צמיחה כלכלית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "צמיחה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפסל מאת הפסל הישראלי דב פייגין, ראו צמיחה (פסל).

צמיחה כלכלית היא הגידול באפשרויות של משק לצריכה או לייצור מוצרים, דבר שלרוב גורם לגידול בתוצר הכלכלי. המושג מתייחס לרוב להתנהגות משק לאומי, קרי, מכלול הביצועים של כלל ענפי המשק (התוצר המקומי הגולמי, תמ"ג), לעיתים נעשה בו שימוש גם בהקשר צר יותר, לגבי ענף כלכלי מסוים (חקלאות, תעשייה, או המגזר העסקי למשל), ואף לגבי חברה ספציפית. בחישוב הצמיחה מתחשבים בשיעור התמ"ג לנפש, כלומר, מקזזים מהחישוב את ההשפעה של שינוי בכמות האוכלוסייה, ומתמקדים בשינוי כמות ההון הזמינה בממוצע לאדם[1].

תוצר המשק יבוא לידי ביטוי בכמות ההון הקיים בו, בגודל הייצוא ממנו, ובכל תפוקה אחרת של המשק. נתוני הצמיחה הם יחסיים - הם אינם מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. הנתון מוגדר לרוב לפי אופי שנתי (כשנאמר כי הצמיחה בסין ב-2005 הייתה 10%, למשל, המשמעות היא שתפוקת המשק הסיני בשנת 2005 גדלה ב-10 אחוזים לעומת התפוקה בשנה הקודמת). צמיחה נמדדת גם בתקופה קצרה יותר של רבעון, אך כדי שלא ליצור הטעיה עקב הבדלים עונתיים (באירופה, למשל, בחודשי הקיץ גדל משמעותית מספר התיירים לעומת חודשי החורף, אך אין הדבר משקף צמיחה), מושווה הרבעון לרבעון המקביל בשנה הקודמת.

פעמים רבות נתוני הצמיחה משמשים כנתון המרכזי לקביעת תפקודו של משק כלכלי - כך, ירידה בתוצר (צמיחה שלילית, או לחלופין צמיחה חיובית נמוכה) תעיד על האטה או מיתון במשק, וגידול בצמיחה יעיד על שיפור כלכלי. מכאן גם מהווה הצמיחה יעד מדיניות מרכזי[2].

חשיבות הצמיחה

עקומת תמורה

לכל משק יש משאבים מוגבלים, ועל כן בני אדם נאלצים לבחור בין אפשרויות שונות לשימוש במשאבים, כפי שמבוטא על ידי עקומת התמורה. צמיחה כלכלית מגדילה את כמות המשאבים שבידי המשק ועל כן מאפשרת להפנותם לצרכים מרובים יותר. הדבר מתבטא בתזוזה ימינה של עקומת התמורה מעקומת תמורה L לעקומת תמורה H. צמיחה על כן נחשבת לגורם מרכזי במחקר הכלכלי.

צמיחה בהיסטוריה

במחקר ההיסטורי יש קושי גדול להעריך את היקף הצמיחה הכלכלית לפני המאה ה-14, בהיעדר נתונים מדויקים על גודל האוכלוסייה, ההכנסה והמחירים. עם זאת, ההערכה היא שעד סוף המאה ה-10 סבלה אירופה מהעדר צמיחה כלכלית[3]. לאחר מכן, במיוחד במאה ה-12 וה-13 ראתה אירופה צמיחה כלכלית משמעותית, אולם בעיקר עקב גידול באוכלוסייה[4]. דבר דומה קרה בסין במאות שלאחר מכן[5].

למעשה, לפני המהפכה התעשייתית, שיצרה קפיצות טכנולוגיות ששינו את הכלכלה וגרמו לצמיחה בקנה מידה גדול, צמיחה הייתה צמודה כמעט לחלוטין לגודל האוכלוסייה ולהון[6].

עם הופעת הקטר הראשון. גלגלי התעשייה באירופה ובעולם שלימים ייקרא המערבי החלו לנוע בקצב הולך וגובר, כשהפעילות החקלאית שהיוותה מאז ומעולם את רובה של הכלכלה מאבדת בקצב גדל והולך את מקומה לתעשייה.

על פי ההערכות המקובלות לשכלול היסטורי של הצמיחה, ניתן לראות את ראשית העלייה במדד החל משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, והתגברות משמעותית יותר בעיקר החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. בשנים אלו בלטה בריטניה במידת הצמיחה שלה והייתה בעלת הכלכלה החזקה ביותר במובן זה. ההגמוניה הבריטית על מידת הצמיחה התטשטשה במפנה המאה ה-20, כאשר היא החלה לחלוק את הפסגה עם ארצות הברית, שזינקה באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 והגדילה משמעותית את הפער מהמעצמות האחרות[6].

השימוש במושג "צמיחה" במובנו המקובל בראשית המאה ה-21, נעשה רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בה פותח לראשונה המושג לפיו נמדדת הצמיחה - התוצר הלאומי הגולמי. בשנים אלו, ובמיוחד שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, הייתה הצמיחה בשיאה. משנות ה-50 זינקו במדדי הצמיחה כל המעצמות המערביות (כולל מדינות דוגמת יפן, שאימצו מוסדות כלכליים מערבים) והצטרפו בנתוני הצמיחה הגבוהים לארצות הברית, שעדיין בלטה בשיעור בצמיחה שלה. החל משנות ה-90 החלו לזנק במדדי הצמיחה גם בכלכלות לא-מערביות שהיו נחשבות קודם לכן למתפתחות, ובראשן כלכלות סין והודו[6].

בעשור השני של המאה ה-21 עמד קצב הצמיחה העולמי הממוצע על סביבות 3%. התפיסה הרווחת לקראת סוף העשור היא שהצמיחה היא יציבה וצפויה להימשך, אולם יש האטה במידת הצמיחה העולמית, ובמיוחד בכלכלות המפותחות, וספציפית במערב אירופה. גם בשווקים המתעוררים שנהנים מצמיחה גבוהה, ניכרת מגמת ירידה בצמיחה לעומת ראשית העשור[6].

צמיחה שלילית

צמיחה, כשמה, מבטאת גידול בתוצר המשק, אך לעיתים המשק אינו נהנה מגידול אלא מקיטון - מצב זה של ירידה בתוצר הכולל של משק מכונה צמיחה שלילית.

צמיחה שלילית נדירה בדרך כלל, בעיקר בשל גידול האוכלוסייה - מגמת גידול האוכלוסייה ברוב מדינות העולם מביאה עימה יותר כוח בגיל העבודה, המביא עמו תועלת כלכלית, ותורם לצמיחה. מסיבה זו, צמיחה של 1% בישראל למשל תהווה מיתון, שכן גידול זה בתוצר קטן מגידול האוכלוסייה, ולכן המשמעות היא פחות תוצר לאדם.

גורמי צמיחה

ערך מורחב – פירוק מקורות הצמיחה

חוקרי כלכלה דנו במגוון של גורמים העשויים לתרום לצמיחה. אלו כוללים:

  • גידול בפריון העבודה, לעיתים רבות בשל פיתוח טכנולוגי או בשל גילוי ושימוש מקורות אנרגיה חדשים, כגון השימוש בדלקים פוסילים שהוביל לצמיחה כלכלית מהירה כגון השימוש בפחם במהלך המהפכה התעשייתית או בנפט וגז טבעי במהלך המהפכה הטכנולוגית ועד ימינו.
  • השיטה המשפטית כלכלית הנהוגה באותה מדינה והצורה שבא היא משפיעה על הכלכלה, כפי שנחקר על ידי ענף ניתוח כלכלי של המשפט.
  • מחקר מדעי - גילויים מדעיים תורמים לצמיחה. על כן, ישנם כלכלנים הממליצים על מחקר מדעי כמנוע צמיחה. אחרים מעלים ספקות בעניין ומצביעים על דוגמאות נגדיות, כמו העדר מחקר מדעי בהונג קונג שהראית שיעורי צמיחה גבוהים, וצמיחה נמוכה מאוד ביפן בשנות ה-90 של המאה ה-20, למרות השקעה רבה במחקר מדעי[7].
  • השקעה בתשתיות - רב הכלכלנים סוברים שהשקעה בתשתיות כמו כבישים, גשרים, מסילות ברזל, חשמל ומים תורמות לצמיחה. עם זאת, ישנם המפקפקים בחשיבות שיפור התשתיות לצמיחה[8].
  • עידוד השקעות, בעיקר של גורמים חיצוניים: עידוד בעלי הון להשקיע בשוק המקומי, עניין זה יתבטא פעמים רבות בבניית מפעלים, ריכוז פעילויות במשק זה או הרחבת פעילויות קיימות. התרומה של השקעות אלה לצמיחה תתבטא בדרך כלל באמצעות יצירת מקומות עבודה, וכן הזרמת הון למשק והזרמת מטבע חוץ, התורם לייסוף המטבע המקומי, וככלל מהווה סימן להתעוררות המשק (בהודו למשל, הנחשבת לשוק מתעורר במיוחד, נהוג לציין כי השקעות החוץ במגמת עלייה תלולה על מנת להדגים התעוררות זו).
  • שיעור התעסוקה בכוח עבודה: לשיעור התעסוקה בשוק העבודה השפעה מכרעת על הצמיחה - מספר עובדים גדול יותר משמעותו למשק הכנסה גבוהה יותר.
  • הגדלת שעות עבודה וקיצור ימי חופשה יגדילו את התוצר, עד לרמה מסוימת.
  • תיעוש: בנייה מאסיבית של מפעלים, בעיקר של תעשייה כבדה. כפי שניתן לראות מדוגמאות היסטוריות (צמיחה של מאות אחוזים במשק הסובייטי בתוכנית החומש הראשונה)[9], או צמיחה בשיעור דו ספרתי בסין בשנים האחרונות[דרוש מקור], תיעוש, ובעיקר כזה בעל אופי אינטנסיבי ומאסיבי, מוביל במהרה לגידול דרסטי בתפוקת המשק.

כמו כן, פעולות תיעוש יובילו בדרך כלל ליצירת מקומות עבודה רבים, שלרוב אף אינם דורשים השכלה או הכשרה מיוחדת, ולכן יתאימו לשכבות נרחבות בחברה, שכבות שבאופן מסורתי לא צלחו בהשגת עבודה.

מדינות מפותחות אל מול מדינות מתפתחות

לצמיחה משמעויות שונות בכלכלות איתנות ומפותחות לעומת משמעותה בכלכלות חלשות הנמצאות ברמת תיעוש ופעילות מסחרית נמוכה. עבור כלכלה מתפתחת, צעדים קלאסיים שיינקטו, כדוגמת תיעוש מהיר, או ליברליזציה של המשק יביאו עימם לרוב נתוני צמיחה מרשימים.

יש הטוענים כי בכלכלתה של מדינה מפותחת, הנמצאת כבר ברמת תיעוש גבוהה ומצויה בכלכלת שוק יציבה, יש פחות מקום לרפורמות מרחיקות לכת בכלכלה, ופחות מקום לצמיחה - כלומר פוטנציאל הצמיחה שלהן יהיה קטן יותר משל כלכלה מתפתחת. מסיבה זו הכלכלות בהן קצב הצמיחה הוא הגבוה ביותר הן דווקא אלה של המדינות המתפתחות, בעוד בקרב המדינות המפותחות, קצב הצמיחה יציב ועל פי רוב אינו עולה אל מעבר אחוזים בודדים.

מהצד השני - יש האומרים שירידת קצב הצמיחה נובע ממקור אחר. במדינות מתפתחות הצומחות במהירות מבוצעות בעיקר רפורמות של תיעוש וליברליזציה, בזמן שבמדינות מפותחות יש תופעה הפוכה של הגברת הרגולציה, התערבות הממשל במשק, ושיפור בשירותי הממשל החורג מהיקף הצמיחה. מדינות שנמנעות ממגמה זו ממשיכות לצמוח באופן מהיר אף על פי שכלכלתן נחשבת למפותחת.

משמעויות הצמיחה

צמיחה גבוהה יותר תוביל הגדלת הון המדינה, וכן הגורמים הפרטיים הפעילים בה. גידול זה מוביל בדרך כלל לשיפור השירותים מהמדינה (גידול בתקציבים השונים), והגידול בהכנסות הגורמים הפרטיים עשוי להוביל להגדלת משכורות העובדים ולהאצת יזמותם במשק המדובר, וכל אלה - לעלייה ברמת החיים. בשל כך, ראיית הצמיחה כגורם בעל חשיבות מכרעת היא עניין שבקונצנזוס.

על אף תמימות הדעים באשר לחשיבותה הלא מבוטלת של צמיחה חיובית ויציבה לקיומו של משק בריא משגשג ותאב חיים, יש רבים המערערים על המעמד הדוגמטי כמעט של נתוני הצמיחה העומד בבסיס מדיניותן הכלכלית של מדינות וארגונים כלכליים רבים. עימם נמנים:

בעלי אג'נדה שמאלית יותר יטענו כי הנהנים הגדולים, ולעיתים אף הבלעדיים של הצמיחה הם השכבות החזקות וכמו כן יטענו כי החתירה המתמדת של מדינות רבות לגידול הצמיחה לא באה כדי לשפר את ביצועי המשק, אלא כדי להשריש במשק אופי ליברלי-קפיטליסטי, לכן, פעמים רבות חתירה זו לעבר הגדלת הצמיחה תכלול פעולות קפיטליסטיות מובהקות כמו הקטנת מיסים, הקטנת קצבאות, חיזוק המעסיקים על פני העובדים, או הענקת הטבות למשקיעים ולבעלי הון. קיימת ביקורת נוספת על התעלמות המושג "צמיחה כלכלית" מנזקים אקולוגים וסביבתיים, כאשר ארגונים ירוקים טוענים כי הנזק שנגרם לכדור הארץ ולכלכלה העולמית כתוצאה מהתחממות הגלובלית אינו משוכלל בחישובים אלו טרגדיה הידועה בשם "הטרגדיה של נחלת הכלל", אלמנט זה ואחרים אינם באים לידי ביטוי בנתוני הצמיחה, ועלולים ליצור מצג שווא, לדוגמה - הקמתה של תחנה לייצור חשמל מפחם תהווה תועלת כלכלית אם זו תהיה יעילה ותיצור מקומות עבודה חדשים, אך למעשה, ייתכן כי נזקיה הסביבתיים של תחנה זו מביאים לכך שזו מהווה נטל כלכלי ולא נכס, או לכל הפחות תועלתה הכלכלית תהיה קטנה יותר מכפי שתוצג בנתוני הצמיחה. מאידך, יאמרו מרבית הכלכלנים, כי הצמיחה היא האינדיקציה הטובה ביותר, גם אם לא מושלמת, למצב המשק.

בניתוח הצמיחה יש לשים לב גם למספר פרמטרים המשפיעים על החיסכון הלאומי, ובכמה הם גדלו לעומת התוצר הלאומי:

  1. היבוא
  2. הצריכה (סך הצריכה הפרטית והממשלתית)
  3. היצוא
  4. ההשקעות (וליתר דיוק ההשקעה הנקייה = ההשקעות פחות הפחת על ההשקעות).

כאשר אומרים, למשל, כי צמיחה היא מוטת יבוא, הכוונה היא כי היבוא גדל בקצב מהיר יותר מאשר קצב הצמיחה, הוא הדין גם לגבי המדדים האחרים אשר הוזכרו כאן.

בדרך כלל, מקובל להתייחס באופן שלילי לצמיחה מוטת יבוא או צריכה (ובעיקר, כאשר היא מוטת כל אחד משני המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). באותה מידה, מקובל בדרך כלל להתייחס באופן חיובי לצמיחה מוטת יצוא או השקעות (ובעיקר כאשר היא מוטת כל אחד משני המדדים הללו, או כאשר סך צירופם יחד גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה). הסיבה לכך היא שכאשר סך היבוא והצריכה גדל בקצב מהיר מקצב הצמיחה, אזי שיעור החיסכון הלאומי ביחס לתוצר הלאומי ירד, בעוד ששיעור זה יעלה כאשר סך היצוא וההשקעות הנקיות גדל בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה. הגדלת היבוא היא גורם המשפיע לרעה על החיסכון הלאומי ואילו הגדלת היצוא וההשקעה הנקייה משפיעים לחיוב על החיסכון הלאומי. כמו כן, הגדלת הצריכה (ממשלתית ופרטית כאחת) אמורה, בדרך כלל, לגרום לגידול ביבוא ולהקטנת היצוא, אף שהשפעת הצריכה כשלעצמה על החיסכון הלאומי היא נייטרלית.

צמיחה בישראל

ערך מורחב – כלכלת ישראל

המשק הישראלי, על אף היותו צעיר יחסית בקרב השחקניות הגדולות בזירה העולמית, ידע כמה וכמה תמורות משמעותיות בטרם הגיע אל מקומו הנוכחי.

ממסד מאורגן יחסית, בסיס כלכלי של כמה עשרות שנים וסיוע בריטי ממושך, הביאו את ישראל לעמדת פתיחה יוצאת דופן ביחס לשכנותיה במזרח התיכון. אף על פי שהייתה שרויה במלחמת העצמאות, עדיין נהנתה ישראל מצמיחה חיובית, עובדה מפתיעה ויוצאת דופן במיוחד, שחזרה על עצמה מספר פעמים.

בתחילת שנות החמישים, בעקבות הוצאות ממשלתיות גבוהות לצורך קליטת העלייה המאסיבית והצורך בהזרמת כספים לצורכי ביטחון, ידעה ישראל משבר כלכלי חריף (תקופת הצנע), בו המשק סבל ממיתון והאטה כוללת. אך לגידול המאסיבי באוכלוסיית ישראל בשנותיה הראשונות יחד עם ההשקעה המאסיבית שנעשתה בתשתיות, כמו גם המתיחות בינה לבין מדינות ערב, שהביאה את ישראל לפיתוח סדיר ובקנה מידה רחב של אמצעי לחימה, ומשמעותי לא פחות מכך כספי השילומים מגרמניה - כל אלה הביאו את ישראל בסופו של דבר חזרה אל צמיחה כלכלית. מלחמת ששת הימים הביאה עימה פריחה מחודשת לכלכלה הישראלית, שהפיגה לחלוטין את המיתון שקדם למלחמה, ובשנים שלאחריה נהנה המשק מצמיחה גבוהה.

נאמנה למסורת כי ההשפעה הגדולה ביותר על הכלכלה הישראלית באה מהכיוון המדיני-ביטחוני, הביאה עימה מלחמת יום הכיפורים משבר קשה ביותר למשק הישראלי והאטה משמעותית ביותר בהתנהלותו, כשכמעט כל התחומים נפגעו ממשבר זה.

המשק הישראלי המשיך בדשדושו גם בשנות השמונים (נוסף לקיפאון הכולל גם משבר מניות הבנקים הפתאומי). המשק החל להתייצב רק באמצע עשור זה (שנות ה-80), בעיקר בזכות שורה של שינויים מהותיים בו - שעיקרם היה צמצום ההתערבות הממשלתית. בעקבות רפורמות אלו, וכן בשל גלי עלייה מאסיביים (ולמרות פרוץ האינתיפאדה הראשונה), המשק הישראלי פרץ לגאות צמיחה אדירה עם תחילת שנות התשעים. על אף האטה מסוימת באמצע שנות ה-90, חזר המשק הישראלי בשלהי העשור לנתוני צמיחה גבוהים - בעיקר בזכות ענף ההיי טק שזכה לפריחה חסרת תקדים. פריחה זו קיבלה מכה כואבת בסוף שנת 2000, בעקבות מיתון עולמי, ובעיקר - פרוץ האינתיפאדה השנייה.

לאחר המיתון שעבר המשק הישראלי עם פרוץ האינתיפאדה (הצמיחה ב-2001 הייתה 0% לעומת כשמונה אחוזים ב-2000) חזר המשק הישראלי, יחד עם רוב משקי העולם, להפגין ביצועים חיוביים יותר, כאשר בעשור השני של המאה ה-21 המשק הישראלי הוא מבעלי הצמיחה הגבוהה במערב[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צמיחה כלכלית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, דקה 9:10
  2. ^ אתר למנויים בלבד מוטי בסוק, נתניהו: "היעד המרכזי - צמיחה, צמיחה ועוד פעם צמיחה", באתר TheMarker‏, 5 ביוני 2013
  3. ^ Gerald A. Hodgett, A Social and Economic History of Medieval Europe, page 90
  4. ^ Gerald A. Hodgett, A Social and Economic History of Medieval Europe, pages 92-96
  5. ^ פרופ' יצחק שיחור-מקיסרות על למעצמת על, דקות 12:30-9:00
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 ליאו ליידרמן, מה מניע צמיחה כלכלית לאורך זמן?, באתר אוניברסיטת תל אביב, החל מדקה 19:16
  7. ^ Carlos Sabillon, World Economic Historical Statistics, pages 46-47
  8. ^ Carlos Sabillon, World Economic Historical Statistics, pages 48-50
  9. ^ Lynn Hunt et al., The Making of the West, Peoples and Cultures: A Concise History (Since 1340), 3rd ed., vol. 2 (Boston: Bedford/St. Martins, 2010) 831–832.
  10. ^ ניצה (קלינר) קסיר, פריון העבודה בישראל, מגמות מקרו במשק הישראלי", נובמבר 2018.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34070861צמיחה כלכלית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צמיחה_כלכלית&oldid=2061428"