עמיר פרץ
עמיר ארמונד פרץ (נולד ב-9 במרץ 1952, י"ב באדר ה'תשי"ב) הוא פוליטיקאי ישראלי ויושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל. בעבר היה יו"ר מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, השר להגנת הסביבה, שר הכלכלה והתעשייה, יושב ראש ההסתדרות החדשה וראש המועצה המקומית שדרות. היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, "עם אחד" ו"התנועה".
ראשית חייו
נולד בשם ארמונד פרץ, בבוז'עד שבמרוקו, לדוד ולרחמה. הוא עלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן ארבע, בשנת 1956. אביו היה בעל תחנת דלק וראש קהילה.[דרושה הבהרה] בהגיעה, שוכנה משפחתו במעברת הקסטל, אך במהרה עברה למעברת דורות-רוחמה, לימים שדרות.
פרץ למד בבית חינוך שער הנגב ובתיכון שדרות. בשנת 1970 התגייס לחיל החימוש ועבר קורס קצינים. שירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים והגיע לדרגת סרן. ב-22 באפריל 1974 הגיע למעבר המיתלה לסייע לטירונים שהסתבכו באימון ונדרס על ידי נגמ"ש[1]. הוא עבר תקופת אשפוז ושיקום שנמשכה כשנתיים, ולאחריה הקים משק במושב ניר עקיבא וגידל פרחים ושום.
פעילות פוליטית מקומית
בשנת 1983 נבחר כמועמד המערך לראשות המועצה המקומית שדרות. בחירתו לתפקיד החזירה את המערך לשלטון בעיר, לאחר שנות שלטון המפד"ל והליכוד. בעת כהונתו כראש המועצה הדגיש את החינוך בעיר ואת שיפור הקשרים עם תושבי הקיבוצים באזור.
חבר כנסת
העבודה
בשנת 1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם מפלגת העבודה וכיהן כחבר בין היתר בוועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון[2]. הוא נודע כחבר באגף היוני של המפלגה והיה חבר ב"מחנה רבין"[3], חוג הכפר הירוק ובשמינייה. בכנסת ה-13 הוא היה יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר הוועדה המשותפת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. פרץ יזם את החוק לפיצוי נפגעי פרשת הגזזת[4].
בחירות להסתדרות
בשנת 1993 התמודד פרץ במקביל לכהונתו בכנסת על תפקיד מזכיר הסתדרות העובדים הכללית, אך הפסיד לחיים הברפלד. בשנת 1994 הקים עם חיים רמון את "סיעת רם" בהסתדרות וניצחו בבחירות. רמון נבחר למזכיר ההסתדרות ופרץ ליושב ראש האגף לאיגוד מקצועי. בנובמבר 1995 פרש רמון, ובמקומו נכנס פרץ לתפקיד היו"ר. בתפקידו התמודד פרץ עם משבר כספי חריף שהוביל לעיכוב משכורות לעובדי ההסתדרות וסכנת התפרקות כללית. בעקבות זאת נאלץ פרץ לפטר רבים מעובדי הארגון ולמכור נכסים.
בשנת 1997 זכה בבחירות הישירות לראשות ההסתדרות. בכהונתו בתפקיד ויתר על קבלת משכורת[5]. פרץ נקלע לעימותים תכופים עם ממשלות ישראל בעקבות מדיניותן הנאו ליברלית, במיוחד בתקופת שר האוצר בנימין נתניהו. צעד בולט היה השתלטות הממשלה בשנת 2003 על כל קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שריחפה עליהן סכנה של פשיטת רגל, תוך ביטול אחיזתה של ההסתדרות בהן. צעד זה היה אחרון בסדרה של צעדים שהחלו קודם לכהונתו של פרץ, אשר הביאו להתפרקות ההסתדרות מנכסיה.
במקביל פרץ מילא בתפקידים ציבוריים נוספים, בהם יו"ר השדולה למען הנגב, חבר המועצה להשכלה גבוהה ויו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל[2]. ב-2 בינואר 2006, חודשיים לאחר שזכה בראשות מפלגת העבודה, פרש פרץ מתפקיד יושב ראש ההסתדרות והעביר את התפקיד לעופר עיני.
מפלגת עם אחד
במקביל לכהונתו כיו"ר ההסתדרות, פרש פרץ מהעבודה ב-25 במרץ 1999 עם חברי הכנסת אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת עם אחד. בבחירות לכנסת ה-15, שנערכו באותה השנה, זכתה המפלגה בשני מנדטים, ובבחירות לכנסת ה-16 בשלושה. בשנת 2005 התמזגה מפלגת "עם אחד" עם מפלגת העבודה, כאשר הדוחף העיקרי לאיחוד מצד מפלגת העבודה היה שמעון פרס.
יו"ר מפלגת העבודה
לאחר איחוד "מפלגת עם אחד" עם העבודה, התמודד פרץ על ראשות המפלגה בבחירות שהתקיימו ב-9 בנובמבר 2005, וניצח את שמעון פרס ובנימין בן אליעזר[6]. פרץ זכה גם הודות לשיתוף פעולה עם פעילי ההסתדרות. יריביו במפלגה טענו שניצח בזכות "מפקד הארגזים"[7][8]. פרץ הוביל את המפלגה בבחירות לכנסת ה-17. הוא הדגיש את המצע החברתי של המפלגה, ובפרט את העלאת שכר המינימום[9]. מפלגת העבודה זכתה ב-19 מנדטים ושמרה על כוחה. לאחר משא ומתן קואליציוני, נכנסה מפלגת העבודה לממשלת אולמרט, ופרץ מונה לסגן ראש הממשלה ולשר הביטחון.
בעקבות דרישותיו של פרץ במשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, החל מ-1 ביוני 2006 נקבע שכר המינימום בישראל ל-3,585.18 ש"ח, שהם 19.28 ש"ח לשעה, לאדם מבוגר. באפריל 2007 הועלה שכר המינימום ל-19.95 ש"ח לשעה, הורחב סל התרופות, צומצם כוחן של חברות כוח האדם ונחתם צו המחייב כל מעסיק בישראל לשלם בעבור ביטוח פנסיוני לכל עובד[10][11].
עמי אילון ואבישי ברוורמן, שלא מונו על ידי פרץ לשרים, הקימו קבוצה של מורדים בפרץ, שכונתה "הבונים", ובה היו גם דני יתום, מתן וילנאי וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שלא היה אז חבר הכנסת.
שר הביטחון
מצע הבחירות של מפלגת העבודה בראשות פרץ היה בעיקרו חברתי, אבל פרץ קיבל בסופו של דבר את משרד הביטחון, ועל כך נמתחה עליו ביקורת. מתנגדיו טענו שפרץ חסר את הכישורים הדרושים לתפקיד[12]. פרץ דרש וקיבל את משרד החינוך למפלגתו, ואמר כי זהו אחד התיקים החברתיים החשובים ביותר.
בתפקידו כשר הביטחון פרץ גיבה את הצמרת הביטחונית והמשיך במדיניות הסיכולים הממוקדים, אך לעיתים חלק על המלצותיה ונקט גישה פחות תוקפנית[13]. לאחר התגברות שיגורי הרקטות הפלסטיניות לעבר ישראל, ובפרט על יישובי עוטף עזה ושדרות, אישר פרץ פשיטות ליישובים פלסטיניים ברצועת עזה והגביר את ההפגזות לעברה. מנגד, הוא הגדיל את מכסת הכניסה לפועלים פלסטינים ותמך בהגברת הסיוע ההומניטרי המוענק לפלסטינים.
בין אבני הדרך בתפקידו כשר הביטחון היו מלחמת לבנון השנייה, מבצע גשמי קיץ ברצועת עזה, קידום ההחלטה לבנות גדר בגבול הישראלי-המצרי[14], ההחלטה על המכינה הקדם-צבאית החילונית הראשונה, וכן פיתוח של דוקטרינת ההגנה על העורף במסגרת תפיסת הביטחון הלאומי באמצעות קידום פרויקטים, בהם פיתוח מערכות כיפת ברזל וקלע דוד, הקמת רשות החירום הלאומית (רח"ל) וההחלטה לתקצוב מרחבים מוגנים בכל המבנים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה.
בסוף יוני 2006 נחטף החייל הישראלי גלעד שליט על ידי חמאס ובתגובה פתחה ישראל במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה. ב-12 ביולי 2006 נחטפו 2 חיילים על ידי חזבאללה ובתגובה פתחה ישראל במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה הפגיז חזבאללה את ישראל בכ-4,000 רקטות קרקע-קרקע. בשני המקרים נקט פרץ, עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, ובשיתוף עם הרמטכ"ל דני חלוץ, בקו מלחמתי ברור נגד חמאס וחזבאללה, במטרה לפגוע בטרור ולהשיב את החטופים. פרץ שלל תוכניות להפצצת תחנות כוח ומטרות תשתית אזרחית בלבנון והורה להתמקד בהפצצת יעדי חזבאללה[15].
באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הקים פרץ ועדת בדיקה למלחמה בראשות אמנון ליפקין-שחק ובהשתתפות אלי הורוביץ, הרצל בודינגר ואילן בירן. הוועדה פורקה בטרם התכנסה, ובמקומה הוקמה ועדת וינוגרד. בעדותו בפני ועדת וינוגרד, ציין חלוץ כי פרץ הוא שהורה על הפצצת מאגרי רקטות פג'ר של חזבאללה בלילה הראשון ללחימה. זאת בניגוד להמלצת צה"ל לבצע פעולה זו בשלב מאוחר יותר של הלחימה, לאור שיעור הנפגעים האזרחיים הצפוי בה. שיעור הנפגעים בפועל היה נמוך מכפי שחזה צה"ל ולא הביא לעצירת המהלכים הצבאיים הישראליים[16]. ראש הממשלה אולמרט אמר בעדותו כי אף אחד מהכשלים המהותיים שהתגלו לא נבע מתפקודו של פרץ[17].
ועדת וינוגרד קבעה לגבי פרץ: "פרץ כשל בכך שלא ביקש דיון אסטרטגי של ממש, לפני היציאה למלחמה. כשל מרכזי היה שלא נתן תשומת לב מיוחדת להשלמת חוסר התמצאותו הברורה בנושאי משרדו, ולא נקט בצעדים שנועדו לפצותו על כך." הוועדה קבעה כי "כשל כזה של ציר כה מרכזי, ללא ספק החליש את יכולתה של המערכת בכללותה, לתפקד בצורה שקולה, אחראית ומקצועית." עם זאת, ציינה הוועדה, כי פרץ "גילה לעיתים תובנות שאנשים מנוסים ממנו לא גילו, והייתה לו תרומה משמעותית לדיונים ולהחלטות בנושא מטרות התקיפה, אלא שתובנותיו לא תורגמו בדרך כלל לסימני שאלה מהותיים באשר לאופן הפעולה וליעדיה." (עמ' 140 - 141)[18]
בנושא היערכות העורף קבע דו"ח מבקר המדינה כי: "נמצא כי הטיפול בעורף במהלך המלחמה היה לקוי ביותר. דרגי הביצוע ובכלל זה ראש הממשלה, שר הביטחון, שרי הממשלה, הרמטכ"ל ומפקד פיקוד העורף, כל אחד על פי חלקו, כשלו באורח חמור בתהליכי קבלת ההחלטות, בהערכה ובביצוע הנוגעים לטיפול באוכלוסייה האזרחית שבעורף ולהבטחת שגרת חיים, ולמצער - מתן שירותים חיוניים לתושבי הצפון בעת המלחמה."[19]
פרץ אישר את פיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", למרות התנגדות לביצוע הפרויקט. הוא אמר כי זהו "הפרויקט החשוב ביותר כרגע ועל כן יש לשקול להגדיר את תוכנית הפיתוח כ'תוכנית חירום' ולזרזה ככל האפשר"[20].
לאחר מלחמת לבנון השנייה, גברה הביקורת מימין ומשמאל על תפקוד הממשלה והצבא, ובהם על פרץ. חלק מהביקורת נסובה על כך שקיבל על עצמו את תיק הביטחון, ולא התעקש על תיק האוצר או על תיק חברתי אחר. פרץ התייחס לקריאות אלה בעדותו בפני ועדת וינוגרד[21]. ב-28 במרץ 2007, בכנס פתיחת הקמפיין שלו לראשות מפלגת העבודה, הודיע פרץ כי אם ינצח בפריימריז ידרוש את תיק האוצר, אשר התפנה בעקבות פרשות השחיתות של אברהם הירשזון, בתמורה לוויתורו על תיק הביטחון.
בפריימריז לראשות מפלגת העבודה הגיע פרץ למקום השלישי. במקומו נבחר אהוד ברק לאחר שגבר על עמי אילון בסיבוב השני. ב-15 ביוני 2007, לאחר בחירתו של ברק, הודיע פרץ על התפטרותו מתפקיד סגן ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא דחה את הצעתו של אולמרט לשמש שר בלי תיק בממשלתו וב-18 ביוני 2007 פינה את מקומו לברק[22].
הכנסת ה־18
בבחירות לכנסת ה-18 נבחר פרץ למקום העשירי ברשימת העבודה. הוא היה חבר בין היתר בוועדת החוץ והביטחון וכן יו"ר שותף בשדולה לקידום פתרון של שתי מדינות והפרדה בין ישראל לפלסטינים. הוא התנגד להצטרפות מפלגת העבודה לממשלה בראשות הליכוד, והודיע שלא יצטרף כשר לממשלת בנימין נתניהו. הוא הקים עם איתן כבל, וכן יולי תמיר ואופיר פינס (שפרשו מהכנסת) סיעת "מורדים", בתוך מפלגת העבודה, המתנגדים למהלכיה של הממשלה.
בספטמבר 2011 התמודד על ראשות מפלגת העבודה אך בסיבוב השני הפסיד לשלי יחימוביץ'. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר פרץ במקום השני בפריימריז של מפלגת העבודה והוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, כשעיקר הדגש התקשורתי בבחירות המקדימות הושם על היריבות בינו לבין יושבת ראש המפלגה יחימוביץ' ביחס למועמדי המפלגה לכנסת ועל דרישתו שקמפיין המפלגה יכלול קו מדיני ברור, בנוסף לקו החברתי-כלכלי. כמו כן דרש הכרזה שמפלגת העבודה לא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו[23]. כשבוע לאחר מכן, ב-6 בדצמבר 2012, היום האחרון להגשת הרשימות בבחירות לכנסת התשע עשרה, הודיע פרץ כי יחבור למפלגתה של ציפי לבני, "התנועה", והתפטר מהכנסת[24][25]. בראשית מרץ 2013 טענה יחימוביץ' כי פרץ חשוד בקניית קולות בפריימריז, אולם חקירה משטרתית בנושא העלתה שאין ראיות לכך[26].
השר להגנת הסביבה
בבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר מטעם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני. המפלגה הצטרפה לממשלת נתניהו ופרץ מונה לשר להגנת הסביבה. בתקופת כהונתו ניסה לקדם את הצעת החוק להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק, והיא עברה בקריאה ראשונה בכנסת. פרץ העביר את החלטת הממשלה לסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה והעתקת המפעל לנגב[27], פרויקט "סביבה שווה" במגזר הערבי וטיפול בקופי חוות מזור. בנובמבר 2014 התפטר מהממשלה עקב אי התקדמות בתהליך המדיני[28]. מאידך, הבהיר כי הוא נשאר חבר בסיעת התנועה בכנסת[29].
הכנסת ה־20 וה-21
לקראת הבחירות לכנסת העשרים שוריין ברשימת "המחנה הציוני" מטעם "התנועה". ב-31 במרץ 2015, לאחר פתיחת הכנסת וכוותיק מבין חבריה, כיהן שעות אחדות כיו"ר הכנסת הזמני, עד בחירתו של יולי אדלשטיין. בספטמבר 2015 הודיע פרץ על חזרתו למפלגת העבודה וערך בהמשך מסע חוצה ישראל שנקרא "אפיקים-אפקה-אופקים", אשר ביקש לחבר אזרחים מכל המגזרים. ביולי 2017 התמודד בבחירות המקדימות לראשות העבודה. הוא הוביל בסיבוב הראשון אך הפסיד בשני לאבי גבאי.
פרץ היה יו"ר ועדת המשנה להגנה על העורף של ועדת החוץ והביטחון וחבר בוועדה לקידום מעמד האישה. הוא יו"ר השדולה למעמד האדם העובד בישראל[30][31] וכן ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטריה. בפברואר 2017 נבחר לסגן נשיא ארגון הפרלמנטים של מדינות הים התיכון (אנ')[32] וב-2019 נבחר שוב לתפקיד[33]. שובץ במקום השישי ונבחר לכנסת ה-21, כשגם בה היה הוותיק שבחברים.
חזרה לראשות העבודה
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, התמודד פרץ בבחירות על ראשות מפלגת העבודה[34][35][36]. הוא ניצח את סתיו שפיר ואיציק שמולי עם 47% מהקולות[37]. פרץ חבר לראש מפלגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, תחת רשימה משותפת בשם העבודה-גשר, כשפרץ בראשה[38]. בבחירות קיבלה הרשימה שישה מנדטים. באוגוסט 2019, גילח פרץ את שפמו, לראשונה לאחר עשרות שנים[39].
בבחירות לכנסת ה-23 העבודה-גשר חברה למרצ בראשות ניצן הורוביץ ורצו ברשימה משותפת בשם העבודה-גשר-מרצ. פרץ ואורלי לוי קיבלו את המקומות הראשונים ברשימה, אשר זכתה בכ-7 מנדטים, מתוכם 3 למפלגת העבודה. לאחר השבעת הכנסת ה-23 התפצלה הרשימה לשלושת חלקיה. לקראת הקמת ממשלת ישראל ה-35 חתם על הסכם קואליציוני עם מפלגת כחול לבן על כניסה לממשלת אחדות[40].
שר הכלכלה והתעשייה
ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר הכלכלה והתעשייה. ביוני 2020 המליץ על הטלת היטל עד 17.25% על יבוא מלט, לשם הגנה על הייצור בארץ[41], אך שר האוצר ישראל כ"ץ סרב, כדי למנוע לטענתו עלייה במחירי הדירות[42]. בדצמבר 2020 פורסם כי פרץ החליט לתת לחברת "כתר פלסטיק" מענק בסכום של כ-38 מיליון שקלים מהרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה. מהלך זה ספג ביקורת כי 80% מהחברה בבעלות זרה[43].
בינואר 2021 נבחרה מרב מיכאלי לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, לאחר שפרץ לא התמודד על התפקיד. לאחר בחירתה דרשה כי פרץ ואיציק שמולי יתפטרו מתפקידיהם בממשלה. פרץ הודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים ומתפטר מהכנסת[44], אולם ימשיך להחזיק בתפקידו כשר עד להקמת ממשלה חדשה.
בפברואר 2021 חתם פרץ על רפורמה המקלה את מתכונת הבדיקות של המוצרים המיובאים לישראל, החוסכת למשק כ-300 מיליון שקלים[45].
פרישה מהפוליטיקה
לאחר פרישתו התמודד פרץ על תפקיד יושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל. באוקטובר 2021 פסלה ועדת גילאור את מועמדותו, עקב היותו חסר ניסיון עסקי בחברות ציבוריות והזיקה הפוליטית המשמעותית שבין פרץ לגנץ[46]. עם זאת, אישר היועץ המשפטי לממשלה להצביע על המינוי, והוא אושר על ידי הממשלה[47].
תדמית ציבורית
כאשר התמודד פרץ על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה בשנת 2005, נחשב על ידי הפרשנים לאנדרדוג, אך לאחר בחירתו לתפקיד זכה לסיקור תקשורתי חיובי ואוהד בעיקרו. בהמשך השתנתה הנימה התקשורתית והתרבו הביקורות השליליות כלפיו[48]. אחד הנושאים שהופנו כביקורת כלפיו היה הקושי שלו לדבר באנגלית באופן שוטף, שאותו הפגין בנאום שהיה מושא ללעג[49]. לאחר בחירתו לתפקיד שר הביטחון נמתחה ביקורת על מידת ההתאמה שלו לתפקיד. הביקורת גברה במלחמת לבנון השנייה ולאחר פרסום מסקנות ועדת וינוגרד. פרץ זכה ליחס תקשורתי עוין וללעג עם פרסום תמונה בה הוא צופה דרך משקפת סגורה בפברואר 2007.
עם זאת, עמיר פרץ הוביל את כניסת מערכת כיפת ברזל לשימוש מבצעי. למערכת זו היו הישגים משמעותיים בהגנה על העורף הישראלי בזמן הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן וגם במבצעים הצבאיים מול ארגוני הטרור לאחר מכן. בעקבות זאת פרץ זכה לאזכורים חיוביים בתקשורת כמי שנלחם על אישורה של המערכת כמערכת מבצעית[50][51]. לאחר הישגיה של המערכת במבצע צוק איתן (2014) נשמעו שוב בתקשורת תשבחות דומות כלפי פרץ[52][53].
בבחירות לכנסת העשרים ושתיים גילח פרץ את שפמו, אותו גידל במשך כמה עשורים, והיה לסימן ההיכר שלו. לדבריו הוא עשה זאת מתוך התחשבות בציבור כבדי השמיעה והחירשים אשר מתקשים לקרוא את שפתיו. הוא הסביר שכעת "כל אזרחי ישראל יוכלו לקרוא את השפתיים שלי ולהבין - לא אשב עם נתניהו". בבחירות שלאחר מכן, בחירות לכנסת העשרים ושלוש, הצטרף פרץ לממשלת ישראל השלושים וחמש, ממשלת החילופים הראשונה בה הושבעו שני ראשי ממשלה: בנימין נתניהו ובנימין גנץ. כניסתו של פרץ לממשלה עוררה עליו ביקורת בקרב חלק מאנשי התקשורת[54].
חיים אישיים
פרץ מתגורר בשדרות. הוא נשוי לאַחְלָמָה ואב לארבעה. ב-2018 חשף שלקה בסרטן במהלך שנת 2017 והחלים ממנו[55].
לפרץ שני אחים, המבוגרים ממנו, ושלוש אחיות, הצעירות ממנו. אחותו, פלורה שושן, כיהנה כראש מועצת מצפה רמון בשנים 2006–2013.
לקריאה נוספת
- יהושע סובול, כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי, הוצאת משכל, 2006.
- אילן כפיר, פרץ - ראש לפועלים, הוצאת קוראים, 2006.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עמיר פרץ |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמיר פרץ |
עמיר פרץ, באתר הכנסת - עמיר פרץ, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – עמיר פרץ, בערוץ כנסת באתר יוטיוב- מזל מועלם, "חש סיפוק לראות את כיפת ברזל בפעולה", באתר nrg, 22 באוגוסט 2011
- יורם יובל, שיחת נפש עם עמיר פרץ, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 4 באפריל 2014- רינה מצליח, פגוש את העיתונות - התכנית המלאה - 12.4.2014, באתר מאקו, 12 באפריל 2014
- שי דורון, השר עמיר פרץ: "במשקפת סגורה, ראיתי את מה שאחרים לא ראו במשקפות פתוחות", באתר של "רשת 13", 12 ביולי 2014 (במקור, מאתר "nana10")
- ארי פינס, אני לוזר?, באתר מאקו, 27 בנובמבר 2014
נטע אחיטוב, השנה של עמיר פרץ: עזב את הממשלה בזמן, היה שר מצוין והפך לגיבור צוק איתן. ראיון, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014- רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם עמיר פרץ, באתר של "רשת 13", 20 בפברואר 2016 (במקור, מאתר "nana10")
- דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 30 בספטמבר 2016
- דוד בן בסט מראיין את עמיר פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 30 ביוני 2017
- יובל קרני, "איחוד עם מרצ זה הפסד בטוח. בחרנו בסיכוי לשנות", באתר "ידיעות אחרונות", 25 ביולי 2019
- נווית זומר, "הצרכן צריך לא רק מחיר טוב, אלא גם מקום עבודה", באתר "ידיעות אחרונות", 26 ביוני 2020
הערות שוליים
- ^ יוסי קליין, דרך פרץ, באתר הארץ, 13 במאי 2003
- ^ 2.0 2.1 חבר הכנסת עמיר פרץ, תפקידים בכנסת, באתר הכנסת
- ^ חזקי ברוך, דליה רבין: עמיר פרץ מייצג את מורשתו של אבא, באתר ערוץ 7, 18 בספטמבר 2011
- ^ המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת, באתר www.health.gov.il (ארכיון)
- ^ יוסי קליין, דרך פרץ, באתר TheMarker, 16 במאי 2003
- ^ אטילה שומפלבי, מהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ynet, 10 בנובמבר 2005
- ^ מיה בנגל | 13/12/2006 6:00, 'פרץ יגנוב שוב את המפלגה', באתר nrg, 13 בדצמבר 2006
- ^ אטילה שומפלבי, מפקד העבודה: כ-45 אלף טפסים נפסלו, באתר ynet, 9 באוגוסט 2005
- ^ כבר ב-1999 הציע עמיר פרץ להעלותו לאלף דולר בחודש
- ^ מירב דוד, היסטוריה במדינת ישראל: פנסיה לכל עובד, באתר nrg, 30.12.2007
- ^ צבי לביא, הממשלה החליטה לקדם את תוכנית ה"פנסיה לכל אזרח", באתר ynet, 22 באוקטובר 2006
- ^ משה ארנס, חדר-החדשות, מאמר
- ^ אטילה שומפלבי, פרץ וחלוץ: צה"ל לא פגע במשפחה בחוף עזה, באתר ynet, 13 ביוני 2006
- ^ עומר כרמון, "מרחב אילת אינו סובל חדירה", באתר ערב ערב - מקומון אילת
- ^ ועדת וינוגרד, דו"ח חלקי - אפריל 2007, מהדורה מצונזרת
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של דן חלוץ, מהדורה מצונזרת
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של אהוד אולמרט, מהדורה מצונזרת
- ^ דו"ח הוועדה
- ^ מבקר המדינה, עיקרי הממצאים, היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה - תקציר הדוח
- ^ מבקר המדינה, תהליך קבלת ההחלטות לפיתוח ולהצטיידות במערכות להגנה אקטיבית כנגד רקטות קרקע-קרקע (רק"ק), דו"ח שנתי 59א לשנת 2008, 2 במרץ 2009, עמ' 12
- ^ ועדת וינוגרד, עדותו של עמיר פרץ, מהדורה מצונזרת
- ^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, עמיר פרץ התפטר: "מה החיפזון במינוי ברק?", באתר ynet, 15 ביוני 2007
- ^ יהונתן ליס, פרץ פותח חזית נגד יחימוביץ': לא נשב בממשלת נתניהו, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2012
- ^ רינה מצליח, פרסום ראשון: עמיר פרץ מצטרף ללבני, באתר מאקו, 6 בדצמבר 2012
- ^ פנחס וולף, פרץ הגיש התפטרותו ליו"ר הכנסת: "יש לי אמינות גדולה", באתר וואלה!, 6 בדצמבר 2012
- ^ חדשות 2, החשד לקניית קולות בעבודה: המשטרה סגרה את התיק, באתר מאקו, 6 ביוני 2013
- ^ ליאור גוטמן, אחרי 25 שנה - הממשלה תעתיק את מפעלי האמוניה מחיפה לנגב, באתר כלכליסט, 3 באוקטובר 2013
- ^ עמרי נחמיאס ואמיר תיבון, השר עמיר פרץ התפטר: "מוכרחים להחליף את נתניהו", באתר וואלה!, 9 בנובמבר 2014
- ^ סופיה רון מוריה, פרץ הגיש את התפטרותו; לא יצביע בעד התקציב, באתר nrg, 9 בנובמבר 2014
- ^ לירן לוי, זהבה שאול: "המדינה ידעה לשלוח את אורון להילחם, ולא יודעת להחזיר אותו", באתר ynet, 25 בינואר 2017
- ^ שירית אביטן כהן, קריאה לשגרירים זרים: הפעילו לחץ להחזרת הנעדרים, באתר nrg, 14.06.2017
- ^ איתמר אייכנר, הביס את צרפת ויוון: תפקיד בכיר לעמיר פרץ בזירה הבינלאומית, באתר ynet, 23 בפברואר 2017
- ^ מבזק, עמיר פרץ נבחר מחדש לתפקיד סגן נשיא PAM, באתר ערוץ 7, 22.02.2019
- ^ יקי אדמקר, עכשיו זה רשמי: ח"כ עמיר פרץ יתמודד על ראשות מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 2 ביוני 2019
- ^ אטילה שומפלבי, אלכסנדרה לוקש ויובל קרני, עמיר פרץ: "אני היחיד שיודע להעביר מנדטים מצד לצד", באתר ynet, 10 ביוני 2019
- ^ מתי טוכפלד, "היעד שלי: 15 מנדטים למפלגת העבודה", באתר ישראל היום, 27 ביוני 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ ניצח וחוזר לראשות העבודה, סתיו שפיר שנייה, באתר ynet, 2 ביולי 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס איחדו כוחות: "מפילים חומות", באתר ynet, 18 ביולי 2019
- ^ אריק בנדר, עמיר פרץ הוריד את השפם והבהיר: "לא אשב בשום מצב בממשלת נתניהו", באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2019
- ^ יובל קרני, עמיר פרץ חתם עם גנץ על כניסה לממשלה: "אוביל מדיניות חברתית-סוציאלית", באתר ynet, 24 באפריל 2020
- ^ [אריק מירובסקי, מלחמת המלט עולה מדרגה: שר הכלכלה עמיר פרץ העלה את היטל ההיצף על יבוא מלט; שר האוצר כץ מתנגד, באתר גלובס, 19 ביוני 2020
- ^ הדר חורש, כולם ניצחו: פרץ "הקפיץ" את היטל המלט, כ"ץ טירפד - ומונופול נשר עשוי לגרוף מאות מיליוני שקלים, באתר TheMarker, 20 ביוני 2020
נווית זומר, "תם הנושא": כץ חתם על התנגדותו להעלאת ההיטל על מלט מיובא, באתר ynet, 22 ביוני 2020 - ^ ישי אלמקייס, חדשות כיפה, במקום לעצמאים: משרד הכלכלה יעביר מיליונים לחברה בבעלות זרה, באתר כיפה, 10 בדצמבר, 2020 18:19
- ^ ליאור קינן, עמיר פרץ פורש מהחיים הפוליטיים: "לא אכהן בכנסת ה-24", באתר חדשות 13, 13 בינואר 2021
- ^ אנה ברסקי, שר הכלכלה חתם על רפורמת יבוא מוצרים שתחסוך 300 מיליון שקלים, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2021
- ^ שלמה טייטלבאום, ועדת גילאור פסלה את מינויו של עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית, באתר כלכליסט, 26 באוקטובר 2021
- ^ הממשלה אישרה את מינוי עמיר פרץ ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בנובמבר 2021
- ^ גילי דרוב-היישטיין, נסיך הגאות והשפל, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2006
- ^ ynet, בואו לראות: פרץ שובר את השיניים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2005
- ^ ערן חרמוני, מיליונים חייבים לעמיר פרץ תודה - והתנצלות, באתר וואלה!, 04 בספטמבר 2012
- ^ מוטי בסוק, מי היה הראשון לזהות? כך נולדה מערכת "כיפת ברזל", באתר TheMarker, 19 בנובמבר 2012
- ^ נטע אחיטוב, השנה של עמיר פרץ: עזב את הממשלה בזמן, היה שר מצוין והפך לגיבור צוק איתן. ראיון, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014
- ^ נעמה אנגל משאלי, אשקלון מודה לעמיר פרץ: "הצלת ילדים", באתר nrg, 2 בספטמבר 2014
- ^ טל שלו, בחבירה לגנץ ולנתניהו, פרץ מפר את הבטחתו וקובר סופית את מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 6 באפריל 2020
נתן זהבי, עמיר פרץ יצאת אפס, חיסלת את מפלגת העבודה בנפנוף שפם, באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2020
אורית לביא-נשיאל, לא ברור מה רואה עמיר פרץ כשהוא מסתכל במראה, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2020 - ^ מעריב אונליין, עמיר פרץ חושף: "חליתי בסרטן בשנה שעברה", באתר מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2018
| עמיר פרץ - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
37259577עמיר פרץ
- רשימת חברי הכנסת
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- שרי הכלכלה בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הביטחון בממשלות ישראל
- שרי הגנת הסביבה בממשלות ישראל
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת מטעם המחנה הציוני
- חברי הכנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי הכנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד
- חברי הכנסת מטעם התנועה
- חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד
- חברי הכנסת מטעם עם אחד
- חברי הכנסת מטעם העבודה-גשר
- ראשי רשויות מקומיות מטעם העבודה
- ראשי האופוזיציה בכנסת
- מזכירי ההסתדרות הכללית
- ראשי מועצת שדרות
- עולים בשנות ה-1950
- סגני ראש ממשלת ישראל
- ראשי מפלגת העבודה
- ישראלים ילידי מרוקו
- יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
- בוגרי בית חינוך שער הנגב
- יושבי ראש הכנסת
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושלוש
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- דירקטורים ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1952
- ותיקי חברי הכנסת
- חברי הכנסת: חקלאים