דוד רמז

דוד רמז (דרבקין)

דוד רמז, 30 בדצמבר 1948
לידה	23 במאי 1886 י"ח באדר תרמ"ו
פטירה	19 במאי 1951 (בגיל 64) י"ג באייר תשי"א
מדינה
תאריך עלייה	1913
מפלגה	מפא"י
שר התחבורה ה־1 14 במאי 1948 – 1 בנובמבר 1950 (שנתיים ו־24 שבועות) תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון דב יוסף ←
שר החינוך והתרבות ה־2 1 בנובמבר 1950 – 19 במאי 1951 (28 שבועות ו־4 ימים) תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון → זלמן שזר דוד בן-גוריון ←
מזכ"ל ההסתדרות ה־3 1935–1944 (כ־9 שנים) → דוד בן-גוריון יוסף שפרינצק ←
חבר הכנסת 14 במאי 1948 – 19 במאי 1951 (3 שנים) כנסות מועצת המדינה הזמנית - הכנסת ה-1

דוד רמז (דְרַבְּקִין) (י"ח באדר תרמ"ו, 23 במאי 1886 – י"ג באייר תשי"א, 19 במאי 1951) היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.

תולדות חייו ופועלו

רמז נולד בשם משה דוד דרבקין בעיירה קאפוסט שבפלך מוהילב של האימפריה הרוסית (באזור רוסיה הלבנה, כיום בבלארוס) ליחיאל דרבקין ולחיה-רסיה לבית פאפרין (פאפערין). הוא למד תחילה ב"חדר", ולאחר סיום לימודיו נותר ללמוד בבית הוריו ולמד תלמוד מפי סבו, הרב דב דרבקין, לימודי ספרות ומקרא בלימוד עצמי ולימודים כלליים ממורים פרטיים.

בנעוריו שימש מזכיר האגודה הציונית הכללית והיה בין מייסדי סניף "פועלי ציון" בעיירה. הוא למד גם בגימנסיה בעיר ילץ, ובתום לימודיו הוזמן לשמש כמורה בחדר מתוקן בעיירה קרוצ'ה , שממנה יצא בשנת 1905 לוורשה. לאחר נדודים ברחבי רוסיה הוא גויס אל צבא הצאר ושוחרר בשל היותו בן יחיד. בתקופה זו התפרסמו שירים מכתביו בעיתון "השילוח". רמז עבר לחיות בקושטא, ובשנת 1911 החל בה בלימודי משפטים, שבמהלכם פגש לראשונה בדוד בן-גוריון וביצחק בן-צבי, שעמם התנדב ב-1912 לשירות בצבא העות'מאני. שבועות ספורים לאחר מכן פרשו השלושה מהצבא ורמז שב לרוסיה במטרה להתכונן לעלייה לארץ ישראל.

ברוסיה נישא רמז לליבה בת שלמה-הלל רמז מהעיירה קרוצ'ה, ויחדיו הם עלו לארץ ישראל בפסח בשנת 1913 והתיישבו בבאר טוביה ואף עיברתו את שמם לאהובה ודוד. רמז החל לעבוד כפועל חקלאי, ולאחר התפרקות הקבוצה עבד בכרכור, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה בזכרון יעקב. בתקופת שהותו בזכרון יעקב החלה ראשית פעילותו הציבורית בארץ ישראל, עת פעל עם ד"ר הלל יפה לקלוט את נפגעי חזית המלחמה ביהודה ומגורשי תל אביב ויפו. בשנת 1916 היה רמז מהמייסדים של קופת חולים של פועלי השומרון ביחד עם שמואל יבנאלי, ונחום סנה. בעקבות פשיטת הצבא העות'מאני על המושבה עברו רמז ורעייתו אל תל אביב והשתקעו בה, לדרישת חברי תנועת אחדות העבודה ובראשם ברל כצנלסון למען הרחבת פעילותו במסגרת התנועה. בתקופה שלאחר מכן היה רמז שותף, לצד כצנלסון, בעריכת ה"קונטרס" וכן בכתיבת החוברת "הצעה לאיחוד פועלי ארץ ישראל". ההחלטה על האיחוד התקבלה כעבור זמן קצר, למעט התבדלות "הפועל הצעיר", ורמז התמנה למזכיר הסתדרות הפועלים החקלאיים של אחדות העבודה. הקמת הסתדרות העובדים הכללית הביאה למינויו למנהל המשרד לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת שנקרא מאוחר יותר בשם "סולל בונה". רמז החזיק בתפקיד זה בשנים 1921–1929, במהלכן הוקמה חברת "שיכון" שפעלה לשיכון העובדים ורכישת קרקעות למטרות שיכון. במקביל היה חבר מועצת עיריית תל אביב.

בשנים 1935–1944 כיהן רמז כמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים הכללית. במהלך שנות כהונתו החל לפעול המס האחיד והוקמו קרנות סיוע לנזקקים ולמחוסרי עבודה. בעקבות השבתת נמל יפו, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הוא פעל להקמת נמל חלופי בתל אביב והביא להקמת חברת "נחשון" שעסקה בנושאי ספנות ודיג והביאה מאוחר יותר להקמת "צים". המפעלים הכלכליים של ההסתדרות, דוגמת "המשביר" ו"הסנה", טופחו על ידו גם הם. בתקופתו הודפסה חוברת "חוקות ההסתדרות" והוקמה הוצאת "עם עובד". לאחר מכן קיבל על עצמו רמז את תפקיד יושב ראש הוועד הלאומי (1945–1949).

רמז נאסר במהלך "השבת השחורה", והיה נתון ארבעה חודשים במעצר במחנה המעצר בלטרון. לפני הקמת המדינה היה חבר במועצת העם ובמינהלת העם, שהפכו לאחר הכרזת העצמאות למועצת המדינה הזמנית ולממשלה הזמנית. הוא נמנה בין ארבעת המצביעים במינהלת העם נגד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, אך היה בין חותמי מגילת העצמאות של מדינת ישראל והתמנה לחבר בממשלה הזמנית בתפקיד שר התחבורה ויו"ר ועדת השרים לענייני חינוך. בתקופת כהונתו הוסדרו קשרי האלחוט במדינה, חודשה פעילות הרכבת, הוסדרה פעילות נמלי הים והתעופה והוקם השירות האווירי "אל על".

רמז כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י במהלך הכנסת הראשונה, עד לפטירתו. הוא עמד בראש משרד התחבורה בממשלה הראשונה ופתח רשמית בשנת 1948 את נמל התעופה בן-גוריון שנקרא אז שדה התעופה לוד.

בממשלה השנייה התמנה לשר החינוך והתרבות, תפקיד שבו כיהן עד מותו.

רמז המשיך לאורך השנים בכתיבת מאמרים ושירים. הוא היה חבר ועד הלשון, והמציא מילים רבות בשפה העברית המתחדשת, דוגמת: נִיקוז, מֻבְטָל, שִׁכּוּן, סַוָּר, וֶתֶק, מַחְפֵּר, דַחְפּוֹר, מִמְצָא, תַּמְרוּר רִשּׁוּי ורַמְזוֹרִ.

בנו הוא אהרן רמז, לימים מפקד חיל האוויר וחבר הכנסת. בתקופה מסוימת בחייו שימש רמז כמנחה וכמכוון בתוך מפא"י לגולדה מאיר. לרמז בן נוסף, אורי, פרי רומן עם גוסטה רכב-שטרומפף.

דוד רמז נפטר לאחר מחלה קצרה בשנת 1951, ונקבר בזכרון יעקב. על שמו נקראו רחובות, מוסדות חינוך בישראל וצומת רמז (צומת מסילתי בין מסילת החוף והמסילה המזרחית).

מפרי עטו

• חיל יוצרים: דיונים בשאלות ההסתדרות,‫ תל אביב: תרבות וחינוך, 1967.
• טורים,‫ תל אביב: עם עובד, תשי"ב.

מדבריו שלוקטו ופורסמו לאחר מותו:

• דברים על התעודה החינוכית של מדינת ישראל / ליקט: יוסף יונאי, ירושלים: משרד החינוך והתרבות - ענף תולדות החינוך והתרבות, תשנ"ב-1992.
• לרוח הים תל אביב: חבל ימי לישראל, תשי"ב.

לקריאה נוספת

• דוד רמז: איש החזון והמעשה (ילקוט דברים עליו) / ערך והכין לדפוס: מרדכי שניר, ‬[תל אביב]: הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשכ"ב.
• שרה ארז, תקופה אחת בחיי דוד רמז: 1934–1945 / מבוא מאת פסח דודניק: אישיות וייעודה, ‬תל אביב: קרן דוד רמז, תשל"ז.
• צבי לבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות -כרך ד, הוצאת המרכז לחינוך ותרבות תל אביב, 1972, עמודים 195-200

קישורים חיצוניים

• על דוד רמז, תולדות חייו והגותו החינוכית, מתוך אתר משרד החינוך
• דוד רמז, באתר הכנסת
• דוד רמז, באתר כנסת פתוחה
• אורות שכבו - דוד רמז, בעקבות עיקרי דברים שנאמרו בישיבת אבל של מרכז מפא"י ביום השבעה, באתר העמותה למורשת משה שרת
• דוד תדהר (עורך), "(משה) דוד רמז (דרבקין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1593
• דוד רמז (אורכב 07.02.2018 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
• ד"ר הדר פרי. "חידושי הלשון של דוד רמז". בבלוג נקודת ראות. 18 באוגוסט 2015.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30893665דוד רמז