ניצן הורוביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניצן הורוביץ
Nitzan Horowitz 2012.jpg
לידה כ"ב באדר א' ה'תשכ"ה (גיל: 59)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עיתונאי, פוליטיקאי
סיעה התנועה החדשה - מרצ, המחנה הדמוקרטי, העבודה-גשר-מרצ, העבודה–מרצ, מרצ
שר הבריאות ה־30
בממשלה ה-36
13 ביוני 202129 בדצמבר 2022
(שנה ו־28 שבועות)
תחת ראש הממשלה נפתלי בנט
יאיר לפיד
חבר הכנסת
24 בפברואר 200931 במרץ 2015
(6 שנים ו־5 שבועות)
3 באוקטובר 201916 ביוני 2021
(שנה ו־36 שבועות)
כנסות ה־1819, 2224
יושב-ראש ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים
2 באוגוסט 20115 בפברואר 2013
(שנה ו־26 שבועות)
יו"ר מפלגת מרצ ה־7

27 ביוני 201923 באוגוסט 2022

(3 שנים)
תפקידים בולטים

ניצן הורוביץ (נולד ב-24 בפברואר 1965) כיהן כשר הבריאות, חבר כנסת ויושב ראש מפלגת מרצ לשעבר. לפני כן היה עיתונאי, פרשן לעניינים בינלאומיים ויוצר דוקומנטרי.

הורוביץ כיהן כחבר הכנסת מטעם מרצ ארבע קדנציות (20092015, 20192021). בכנסות קודמות היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ובוועדת המדע והטכנולוגיה. במהלך הכנסת ה-18 כיהן כיושב ראש הוועדה לעובדים זרים. עמד בראש השדולה לשיתוף פעולה אזורי והשדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם, וכיהן כיושב ראש עמית בשדולה בשדולה הסביבתית-חברתית. ב-2013 התמודד על ראשות העיר תל אביב-יפו והפסיד, לאחר שקיבל קרוב ל-40% מהקולות. סיעת מרצ שהוביל זכתה ב-6 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה במועצת העיר.

עד לכניסתו לפוליטיקה, היה הורוביץ כתב צבאי ולאחר מכן עורך חדשות החוץ בגלי צה"ל ובעיתונים "חדשות" ו"הארץ", שליח "הארץ" לפריז ולוושינגטון, וראש דסק חדשות החוץ בערוץ 10. בין פרישתו ב-2015 ועד לשובו לפוליטיקה, שידר הורוביץ ברדיו, שימש כפרשן וכתב טורי דעה. עורך דין בהכשרתו.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הורוביץ נולד בשנת 1965 בראשון לציון להוריו אלכסנדר ודליה, מהנדס ולבורנטית. בשנות נעוריו היה חניך ומדריך בתנועת הנוער הצופים. הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב[1]. התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב ואצל השופטת ברכה אופיר-תום בבית משפט השלום בתל אביב, בתחומי מיסוי ודיני ניירות ערך, ובשנת 1992 הוסמך לעורך דין[2].

קריירה עיתונאית

הורוביץ התגייס לצה"ל בשנת 1983 ושירת בגלי צה"ל ככתב צבאי. בתפקיד זה שהה תקופות ממושכות בלבנון, שם סיקר את פעילות צה"ל. לאחר מכן התמנה לעורך חדשות החוץ, ייסד את התוכנית "משהו עולמי" (מגזין גלי צה"ל לענייני חוץ), וערך יומני חדשות ("בוקר טוב ישראל") ומשדרים מיוחדים בתחנה הצבאית. שידר גם פינה יומית העוסקת בענייני חוץ במסגרת יומן הערב של התחנה. בפינה זו שם לעצמו מטרה להציג בפני ציבור המאזינים פינות של העולם מנקודות מבט אותן לא הרבו לסקר בתקשורת הישראלית.

משנת 2003 עד 2007 הגיש מדי שבוע את התוכנית "העולם הערב", מגזין גלי צה"ל לעניינים בינלאומיים. תוכנית זו זכתה פעמיים בפרס מפקד גלי צה"ל.

"חדשות" ו"הארץ"

בשנת 1987 החל לעבוד בעיתון "חדשות" כעורך חדשות החוץ, וייסד את מדור חדשות החוץ של העיתון בו התמקד בשינויים הסוחפים של תקופת ה"גלאסנוסט" בברית המועצות תחת הנהגתו של מיכאיל גורבצ'וב.

בשנת 1989 עבר לעיתון "הארץ", כעורך חדשות החוץ. בתפקיד זה הוביל סיקור אינטנסיבי של קץ המלחמה הקרה: התפרקות הגוש המזרחי, נפילת מסך הברזל וחומת ברלין והתפרקות ברית המועצות.

במהלך תקופת עבודתו בעיתון "הארץ", בזמן מלחמת המפרץ (1991) החל להופיע בשידורי הטלוויזיה של הערוץ הראשון ("ערב חדש", "הערב במפרץ" ועוד), וב-1992 היה שותף להקמת תוכנית החדשות "8 בערב", במסגרת שידורי הניסיון של ערוץ 2. הורוביץ ערך והגיש את התוכנית מספר פעמים בשבוע.

ב-1993 יצא לפריז כשליח "הארץ" בצרפת והיה מופקד גם על סיקור האיחוד האירופי. בעת שליחותו באירופה מילא משימות עיתונאיות רבות, בהן: סיקור המפגשים במסגרת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, מסע לסרייבו הנצורה, הסכם השלום בצפון אירלנד, שיגור משגר הלוויינים "אריאן 5" בגיאנה הצרפתית, ועוד. במשך מספר שנים כיהן בראשות אגודת הכתבים הזרים בפריז, ופרסם ראיונות רבים עם דמויות בולטות בפוליטיקה הצרפתית ובעולם הרוח והתרבות, כגון הקרדינל ז'אן-מארי לוסטיז'ה, האדריכל ז'אן נובל, הסופר אנרי טרויה, ועוד. בנוסף לכתיבתו ל-"הארץ", פרסם מאמרים בעיתונות הצרפתית, והופיע תדיר בתוכניות טלוויזיה ורדיו בצרפת.

בעת שהותו בצרפת ייסד יחד עם מספר עיתונאים אירופים את הארגון הבינלאומי "אינטרמדיה", לסיקור פעילות בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR). במשך מספר שנים שימש כמזכ"ל הארגון.

ב-1998 התמנה לשליח "הארץ" בוושינגטון וסיקר בין היתר את ועידות השלום בוואי פלנטיישן, בשפרדסטאון, ובקמפ-דייוויד. הופיע רבות בתוכנית "News Hour" ברשת הטלוויזיה הציבורית PBS, וברשת הרדיו הציבורית NPR.

ב-2001 שב לישראל, והיה פרשן "הארץ" לענייני חוץ וכתב נוסע.

בטלוויזיה

ב-2002, עם תחילת שידורי החדשות בערוץ 10, הצטרף למערכת זו. הוא עבד כפרשן, כתב, מראיין וראש דסק חדשות החוץ, בחברת החדשות של הערוץ, "חדשות 10". בנוסף הגיש פינה בתוכנית "לונדון את קירשנבאום", שבה הביא ידיעות מן העולם. הוא יצר סרטים תיעודיים עבור ערוץ 10 במדינות שונות בעולם, כגון הסרט "הים לקח הכל" על אסון הצונאמי שהתרחש בסוף 2004 בדרום-מזרח אסיה, והסרט "המרדף – מסע בארץ העפיפונים" על המצוד הכושל אחר אוסאמה בן לאדן באפגניסטן.

במהלך 2008 שודרה בערוץ 10 סדרה דוקומנטרית בבימויו והגשתו "העולם הבא – ניצן הורוביץ מחפש את המחר", אותה צילם בעשר ארצות שונות. הסדרה הציגה תופעות מפתח בעולם של הדור הבא, שהשפעתן ניכרה מראשית המאה ה-21: מהפכת הפיתוח בסין על רקע האולימפיאדה, תנופת ההיי טק של הודו, המהפכה הסביבתית בערים, גלי ההגירה הגדולים, הזינוק בתוחלת החיים ועוד.

ב-2015, לאחר שהודיע על פסק זמן מהכנסת, הורוביץ חזר לפעילות תקשורתית ענפה – בטלוויזיה, בעיתונות הכתובה וברדיו. הוא החל לעבוד כפובליציסט בעיתון "הארץ" ובמגזין "ליברל". הוא השתתף באותה עת באופן קבוע בתוכנית "המטה המרכזי" בערוץ 10, ולאחר מותו של העיתונאי מוטי קירשנבאום, ב-25 בספטמבר 2015, הנחה באופן חד פעמי את התוכנית "לונדון את קירשנבאום" לזכרו של קירשנבאום, יחד עם העיתונאי נדב איל.

ב-2016 יצר וביים את הסרט הדוקומנטרי "רוח עז" על תופעת תנועות הבוגרים, הקומונות העירוניות וקיבוצי המחנכים בישראל. באפריל אותה שנה מונה לשליח חברת החדשות וערוץ 2 לארצות הברית, לסיקור מערכת הבחירות לנשיאות 2016. לאחר שובו לישראל, עבר לשמש כפרשן בחדשות 13. ב-2017 החל להגיש את התוכנית "מצד שני" בגלי צה"ל וב־2018 החל להגיש את התוכנית "איך עושים עיר טובה?" בכאן תרבות, של כאן – תאגיד השידור הישראלי.

הורוביץ הנחה את התוכנית "בין השורות – מסביב לעולם" בספטמבר 2017 ששודרה בחינוכית, והגיש את התוכניות השבועיות "משחק חוץ" ו"טחנת רוח" בערוץ הכנסת.

סיקור סביבתי וחברתי

ניצן הורוביץ, מוסי רז ופעילי מרצ בהפגנה נגד העלאת מחירי התחבורה הציבורית בתחנת ארלוזורוב

הורוביץ הקדיש מקום בולט בפעילותו התקשורתית לנושאים סביבתיים, והיה אחד הדוברים הבולטים בסוגיית המשבר הסביבתי כתוצאה מההתחממות העולמית, ובנושאים של פיתוח בר קיימא וקיימות עירונית. לא אחת הדגיש בדיווחיו את הקשר בין נושאים סביבתיים וחברתיים, והרבה לסקר מקרים של הפרת זכויות אדם, תוך דגש על פעילותם של בתי דין פליליים בינלאומיים העוסקים בנושא.

בשנת 2007 זכה בפרס פראט לתקשורת בנושאי סביבה. בנימוקי הבחירה נאמר:

”הורוביץ מעלה את נושאי הסביבה בכל הזדמנות, ומפגין את מחויבותו לנושאים אלה בהתמדה, בלהט ובתשוקה אישית ומקצועית. הידע הנרחב אותו הוא מפגין מאפשר לו לחבר בין המישור הגלובלי למישור המקומי, ובין השקפת עולם סביבתית להשקפת עולם חברתית ומדינית. את החיבורים החשובים האלה הוא עושה בדרך רצינית ומעמיקה, אך גם בדרך מושכת לב ומובנת לכל”[3].

פעילות ציבורית וחברתית

הורוביץ היה פעיל שנים רבות במסגרת התנועה הסביבתית והחברתית בישראל. הוא בוגר תוכנית העמיתים של "מרכז השל" לחשיבה ומנהיגות סביבתית, והיה חבר הנהלת הארגון. כמו כן היה חבר, עד לכניסתו לפוליטיקה, בהנהלות העמותות "תחבורה היום ומחר", האגודה לזכויות האזרח והוועד למלחמה באיידס.

ב-2009 הקים את תנועת "ישראל חופשית", במטרה לפעול נגד כפייה דתית, ולמען הפרדת דת ומדינה.


בתחום הבינלאומי הורוביץ עמד בראש המועצה הציבורית של האגודה הישראלית לפיתוח בינלאומי, וכן שימש עמית מחקר במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית.

חיים אישיים

הורוביץ מתגורר בתל אביב, דובר עברית, אנגלית וצרפתית[4].

הורוביץ החזיק באזרחות פולנית, עליה נדרש לוותר עם בחירתו לכנסת, לפי חוק יסוד הכנסת (סעיף 16א). למרות זאת, על פי תחקיר עכשיו 14, הורוביץ המשיך להחזיק בה גם בתקופת כהונתו כחבר כנסת בשנים 2009–2015[5].

קריירה פוליטית

הורוביץ נואם בכנס קרן היינריך בל בפברואר 2012
הורוביץ באירוע לזכרה של העיתונאית חנה זמר, 2013

עד לשנת 2008 לא היה הורוביץ חבר או פעיל במפלגה כלשהי, אך נהג להשתתף בהפגנות שמאל, במאבקים למען השלום, ובפעילות מגוונת בנושאים חברתיים עם דגש על זכויות אדם ואזרח[6][7]. לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ב-2009 קיבל הצעה ממרצ להיות הנציג הראשון של התנועה החדשה ברשימה המשותפת עם מרצ ונענה לה[8]. הוא פרש מערוץ 10 ושוריין במקום השלישי ברשימת התנועה. מונה ליו"ר המטה הירוק של הרשימה.

הכנסת ה-18

ב-24 בפברואר 2009 החל לכהן כחבר הכנסת מטעם הסיעה. חלק מפעילותו התבצעה בשדולות השונות שהוביל. בכנסת ה-18 הקים שדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם, המאגדת 14 חברי כנסת ועשרות ארגונים הפועלים לחופש דת וחופש מדת. עמד בראש שדולת התרבות, השדולה להצלת ים המלח, וכיהן כיו"ר עמית בשדולה הסביבתית-חברתית[9].

בכנסת ה-18 כיהן כיושב-ראש ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים, וכחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובועדה משותפת לנושא סביבה ובריאות[10].

יזם עשרות הצעות חוק בעיקר בנושאים חברתיים, דת ומדינה, חינוך ותרבות, רפורמות סביבתיות והגנה על בעלי חיים. בין הצעות החוק הבולטות שלו: חופש בחירה בין נישואים אזרחיים לנישואים דתיים[11], הצעת חוק יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות, הצעת חוק איסור אפליית תלמידים, הצעת חוק חובת לימודי ליבה בבתי הספר, הצעת חוק מים אפורים, הצעת החוק להגנת הסופרים והספרות בישראל, ועוד.

החל משנת 2012 הוביל ביחד עם מפלגתו את יוזמת "אוטובוס השבת של מרצ", בדרישה לקיום תחבורה ציבורית אפקטיבית ביום זה[12]. לאחר שהצעה להקמת קווי תחבורה ציבורית בשבת בעיריית תל אביב, של חברת המועצה תמר זנדברג התקבלה על ידי עיריית תל אביב אך נדחתה על ידי משרד התחבורה, עתר הורוביץ לבג"ץ ביחד עם חברי מפלגתו[13].

הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו

הורוביץ בפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין במסגרת ההתייעצויות שאחרי הבחירות לכנסת ה-24, 2021

במאי 2013 הכריז הורוביץ על מועמדות לראשות עיריית תל אביב-יפו מטעם סיעת מרצ. בקמפיין שניהל שם דגש על שיפור החינוך הממלכתי בעיר, פיתוח התחבורה הציבורית, קידום דיור בר-השגה ובנייה ציבורית בקרקעות העירייה והמדינה לנוכח העלייה התלולה במחירי הדירות בעיר, ושיקום שכונות הדרום[14]. כמו כן הדגיש את המאבק בשחיתות ואת הצורך בהחלפת ראש העיר המכהן, רון חולדאי, לאחר שלוש קדנציות מלאות ו-15 שנות כהונה. במהלך מסע הבחירות הציג הורוביץ מצע של עירוניות מתקדמת, קיימות מקומית, ותכנון עירוני חברתי, ופרסם תוכנית להפניית תקציבים להקמת מוסדות חינוך וחיזוק השירותים החברתיים. ברוח זו, אחת מסיסמאות הבחירות שלו הייתה "עיר של אנשים". סיסמה אחרת בה הרבה להשתמש במהלך הקמפיין הייתה "עיר צודקת".

בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2013 זכה הורוביץ בכמעט 40% מהקולות לראשות העיר (כ-51,000 קולות), אך הפסיד ליריבו חולדאי שזכה ביותר מ-50% מהקולות[15]. מועמד שלישי, אהרן מדואל, זכה בכ-8% מהקולות. הסיעה שהוביל הורוביץ הכפילה את כוחה ל-6 מנדטים - התוצאה הגבוהה ביותר של מרצ בעיר מאז ומתמיד[16]. למרות הישגיו אלה, בחר הורוביץ להמשיך לכהן כח"כ. לדבריו, כדי שיוכל להשפיע על קידום רעיונותיו ודרכו, ובכך ויתר על חברותו במועצת העיר.

הכנסת ה-19

בכנסת ה-19 הקים את השדולה לשיתוף פעולה אזורי, המתמקדת בקידום יחסי כלכלה, תרבות וסביבה בין ישראל לשכנותיה, כחלק מהמאמץ לחיזוק התהליך המדיני ולביסוס השלום. הוא המשיך לכהן בראשות שלוש שדולות מרכזיות נוספות: השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה לשוויון אזרחי ופלורליזם.

כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון בוועדת המדע והטכנולוגיה. בנוסף, כיו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-פולין.

ביולי 2013 זכה באות הפרלמנטר המצטיין מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה[17].

ב-31 בדצמבר 2014 הודיע שלא יתמודד ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים[18].

יושב ראש מפלגת מרצ

עם פיזור הכנסת ה-21, הודיע הורוביץ ב-10 ביוני 2019 כי יתמודד על ראשות מפלגת מרצ מול תמר זנדברג וב-27 ביוני ניצח את זנדברג לאחר שזכה ב-54% מהקולות בבחירות שנערכו בקרב חברי ועידת מרצ[19]. הורוביץ הכריז כי בכוונתו לבסס את הזהות הסוציאל-דמוקרטית של מרצ, להגביר את המאבק להפרדת דת ומדינה, ולחזק את מעמדה של מרצ כמפלגת השמאל של ישראל הנשענת על שותפות יהודית-ערבית וחותרת לשלום על בסיס פתרון שתי המדינות.

הכנסת ה-22

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 הודיע הורוביץ ב-25 ביולי, על ריצה משותפת עם ישראל דמוקרטית בראשות אהוד ברק והתנועה הירוקה אליה הצטרפה ח״כ סתיו שפיר. הרשימה החדשה נקראה "המחנה הדמוקרטי". הוחלט כי הורוביץ יעמוד בראש האיחוד, שפיר שנייה, וברק במקום העשירי. הרשימה זכתה בחמישה מנדטים.

בכנסת ה-22 כיהן הורוביץ כחבר בוועדת הכספים[20], והוביל את המו״מ הקואליציוני מול בני גנץ עד לפיזור הכנסת בעקבות כישלונה של רשימת "כחול לבן" להקים ממשלה.

הכנסת ה-23 וה-24

בבחירות לכנסת ה-23 חבר הורוביץ למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, למפלגת גשר בראשות אורלי לוי אבקסיס ורץ יחד עימם לכנסת במסגרת רשימת העבודה גשר מרצ. הרשימה הדגישה סדר יום חברתי סוציאל-דמוקרטי וחתירה לפתרון מדיני, וזכתה בשבעה מנדטים. לאחר שהעבודה וגשר חברו לממשלת נתניהו, פוצלה הרשימה, ומרצ חזרה להיות סיעה עצמאית.

עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-23 מונה הורוביץ ליו"ר הוועדה המיוחדת להיערכות מערכת החינוך (ועדה זמנית שהייתה במקום ועדת החינוך)[21], והתמקד בגיבוש פתרונות למערכת החינוך בצל משבר הקורונה, להטמעת שיטות לימוד מתקדמות, קידום מעמד המורים, וחיזוק החינוך הבלתי-פורמלי.

הוא עומד בראש השדולה לפתרון שתי המדינות ובראש השדולה לקידום יחסי ישראל-אירופה, ומשמש יו"ר משותף בשדולת התרבות. כבר במושב הראשון של הכנסת ה-23, הצליח הורוביץ להעביר בקריאה טרומית את הצעת החוק שלו לאיסור טיפולי המרה, למרות התנגדות חריפה של המפלגות הדתיות, חלקים מהימין ומהרשימה המשותפת[22]. במהלכה, היה חבר בוועדת חוץ וביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט[23].

שר הבריאות

בבחירות לכנסת העשרים וארבע קיבלה מפלגת מרצ בראשות הורוביץ כ-6 מנדטים ולאחר שחתמה על הסכמים קואליציוניים עם מפלגת יש עתיד נכנסה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ושש והורוביץ מונה לשר הבריאות ה-31 ב-13 ביוני 2021. עם היכנסו לתפקיד, מינה את פרויקטור הקורונה נחמן אש לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. מאוחר יותר מינה את סלמאן זרקא לתפקיד פרויקטור הקרונה.


ב-3 באוקטובר 2021 הנחה להרחיב את ימי העבודה של המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר על מנת לאפשר נתיחות פורנזיות בשבתות ובמועדי ישראל, לתת שירות מהיר ככל הניתן למשטרה ולפרקליטות ולכבד את משפחות הנפטרים בקרב ערביי ישראל הממתינות להבאת יקיריהן למנוחות בהקדם בהתאם למסורת ולדת. באותו יום נפגש ביחד עם השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג' ויו"ר סיעת מרצ בכנסת מיכל רוזין במוקטעה עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. בפגישה דנו בין היתר על קידום פתרון שתי המדינות וחידוש תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, והסכימו כי בניית התנחלויות וסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל יפגעו בתהליך.

באוקטובר 2021 הציג יחד עם שרת הכלכלה מתווה לקיצור אורך המשמרות של חלק מהמתמחים ברפואה[24]. היו מתמחים שדחו את המתווה והודיעו שיציגו מכתבי התפטרות[25]. בהמשך, שונה המתווה[26] והוא התקבל[27].


בעקבות אלימות באחד מבתי החולים, הודיע כי ידרוש להציב עמדות שיטור בתוך בתי החולים[28]. בהמשך משרד האוצר אישר תקצוב הקמתן של עמדות שיטור ב-28 בתי חולים[29].

במהלך השנה, הורוביץ קידם רפורמה בשינוי הנהלים לאישור הפלות מלאכותיות[30][31].

ב-12 ביולי 2022 הודיע כי לא יתמודד לראשות מפלגת מרצ לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש.[32] בבחירות המקדימות של מרצ לקראת הבחירות, נבחר למקום ה-7 ברשימת מרצ לבחירות.

חקיקה

בין החוקים שנחקקו ביוזמת הורוביץ:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניצן הורוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Emblem of Israel.svg ניצן הורוביץ, באתר הכנסת
  2. ^ חבר הכנסת ניצן הורוביץ - פרטים אישיים, באתר m.knesset.gov.il
  3. ^ זוכי פרס פראט 2007 באתר קרן פראט
  4. ^ חבר הכנסת ניצן הורוביץ - פרטים אישיים, באתר m.knesset.gov.il
  5. ^ גלעד צוויק, חשיפה: ניצן הורוביץ החזיק כח"כ באזרחות כפולה – בניגוד לחוק, באתר עכשיו 14, 13 במרץ 2022
  6. ^ רונית מזרחי, מירב שלום, בגובה העיניים עם ניצן הורוביץ, באתר nrg‏, 9 בינואר 2009
  7. ^ גדעון לוי, הניצנים נראו בארץ, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2008
  8. ^ רותי זינגר חרותי, ניצן הורוביץ ישובץ במקום השלישי ברשימת תנועת השמאל החדשה ומרצ, באתר הארץ
  9. ^ על פי אתר הכנסת
  10. ^ חבר הכנסת ניצן הורוביץ - תפקידים בכנסת ה-18, באתר m.knesset.gov.il
  11. ^ איציק וולף, הצעת החוק הראשונה: נישואים אזרחיים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 בפברואר 2009
  12. ^ חזקי עזרא, מרצ תפעיל אוטובוסים בליל שבת, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2013
  13. ^ אתר למנויים בלבד אילן ליאור, בדיקת "הארץ" || שנה מאז החלטת עיריית תל אביב, לא חלה התקדמות בהרחבת שירותי התחבורה הציבורית בשבת, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
  14. ^ גלעד מורג, ניצן הורוביץ רץ בת"א: "להשתחרר מסיוט החניה", באתר ynet
  15. ^ אילן ליאור, חולדאי אמנם נבחר לכהונה רביעית, אך מרצ הפכה לסיעה הגדולה בת"א, באתר הארץ, 24,10,13
  16. ^ הורוביץ הפסיד לחולדאי, מרצ "לקחה" את העיר, באתר וואלה!
  17. ^ חזקי עזרא, אות הפרלמנטר לח"כים הורוביץ ולוי-אבקסיס, באתר ערוץ 7, 23 ביולי 2013
  18. ^ מורן אזולאי, ניצן הורוביץ לא יתמודד בבחירות לכנסת, באתר ynet, 31 בדצמבר 2014
  19. ^ יובל קרני, ניצן הורוביץ הודיע: מתמודד על ראשות מרצ, באתר ynet
  20. ^ חבר הכנסת ניצן הורוביץ - תפקידים בכנסת ה-22, באתר m.knesset.gov.il
  21. ^ ליאור דטל, ניצן הורוביץ נבחר ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, באתר TheMarker
  22. ^ בתמיכת כחול לבן: הצעת החוק לאיסור טיפולי המרה אושרה בקריאה טרומית, באתר וואלה!
  23. ^ חבר הכנסת ניצן הורוביץ - תפקידים בכנסת ה-23, באתר m.knesset.gov.il
  24. ^ אתר למנויים בלבד רוני לינדר, נחתם: קיצור תורנויות המתמחים יחל בפריפריה כבר ב-2022, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2021
  25. ^ המתמחים לא מקבלים את המתווה: "נגיש מחר 2,300 מכתבי התפטרות", באתר חדשות 13, 6 באוקטובר 2021
  26. ^ ענבר טויזר, ‏הורוביץ מודיע על היענות לדרישות המתמחים: "מתווה מהפכני, מהלך היסטורי", באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 באוקטובר 2021‏
  27. ^ אדיר ינקו, המתמחים מכריזים אחרי פגישה עם הורוביץ: "ניצחנו, סוף לתורנויות של 26 שעות", באתר ynet, 20 באוקטובר 2021
  28. ^ אלכסנדרה לוקש, עינב חלבי, הורוביץ דורש עמדות שיטור בבתי חולים. ההסתדרות הרפואית: בלעדיהן - נמשיך במחאה, באתר ynet, 18 במאי 2022
  29. ^ דקלה אהרן שפרן, פרסום ראשון | אחרי תקיפת הצוותים: עמדות שיטור יוקמו בבתי חולים ברחבי הארץ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 במאי 2022
  30. ^ אדיר ינקו, החלשת הוועדה להפסקת היריון וביטול השאלות הפולשניות: הורוביץ מקדם רפורמה בהפלות, באתר ynet, 1 בדצמבר 2021
  31. ^ אדיר ינקו, רגע לפני הבחירות: אושרו התקנות שיקלו על נשים בהפסקת הריון, באתר ynet, 27 ביוני 2022
  32. ^ רפאל כהן, ניצן הורוביץ הודיע: "לא אתמודד על ראשות מרצ" - כיכר השבת, באתר כיכר השבת, ‏12.07.2022 עברית)
  33. ^ אריק בנדר, הממשלה שוקלת לתמוך בהארכת שעון קיץ, באתר nrg‏, 24,11,2010
  34. ^ צבי זרחיה, אושר החוק להגנת הספרות והסופרים, באתר TheMarker
  35. ^ חוק מקורות אנרגיה (תיקון), התשע"א-2011, באתר main.knesset.gov.il
  36. ^ חוק הירושה (תיקון מס' 13), התשע"ב-2012, באתר main.knesset.gov.il
  37. ^ חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3), התש"ע-2010, באתר main.knesset.gov.il
  38. ^ חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 18), התשע"א-2010, באתר main.knesset.gov.il
  39. ^ חוק המים (תיקון מס' 26), התש"ע-2010, באתר main.knesset.gov.il
  40. ^ השיחה עם הורוביץ התקיימה במסגרת תוכנית "שיחת נפש "ששודרה במקור ב-HOT בידור ובטלוויזיה החינוכית ומובאת בספר בעריכה מינימלית בשפת הדיבור של המשוחחים
ניצן הורוביץ - תבניות ניווט


הקודמת:
תמר זנדברג
יושב ראש מרצ הבא:
-
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0