הקונגרס היהודי העולמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקונגרס היהודי העולמי
World Jewish Congress
סמליל הקונגרס היהודי העולמי
סמליל הקונגרס היהודי העולמי
נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, נואם באסיפת המליאה ה-14 של הקונגרס היהודי העולמי בבודפשט, 7 במאי 2013
נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, נואם באסיפת המליאה ה-14 של הקונגרס היהודי העולמי בבודפשט,
7 במאי 2013

הקונגרס היהודי העולמי (באנגלית: World Jewish Congress; בראשי תיבות: WJC) הוא ארגון יהודי בין-לאומי, שמורכב מקהילות וארגונים יהודים ברחבי העולם. הקונגרס נוסד בשנת 1936 על מנת להבטיח את קיומו ואחדותו של העולם היהודי ולהבטיח את זכויותיהן ומעמדן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם, לסייע להן בפיתוח החיים החברתיים והכלכליים היהודים, ולייצג את האיגודים היהודיים הארציים בפני הממשלות והגופים הבינלאומיים השונים.

החברות בקונגרס היהודי העולמי (להלן WJC) פתוחה לנציגי כל האיגודים והקהילות היהודיות, ללא קשר לאידאולוגיה, פוליטיקה או מערכת חברתית של הארצות שבהן הם חיים. מטה הארגון נמצא בניו-יורק ולארגון יש משרדים בבריסל, ירושלים, פריז, מוסקבה, בואנוס אייריס וז'נבה. ל-WJC יש מעמד מיוחד של יועץ במועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות.

מטרות הקונגרס היהודי העולמי

  • לחזק את הסולידריות בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם, ולחזק את הקשרים בין הקהילות היהודיות והיהודים בתפוצות לבין מדינת ישראל מתוך הכרה במרכזיותה של מדינת ישראל בזהות היהודית העכשווית.
  • להבטיח את זכויותיהם, מעמדם והאינטרסים של היהודים והקהילות היהודיות, ולהגן עליהם בכל מקום שבו מתכחשים להם, פוגעים בהם או מאיימים עליהם;
  • לעודד ולסייע בפיתוח היצירתי של חיי חברה, חיי דת וחיי תרבות יהודיים בכל העולם, לתמוך בחינוך יהודי ובטיפוח ערכים יהודיים, ולהבטיח את המשך קיומה של המורשת היהודית ואת העברתה מדור לדור;
  • לסייע לקהילות יהודיות בחיזוק זהותן היהודית ובהתמודדות עם בעיות פוליטיות, משפטיות, חברתיות, דתיות, תרבותיות או כלכליות;
  • לייצג את הקהילות החברות ואת העם היהודי ולפעול בשמם מול ממשלות, רשויות ממשלתיות, ארגונים ורשויות בין-לאומיים ובין-ממשלתיים, ארגונים לא ממשלתיים, קבוצות בין-דתיות וגופים דתיים ואזרחיים אחרים;
  • לשמר את זיכרון השואה ואת זכרם של מיליוני היהודים ואינספור הקהילות היהודיות שנמחקו בשואה, ולפעול למען הניצולים ובני משפחותיהם;
  • להילחם באנטישמיות על כל צורותיה, ולהגביר את המודעות בקרב הציבור הרחב לסכנה הטמונה בהסתה לחוסר סובלנות, לדיכוי או לרדיפה על רקע דתי, גזעי או אתני;
  • לעודד דיאלוג בין-דתי ולהשתתף בו; וכן
  • לעודד ולקדם שוויון בין המינים ומעורבות של צעירים יהודים במנהיגות היהודית הקהילתית והארגונית.

היסטוריה

הרעיון לכנס קונגרס יהודי עולמי עלה כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה, בתקווה לכנס קונגרס כזה לאחר המלחמה.[1] בתום המלחמה הוקם ועד המשלחות היהודיות שכלל נציגי ארגונים יהודיים שונים על מנת לתבוע בוועידת ורסאי את זכויות היהודים בסדר העולמי החדש המתגבש.

נשיא הקונגרס היהודי העולמי סטיבן וייז נואם בפני האספה הכללית של הקונגרס. מונטריי, 1948

הצלחות ועד הצירים בוועידת השלום בוורסאי והתגברות האנטישמיות בעולם היו הרקע לגיבוש הרעיון של יצירת נציגות קבועה שתפעל למען הגנה על זכויות היהודים. אחד האישים שקידם את הרעיון היה ליאו מוצקין שהופיע ב-1923 בפני הוועד המנהל של הקונגרס היהודי האמריקאי והעלה את הצורך בקיום ועידה עולמית של יהודים שתדון במצבם של היהודים בארצות השונות ובמציאת דרכים יעילות להגנה על זכויות היהודים.[2] ועידות שכללו נציגים מקהילות יהודיות כונסו בלונדון ב-1926 ובציריך ב-1927, בראשות מוצקין וראשי הקונגרס היהודי האמריקאי יוליאן מאק וסטפאן וייז. על אף שלוועידה בציריך הגיעו נציגים מ-13 ארצות ומ-43 ארגונים, לא השתתפו במפגשים אלה נציגים מהקהילות החשובות והגדולות כמו בריטניה, הולנד וצרפת והוועד היהודי האמריקאי. הוועידה המכינה לקונגרס היהודי העולמי התכנסה באוגוסט 1932 בז'נבה בראשותו של נחום גולדמן. מניפסט שהוצא לקראת הקמתו של הקונגרס קרא לעם היהודי להתאחד כדי שיוכל לפעול בכוחותיו הוא, ובסיוע הכוחות הנאורים בעולם כנגד הרעל האנטישמי. כמו כן הודגש כי הגוף שיוקם אינו אמור לפגוע בארגונים יהודיים קיימים, אלא לחזק אותם. המניפסט הדגיש כי "הארגון החדש יהיה מבוסס על הרעיון שהעם היהודי הוא ישות לאומית שיש לה את הסמכות ואת המחויבות לעסוק בבעיות המשפיעות על העם היהודי".[3] לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 גברו הקולות להקמת הקונגרס.

ייסוד הקונגרס היהודי העולמי ופעילות נגד גרמניה הנאצית

ההתכנסות הראשונה של הקונגרס נערכה בחודש אוגוסט 1936 בז'נבה והשתתפו בה 230 צירים מ-32 מדינות. הכוונה לקיים את הקונגרס כגוף דמוקרטי מומשה בארצות הברית ה-52 הצירים לקונגרס נבחרו בוועידה שנערכה ביוני בהשתתפות 1000 נציגים מ-99 קהילות מ-32 מהמדינות בארצות הברית. הקונגרס הצהיר שמטרתו היא ליצור כח פוליטי שיבטיח את המשך קיומו של העם היהודי כולל הקמת מדינה יהודית. יוליאן מאק נבחר כנשיא הכבוד של הקונגרס, סטיבן וייז נבחר לנשיא הקונגרס ונחום גולדמן כיו"ר הוועד המנהל. ההצהרה הראשונה שפרסם הקונגרס הייתה פניה לממשלת בריטניה בדרישה שתאפשר לפליטים יהודים להגיע לפלשתינה.

פעולותיו הראשונות של הקונגרס היו המאמצים לארגן לובי בחבר הלאומים, שהיה מחויב כביכול להגן על זכויות המיעוטים, כנגד האנטישמיות המתגברת והניסיונות לפגוע במעמד היהודים בעיקר במזרח אירופה. נחום גולדמן ששימש גם כנציג הקונגרס ליד חבר-הלאומים פנה לארגון הבין-לאומי בדרישה להבטיח את הארכת תחולתו של הסכם המיעוטים בשלזיה העלית ובכך למנוע מלהחיל שם את החוקים האנטי-יהודיים שחוקקו הנאצים. ב-1938 כאשר חוקקה ממשלת אוקטוין גוגה ברומניה חוקים נגד היהודים, התלונן גולדמן לחבר-הלאומים על הפרת הסכם המיעוטים. הוקעת צעדיה של רומניה בארגון הבין-לאומי תרמה לנפילת ממשלת גוגה ב-10 בפברואר 1938.

הניסיון לארגן חרם בין-לאומי כנגד סחורות מגרמניה הנאצית נחל כישלון צורב, כאשר המדינות הדמוקרטיות, ואפילו הנהגות היהודים בגרמניה ובארצות הברית לא הכירו באיום שטמון במשטר הנאצי. גם הניסיונות שעשה ה-WJC לאחר ליל הבדולח לשכנע את ארצות הברית ומדינות אחרות לפתוח את שעריהן לפליטים היהודים לא הביאו כמעט לתוצאות, כפי שהוכיח הכישלון של ועידת אוויאן ב-1938.

תקופת השואה

עם פרוץ המלחמה עבר מטה WJC מפריז לז'נבה, וב-1940 לניו יורק. משרד מיוחד הוקם בלונדון כדי לשמור על קשר עם היהודים באירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית. ממשרדים אלו התקיימה פעילות במטרה להביא לידיעת העולם את זוועות מעשי הנאצים בתקווה להשפיע על דעת הקהל העולמית ובכך להציל יהודים רבים ככל האפשר. עיקר המאמץ התרכז בניסיון להשיג אשרות חירום לאנשי שם יהודים. כדי להוציאם מאירופה.[4] עד 1942 הידיעות על המתרחש באירופה היו מפוזרות ולא זכו לאימון רב. ב-8 באוגוסט 1942 נציג ה-WJC בז'נבה גרהארט ריגנר העביר לבעלות הברית ידיעות מהימנות על מהלך הפתרון הסופי בשטחי השלטון הנאצי. סטיפן וייז וה WJC עשו ניסיון להציג את המידע לציבור הרחב אך ללא הצלחה יתרה. משרד החוץ הבריטי ומחלקת המדינה של ארצות הברית, שמשיקוליהן הפוליטיים רצו להימנע מכל קישור בינם לבין גורל היהודים, העדיפו להתעלם מן המידע. על אף הקשרים האישיים הטובים שהיו בין סטיבן וייז ופרנקלין ד. רוזוולט נמנע הנשיא מכל פעולה לשינוי מדיניות ההגירה של ארצות הברית כך שתתאפשר כניסת פליטים יהודים לגבולותיה. ביטוי מובהק לכך היה כישלון ועידת ברמודה באפריל 1943 שבתגובה לה פרסם ה-WJC הודעה ש"מה שמונע באמת הושטת עזרה ליהודים באירופה על ידי האומות, הוא לא החשש מסכנה שיש בתוכנית כזו אלא פשוט חוסר רצון להיתקל בבעיות בגללה"[5]

המנהיגות היהודית בראשות וייז וגולדמן העדיפה להמשיך לפעול מאחורי הקלעים, בגלל החשש מהתגברות האנטישמיות בארצות הברית. פעילות "קבוצת ברגסון" בראשות הלל קוק, שיצאה במסע תעמולה גלוי ואפקטיבי כדי להשפיע על דעת הקהל ולהביא את מקבלי ההחלטות לפעול להפסקת טבח היהודים ולקבלת פליטים יהודים, אתגרה את הנהגת ה-WJC שערך ביולי 1942 ובמרץ 1943 עצרות המוניות בניו יורק. בינואר 1944 הורה רוזוולט על הקמת מועצה לפליטים שמטרתה הוגדרה כ"הצלת קורבנות הדיכוי של האויב הנתונים בסכנת מוות מיידית"[6] פעולותיה של מועצה זו, וגם הניסיונות של ה-WJC להיעזר בצלב האדום כדי להעביר חבילות מזון ליהודים באירופה כמעט ולא הניבו תוצאות. פניה נואשת של מחלקת ההצלה של ה-WJC ב-9 באוגוסט 1944 למחלקת המדינה בבקשה להפציץ את תאי הגאזים באושוויץ נדחתה על הסף. בזכרונותיו, תיאר נחום גולדמן את הפעולות שנעשו בתקופת השואה כך:

"פרשה עגומה ומדכדכת, רצופה אכזבות וכישלונות... כל הפעולות האלה היו כטיפה בים ולא היה בהן כדי להביא להישג של ממש. באשמה זו נושאים כולנו - כל אלה שנמנו אז עם ראשי המדברים בשם העם היהודי, מי פחות ומי יותר, ואינני מוציא עצמי מכלל זה"[7]

שיקום ופיצויים

תוכניות ראשונות של WJC לשיקום העם היהודי ובדרכים לפיצויו הועלו כבר בנובמבר 1944 בוועידה שהתקיימה באטלנטיק סיטי. בוועידה הוחלט לדרוש מגרמניה לאחר המלחמה לפצות את היהודים שנרדפו על ידה ולהשתמש ברכוש יהודי שנשדד לשיקום יהודים. עם סיום המלחמה השתתף הקונגרס היהודי העולמי בפעולות לשיקום הקהילות היהודיות, בסיוע לעקורים ולניצולי השואה ובתביעה להענשת המנהיגות הנאצית על פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות. ה-WJC לקח חלק פעיל במיוחד בהתווית העקרונות המנחים למשפטי נירנברג ולהצגת העדויות במשפטים.

ב-1949 ה קונגרס היהודי העולמי פנה לגרמניה בקריאה לקבל את האחריות ואת המחויבות על הפשעים שנעשו על ידי העם הגרמני לעם היהודי תחת השלטון הנאצי. ב-1950 ה-WJC פתח בפרנקפורט משרד קישור למעקב אחר ההתפתחויות בנושא. ב-1951 בעקבות בקשתה של ממשלת ישראל הקים נחום גולדמן נשיא הקונגרס את ועדת התביעות. בעקבות הקמת ועדת התביעות הודיע קנצלר גרמניה, קונראד אדנאאור שגרמניה מקבלת על עצמה את האחריות המוסרית ואת חובתה לפיצוי חומרי לעם היהודי וכי היא תיכנס למשא ומתן על כך עם נציגות משותפת של העם היהודי ומדינת ישראל. ב-10 בספטמבר 1952 חתמה ועדת התביעות בראשותו של נחום גולדמן על הסכם עם ממשלת גרמניה שבו שני סעיפום:

  1. יוחק חוק לפיצוי קורבנות הנאצים באופן ישיר על ידי שיפוי והחזרה של רכוש שנגזל כתוצאה מרדיפות הנאצים.
  2. ממשלת גרמניה תעביר לוועדת התביעות סך 450 מארק גרמני לצורכי טיפול, שיקום ויישוב מחדש של קורבנות רדיפות הנאצים.

הסכם דומה נחתם גם מול מדינת ישראל.

ועדת התביעות המשיכה במעקב ובליווי מתמיד של ביצוע ההסכמים. הוועדה דיווחה על כ-278,000 ניצולי שואה שקיבלו פנסיות מממשלת גרמניה. הסכום הכולל של השילומים שהועברו לוועדת התביעות בעקבות ההסכמים הוא כ-60 ביליון דולר. ב-1992 הקים הקונגרס היהודי את "ארגון ההשבה היהודי העולמי - World Jewish Restitution Organization (WJRO), במטרה שינהל משא ומתן עם הממשלות על השבת רכוש של העם היהודי שנשדד בשואה. הכספים נועדו להבטיח את שימור הפעילות התרבותית והחינוכית היהודית באותן ארצות. ה-WJC מקיים תמיכה בפעולות אלה בפולין, גרמניה והונגריה.

בשנות ה-1980–1990 ניהל WJC משא ומתן עם ממשלות באירופה במגמה להביא להחזרת רכוש יהודי שנשדד בשואה. תהליכים משפטיים נוהלו כנגד בנקים בשווייץ והחזרת פיקדונות של יהודים שנספו בשואה. כמו כן נערכו פעולות לאיתור אוצרות אומנות של יהודים שנשדדו בשואה.

הקונגרס היהודי העולמי ומדינת ישראל

מאז ייסודו תמך ה-WJC בתנועה הציונית וראה בהקמת בית לאומי לעם היהודי את אחת ממטרותיו. ב-1946 הציג הקונגרס היהודי לוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל מזכר המצהיר שהקונגרס רואה בהקמת בית לאומי עצמאי ליהודים, שיוכר כקהיליה (commonwealth) יהודית, בפלשתינה, את התקווה היחידה להחייאת החיים והתרבות של העם היהודי. ה-WJC הפעיל את אנשיו בשכנוע חברות האו"ם להצביע למען ההחלטה על הקמת מדינה יהודית וביום הכרזת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948 הכריז הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי על הסולידריות של יהדות העולם עם מדינת ישראל. כדי להדגיש את הסולידריות של ה-WJC עם מדינת ישראל התקיימה אספת המליאה השישית שלו ב-1975 בירושלים, ומאז התקיימו בירושלים כל אסיפות המליאה, פרט לאחת. כמו כן הושג הסכם של שיתוף פעולה עם ההסתדרות הציונית העולמית.

הקונגרס היהודי העולמי ויהדות ברית המועצות

הקונגרס העולמי היהודי השתדל מאז היווסדו לשמור על נייטרליות במאבק הבין-גושי ולנקוט באסטרטגיה מדינית זהירה כלפי הרדיפות השלטון הסובייטי כנגד הדת והתרבות היהודית. לאחר מות סטלין הפכה מדיניותו לאסרטיבית יותר. ב-1956 העביר ה-WJC מזכר למנהיגי ברית המועצות ניקולאי בולגאנין וניקיטה חרושצ'וב בדבר מצב היהודים בברית המועצות ובארצות הקומוניסטיות האחרות. בשנה שאחריה יצא הוועד המנהל של הקונגרס היהודי בקריאה פומבית לקמפיין בינלאומי למען הזכויות הדתיות והתרבותיות של היהודים בברית המועצות ולמען איחוד משפחות של היהודים שהופרדו בגלל המלחמה הקרה. חידוש הקשר עם הקהילות שמאחורי מסך הברזל החל ב-1947 עם הקמתה של הקהילה היהודית בהונגריה.

ב-1960 נערכה בפריז ועידה בינלאומית למען יהדות ברית המועצות שכונסה על ידי הקונגרס היהודי העולמי בראשות נחום גולדמן. ב-1971 התכנסה בבריסל הוועידה העולמית הראשונה של קהילות יהודיות בברית המועצות בחסות הקונגרס היהודי העולמי. הוועידה השנייה למען יהדות ברית המועצות שנערכה בבריסל ב-1976 יצאה בקריאה "לברית המועצות לקיים את הצהרת הלסינקי על זכויות האדם, לכבד את החוקה שלה עצמה ולהכיר בזכותם של יהודי ברית המועצות להתאחד עם אחיהם בארץ ישראל המולדת היהודית ההיסטורית". בהשראת הסיסמה "שלח את עמי" נוצרה תנועה למען יהדות ברית המועצות שזכתה לפרסום רב, הביאה למעורבות של אישי ציבור ומפורסמים ולתמיכה ציבורית נרחבת בארצות המערב. התנועה קראה לאפשר ליהודי ברית המועצות זכויות אדם יסודיות כמו חופש ההגירה, חופש הדת, החופש ללמוד בשפת עמם, ולחיות על פי תרבותם ומורשתם.

הקונגרס היהודי העולמי המשיך להיות מעורב במאבק למען חופש ההגירה של יהודי ברית המועצות עד שנות ה-1990.

הקונגרס היהודי העולמי בשנות ה-1980–2020

משרדי הקונגרס היהודי העולמי בירושלים

נושאים מרכזיים שבהם פעל הקונגרס היהודי העולמי בשנים אלה:

  1. סיוע לשיקום ולחידוש הפעילות של קהילות יהודיות בארצות שהיו תחת שלטון קומוניסטי.
  2. מהלכים דיפלומטיים ומשפטיים כנגד ארגונים, מדינות במטרה להשיב רכוש יהודי שנשדד בשואה. ביניהם, כנגד בנקים בשווייץ המחזיקים בפקדונות של נספים בשואה.
  3. פניה לאו"ם בעניין רכוש הפליטים היהודים מארצות ערב.
  4. המשך הדיאלוג בין יהדות לנצרות באמצעות מגעים שוטפים עם הוותיקן מאז 1945.
  5. קידום דיאלוג בין יהדות לאסלאם באמצעות מגעים עם מנהיגי דת מוסלמיים בולטים.

בשנים 2004–2007 התמודד הקונגרס היהודי העולמי עם שערורייה פומבית שפרצה סביב האשמות באי סדרים כספיים. בכירים בהנהלת הקונגרס לא עמדו אמנם בפני משפט פלילי, אך ההאשמות הביאו לשינויים פרסונליים ולרפורמות בניהול הכספי של הארגון.[8]

הנהגה

נשיאי הקונגרס

רשימת הקהילות והארגונים החברים בקונגרס היהודי העולמי

קהילות חברות

ארגונים חברים

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקונגרס היהודי העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הישיבה הראשונה, הצפירה, 28 באוקטובר 1917
  2. ^ World Jewish Congress, Unity in Dispersion – A History of the World Jewish Congress, New York 1948, p. 28
  3. ^ World Jewish Congress, Unity in Dispersion – A History of the World Jewish Congress, New York 1948, p. 34
  4. ^ נחום גולדמן, ירושלים, זכרונות, ויינפלד וניקולסון, 1972, עמ' 185 - 186
  5. ^ World Jewish Congress, Unity in Dispersion – A History of the World Jewish Congress, New York, 1948, p. 165
  6. ^ World Jewish Congress, Unity in Dispersion – A History of the World Jewish Congress, New York, 1948, p. 166
  7. ^ נחום גולדמן, זכרונות, ירושלים: ויינפלד וניקולסון, 1972, עמ' 172
  8. ^ איתמר לוין, ‏דו"ח חמור של התובע הכללי בניו-יורק: אי סדרים כספיים וניהוליים חמורים בקונגרס היהודי העולמי, באתר גלובס, 1 בפברואר 2006
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35087410הקונגרס היהודי העולמי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הקונגרס_היהודי_העולמי&oldid=2161329"