חיים בר-לב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית (זמני)

פרמטרים [ תקופת שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חיים בר-לב
Haim Bar-Lev, Chief of General Staff.jpg
חיים בר לב
לידה
חשוון ה'תרפ"ה
וינה, אוסטריה
פטירה
אייר ה'תשנ"ד
ישראל
מקום קבורה בית הקברות מורשה, רמת השרון
תאריך עלייה 1939
השתייכות
דרגה

רב-אלוף  רב-אלוף

תפקידים בשירות
רמטכ"ל ה-8
תקופת כהונה 1 בינואר 1968 - 1 בינואר 1972 (4 שנים)
הקודם בתפקיד יצחק רבין
הבא בתפקיד דוד אלעזר
פעולות ומבצעים

ליל הגשרים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

הנצחה
מחנה בר-לב, פארק תעשיות בר לב, דרך בר-לב


חיים בר-לב
-
מדינה ישראלישראל  ישראל
לידה -
פטירה -
השכלה אוניברסיטת קולומביה
סיעה המערך
שר המסחר והתעשייה ה-10
תקופת כהונה 5 במרץ 1972 - 20 ביוני 1977 (5 שנים ו-15 שבועות)
הקודם בתפקיד פנחס ספיר
הבא בתפקיד יגאל הורביץ
שר הפיתוח ה-9
תקופת כהונה 10 במרץ 1974 - 3 ביוני 1974 (12 שבועות ויומיים)
הקודם בתפקיד חיים גבתי
שר המשטרה
תקופת כהונה 13 בספטמבר 1984 - 15 במרץ 1990 (5 שנים ו-26 שבועות)
הקודם בתפקיד שלמה הלל
הבא בתפקיד יצחק שמיר
חבר הכנסת
תקופת כהונה 13 ביוני 1977 - 13 ביולי 1992 (15 שנים)
כנסות 9, 10, 11, 12
שגריר ישראל ברוסיה ה-9
תקופת כהונה 1992 - 7 במאי 1994
הקודם בתפקיד אריה לוין
הבא בתפקיד עליזה שנהר

חיים בר-לב (ברוצלבסקי), (16 בנובמבר 19247 במאי 1994) היה הרמטכ"ל השמיני של צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה

חיים בר-לב ב-1948
מימין לשמאל, עמנואל שקד, דוד אלעזר וחיים בר-לב בסיור לאורך גדר המערכת בעמק הירדן, 1968/1967

חיים ברוצלבסקי נולד ב-1924 בווינה שבאוסטריה, לדבורה בת יצחק וילקונסקי ומנחם ברוצלבסקי, כילד האמצעי מבין שלושה. בגיל 4 עברה משפחתו לעיר זאגרב, שביוגוסלביה (כיום בקרואטיה), שם גדל. היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". אביו נמנה עם בכירי תעשיית הטקסטיל ביוגוסלביה. בנערותו רצה להיות וטרינר. בשנת 1939, בגיל 14, עלה לבדו לארץ ישראל ולמד במקווה ישראל. שנתיים לאחר מכן עלו גם שאר בני משפחתו.

קריירה צבאית

בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח וזכה לכינוי "כידוני" או "הכידון"[1]. שימש מפקד כיתה בנען ומפקד מחלקה ברמת הכובש ובבית הערבה. בשנת 1946 התמנה למפקד פלוגה ד' בפלמ"ח[2], ופיקד על הפעולה לפיצוץ גשר אלנבי[3] במסגרת ליל הגשרים[4]. ב-1947 התמנה למפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח שהשתייך לחטיבת הנגב ומפקדתו הייתה בצאלים[5]. שנה אחר כך התמנה לקצין המבצעים של החטיבה. באותה שנה פיקד על הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב במבצע חורב במלחמת העצמאות. במהלך מבצע זה כבש הגדוד בפיקודו את מתחם אום כתף, מוצב שהשתרע לאורך של 3.5 קילומטר, במהלך קרב קשה שנמשך במשך לילה שלם, וכלל שורה של הסתערויות על המתחם המצרי. בהתאם לתוכנית שהגה בר-לב[6] הצליחה פלוגה מן הגדוד השביעי בפיקוד אברהם אדן לכבוש את המוצב, לאחר שהפתיעה את מגיניו ותקפה את המוצב מכיוון המצוק שנחשב בלתי עביר, ולאחר מכן חבר לגדודו של בר-לב[7].

בעקבות השתתפותו בכנס הפלמ"ח ב-1949, בניגוד לפקודות, הועמד בר-לב לדין משמעתי וקיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל יעקב דורי[8]. ב-1952 מונה בר-לב לראש מטה פיקוד הצפון וב-1954 פיקד על חטיבת גבעתי הראשונה, ב-1955 הוטל עליו תכנון מבצע להסרת הסגר שהטילו המצרים על ים סוף ובר-לב נתן לו את שם הקוד "עומר" על שם בנו. בהכנות למבצע התגלה שחסר מידע על עבירות הצירים ולשם כך יצא לפועל בפיקודו של בר-לב מבצע ירקון, סיור מקדים שנועד לבחון את צירי הגישה בסיני, הסיור עלה בהצלחה אך מבצע עומר נדחה. בר-לב נשלח לקורס מפקדי גדודים באנגליה יחד עם אברהם יפה ובשובו ב-1956 מונה לראש מחלקת ההדרכה. במבצע סיני קבל מינוי חירום של מפקד חטיבה 27, חטיבת מילואים באוגדה 77, אחת משתי האוגדות הראשונות של צה"ל שהוקמה זמן קצר קודם למערכה. ביולי 1957 מונה למפקד גייסות השריון ובאוקטובר 1958 קודם לדרגת אלוף. ב-1961 יצא בר-לב ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ב-1964 חזר לתפקיד ראש אג"ם במטה הכללי וב-1967 מונה לסגן הרמטכ"ל. בשנות ה-60 עבר בר-לב קורס טיס מקוצר למטוס קל, בדומה לקציני צה"ל בכירים אחרים באותה תקופה.

בשנת 1968 התמנה לרמטכ"ל. בעקבות פעילות מלחמתית לאורך תעלת סואץ בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1968, בנתה ישראל לאורך התעלה קו המעוזים שבו כשלושים מוצבים מבוצרים, עמידים בפני התקפות ארטילריה. מערך הגנה זה תוכנן בידי אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, ומפקד הכוחות המשוריינים בסיני (עוצבת סיני), אלוף אברהם אדן, ונקרא בשם "קו בר-לב", על-שם הרמטכ"ל, שתמך בהקמתו. בהמשך כהונתו כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במלחמת ההתשה[9], ובכלל זה במבצעים: פעולת כראמה, מבצע הלם, מבצע רודוס, מבצע תרנגול 53, מבצעי פריחה, מבצע ויקטוריה, מבצע בולמוס 5, מבצע קשת אווירי, מבצע קיתון 10, מבצע רביב, הפשיטה על האי גרין[10], מבצעי בוסתן ושיער 265. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש ב-7 באוגוסט 1970. בתחילת 1972 סיים את שירותו בצה"ל ופנה לקריירה פוליטית (להלן).

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 חזר לשירות מילואים פעיל בדרגת רב-אלוף[11] (במקביל להיותו שר בממשלה). בימיה הראשונים של המלחמה היה יועץ לאלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, וב-10 באוקטובר מונה למפקד חזית הדרום, בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), בימי הלחימה הראשונים. הצליח לייצב את החזית, והרים תרומה חשובה לבלימת המתקפה המצרית ולמעבר למתקפה.

קריירה פוליטית ודיפלומטית

ב-5 במרץ 1972 התמנה לשר המסחר והתעשייה וכיהן בממשלות גולדה מאיר ויצחק רבין, אף שלא היה חבר כנסת.

בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם המערך, וכיהן בכנסת עד 1992. בשנים 1978 עד 1984 כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה. בר-לב כיהן כשר המשטרה בין השנים 19841990 בתקופת ממשלות האחדות הלאומית של שמעון פרס ויצחק שמיר, ופרש יחד עם שרי מפלגת העבודה מן הממשלה ב-15 במרץ 1990. לאחר ניצחון מפלגת העבודה בראשות רבין בשנת 1992 מונה לשגריר ישראל בחבר המדינות, וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב-7 במאי 1994 ממחלת ניוון שרירים[12]. נטמן בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

חייו האישיים

נישא ב-1949 לתמר בתו של ישראל מהרשק, חברת הפלמ"ח, ואב לבת ובן, בנו הוא אל"ם (מיל.) עמר בר-לב, בעברו מפקד סיירת מטכ"ל וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה.

בר-לב היה ידוע בדיבורו האיטי והשקול ובקור רוחו. בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, כשרבים בצמרת הצבאית והמדינית חששו מפני תוצאות המלחמה הצפויה, הוא אמר על תוצאותיה, הצפויות לדעתו כאשר חזר מביקורו המדיני בצרפת, את האימרה המפורסמת "נכה אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי"[13].

הנצחה

על שמו של בר-לב נקראו מטה זרוע היבשה, הסמוך לקריית מלאכי, פארק תעשיות בר לב ליד מושב אחיהוד, רחובות רבים בערי ישראל (כגון דרך בר-לב בירושלים), גינה בחולון, בית ספר מקיף ח' בראשון לציון, בית חינוך (יסודי) בפתח תקווה, חטיבת ביניים בכפר סבא ושכונה במזכרת בתיה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים

  1. כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 29.
  2. נתן שחם, "שלום חברים", הוצאת דביר, 2004, עמודים 150–157.
  3. כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 37–39.
  4. מאיר פעיל, אברהם זהר ועזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1941–1949, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון ועמותת גלילי, 2008, עמודים 155–162.
  5. כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 46–56.
  6. אלישיב שמשי, "בכוח התחבולה", הוצאת משרד הביטחון, 1995, עמודים 145–146.
  7. כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 70–71.
  8. פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון(הקישור אינו פעיל, 31.3.2020)
  9. אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 133–134.
  10. פנחס וולף, "יכול להיות שלא נחזור, אבל לפחות נעשה את זה כמו גברים", במחנה, ‏ 20 ביולי 2007, כפי שהועלה באתר "פרש".
  11. עמוס רגב, ‏הצדעה מאוחרת, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
  12. מרדכי חיימוביץ, קרב בר-לב: האמת על מותו של הרמטכ"ל, באתר nrg‏, 28 במאי 2009
  13. חד, חלק, אלגנטי, אתר יד שריון
חיים ברלב- תבניות ניווט
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0