כביש 1

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כביש 1
ISR-FW-1.svg ISR-HW-1.svg
מחלף בן-גוריון
מחלף בן-גוריון
מידע כללי
כינוי כביש ירושלים–תל אביב
סיווג כביש ארצי
ציר כביש רוחב
כביש מהיר ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף שער הגיא
כביש אגרה הנתיב המהיר והשמאלי ממזרח למערב בין מחלף בן-גוריון למחלף קיבוץ גלויות
אורך 96 ק"מ
מיקום
ערים ראשיות תל אביב-יפו, נמל התעופה בן-גוריון, לוד, ירושלים, מעלה אדומים
נקודת התחלה מחלף קיבוץ גלויות
נקודת סיום צומת בית הערבה
מסלול הכביש
כביש 1
כביש 1 מטפס בנחל נחשון בחלק שבין חוות שער הגיא לשואבה – מבט ממשלט המסרק. ניתן להבחין בשטח הפתוח שחילק את הכביש לשניים בנקודה זו
מראה הכביש בעת העבודות לשדרוגו בשנת 2014
צומת מישור אדומים
כביש 1 בגובה פני הים בירידה מירושלים ליריחו
כביש 1 ומחלף שער הגיא. מראה מכיוון דרך בורמה
מחלף חמד - בקדמת התמונה מתחם עין חמד וברקע אבו גוש ובית נקופה
כביש 1 מהקסטל. ברקע הר המנוחות
מנהרת הארזים
שלט הכוונה בכניסה לנתיב המהיר
מראה מהקסטל לעבר מחלף הראל
העלייה לירושלים והכניסה למנהרות הקסטל
כביש שבע האחיות מטפס ממוצא עילית למבשרת ציון ולקסטל, מימין קטע מכביש מ"ס 1 שהחליף את כביש שבע האחיות בדרך ירושלים - תל אביב.
כביש שבע האחיות מטפס ממוצא עילית למבשרת ציון ולקסטל, מימין קטע מכביש 1 שהחליף את כביש שבע האחיות בדרך ירושלים - תל אביב.
מבט מצומת רמות
כביש הטבעת המזרחי (כביש 4370) במפגש עם כביש 1 בצומת עיסאוויה. ניתן לראות את החומה בין הנתיבים להפרדה בין תנועה של ישראלים ושל פלסטינים על כביש 4370
כביש הטבעת המזרחי (כביש 4370) במפגש עם כביש 1 בצומת עיסאוויה. ניתן לראות את החומה בין הנתיבים להפרדה בין תנועה של ישראלים ושל פלסטינים על כביש 4370
"התעוררות" - של הפסלת אור-נה רן פני הים, לצד כביש 1, מירושלים לים המלח

כביש 1 הוא כביש ראשי בישראל שבחלקו מסומן ככביש מהיר המחבר בין תל אביב-יפו, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים–תל אביב". חרף השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57). קטע מהכביש הוא גם חלק מכביש M40 ברשת הכבישים הערבית הבינלאומית משריק.

אורכו של הכביש 96 קילומטרים, וחלק הדרך ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף שער הגיא הוא כביש מהיר. ממחלף קיבוץ גלויות עד מחלף בן שמן וממחלף ענבה עד מחלף שער מוריה, כביש 1 הוא בן שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון; רובו של יתר הכביש הוא בן שני נתיבי נסיעה, למעט המקטע בין צומת אלמוג לצומת בית הערבה, שבו יש נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ואין בו הפרדה בין הנתיבים. בעשור הראשון של המאה ה-21 נסלל בחלקו המערבי של הכביש נתיב מהיר לכיוון תל אביב.

מסלול הכביש

אורכו הכולל של הכביש הוא 96 קילומטרים והוא מורכב משלושה חלקים עיקריים:

היסטוריה

העת העתיקה

תוואי הכביש מבוסס על דרך עתיקה שהובילה מיפו לירושלים עוד מימי קדם, בנתיב יפורמלה (כביש 44)–לטרון (אמאוס)–שער הגיאאבו גושירושלים. בתקופת השלטון הרומי נסללה דרך זו (דרך יפו–אמאוס–ירושלים), והיא שימשה כדרך סלולה לירושלים, לצד דרך מעלה בית חורון (כביש 443) הצפונית, ודרך אשקלוןעמק האלהבית לחם הדרומית שעלתה מעמק האלה בתוואי הנוכחי של כביש 375. לצד הדרך שנסללה בתקופה הרומית נבנו מבצרים לשמירה ששרידיהם נמצאו בחורבת מצד ובקסטל. בתקופות שונות עברה הדרך מעט מצפון לשער הגיא בתוואי נחל אילן (דרך דיפנבייקר).

בניגוד לימינו, בתקופות שונות הייתה דרך מעלה בית חורון הדרך הראשית לירושלים, מאחר שזו הייתה נוחה יותר לנסיעה, אגב טיפוס מתון, וללא צורך בחציית נחל שורק. מנגד, תוואי כביש 1 קצר יותר מדרך מעלה בית חורון. נראה שהפך עם הימים לדרך עיקרית ומשמעותית עקב רצון הצליינים הנוצרים לעבור בדרכם באמאוס ניקופוליס, אתר צליינות חשוב בדרך לירושלים (הנמצא בפארק קנדה בסמוך ללטרון)[דרוש מקור].

בתקופה הצלבנית נבנו בסביבות הדרך מבצרים ומבני שמירה, ששרידיהם נמצאים עד היום בלטרון, הקסטל, עין חמד וצובה.

עם השנים והעדר התחזוקה הלך והתדרדר מצב הדרך, ועד אמצע המאה ה־19 הייתה התנועה בדרך אפשרית רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים.

במאה ה־19

בראשית המאה ה־19 תוארה דרך זו כדרך שבה משתמשים בעיקר נוסעים, בעוד שיירות משא העדיפו את מעלה בית חורון הנוח יותר לתנועה, אך מסלולו ארוך יותר. הנסיעה בתוואי הדרך באמצעות רכיבה על בעלי חיים ארכה כ־13 שעות בעלייה, כאשר הנסיעה פוצלה על פי רוב ליום וחצי, ורמלה נבחרה בדרך כלל כמקום לינה באמצע הדרך בין יפו לירושלים. בירידה הייתה הדרך מתקצרת בשעתיים. מלבד התוואי הקשה הייתה הדרך מסוכנת עקב שודדים תושבי הכפרים ששדדו את עוברי הדרך, או שליטים מקומיים שגבו דמי חסות, מלבד מס מעבר שנגבה במספר מקומות עבור השלטון הטורקי. עקב כך היה צורך באבטחה חמושה בצמוד לשיירות הנוסעים. הכפר אבו גוש התפרסם בגביית דמי חסות מהעוברים בדרך, ועל רקע זה אף הוגלה ראש הכפר ב־1846.

בסוף שנות ה־50 של המאה ה־19 הוחל בשיפוץ הדרך על ידי סוראייה פחה והמהנדס האיטלקי ארמטה פיירוטי שעבד בשירותו. לאורך התוואי מיפו לירושלים נבנו 17 מצדיות בהם שהו פרשים טורקיים שנועדו לסייע באבטחת הדרך. מצדיות אלו פעלו עד תחילת העשור האחרון של המאה ה־19, אז השתפר מצב הביטחון בדרכים.

בין השנים 1867–1869 נסללה הדרך מחדש כדרך עפר והוכשרה למעבר עגלות, על רקע הגידול בתיירות הצליינית שבא עקב משטר הקפיטולציות ושיפור מעמדה של האוכלוסייה הנוצרית בארץ ישראל. הפקודה לסלילת הדרך הוצאה על ידי הסולטאן עבד אל־עזיז, והסלילה נעשתה במימון השלטון יחד עם עבודת כפייה של תושבי הכפרים בסמוך לדרך. הדרך נסללה באיכות נמוכה, ועל כן נדרשו פעולות תחזוקה שוטפת זמן קצר לאחר סיום סלילת הדרך. הנסיעה בדרך ארכה כ־10 שעות. אחד הנוסעים הראשונים בעגלה בדרך החדשה היה פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, שביקר בארץ ב־1869. סלילת הדרך פתחה תקופה של תחרות בין משכירי בעלי חיים לרכיבה ובין בעלי עגלות, אך בהדרגה דחקו בעלי העגלות את משכירי בעלי החיים, למעט בתחום המשא שם נשמרה העדיפות של הגמל כבהמת משא.

זמן הנסיעה בעגלה מיפו לירושלים היה נמשך כיום וחצי על פי רוב, כאשר תחנות בדרך היו ברמלה, לטרון (מלון המכבים), שער הגיא ובמוצא. מטעמי אבטחה, היו מספר עגלות נוסעות בשיירה. בדרך נגבה מס מעבר, שנגבה על ידי גובה מיוחד שקנה את תפקידו בחכירה. מס המעבר היה דיפרנציאלי לפי אמצעי התחבורה (מחמור ועד עגלה). המס נגבה ב־4 מקומות – ביפו, רמלה, שער הגיא וירושלים. ב־1873 נבנה ח'אן בשער הגיא לטובת הנוסעים. הלינה בח'אן הייתה ללא תשלום, אך כל נוסע היה מחויב לרכוש כוס קפה במקום, ובדרך כלל, הנוסעים היו מחליפים שם את הסוסים העייפים שלהם בסוסים רעננים של הח'אן. הלינה בח'אן החליפה את הלינה ברמלה שהייתה מקובלת עד אז, כאשר בח'אן זה התחרה גם מלון המכבים בלטרון. נקודת הריכוז של העגלות בקו יפו-ירושלים הייתה בשער יפו, שהפך לתחנה המרכזית הראשונה של ירושלים.

מאז סלילתה ועד ימינו הפכה דרך זו לדרך הראשית לירושלים. סמוך לזמן סלילת הדרך נבנה קו טלגרף שעבר בסמוך לה, קו שחיבר את ירושלים עם יפו, ומשם אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל.

התוואי המקורי של הדרך שנסללה יצא מיפו בתוואי כביש 44 של ימינו, ועבר דרך יאזור, בית דג'אן, סאפריה, סרפנד ורמלה. מרמלה המשיכה הדרך בתוואי כביש 424 דרך אל-קובאב ולטרון. חלק זה של הדרך מבוסס במלואו על הדרך הרומית יפו–אמאוס ניקופוליס. מלטרון נכנסה הדרך לתוך נחל נחשון (ואדי עלי) דרך דיר איוב (שער הגיא) עד סאריס (שואבה) (חלק זה עובר בתוואי שונה מהדרך הרומית, שעלתה לאזור שואבה דרך נחל אילן הצפוני יותר). מסאריס עברה הדרך על השלוחה הצפונית של נחל כסלון עד אבו גוש. בהמשכה חצתה הדרך את חלקו העליון של נחל כסלון, עלתה לרכס הקסטל, וירדה לאפיקו של נחל שורק עד קאלוניה (מוצא) בקטע דרך תלול ומעוקל שכונה מאוחר יותר "שבע האחיות". מקאלוניא עלתה הדרך בתלילות במעלה רומאים (חלק נוסף של התוואי הרומי העתיק) לאזור גבעת שאול של ימינו, והמשיכה ברחוב יפו עד לשער יפו.

תוואי דרך זה מכיל שני קטעים קשים מבחינה טופוגרפית – החלק הראשון הוא קטע הדרך העובר בנחל נחשון משער הגיא עד שואבה, במהלכו עולה הדרך כ־400 מטרים לאורך כשישה קילומטרים. מלבד המעלה הקשה, קטע זה הוא גם המסוכן ביותר מבחינה ביטחונית היות שהדרך עוברת בתוואי נחל עמוק, כאשר משני צדדיו מתנשאים בגובה ניכר שלוחת משלטים ושלוחת שיירות השולטים על הדרך המתפתלת למרגלותיהם, דבר שהיווה סיכון ביטחוני שבא לידי ביטוי בתקופת המרד הערבי הגדול ובמלחמת העצמאות בשיירות לירושלים. קטע הדרך השני הוא חציית אפיק נחל שורק באזור מוצא, קטע בו ישנה עליה תלולה לכיוון מבשרת ציון והקסטל, כאשר הנסיעה היא לכיוון מערב, ועליה תלולה לאזור גבעת שאול במעלה רומאים, כאשר הנסיעה היא לצד מזרח.

במהלך השנים נוספו קטעים עוקפים לחלקים קשים בחלק המזרחי של הדרך. כך למשל עוד לפני 1890 נסלל התוואי הנוכחי החולף מצפון להר המנוחות והר תמיר בשיפוע נוח יותר, כתחליף לעלייה התלולה של מעלה רומאים. בתקופת המנדט הבריטי, החל מ־1925 הוחל בזיפות הדרך והפיכתה מדרך עפר לכביש. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוחלף קטע הדרך המפותל של שבע האחיות בקטע התוואי הנוכחי העוקף אותו מצפון.

סלילת מסילת הרכבת יפו–ירושלים ב־1892 פגעה באופן משמעותי בהיקף התנועה בדרך, היות שזמן הנסיעה ברכבת היה שליש מזמן הנסיעה בעגלות, והנסיעה ברכבת הייתה נוחה יותר.

בתקופת המנדט הבריטי

בשנת 1921 תואר הכביש מירושלים ללטרון כבעל איכות נמוכה ומלא בגומות עמוקות[1]. במהלך המרד הערבי הגדול בתקופת המנדט הבריטי היה כביש זה מסוכן יחסית לנסיעה, בשל מעברו בסמיכות ליישובים ערבים רבים הן בחלקו המערבי (בשפלה), והן בחלקו המזרחי (משער הגיא לירושלים), שם גם עבר הכביש בתוואי נשלט וקל לתקיפה וחסימה. בתקופה זו הוחל בנסיעה בשיירות מטעמי ביטחון, כאשר טנדר נוטרים ליווה את השיירה, ולעיתים יחד עם רכב משטרה בריטי חמוש במקלע. תחנת משטרה בריטית הוקמה בשער הגיא, ותחנות נוטרים הוקמו בסמוך לקסטל ('נחלת יצחק') ובמוצא. מספר מצודות טגארט נבנו בסמוך לכביש: בצומת בית דגן, רמלה, לטרון ואבו גוש.

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות נעו שיירות בכביש בליווי אנשי ההגנה ולעיתים בליווי בריטי, אך לאחר פברואר 1948 העבירו הבריטים את תנועת רכביהם לתוואי כביש 443 של ימינו, ועל היישוב היהודי היה לספק בעצמו הגנה לנסיעה בכביש. בתקופה זו היו התקפות על התחבורה היהודית הן בחלקו המערבי והן בחלקו המזרחי של הציר, אך בעוד לחלק המערבי היה כביש עוקף דרך רחובות, צומת מסמיה וחולדה, לחלק המזרחי לא היה כל נתיב עוקף, ותוואי הכביש המתפתל בעומק נחל לצד רכסים שולטים הקל את ההתקפה על התנועה בכביש, והקשה על ההגנה על השיירות. דבר זה הוביל לאבדות ניכרות בקרב השיירות, ולאחר מכן עם המעבר לפעולה התקפית לקרבות קשים באזור שער הגיא, קרבות בהם ניתנה הוראה לכבוש את הכפרים הערביים 'בכל מחיר' על מנת לאפשר את פתיחת הדרך לתנועה.

לאחר קום המדינה

בתחילת קיץ 1948 החזיק צה"ל בחלקו המזרחי של הציר ובחלקו המערבי, אך באזור לטרון כשלו כל ניסיונות ההתקפה והכביש בנקודה זו נשאר בשליטת הלגיון הירדני. ב-7 באוקטובר 1948 נחתם הסכם לפיו ינועו בכביש אוטובוסים ישראלים בליווי משוריינים ישראלים וירדנים וג'יפים של האו"ם[2]. בפועל נסללה דרך עוקפת זמנית – דרך בורמה שהחל באזור קיבוץ הראל, עקף את אזור לטרון מדרום, וטיפס לשלוחת שיירות ובית מאיר (בית מחסיר) דרך תוואי הנחל הקרוי כיום 'נחל דרך בורמה'. עם הרחבת השטח שבשליטת ישראל מדרום ללטרון לאחר מבצע ההר, החלה סלילת כביש הגבורה כנתיב תנועה עוקף לקטע רמלה–לטרון–שער הגיא. הכביש העוקף התבסס על חלקו המזרחי של כביש 44 (מרמלה לצומת נחשון ולצומת שמשון) ועל חלקו הצפוני של כביש 38 (מצומת שמשון לשער הגיא), שם התחבר הכביש העוקף בחזרה לתוואי המקורי. הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן כלל סעיף בדבר פתיחת הכביש לתנועה יהודית באזור לטרון, אך סעיף זה לא מומש למעשה. רק כיבושה של לטרון במלחמת ששת הימים אפשר את פתיחת הקטע רמלה–לטרון–שער הגיא לתנועה מחדש. בשנות ה-50 התקשה הכביש לשאת את עומסי התנועה שנסעו עליו והתנועה עליו הייתה איטית מאוד בגלל משאיות שנסעו עליו באיטיות רבה ועכבו את שאר הרכבים. הוחל בפריצת כביש בעמק רפאים שיתחבר לכביש 386 ויישא את המשאיות לירושלים, אך פריצת הכביש לא הושלמה[3].

באמצע שנות ה-60 הוחל בהרחבת הכביש לכביש דו־מסלולי עם הפרדה בין כיווני הנסיעה. בשנת 1965 הושלמה הרחבת קטע הכביש בין מוצא לירושלים ל-4 נתיבים[4]. לצורך הרחבת הכביש הוגבה מפלס הנחל באזור שער הגיא באמצעות מילויו בעפר. מעקף מדרום לקטע שעבר בתוך אבו גוש נפתח ב־1971[5]. התוואי ההררי הוביל לכך שחלקים ניכרים מהדרך הם ללא שוליים או עם שוליים צרים, דבר המוביל לעומסי תנועה ניכרים בכביש במקרה של חסימת נתיב נסיעה עקב תאונת דרכים או תקלה טכנית ברכב. לאורך קטע זה של הכביש, באזור שער הגיא, פזורים ה"משוריינים" – רכבי קרב מתקופת מלחמת העצמאות, אשר נפגעו בדרכם לירושלים הנצורה (למעשה רובם של המשוריינים המקוריים שהיו במקום הוחלפו במהלך שנות ה־60 בשלדות כלי רכב אחרים). חלק מהרחבת הכביש כללה חציבה בצידי הכביש, ובמספר מקרים נחסמה חלק מהדרך לתנועה לזמן קצר עקב מפולות סלעים על הכביש באזור שער הגיא ובאזור אבו גוש. בסמוך לחוות שער הגיא הפריד שטח פתוח את הכביש לשני נתיבים חד סטריים, כאשר במרכז השטח הפתוח שוכן קברו של שייח' עלי.

סלילת הכביש המהיר

ב-1965 החל תכנון כביש מהיר מתל אביב לנמל התעופה בן-גוריון[6], בתוואי צמוד למסילת הרכבת מתל אביב ללוד. בנייתו שהייתה אמורה להסתיים ב-1966 התעכבה ולבסוף נחנך ב-26 בפברואר 1970 הכביש מחלף גנות–נתב"ג (המסלול הצפוני בלבד, שהתנועה בו נעה בשני הכיוונים)[7]. לקראת פתיחתו של הקטע נחנך באוקטובר 1969 הגשר הראשון של מחלף גנות[8]. הקטע מגנות לנמל התעופה תוכנן מתוך מחשבה להרחיבו בעתיד לכיוון ירושלים ולתל אביב, ללא החלטה על התוואי המדויק. לאחר מכן הוחלט לבנות את הכביש המהיר בין תל אביב למחלף שער הגיא בתוואי חדש דרך לטרון, במקום להרחיב את הכביש הישן (כביש 44). קטע הדרך גנות–לטרון ארוך ב-10 קילומטרים מהכביש הישן (עקב מעקף סביב לוד ובן שמן), אך הנסיעה בו מהירה יותר בשל תכנונו ככביש מהיר עם מיעוט צמתים ומחלפים[9]. בינואר 1978 נחנך הקטע בין לטרון לשער הגיא[10], וביולי 1978 נפתח הקטע לנסיעה לכל אורכו בין מחלף קיבוץ גלויות עד לטרון (שם התחבר עם הכביש הישן), אך עם רמזורים זמניים ונתיב בודד בחלקים מסוימים[11]. הקטע כולו נחנך רשמית באוגוסט 1979[12] בטקס חגיגי ומתוקשר אליו הוזמנו רבים. את הסרט גזר ראש הממשלה מנחם בגין, בהמשך, אחד הנוסעים הראשונים בחלק החדש של הכביש היה נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בישראל בנובמבר 1977. היה זה עוד לפני שנסתיימה סלילת הכביש. ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין התעקש שסאדאת יסע בכביש המהיר כדי שיתרשם מהפיתוח בישראל.

במהלך השנים הוחלפו צמתים על הכביש במחלפים. מחלף הראל נפתח ב־1971, מחלף חמד ב־1972, מחלף לטרון, מחלף לוד, מחלף קיבוץ גלויות ומחלף בן-גוריון ב־1978-1979 (עם פתיחת הכביש המהיר, מחלף גנות נבנה עוד קודם לכן), מחלף בן שמן ב־1981, מחלף מוצא ב־1990, מחלף שער הגיא ב־1994 ומחלף שורש ב־2005.

הכביש חצה את השטחים החקלאיים של מקוה ישראל ולפיכך הוקם מעליו, בין מחלף גנות לקיבוץ גלויות, גשר מתכת המיועד לטרקטורים[13].

באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 חוברו נתיבי איילון לכביש 1, כך שהכביש הוא המשכם של נתיבי איילון[14].

סלילת הכביש המהיר בתוואי מצפון ללטרון הובילה לכך שהכביש הוא מהתשתיות הלאומיות הבולטות בישראל שחוצות את הקו הירוק. בין משטרת לטרון לאמאוס ניקופוליס חוצה הכביש את מה שהייתה פעם שלוחה ירדנית שהסתיימה במנזר השתקנים, מעבר למנזר ומסביב לשלוחה היה שטח הפקר ברוחב של קילומטר עד 2.5 קילומטר. מחלף לטרון עצמו נמצא כקילומטר מעבר לקו הירוק.

בינואר 2013 הועלתה מהירות הנסיעה המותרת בין מחלף גנות למחלף שער הגיא מ־100 קמ"ש ל־110 קמ"ש[15].

כביש ירושלים–בית הערבה

כביש 1 משמש גם ככביש מירושלים מזרחה, לכיוון מעלה אדומים וים המלח. תחילתו של הכביש בכביש שנסלל בתקופת המנדט, על תוואי דרך מעלה אדומים הקדומה[16]. הכביש יצא מהעיר העתיקה בדרך יריחו, לאורך שולי הר הזיתים, ועלה אל כיוון אבו דיס. הכביש היה מפותל מאוד (הוא ירד כ-1,100 מטרים לאורך כ-40 קילומטרים. בתקופת השלטון הירדני שופר הכביש, ובקטעים רבים נבנה למעשה כביש חדש מקביל, פחות מפותל (הכביש המנדטורי נראה בקטעים מסוימים לצד הכביש הקיים). בסוף שנות ה-80 הוסט מוצא הכביש מירושלים למחלף שער מזרח (הגבעה הצרפתית) ונבנה כביש חדש מירושלים למחלף אדומים.

בשנת 2012 היה הקטע החד-נתיבי האחרון, מצומת שדרות משה דיין בירושלים עד למחלף הזיתים, בתהליך הרחבה לדו-נתיבי. בשנת 2011 הסתיימה הרחבה לדו-נתיבי של הקטע מהצומת עם כביש 437 עד לצומת אלון (כביש 458) להרחבה הייתה התנגדות מצד ארגוני זכויות האדם, בטענה שהרחבת הכביש תפריע לחייהם של הבדואים המתגוררים (באופן לא חוקי) בסמוך לכביש. בהמשך, הורחב הכביש לאוטוסטרדה מהירה עד לצומת ורד יריחו.

כביש עמק הארזים

בשנת 2007 נסלל מקטע חדש לכביש בעמק הארזים, שקישר ישירות בין מחלף שער מוריה לבין מחלף יגאל ידין, ומנע את המעבר בכניסה לעיר ושדרות בגין. קטע זה מכונה על ידי עיריית ירושלים בתוכניות הפיתוח שלה כביש 9. קטע הכביש מאפשר לנוסעים מגוש דן לשכונות הצפוניות של ירושלים ולנוסעים לים המלח לעקוף את נתיבי התחבורה העירוניים הצפופים של ירושלים ובכך מקל על גודש התנועה בכניסה המערבית לירושלים, שעד לפתיחת המחלף התאפשרה רק מצומת גינות סחרוב. באוקטובר 2014 ניתן לקטע השם דרך יצחק שמיר[17]. לאחר שדרוג צומת גינות סחרוב למחלף ושינוי הסדרי התנועה במחלף שער מוריה, סומן התוואי הישן של כביש 1 בתור כביש 333.

הנתיב המהיר

בינואר 2011 נפתח לתנועה הנתיב המהיר – נתיב נוסף בין מחלף בן-גוריון למחלף קיבוץ גלויות, שנסלל כדי להקל על התנועה בכביש לכיוון תל אביב. הנתיב הוא כביש אגרה המשמש לתחבורה ציבורית ולכלי רכב שמשלמים תמורת הנסיעה בו. במקביל הוקם מגרש חניה פטור מתשלום בין שני מסלולי הכביש מזרחית למחלף שפירים, ולרשות החונים בו עומד שירות אוטובוסים מהיר ותכוף למרכז תל אביב. עם חנוכת הנתיב המהיר, בוטל הנתיב השלישי בכביש הרגיל לאורך קטע של כמה מאות מטרים, בסמוך למחלף קיבוץ גלויות, כדי לאפשר השתלבות חלקה מהנתיב המהיר אל כביש 1 בחזרה[18].

הרחבת הכביש בעשור השני של המאה ה-21

בעשור השני של המאה ה-21 בוצעו שני פרויקטים משמעותיים בתוואי הכביש וסמוך לו. האחד הוא בניית מסילת הרכבת המהירה לירושלים שחוצה אותו שלוש פעמים – על גבי גשר סמוך לנמל התעופה בן-גוריון, במנהרה סמוך למחלף ענבה ובגשר מעל דרך יצחק שמיר ועמק הארזים. השני הוא שדרוג הכביש בקטע מחלף שער הגיא עד מחלף מוצא.

במאי 2010 החליטה הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות לתת תוקף לתוכנית השדרוג של כביש 1 שבמסגרתה הוגבה הכביש, נסלל נתיב נוסף לכל כיוון, והוקמו מחלפים חדשים בנווה אילן[19], עין חמד, מבשרת ציון ומוצא. כמו כן, הוקם מעבר אקולוגי, ומנהרה מתחת לקסטל. פרויקט השדרוג בוצע במסגרת התוכנית הרב-שנתית (2011–2016) של החברה הלאומית לדרכים בישראל[20]. העבודות היו בשיאן מסוף 2013 עד 2016, אך הכביש המשיך לפעול כסדרו באותה עת. עלות העבודות הצפויה הייתה כ-2.35 מיליארד שקל[21].

במרץ 2015 נחנך מחלף נווה אילן במלואו, והשלים את המחלף החלקי שעמד במקום מאז בוטל הצומת[22]. גשר חדש בכיוון מערב, באורך 800 מטר, החליף את קטע הכביש שכלל סיבוב חד סמוך למחלף מוצא. הגשר בכיוון מערב נפתח לתנועה ביוני 2016[23] והכיוון הנגדי נחנך בינואר 2017[24]. שני הגשרים מתנשאים לגובה של 30 מטרים ועלות הקמתם נאמדה ב-380 מיליון שקל. בסמוך לקבר שיח' עלי הוסט הכביש כך שמבנה הקבר אינו נמצא במרכז הכביש, אלא בדרומו.

ב-20 בינואר 2017 נחנכו מנהרות הראל, שבהמשכן גשר מוצא. שני רכיבים אלה ביטלו את העליות והירידות שאפיינו את הנסיעה באזור זה[23]. ביוני 2017 הושלמו העבודות בכביש ושלושה נתיבי נסיעה היו זמינים בשני הכיוונים[25].

בעקבות הרחבת הכביש בין מחלף שער הגיא למחלף שער מוריה, נוצרו עומסי תנועה כבדים מזרחית למחלף שער הגיא – בקטע שנותר עם שני נתיבים לכל כיוון. בעקבות כך, בינואר 2018 ביצעה חברת נתיבי ישראל עבודות סימון ליליות בקטע שבין מחלף ענבה למחלף שער הגיא, בשני כיווני הנסיעה. במסגרת העבודות סומנו שלושה נתיבים בכביש לכל כיוון, אך לא בוצעה הרחבה של מסעה הכביש בפועל. הנתיבים החדשים שסומנו נעשו צרים יותר מכפי שנתיבי הכביש היו לפני עבודות הסימון, והנתיב השמאלי בכל כיוון סומן בעיקר על חשבון רובו המוחלט של השול המרכזי של הכביש. בעקבות כך, בוטל הסימון של הקטע בין מחלף ענבה למחלף שער הגיא כדרך מהירה (על ידי התמרור המיועד לכך), ומהירות הנסיעה המרבית המותרת בקטע זה הופחתה מ-110 קמ"ש ל-90 קמ"ש.

פרויקט נוסף שהוחל בבצועו בסוף העשור היה מחלוף שני צמתים בכביש: צומת רמת שלמה שהפך למחלף רמת שלמה, ומחלף שער המזרח, שמומחלף רק בכביש 60 החוצה אותו ולא בכביש 1, שהחלו עבודות לסלילת מנהרה תחתיו.

בשנות ה-20 של המאה ה-21

ביולי 2021 נסגר חלק מהנתיב המהיר בכביש[26] לטובת עבודות באזור כפר חב"ד להקמת מחלף נתב"ג מערב, המיועד לקצר את הגישה לנמל התעופה למגיעים מכיוון מערב.

באמצע 2019 החלו עבודות להוספת מסילת רכבת רביעית במסילת איילון[27]. הפרויקט כלל גם עבודות במקטע מחלף קיבוץ גלויות עד מחלף גנות. העבודות מצפון לכביש כללו העתקת תשתיות, פינוי תחנת משנה במחלף גנות והכנת רצועה להסטת הכביש צפונה. ב-2021 הוצרו נתיבי הכביש לכיוון מערב במקטע זה, כהכנה לסלילת תוואי הכביש החדש מצפון ופינוי גשר הפלדה בין אזור לפארק אריאל שרון. הסטת הכביש והנתיב המהיר צפונה יאפשרו הוספת שתי מסילות רכבת בתוואי הכביש הקיים[28].

באוגוסט 2022 הוחלט להפוך את הנתיב השמאלי במקטע בין מחלף דניאל למחלף הראל לנתיב תחבורה ציבורית ושיתופית עבור רכבים בעלי 3 נוסעים לפחות[29]. בהמלצת משטרת ישראל הוחלט להעביר את הנתיב זה לצידו הימני של הכביש. העבודות לסימון החלו בנובמבר 2022[30]. לאחר השלמת הסימון על ידי חברת נתיבי ישראל, הנתיב הופעל במתכונת החדשה בתחילת דצמבר 2022, רק בימי ראשון-חמישי בשעות העומס בבוקר, בין 06:30 ל-09:30, ובימי שישי בין השעות 12:00 עד 17:00 בצהריים או עד כניסת השבת. בשאר השעות הנתיב פתוח לנסיעה לכל משתמשות ומשתמשי הדרך.[31].

מחלפים וצמתים לאורך הכביש

קילומטרים שם סוג מפגש מיקום דרכים מצטלבות
כביש 1 ממערב למזרח
0 מחלף קיבוץ גלויות KibutzGaluyotInterchange.svg תל אביב ISR-FW-20.svg  כביש 20, ISR-HW-2.svg  כביש 2, ISR-HW-461.svg  כביש 461
4 מחלף גנות GanotInterchange.svg גנות ISR-HW-4.svg  כביש 4
6 מחלף שפירים ShapirimInterchange.svg בית דגן ISR-HW-412.svg  כביש 412
7.5 מחלף חב"ד (בבניה) מחלף חב"ד.svg טרמינל 3, כפר חב"ד כביש גישה לטרמינל 3
7 כניסה לחניון חנה וסע Park&RideInterchange.svg בית דגן גישה לחניון חנה וסע שבמרכז הכביש
12 מחלף בן-גוריון BenGurionInterchange.svg נתב"ג ISR-HW-4503.svg  כביש 4503 (RWBA Flughafen(R).svg)
13 מחלף לוד LodInterchange.svg רמלה, לוד ISR-HW-40.svg  כביש 40 (RWBA Flughafen(R).svg)
17 מחלף בן שמן BenShemen2Interchange.svg בן שמן ISR-FW-6.svg  כביש 6, ISR-HW-443.svg  כביש 443,
ISR-HW-444.svg  כביש 444
21 מחלף דניאל DanielInterchange.svg כפר דניאל ISR-FW-6.svg  כביש 6
23 מחלף ענבה AnavaInterchange.svg כפר שמואל ISR-FW-431.svg  כביש 431
31 מחלף לטרון LatrunInterchange.svg לטרון ISR-HW-3.svg  כביש 3
35 מחלף שער הגיא ShaarHaguyInterchange.svg שער הגיא ISR-HW-38.svg  כביש 38, ISR-HW-415.svg  כביש 415
41 מחלף שורש ShoreshInterchange.svg שורש ISR-HW-3955.svg  כביש 3955
42 מחלף נווה אילן Yearim.svg נווה אילן ISR-HW-425.svg  כביש 425
46 מחלף חמד HemedInterchange.svg עין חמד ISR-HW-3973.svg  כביש 3973, ISR-HW-3974.svg  כביש 3974, ISR-HW-3975.svg  כביש 3975, ISR-HW-3976.svg  כביש 3976
50 מחלף הראל HarelInterchange.svg מבשרת ציון ISR-HW-3965.svg  כביש 3965, רחוב הראל
52 מחלף מוצא מוצא ISR-HW-16.svg  כביש 16, ISR-HW-3977.svg  כביש 3977, ISR-HW-3985.svg  כביש 3985, רחוב שורק
53 מחלף שער מוריה ShaarMoriahInterchange.svg ירושלים ISR-HW-333.svg  כביש 333
55 מנהרת הארזים AB-Tunnel.svgAB-Tunnel.svg נחל שורק 2 מסלולים – 400 מטר
57 מחלף יגאל ידין YigalYadinInterchange.svg רמות ISR-FW-50.svg  כביש 50, ISR-HW-436.svg  כביש 436
58 מחלף רמת שלמה RamatShlomoInterchange.svg רמת שלמה רחוב הרב דרוק
60 מחלף שער מזרח ShaarMizrachInterchange.svg הגבעה הצרפתית, שועפאט ISR-HW-60.svg  כביש 60, רחוב שועפאט
61 שדרות משה דיין Israel road sign 122.svg מחנה הפליטים שועפאט,

פסגת זאב

שדרות משה דיין
64 צומת עיסאוויה (מחלף בתכנון) Israel road sign 122.svg עיסאוויה ISR-HW-4370.svg  כביש 4370, רחוב סייארת חג'ה
65 מחלף הזיתים HaZeitimInterchange.svg א-טור ISR-HW-398.svg  כביש 398 (בתכנון), דרך מנהרת הר הצופים, רחוב אל חרדוב, גישה לא-זעיים
70 מחלף אדומים EdumimInterchange.svg מעלה אדומים ISR-HW-417.svg  כביש 417, דרך הר הצופים (כניסה למעלה אדומים)
74 צומת מחנה ישי Israel road sign 122.svg ISR-HW-4176.svg  כביש 4176
75 צומת מישור אדומים Israel road sign 122.svg ISR-HW-437.svg  כביש 437, שדרות החברה הכלכלית
78 צומת כפר אדומים Israel road sign 122.svg אלון, כפר אדומים ISR-HW-458.svg  כביש 458
79 מחלף השומרוני הטוב HashomroniHatovInterchange.svg מוזיאון השומרוני הטוב כניסה ל"מוזיאון השומרוני הטוב"
84 צומת מצפה יריחו Fareskilt 20.PNG מצפה יריחו ISR-HW-4581.svg  כביש 4581
92.2 צומת אלמוג Israel road sign 122.svg אלמוג ISR-HW-4570.svg  כביש 4570
92.4 Fareskilt 20.PNG ISR-HW-4374.svg  כביש 4374
94.5 צומת ללא שם Fareskilt 20.PNG בית הערבה ISR-HW-4376.svg  כביש 4376
96 צומת בית הערבה Israel road sign 122.svg ISR-HW-90.svg  כביש 90

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כביש 1 בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ על הדרכים, דואר היום, 6 בספטמבר 1921
  2. ^ ממחר שוב שיירות דרך לאטרון, דבר, 7 באוקטובר 1948
  3. ^ מ. אבידן, כביש עמק רפאים - מי מכיר מי יודע?, חרות, 18 בפברואר 1960
  4. ^ נסתיימה עבודת הסלילה בכביש מוצא־ירושלים, על המשמר, 5 באוגוסט 1965
  5. ^ נחנך הכביש העוקף את אבו-גוש, דבר, 13 באוקטובר 1971
  6. ^ מיכה לימור, 4 וחצי מיליון יושקעו השנה בכביש 4 נתיבי מת"א ללוד, מעריב, 14 ביולי 1965
  7. ^ היום יפתח הכביש המהיר תל אביב - לוד, מעריב, 26 בפברואר 1970
  8. ^ גשר גנות נפתח לתנועה, דבר, 22 באוקטובר 1969
  9. ^ מ סייר, הכביש ירוץ לירושלים, מעריב, 7 באוקטובר 1977
  10. ^ פתיחת קטע כביש מס' 10 בין שער הגיא ללטרון, מעריב, 26 בינואר 1978
  11. ^ הסדרי תנועה בדרך מס' 10 קטע שער הגיא - תל אביב, מעריב, 7 ביולי 1978
  12. ^ כביש חדש - כמו בחוץ לארץ, מעריב, 29 באוגוסט 1979
  13. ^ איתי הר אור, ביהמ"ש המחוזי זיכה את כל נאשמי פרשת מקוה ישראל, באתר כלכליסט, 4 בנובמבר 2010
  14. ^ יצחק בן-חורין, נתיבי איילון - עוד 5 דקות חסכון, מעריב, 27 ביוני 1985
    מרדכי אלקן, חיבור נתיבי איילון לכביש ירושלים יצר צוואר בקבוק חדש, מעריב, 6 בנובמבר 1986
  15. ^ שירות גלובס, ‏רגע לפני הבחירות: הועלתה המהירות המותרת בכבישים, באתר גלובס, 13 בינואר 2013
  16. ^ במחנה כביש יריחו, דבר, 15 במאי 1928
  17. ^ חנוכת הכניסה לירושלים מכביש 9 על שם יצחק שמיר, באתר עיריית ירושלים, 20 באוקטובר 2014
  18. ^ הבשורה הגיעה לכביש 1: נפתח הנתיב המהיר, באתר וואלה!
  19. ^ העבודות בכביש 1: שלוש חברות מתמודדות על מחלף נוה-אילן, באתר גלובס, 20 ביוני 2012
  20. ^ שדרוג כביש 1 בקטע שער הגיא - מוצא, באתר טוג
  21. ^ מע"צ לנהגים: אל תתקרבו לכביש מס' 1 מ-2013 עד 2015, באתר גלובס
  22. ^ נחנך מחלף נווה אילן בכביש 1 מתל-אביב לירושלים, באתר ynet, 29 במאי 2015
  23. ^ 23.0 23.1 אורן דורי, סוף ל"סיבוב המוות": גשר מוצא החדש ייפתח הלילה לתנועה, באתר TheMarker‏, 30 במאי 2016
  24. ^ בשורה טובה לנהגים בדרך לירושלים, הודעת דובר משרד התחבורה, 19 בינואר 2017
  25. ^ כביש 1 החדש נפתח לתנועה מלאה. מהבוקר: שלושה נתיבי נסיעה בכביש מספר 1 החדש בשני כיווני הנסיעה, הודעת דובר משרד התחבורה, 8 ביוני 2017
  26. ^ שינוי מיקום הכניסה לנתיב המהיר – הודעת "חוצה ישראל", אתר מועצת שוהם, 25 ביולי 2021
  27. ^ דניאל שמיל, ‏באיחור של 15 שנה: ההקמה של מסילה רביעית באיילון החלה, באתר גלובס, 3 ביוני 2019
  28. ^ על פי מכרז תכנון-ביצוע 20/53, מסילה רביעית באיילון – מכרז כבישים – מקטע כביש 1 מקווה ישראל-גנות, כרך ב', חלק א' - מבוא ופרשה טכנית, באתר נתיבי ישראל
  29. ^ תכנון מחדש: נתיב 3+ יעבור לצד ימין של כביש 1 | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2022-08-16
  30. ^ נתיב 3+ על כביש 1 – בתחילת דצמבר | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2022-11-14
  31. ^ עדו בן פורת, באורך של 26 קילומטרים: "נתיב פלוס" בכביש 1 יצא לדרך, באתר ערוץ 7, ‏2022-12-02
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0