הסכם שמיים פתוחים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסכם שמים פתוחים הוא הסכם בין שתי מדינות (או יותר) בתחום התעופה האזרחית המשחרר את השוק ממכסות ומחסמי סחר. באוקטובר 1992 נחתם הסכם השמיים הפתוחים הראשון מסוגו בעולם בין ארצות הברית להולנד. בעקבות הסכם זה נחתמו הסכמים דומים עם מרבית מדינות אירופה.

עקרונות ההסכם

  • קיבולת ותדירות בלתי מוגבלת של טיסות בכל הנתיבים
  • ביטול כל המגבלות על החופש האווירי
  • הסכמי תעופה ליברלים בנוגע לטיסות שכר[דרושה הבהרה]
  • מדיניות מטען ליברלית[דרושה הבהרה]
  • ביטול מגבלות על מטבע הנוגעות למוביל אווירי[דרושה הבהרה]
  • קיום מדיניות שותפות קוד
  • התחייבות למדיניות מחירים והזמנות בלתי מפלה

הסכם השמים הפתוחים בין ישראל והאיחוד האירופי

הסכם "שמיים פתוחים" בין ישראל והאיחוד האירופי[1], ניזום בשנת 2006 לאחר פנייה של האיחוד האירופי לישראל כדי לקדם הסכם תעופה גלובאלי אחיד מול מדינות האיחוד האירופי, שיחליף שורה של הסכמי תעופה בילטראליים נפרדים בין ישראל ומדינות האיחוד, תוך התאמה לחקיקה האירופית החדשה בענייני תעופה[2]. בהסכמי תעופה בילטראליים מסכמים על שני נושאים עיקריים: מוביל נקוב – כמה חברות תורשינה לטוס מארץ א' לארץ ב', ותדירויות – כמה פעמים בשבוע חברת תעופה תוכל לטוס, הסכם "שמיים פתוחים" מבטל את ההגבלות הללו. ב-12 בספטמבר 2006, החליטה ממשלת ישראל לפעול לקידום ההסכם ולהקים צוות היגוי בין-משרדי לליווי המשא-ומתן עם האיחוד האירופי, שיפעל לגיבוש הסכם התעופה חדש תוך שנה[3]. מייד החל מסע לחצים מצד חברות התעופה הישראליות, בעיקר מצד אל על, לא לחתום על ההסכם בטענה שתהיה תחרות לא הוגנת מצד החברות האירופיות, שהחברות יקרסו ואלפי עובדים יפוטרו.

ב-5 בפברואר 2008 חתמו ישראל והנציבות האירופית על מזכר הבנות ראשון לקראת חתימה על הסכם שמיים פתוחים אחיד בין מדינות אירופה לישראל [4]. ואחר כך החל משא ומתן על פרטי ההסכם[5]. אולם שורת מחלוקות עיכבו את חתימת ההסכם, ביניהם זכויות הטיס, שיאפשרו למטוסים מישראל לאסוף נוסעים באירופה לטיסות המשך מעבר ליבשת אמריקה[6].

ב-30 ביולי 2012, ישראל והאיחוד האירופי חתמו בראשי תיבות על הסכם, לאחר משא ומתן שנמשך שלוש שנים. בעקבות לחצי חברות התעופה הישראליות הוסכם על יישום מדורג, לפי ההסכם תתווספנה מדי שנה 7 טיסות שבועיות מישראל לכל יעד באירופה, מלבד לשדות תעופה מרכזיים בעלי היקף תנועה רב, לגביהם התוספת השנתית תהיה כ-3 טיסות שבועיות מדי שנה. רק לאחר 5 שנים תוכלנה חברות אירופאיות לטוס לישראל מכל שדה תעופה באירופה (וחברות ישראליות בתוך אירופה)[7]. אך בדצמבר 2012, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא לחתום על ההסכם, לאחר מסע לחצים כבד של חברות התעופה וועדי העובדים, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה (שנערכו ב-22 בינואר 2013)[8].

רק ב-21 באפריל 2013 אישרה ממשלת ישראל את הסכם שמיים פתוחים, ברוב של 16 תומכים לעומת שלושה מתנגדים בלבד[9]. בתגובה להסכם שבתו חברות הטיסה הישראליות במשך כיומיים[10]. השביתה הסתיימה לאחר שהוסכם כי הממשלה תממן 97.5% מעלויות האבטחה של חברות התעופה (ולא 80% כפי שהתכוונה הממשלה מלכתחילה) בעלות של 500 מיליון שקל בשנה (מערך האבטחה מופעל על ידי אל על עבור כל חברות התעופה הישראליות)[11].

ההסכם הביא לכניסה של חברות לואו קוסט רבות לשוק הישראלי דוגמת ויז אייר, ריינאייר, ג'רמנווינגס, וולינג איירליינס ובלו אייר (בנוסף לחברת איזי ג'ט שנכנסה לשוק הישראלי כבר בשנת 2009 על בסיס הסכמי תעופה בילטראליים), להוזלה משמעותית של מחירי הטיסות ליעדים באירופה ולהגדלה של מספר הנוסעים ומספר היעדים[12].

ב-18 ביוני 2020 אושרר ההסכם בפרלמנט האירופי ברוב של 437 חברי פרלמנט בעד מול 102 מתנגדים ו-147 נמנעים[13]. זהו אישור קבוע וסופי שימנע פרישה עתידית של חברות האיחוד מההסכם באופן עצמאי[14].

הסכם השמים הפתוחים בין ארצות הברית והאיחוד האירופי

במרץ 2007 האיחוד האירופי אשרר הסכם שמים הפתוחים עם ארצות הברית, במטרה להרחיב את התחרות בין חברות התעופה, לגרום להורדת מחירי הטיסות ולהגדלת מספר הנוסעים. ההסכם שינה את שוק התעופה בין ארצות הברית והאיחוד האירופי באופן משמעותי, עד אז חברות התעופה האירופיות יכלו לטוס לארצות הברית רק ממדינות הבית שלהן. ההסכם אפשר לחברות תעופה מהאיחוד האירופי לטוס לארצות הברית מכל מדינה בגוש. עם זאת, על פי ההסכם לא יוכלו חברות תעופה אירופיות לבצע טיסות פנים בארצות הברית[15].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל והאיחוד האירופי חתמו בראשי תיבות על הסכם השמיים הפתוחים
  2. ^ זוהר בלומנקרנץ, שגריר האיחוד האירופי בישראל: אנו מוכנים לחתום על הסכם "שמיים פתוחים" עם ישראל, באתר הארץ, 3 בינואר 2006
  3. ^ החלטת ממשלה מספר 441 מיום 12 בספטמבר 2006
  4. ^ זוהר בלומנקרנץ, בדרך להסכם תעופה גלובלי: מזכר הבנות בין ישראל לאיחוד האירופי, באתר הארץ, 6 בפברואר 2008
  5. ^ זוהר בלומנקרנץ, החל מו"מ עם האיחוד על הסכם שמיים פתוחים, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  6. ^ זוהר בלומנקרנץ, השמיים עוד לא נפתחים: שורת מחלוקות בין ישראל לאיחוד האירופי מונעות חתימת הסכם תעופה חדש, באתר TheMarker‏, 10 באוגוסט 2009
  7. ^ ענת כהן, ‏מזכר הבנות עם האיחוד האירופי לפתיחת השמיים לתחרות, באתר גלובס, 22 במרץ 2012
  8. ^ זוהר בלומנקרנץ, אבי בר-אלי, רינה רוזנברג קנדל, נתניהו התקפל: ההסתדרות ואל על חיסלו התחרות בשוק התעופה, באתר TheMarker‏, 16 בדצמבר 2012
  9. ^ כתבי ynet, לקראת הרחבת השביתה: "שמיים פתוחים" אושר, באתר ynet, 21 באפריל 2013
  10. ^ אתר למנויים בלבד מוטי בסוק, בעקבות אישור שמים פתוחים: שביתה כללית בנתב"ג החל ממחר, באתר TheMarker‏, 21 באפריל 2013
  11. ^ לילך ויסמן, ‏הממשלה אישרה את הסכם "שמיים פתוחים"; השביתה נמשכת, באתר גלובס, 21 באפריל 2013
  12. ^ אתר למנויים בלבד גילי מלניצקי, בגלל רפורמת ה"שמיים פתוחים": שנת שיא בנתב"ג, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2017
  13. ^ אתר למנויים בלבד נעה לנדאו, האיחוד האירופי אישרר את הסכם התעופה "שמיים פתוחים" עם ישראל, באתר הארץ, 18 ביוני 2020
  14. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏השמיים נפתחו לפני 7 שנים, אולם רק כעת ההסכם קיבל אשרור סופי, באתר גלובס, 18 ביוני 2020
  15. ^ בלומברג, האיחוד האירופי אישר הסכם "שמים פתוחים" עם ארה"ב, באתר הארץ, 24 במרץ 2007


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34674263הסכם שמיים פתוחים