכפר ומיידים אבנים לעבר פלסטינים, באתר וואלה!‏, 13 בדצמבר 2017
  25. ^ טל לב-רם, ‏באלימות ויידוי אבנים: מתנחלים תקפו חיילים בשומרון שהגיבו בירי באוויר, באתר מעריב אונליין, 15 באפריל 2018
  26. ^ ת"פ (מרכז) 38705-07-13 מדינת ישראל נגד ראובן מאיר כהן ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 2016
  27. ^ דוד כהן, ‏תשובת ´העדה´ לסיקריקים: בחורים שיפגינו - לדין תורה, באתר כיכר השבת, 13 ביולי 2010
  28. ^ זריקת אבנים בשבת, עולם היהדות והקבלה
  29. ^ מאירועי כיפור באשדוד: צוות אמבולנס יילד אישה, אשדודנט, 28 בספטמבר 2009
    סיכום יום הכיפורים תשע"א בחיפה והקריות, ידיעות הקריות
    יום כיפור: 3 טבעו למוות, 93 התעלפו עקב הצום, באתר ynet, 18 בספטמבר 2010
  30. ^ ראו למשל: ע"פ 411/09 אברהים גדיר נ' מדינת ישראל, ע"פ 1713/11 מחמד אבו דבוס נ' מדינת ישראל, ע"פ 1777/11 פלוני נ' מדינת ישראל
  31. ^ אתר למנויים בלבד יהונתן ליס וברק רביד, הממשלה אישרה: 10 שנות מאסר למיידי אבנים על מכוניות מבלי להוכיח כוונה לפגוע, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2014
  32. ^ חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה־2015, ס"ח 2496 מיום 29 ביולי 2015
  33. ^ ע"פ 180/09 פלוני נ' מדינת ישראל
  34. ^ חזקי עזרא, אושר סופית: תוחמר הענישה על מיידי אבנים, באתר ערוץ 7, 2 בנובמבר 2015.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0