מיכאל קומיי

מיכאל קומיי
	כשגריר ישראל לבריטניה, 1959
לידה	17 באוקטובר 1908; קייפטאון, דרום אפריקה
פטירה	6 בנובמבר 1987 (בגיל 79)
	1954–1957; (כ־3 שנים)
תחת שרי החוץ	משה שרת וגולדה מאיר
	1959–1967; (כ־8 שנים)
תחת שרי החוץ	גולדה מאיר ואבא אבן
	→ אבא אבן גדעון רפאל ←
	1970–1973; (כ־3 שנים)
תחת שר החוץ	אבא אבן
	→ אהרן רמז גדעון רפאל ←

מיכאל שאול קומיי (כ"ב בתשרי תרס"ט, 17 באוקטובר 1908 – 6 בנובמבר 1987) היה דיפלומט ישראלי, ושגריר ישראל השני באו"ם.

קומיי נולד בקייפטאון שבדרום אפריקה. הוא למד מדעים כלליים ומשפטים באוניברסיטת קייפטאון והוסמך לעריכת דין בדרגה גבוהה (בעל סמכות הופעה בפני בית המשפט העליון). משנת 1931 עבד כעורך דין והחל לפעול בקרב הקהילה היהודית.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת קומיי בצבא הדרום אפריקאי. שירותו נמשך בין השנים 1940–1946 והוא השתחרר בדרגת מייג'ור. לאחר מכן הוא עלה לארץ ישראל עם רעייתו, ג'ואן לבית סולומון, ושני ילדיהם. בתחילה עבד קומיי כנציג ההסתדרות הציונית הדרום אפריקאית שליד הנהלת הסוכנות היהודית. לאחר מכן גברה פעילותו במסגרת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ובין היתר נשלח ב-1947 לקיים שדלנות באו"ם עבור תמיכה במתן עצמאות למדינה יהודית בישראל.

לאחר קום המדינה הצטרף קומיי למשרד החוץ ושימש מנהל המחלקה לענייני חבר העמים הבריטי. בשנת 1952 הוא נתמנה לסמנכ"ל המשרד וכעבור כשנה לשמש ציר ישראל בקנדה, בשנת 1954 קודם לדרגת שגריר. שירותו בקנדה נמשך עד 1957. במהלך תקופה זו הוא נשלח גם לשמש חבר בוועדות האו"ם בניו יורק ובשנת 1956 קידם רכישתם של 24 מטוסי קרב מקנדה לישראל.

בשנים 1959–1967 היה קומיי שגריר ישראל באו"ם^[1] ובשנים 1970–1973 שגריר ישראל בבריטניה.

בשנת 1979 הוא פרש משירות החוץ והתגורר בירושלים. יחד עם רעייתו היה מראשי האגודה הישראלית למניעת התעללות בבעלי חיים.

קומיי שכל את בנו, יוחנן, במהלך מלחמת יום הכיפורים.^[2]