יולי אדלשטיין
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |||||||||
| יולי אדלשטיין, 2019 | |||||||||
| לידה | י"ט באב ה'תשי"ח (גיל: 66) | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| תאריך עלייה | 1987 | ||||||||
| מפלגה | ישראל בעלייה, הליכוד | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
.jpg)
יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון מטעם מפלגת הליכוד. קודם לכן כיהן כשר הבריאות, השר לקליטת עלייה וכשר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. בשנים 2013–2020 כיהן כיושב הראש ה-16 של הכנסת. טרם עלייתו לישראל היה מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.
ביוגרפיה
נולד בשם יוליאן יוריוביץ' אדלשטיין (באוקראינית:Юліан Юрійович Едельштейн ) בצ'רנוביץ, אוקראינה הסובייטית שבברית המועצות דאז, למשפחה יהודית. הוריו, אניטה לבית רוזנצווייג ויורי אדלשטיין, היו מרצים במכללה להכשרת מורים. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לקוסטרומה. אביו היה פעיל בתנועת הדיסידנטים, התנצר והיה לכומר (הוא משמש כיום ככומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו במחוז קוסטרומה שברוסיה).
עם תום לימודיו בתיכון רצה אדלשטיין להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות, אולם נדחה עקב יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. הוא סולק מהלימודים לאחר שהביע ביקורת על מדיניות החיסולים של יוסיף סטלין[1].
בשנת 1979 ביקש לעלות לישראל אך סורב. הוא עבר לבירה מוסקבה, שם הצטרף לחוג של לומדי עברית, לימד עברית במחתרת והיה פעיל ציוני בשנות ה-70 וה-80 ואף עמד בראשה של התארגנות שביקשה להפיץ את לימודי העברית לערי הספר של ברית המועצות[2]. עקב פעילותו, התקשה למצוא עבודה והתפרנס בין היתר כמודל עירום (פלג גוף עליון) בבתי ספר לאמנות[3]. גם שם הופעלו לחצים על המעסיקים לפטרו, אך מעסיקיו השונים היו מרוצים מאוד ממנו עקב העובדה שתמיד הגיע בזמן ואף פעם לא היה מגיע שיכור, בניגוד לשאר העובדים. ב-4 בספטמבר 1984 נעצר על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותו הציונית, באשמת שווא של החזקת סמים, שהושתלו בדירתו[4]. אדלשטיין נעצר למשך שלושה חודשים בבית הכלא בוטירקה שבמוסקבה. במהלך המעצר הוא שבת רעב למשך חמישה-עשר יום, במחאה על החרמת זוג התפילין שנשא עמו בסתר[5]. הוא הורשע (ב-19 בדצמבר 1984[6]) ונידון לשלוש שנות מאסר עם עבודות פרך במחנה כפייה סובייטי, וריצה את עונשו בגולאג ליד ימת באיקל. במהלך מאסרו נפצע באורח קשה ונותר נכה[7]. במשך שנות המאסר התנהל מאבק בינלאומי לשחרורו, אליו התגייסו גם מנהיגים מרחבי העולם (ביניהם סגן נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש[8]), והפגנות למען שחרורו נערכו בישראל ובארצות הברית.
לאחר שחרורו במאי 1987[9] עלה לישראל עם משפחתו ביולי אותה שנה[10]. ביוני 2017 ערך אדלשטיין ביקור רשמי ברוסיה, בו חזר אל הבית בו התבצע החיפוש ואל תא המעצר בו נכלא. במהלך הביקור נאם בפני מליאת הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, ופתח את נאומו בעברית:
לפני 33 שנים נאסרתי, כאן במוסקבה, על ידי שלטונות ברית־המועצות בעוון לימוד השפה העברית. נאסרתי, כי לימדתי את השפה שבישרה לעולם את דחיית העריצות ואת שלטון הצדק, את אהבת האדם ואת תקוות הדרור. היום אני עומד כאן לפניכם כיושב־ראש כנסת ישראל, ובאותה השפה שבעוון הוראתה נאסרתי, אני מברך אתכם בברכה היהודית העתיקה – שלום עליכם. גם בחלומותיי הטובים ביותר לא האמנתי שאגיע לרגע הזה. עבורי, זוהי סגירת מעגל כפולה: שלי, יולי אדלשטיין, ושל העם היהודי כולו, שאני עומד כאן כנציגו"[11]
בהגיעו לישראל השתקע באלון שבות שבגוש עציון[12]. בשנים 1988–1996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני", ארגון שייצג את מסורבי העלייה שעלו לישראל[13]. בשנים 1990–1995 מילא תפקידים ניהוליים בבתי ספר וניהל את מחלקת העולים במלי"ץ.
חבר הכנסת
אדלשטיין נמנה עם מייסדי מפלגת "ישראל בעליה" ונבחר מטעמה לכנסת בבחירות לכנסת הארבע עשרה, בשנת 1996. הוא כיהן מטעם הסיעה גם בכנסת ה-15. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה סיעתו בשני מנדטים והוא ונתן שרנסקי נבחרו לכנסת, וסיעתם התמזגה לתוך סיעת הליכוד ואדלשטיין מונה לסגן יושב ראש הכנסת. במהלך כהונת כנסת זו יזם ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות, אשר לה התנגד אדלשטיין. אדלשטיין הוביל את מחנה "המורדים בליכוד" שביקשו למנוע את ביצוע התוכנית, ובשעת ההצבעה אף חרג מכללי הפרוטוקול והכריז כי הוא מתנגד לתוכנית "בשאט נפש"[14]. מאז ביצוע התוכנית קרא אדלשטיין מספר פעמים לשוב ליישובים שפונו בצפון השומרון[15].
אדלשטיין כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו בין השנים 1996–1999, וכסגן השר לקליטת עלייה במעמד של שר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בין השנים 2001–2003.
ב-27 בפברואר 2007, עם התפטרותו של דני נוה מהכנסת, והודעתו של עוזי לנדאו, ששובץ במקום ה-14 ברשימת הליכוד, כי אינו מעוניין לשוב ולכהן בכנסת, הצהיר אדלשטיין אמונים לכנסת והחל לכהן בכנסת השבע עשרה. בנאומו הראשון בכנסת זו אמר:
גברתי היושבת-ראש, למה אמרתי שהתחושה מוזרה? כפי שאמרת הרגע, חבר כנסת חדש-ישן מצהיר אמונים. מצד שני, אני חייב לומר, ואמרתי זאת גם היום בסיעה, שאם מחר תהיה לי פתאום הזדמנות להיות הקול ה-61 שיגרום לפיזור הכנסת הזאת ולהפלת הממשלה, אני ודאי אעשה זאת בלי להסס אפילו שנייה.
במהלך כהונתו בכנסת יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), האוסר על נטישת בעלי חיים, ומתיר לעמותות, רשויות מקומיות ווטרינרים שטיפלו בבעלי חיים נטושים, להטיל את הוצאות ההחזקה על הנוטש אותם. כמו כן הציע תיקון לחוק בתי המשפט, על פיו יוכל אדם שאין עיסוקו בייצוג דרך קבע, לייצג ללא תמורה בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות[16]. תיקון זה אושר בשנת 2001[17].
בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לבחירות לכנסת ה-18 זכה אדלשטיין ב-18,502 קולות שהם כ-38.2% מהקולות, מוקם במקום ה-12 ברשימה ונבחר לעוד כהונה בכנסת.
שר בממשלת נתניהו השנייה
לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות ולממונה על רשות השידור. ב-18 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור, והמשיך לכהן כשר ההסברה והתפוצות.
במהלך כנס הסברה באור יהודה ב-2011 אמר: "כל עוד האומה הערבית תמשיך להיות אומה נפסדת שממשיכה להשקיע בתשתיות טרור, בחינוך לשנאה וברווחת משפחות השאהידים, לא יהיה שלום!"[18] דברים אלה עוררו ביקורת רבה בעולם הערבי.
כיושב ראש הכנסת
ב-14 במרץ 2013 נבחר אדלשטיין על ידי סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. אדלשטיין זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, למעט ראובן ריבלין שנמנע בהצבעה. בעקבות זאת התפטר אדלשטיין מהממשלה, כדי שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני היבחרו ליושב ראש הכנסת, כדי לעמוד בעיקרון הפרדת הרשויות. ב-18 במרץ נבחר אדלשטיין לתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה ברוב של 96 חברי כנסת מול שמונה נמנעים.
בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת העשרים, שנערכו ב-31 בדצמבר 2014, זכה אדלשטיין במקום השני ברשימה הארצית, שמוביל למקום השלישי ברשימה לכנסת, לאחר קרב צמוד עם גלעד ארדן על המקום הראשון[19]. ב-31 במרץ 2015, יום השבעת הכנסת העשרים, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שנייה כיו"ר הכנסת, פה אחד ברוב של 104 קולות.
עם היבחרו לתפקיד, סיפר בנאומו הראשון על כך שהרגע הזה הוא סגירת מעגל מרגשת עבורו, לאחר שאחד מעוזריו איתר את תיעוד ביקורו הראשון בכנסת ימים אחדים לאחר עלייתו ארצה, כאורח ועדת העלייה והקליטה. בנאומו פנה בקריאה לחברי הכנסת:
אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו במשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולרפות את ידיכם. אתם נכנסים היום לְתפקיד, שאין שני לו בשליחות הציבורית. שאו על כתפיכם את משא העם; היו קשובים לציבור...כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כי כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, זה שבחר בכם וגם זה שלא.
[20] באוקטובר 2016 עוררה החלטתו לאכוף קוד לבוש על באי הכנסת תרעומת ציבורית[21]. בתגובה לדברי הביקורת אמר אדלשטיין: "לא ייתכן שידברו על איראן וסרגלים ומישושים, להטעות את הציבור בדברים שלא היו, ובכך להפוך את השיח לדתי או שוביניסטי"[21].
במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל התגלעה מחלוקת בין אדלשטיין לשרת התרבות והספורט, מירי רגב, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח בטקס, אף לא בקהל[22][23]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות השישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת[24]. בפועל נאם נתניהו כשש דקות יותר מאשר אדלשטיין[25].
בשנת 2017 יזם את הקמת יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי (כת"ף), מתוך כוונה לחזק את כוחה של הכנסת כרשות המפקחת על הממשלה[26].
כיושב-ראש הכנסת תמך אדלשטיין בחקיקת חוק יסוד הלאום, אותו הגדיר כ"אחד החוקים החשובים שעברו בכנסת מעולם"[27].
בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת שנערכו ב-5 בפברואר 2019, זכה במקום הראשון בפריימריז והוצב במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת[28].
ב-30 באפריל 2019, יום השבעת הכנסת העשרים ואחת, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שלישית כיו"ר הכנסת, ברוב של 101 קולות. בעקבות חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת, שגם אדלשטיין הצביע בעדו, הודיע אדלשטיין ב-25 ביוני 2019 שהוא בוחן אפשרות לביטול החוק[29]. חברי כנסת נוספים, שהצביעו בעד פיזורה, הביעו חרטה על צעד זה. ב-3 ביולי הודיע אדלשטיין שלא זכה לשיתוף פעולה ולכן נכשל ביוזמתו[30].
בכנסת העשרים ושתיים המשיך אדלשטיין לכהן כיו"ר הכנסת בפועל, לאחר שלא הושג רוב למינוי אף אחד מחברי הכנסת לתפקיד, ולא היה ידוע אם כחול לבן או הליכוד ירכיבו את הממשלה. בעקבות כישלונם של בנימין נתניהו ובני גנץ להרכיב ממשלה, נפגש אדלשטיין עם שרים וחברי כנסת מהמפלגות הגדולות, במטרה להרכיב ממשלה, אך ניסיון זה כשל והכנסת פוזרה ב-12 בדצמבר 2019.
סיום כהונתו
ימים אחדים לפני השבעת הכנסת העשרים ושלוש, הגישו הסיעות כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ בקשה לאדלשטיין לקיים דיון בנושא בחירת יו"ר כנסת חדש. יום לפני ההשבעה הודיע אדלשטיין כי לא יאפשר הצבעה על בחירת היו"ר, משום ש"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה"[31].
בעקבות כך, עתרו מספר מפלגות ועמותות לבג"ץ בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון. בתשובתו לבג"ץ טען אדלשטיין כי "נתון בידיו שיקול דעת רחב באשר לקביעת סדר יומה של מליאת הכנסת ולפיכך הוא פעל בגדר סמכותו, בסבירות ובהתאם לנוהג עת הביא בחשבון שיקולים הנוגעים למשא ומתן הקואליציוני, במיוחד על רקע התפרצות נגיף הקורונה ומצב החירום במדינה". אדלשטיין ביסס את טענתו על סעיף 2(ב) בתקנון הכנסת, שקובע כי פרק הזמן לבחור יושב ראש חדש הוא עד למועד כינוס הכנסת לצורך השבעת ממשלה חדשה, ועל תקדימים מהשנים האחרונות.
בג"ץ דחה את טענתו ופסק שעל אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש בהקדם האפשרי – ולא יאוחר מ-25 במרץ 2020[32]. ב-25 במרץ בנאומו במליאה, מתח אדלשטיין ביקורת על החלטת בג"ץ וטען כי היא פוגעת בריבונות העם וחותרת תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית. באותה הישיבה הודיע אדלשטיין על התפטרותו ונעל את ישיבת המליאה ללא דיון במינוי יושב ראש חדש[33][34].
דחיית מינוי יושב ראש הייתה עשויה להוביל לפיזור הכנסת בטרם יקודמו הליכי חקיקה שימנעו מנתניהו כהונה כראש ממשלה תחת כתב אישום. בפסק דין נוסף פסק בג"ץ שאף על פי שהתפטרותו של אדלשטיין תכנס לתוקף רק בתום יומיים, הדיון בבחירת יו"ר הכנסת יתקיים עוד למחרת, כאשר ותיק חברי הכנסת עמיר פרץ ישמש בו כיו"ר זמני. בדיון נבחר בני גנץ כיו"ר הכנסת[35][36][37].
כשר הבריאות
ב-17 במאי 2020, מונה לתפקיד שר הבריאות בממשלת ישראל ה-35 במהלך משבר הקורונה. בתקופה זו עסק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל.
ב-27 במאי, מינה את פרופ' חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, במקומו של משה בר סימן טוב שהודיע על פרישתו מהתפקיד. בהמשך מונה פרופ' רוני גמזו לממונה על המאבק בנגיף הקורונה בישראל[38]. עלייה מחודשת בתחלואה הובילה בספטמבר 2020 להחלטת ממשלה על סגר בתקופת חגי תשרי[39], ובחודש דצמבר של אותה השנה.
באוגוסט 2020 הצהיר אדלשטיין כי לאחר שנה של עיכוב יפתח החדר האקוטי בבית החולים יוספטל[40]. באוקטובר 2020 הכריז אדלשטיין כי משרד פועל על מנת להקים מרכז רפואי חדש באריאל[41].
חודש לאחר מכן פורסמה תוכנית "תו ירוק", במסגרתה הונפק לתושבי ישראל שהתחסנו נגד קורונה או החלימו מהמחלה אישור המקל עליהם בהגבלות התכנסות במקומות עבודה, אירועי תרבות וספורט[42]. בסוף 2020, סיכם עם שר האוצר ישראל כ"ץ על הגדלת סל התרופות ב-50 מיליון שקלים[43][44].
כחבר הכנסת באופוזיציה
בבחירות לכנסת הכנסת ה-24, הוצב אדלשטיין במקום השני ברשימת הליכוד ונבחר לכנסת. בעקבות הקמת ממשלת בנט, מפלגתו כיהנה באופוזיציה.
ב-11 באוקטובר 2021 הודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד מול נתניהו ועל דרישתו להקדמת הפריימריז במפלגה[45]. עם זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-25 החליט לפרוש מההתמודדות.
כיו"ר ועדת החוץ והביטחון
בבחירות לכנסת ה-25 הגיע אדלשטיין למקום ה-18 ברשימת הליכוד לכנסת. לאחר השבעת הממשלה השלושים ושבע, מונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת העשרים וחמש.
במהלך כהונתו יזם, הכין והעביר את תיקון מס' 7 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות שמבטל את איסור השהייה בשטחים בצפון השומרון, שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות.[46]
חיים אישיים
אדלשטיין נשא את טטיאנה (טניה), בברית המועצות ב-1981. לאחר עלייתם ארצה, נולד להם בן. בין השנים 1987–2008 הם התגוררו באלון שבות שבגוש עציון. בשנת 2008 עברה המשפחה לנווה דניאל שבגוש עציון. ב-24 בינואר 2014 נפטרה אשתו טטיאנה ממחלת הסרטן[47].
באוקטובר 2015 עבר להתגורר בהרצליה פיתוח עם בת זוגו, אירינה נבזלין, בתו של לאוניד נבזלין, בעלת חברת השדלנות "אימפריווט"[48], יושבת ראש דירקטוריון "בית התפוצות", נשיאת קרן נדב. ביוני 2016, השניים נישאו[49].
לקריאה נוספת
- גל בקרמן, כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם: המאבק האפי להצלת יהודי ברית המועצות, אוניברסיטת חיפה ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2018. (הספר בקטלוג ULI)
- יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמ'21 - 30[50].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יולי אדלשטיין |
יולי אדלשטיין, באתר הכנסת - יולי אדלשטיין, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – יולי אדלשטיין, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
יולי אדלשטיין (1958-), דף שער בספרייה הלאומית- יולי אדלשטיין, באתר ערוץ הכנסת
- יולי אדלשטיין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- יולי אדלשטיין, סוכני הק.ג.ב אמרו לי: בחור, אם נתפוס אותך עוד פעם, זה יהיה סופך, מעריב, 17 ביולי 1987
- עפרה לקס, המסביר לצרכן, באתר בשבע - ערוץ 7, 14 במאי 2009
- יורם יובל, שיחת נפש עם יולי אדלשטיין, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
- זאב קם, התוכנית של אדלשטיין: סיפוח גושי ההתיישבות לישראל, באתר nrg, 9 במאי 2014
דוד בן בסט מראיין את יולי אדלשטיין, "הנבחרים", באתר YouTube, 14 בנובמבר 2014- רינה מצליח, המשבר בקואליציה יוביל לבחירות?, באתר מאקו, 15 בנובמבר 2014
- דנה סומברג, יולי אדלשטיין בראיון: "האיחוד של לבני והעבודה זו בושה", באתר מעריב אונליין, 26 בדצמבר 2014
- רינה מצליח, אדלשטיין: "אסור לפגוע בבג"צ", באתר מאקו, 25 באפריל 2015
- מזל מועלם, יו"ר הכנסת אדלשטיין: קואליציית ה-61 לא תחזיק מעמד לאורך זמן, באתר אל-מוניטור, 19 במאי 2015
- אמירה לם, יולי ואירינה, סיפור אהבה, באתר ynet, 11 במאי 2016
- להב הרקוב, אדלשטיין: "גם אנחנו נושאים באשם על התנהגותם של חברי הרשימה המשותפת", באתר מעריב אונליין, 11 באוקטובר 2016
- שירית אביטן כהן, מקור ראשון, "יש ח"כים שברירת המחדל שלהם היא 'יאללה בלגן'", באתר nrg, 22 באוקטובר 2017
- יעקב אילון, יולי אדלשטיין: אני יכול להבין איפה ריבלין רואה את הסכנה, באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2017
- מורן אזולאי, יו"ר הכנסת מזכיר לבכירי הליכוד: "זכותו של ריבלין לא להעניק חנינה לאלאור אזריה", באתר ynet, 14 בדצמבר 2017
- אריאל כהנא, "לומר לרה"מ להתפטר עכשיו זה משולל כל יסוד", באתר ישראל היום, 31 בינואר 2019
טל גלעדי וחן ארצי סרור, העיקר הבריאות, באתר "ידיעות אחרונות", 18 בספטמבר 2020
הערות שוליים
- ^ "החיים הקודמים של יו"ר הכנסת" בתוכנית "אנשים", 8 ביולי 2013, באתר Mako
- ^ ניצן צבי כהן, עברית במחתרת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 בפברואר 2018
- ^ ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 31.07.2015, "ליווי בריבית", גיא ליברמן, עמוד 13: "אדלשטיין הבהיר בתגובה כי אכן שימש בעבר כמודל עירום לאמנים, וכי אין אמת באמירה שהוא אלכוהוליסט או מכניס אלכוהול לכנסת."
- ^ אהרון דולב, העלילה החדשה: סמים במקום דם, מעריב, 26 באוקטובר 1984
- ^ פישל רוזנפלד, הכירו: היו"ר יולי אדלשטיין, מאחורי הסורגים, באתר "כל הזמן", 24 באפריל 2018
- ^ מרטין גילברט, שצ'רנסקי: סיפורו של ניצחון, תרגם אביעזר גולן, הוצאת עידנים, תשמ"ז/1987, עמ' 188.
- ^ ליאת רון, פורטפוליו יולי אדלשטיין, באתר גלובס, 11 באפריל 2013
- ^ הספד של נתן שרנסקי לג'ורג' בוש, באתר Times of Israel
- ^ נעם ברקוביץ, אסיר ציון יולי אדלשטיין שוחרר מהכלא, חדשות, 5 במאי 1987
- ^ יולי (יואל) אדלשטיין - בוגר תוכנית עמיתי ירושלים, מחזור ז', באתר מכון מנדל למנהיגות(הקישור אינו פעיל, 25.3.2020)
- ^ יאיר נבות,ביקור ניצחון, ידיעות אחרונות, 28 ביוני 2017
- ^ דן ארקין, קושרובסקי בבית, מעריב, 13 במרץ 1989
- ^ אריה בנדר, יולי אדלשטיין יסע למוסקווה לחנוכת מרכז תרבות יהודי, מעריב, 8 בפברואר 1989
- ^ הקלטת ישיבת הכנסת. הקטע המדובר מופיע ב-3:14
- ^ אריק בנדר, אדלשטיין בחומש: לבטל את ההתנתקות בצפון השומרון, באתר "מעריב", 16 במאי 2019
- ^ הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29) (ייצוג בעל דין), התשס"א-2000, ה"ח 2969, עמ' 404
- ^ חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29), התשס"א-2001, ס"ח 1783, עמ' 198
- ^ שר ההסברה: לא ניתן לאף אחד להדיר על רקע מיני ולא עדתי, באתר ערוץ 7, 25 בדצמבר 2011.
- ^ מורן אזולאי, התוצאות והדרמות בליכוד: ארדן ראשון, חוטובלי ופייגלין בחוץ, באתר ynet, 1 בינואר 2015
- ^ ישיבות המליאה, באתר main.knesset.gov.il
- ^ 21.0 21.1 לי ירון, יועצת פרלמנטרית נוספת לא הוכנסה לכנסת בשל "שמלה קצרה מדי", באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016
- ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת טקס המשואות.
- ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
- ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
- ^ ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
- ^ הכנסת מקימה יחידה לתיאום ופיקוח של הכנסת על הממשלה – כת"ף, באתר הכנסת
- ^ עקיבא נוביק, "היסטוריה במליאת הכנסת": התגובות להצבעה על חוק הלאום, חדשות 13, 19 ביולי 2018
- ^ יהונתן קליין, רשימת הליכוד לכנסת: אדלשטיין ראשון, חזן בחוץ, באתר כיפה, א באדר א', 06 בפברואר 2019
- ^ אריק בנדר, אדלשטיין: "המשך תהליך הבחירות - הפרת אמונים כלפי אזרחי ישראל", באתר מעריב אונליין, 25 ביוני 2019;
טל שניידר, ראש הממשלה נתניהו בהודעה דרמטית: בוחן את ביטול הבחירות, באתר גלובס, 25 ביוני 2019 - ^ אריק בנדר, אדלשטיין: "לא נוכל לבטל את הבחירות, לא כל הגורמים שיתפו פעולה", באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2019
- ^ ציוץ בחשבון הטוויטר של יולי אדלשטיין, 15 במרץ 2020
- ^ בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים, ניתן ב־23 במרץ 2020
- ^ מורן אזולאי, אדלשטיין התפטר מתפקיד היו"ר: "בג"ץ מחריב את הכנסת", באתר ynet, 25 במרץ 2020
- ^ ישיבת הכנסת בה הודיע אדלשטיין על התפטרותו, באתר הכנסת
- ^ אדלשטיין התפטר מתפקיד יו"ר הכנסת: "החלטת בג"ץ חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 במרץ 2020
- ^ אריאל כהנא, "שופטי בג"ץ לא מבינים איך הכנסת עובדת", באתר ישראל היום, 26 במרץ 2020
- ^ שירית אביטן כהן, "נשכבתי מתחת לגלגלים, לא אביא למלחמת אחים", בעיתון מקור ראשון, 26 בפברואר 2020
- ^ פרופ' גמזו מונה לפרויקטור קורונה: פנו אליי מאוחר בערב, השבתי מיד בחיוב, באתר וואלה!, 23 ביולי 2020
- ^ יעל פרידסון, איתמר אייכנר, נתניהו לקראת הסגר: "מערכת הבריאות הניפה דגל אדום", באתר ynet, 13 בספטמבר 2020
- ^ שני אשכנזי, אחרי שנת סחבת ארוכה: החדר האקוטי בבי"ח יוספטל באילת ייפתח מחר, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2020
- ^ מעריב אונליין, שר הבריאות אדלשטיין: "מכריז על הקמת מרכז רפואי חדש באריאל שיהיה עוד מנוע לשלום", באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2020
- ^ רה"מ נתניהו: "החיסונים הראשונים יינתנו ב-27 בדצמבר", באתר מאקו, 9 בדצמבר 2020
- ^ האוצר והבריאות סיכמו: תקציב סל התרופות יוגדל ב-50 מיליון שקלים - וואלה! חדשות, באתר וואלה!News, 2020-12-29
- ^ N12 - בעקבות הפרסום ב-N12: עשרות מיליוני שקלים שנעלמו מתקציב..., באתר N12, 2021-02-01
- ^ עמית סגל, יולי אדלשטיין בריאיון בלעדי: "אתמודד מול נתניהו, איתו לעולם לא ננצח", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2021
- ^ אלישע בן קימון, סיון חילאי, הכנסת אישרה סופית את ביטול "חוק ההתנתקות" | אלה המשמעויות, באתר ynet, 21 במרץ 2023
- ^ שרי מקובר-בליקוב, "טניה הצילה אותי. לא הצלחתי להציל אותה", באתר ynet, 7 בפברואר 2014
- ^ תומר גנון, האינטרסים הנסתרים של יולי אדלשטיין, באתר כלכליסט, 4 בינואר 2021
- ^ טל שלו, בנוכחות בכירי הפוליטיקאים: יו"ר הכנסת אדלשטיין נישא לבחירת לבו, באתר וואלה!, 21 ביוני 2016
- ^ השיחה עם אדלשטיין התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש", ששודרה במקור ב-HOT בידור ובטלוויזיה החינוכית ומובאת בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים
.jpg){kind=link}
36151633יולי אדלשטיין
- רשימת חברי הכנסת
- יושבי ראש הכנסת
- שרי הבריאות בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל
- שרי התפוצות בממשלות ישראל
- סגני שרי העלייה והקליטה
- סגני שרים בממשלת ישראל
- אסירי ציון בברית המועצות
- יהודים מבוקובינה
- מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בברית המועצות
- עולים בשנות ה-1980
- פוליטיקאים ישראלים שחזרו בתשובה
- חברי כנסת מתנחלים
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- חברי הכנסת מטעם ישראל בעלייה
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
- ישראלים ילידי אוקראינה
- ישראלים ילידי ברית המועצות
- יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- ציונות דתית: חברי כנסת
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת החמש עשרה
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת השש עשרה
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת השבע עשרה
- אלון שבות: אישים
- נווה דניאל: אישים
- הרצליה: אישים
- חברי הכנסת: אנשי חינוך
- ישראלים שנולדו ב-1958