אילת
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: סמל העיר אילת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: אילת ומפרץ אילת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הדרום | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | אלי לנקרי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 164 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1950 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | עיר 50,000–99,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף מאי 2025 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 57,971 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - מתוכם, תושבי ישראל | 55,298 תושבי ישראל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי | 37 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +1.0% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 588 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי | 183 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 98,620 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 36 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת דרום הנגב רגילה)   אילת | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
6 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 111 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3625 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 222 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל אילת נכון לשנת 2022 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| www.eilat.muni.il | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-52,000 תושבים.
על פי האקדמיה ללשון עברית את שם העיר באנגלית כותבים כך Elat, ולא כך Eilat
בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. בשנת 1950 הוקם במקום יישוב קטן ושדה תעופה. אילת הוכרזה כעיר בשנת 1959.
העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי".[4] בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.[5][6]
מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר החמישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.
החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון ממרכז הארץ דרך נמל התעופה בן-גוריון הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת פחות משעה.
אטימולוגיה
מקור השם אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהמקור למילה "אילת", באה מהשורש העברי איל, שהוא גם השורש למילה אלה, שמשמעותה הוא האלה ארצישראלית, מין עץ ממשפחת האלתיים.[7] השערה נוספת היא ש-"אילת" למעשה באה מהמילה איל שמשמעותה כבש ממין זכר. זאת מכיוון שהאילים מוזכרים בתנ"ך פעמים רבות, בעיקר באזור הדרום.[8]
אילת במקורות
ערכים מורחבים – אילת (עיר מקראית), עקבה
במקרא
העיר נזכרת במספר מקומות בתנ"ך:
- ”וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב” (ספר דברים, פרק ב', פסוק ח')
- ”וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם” (ספר מלכים א', פרק ט', פסוק כ"ו)
- ”וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֲזַרְיָה וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ, הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו” (ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"א)
- ”בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת וארמים (וַאֲדֹמִים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק ו')
- ”אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם” (ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ז)
על פי המקרא, דוד המלך, שכבש את ארץ אדום הסמוכה, השתלט גם על אילת. על פי הזוהר באדרא זוטא על פרשת האזינו, הפסוק בתהילים מ"ח ”כי שם המלכים נועדו - ברוח קדים תשבר אניות תרשיש”, מדבר על מקום הכינוס של מלכי אדום נגד דוד המלך, שהיה באדום על שפת ים סוף, כשאילת (שנקראה אז "אילות") היא במחוז אדום.
אילת נזכרת כאחת התחנות במסע בני ישראל במדבר ביציאת מצרים. ראשיתו של היישוב בקצהו הצפוני של הים האדום, הייתה כנראה בעיר עציון גבר, ששרידיה מצויים בתחומי ירדן, קרוב אל הגבול עמה. המקום נקרא תל-אל-חלייפה. אילת הייתה עיר נמל ומסחר ומרכז נחושת. בתל-אל-חלייפה נמצאה מצודה ריבועית בגודל של כ-100 על 100 מטר מתקופת מלכי יהודה. למצודה שער מקראי בעל שני תאים מכל צד. בחלקה הצפוני של המצודה נמצא מבצר או ארמון. לדעת הארכאולוג נלסון גליק היה כאן גם מפעל התכה גדול של סיגי נחושת שהובאו מתמנע.[9] בחדר בארמון נמצא חותם עם ציור של אייל (אילת?) ועליו כתובת "ליתם". על פי הארכאולוג נחמן אביגד,[10] יש ליחס את החותם ליותם בן עוזיה מלך יהודה. על פי סוגי החרסים הרבים שנמצאו באילת כתב נלסון גליק כי אילת היא עציון גבר שהייתה המרכז של חבל גדול. אך בזמן המקרא הם מופיעים כשני מקומות, וייתכן שעם השנים התחברו או שאילת הייתה מחוז בעציון גבר. על פי החוקר ד"ר עוזי אבנר, שהיה מנהל מחוז הדרום של רשות העתיקות, ייתכן כי הפיקטוגרם של האייל סימל את חותמה של אילת[דרוש מקור].
בתקופת בית שני
המשנה[11] מציינת עיר בשם "אילת" בזמן בית המקדש השני, אך מדובר על עיר בטווח הליכה של יום אחד בלבד מירושלים, ואין זו אילת שלחוף הים האדום (יש משערים שהכוונה לבית גוברין). על פי החוקר שמואל קליין (במאמרו אסיא, ברלין תרצ"ז), המאמר בתלמוד "מעשה ברבי מאיר שהלך לאסיא לעבר שנה" (תוספתא מגילה ב') מדבר על אסיא שהיא השם הרומי של "עציון גבר". ש. קליין מסתמך על האונומסטיקון של אב הכנסייה אוסביוס שתִרגם: "עציון גבר – essia".[12]
בהלכה
לפי ההלכה אילת נחשבת כחוץ לארץ, מפני שהיא איננה בתוך גבולות ארץ ישראל המקראית. לכך השלכות ההלכתיות רבות כגון מצוות יישוב ארץ ישראל שאינה תקפה באדם המתיישב באילת או בערבה הדרומית, וכן לעניין קדושת שביעית שאין איסור בעבודת קרקע ואין בפרותיה קדושת שביעית. לעניין יום טוב שני של גלויות נחלקו האחרונים יש פוסקים[13] הסוברים שיש חיוב לעשות יום טוב שני מכיוון שהיא מוגדרת כחו"ל, ואחרים חולקים וסוברים[14] שמכיוון שבזמן בית המקדש השלוחים היו יכולים להגיע ולעדכן על קידוש החודש, לכך אילת נכללת בגדר ארץ ישראל לעניין יום טוב.
היסטוריה
בתקופת הכיבוש המוסלמי
בכתביהם של היסטוריונים ערבים מימי הביניים, מופיע הסכם בין מוחמד ליהודי אילת, ג'רבה ואדרוח' (בעבר הירדן המזרחי). במכתב ששלח להם, מאשר מוחמד כי ליהודי אילת הזכות לשמור על דתם, ומאפשר להם לשמור על השליטה בעיר בתמורה למס שנתי שישלמו לו.[15] עם זאת, העיר אילת ושאר ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא המוסלמי באמצע המאה השביעית. במהלך התקופה המוסלמית הייתה לאילת (ayla) חשיבות מסוימת, לפרקים, בתור תחנה בדרך למכה.[16]
בתקופת קום המדינה
הבריטים קיימו באילת שהייתה קרויה אז אום רשרש, תחנת משטרה.[17] דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית.[18]
בשנת 1945 נערך מסע רגלי בשליחותו של בן-גוריון, ובהובלת שמריהו גוטמן מהנקודה הדרומית של היישוב ברביבים לאום רשרש, במטרה לבחון את אפשרויות ההתיישבות בדרום הנגב והערבה, ולבחון את האפשרות לפרוץ דרך רגלית למעפילים מעיראק דרך ים סוף.[19]
ב-22 בינואר 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת "גרעיני התיישבות באילת": "יש 600 אנשים מועמדים להתיישבות לאילת: קבוצת הצופים מהכשרת עין-גב (70 איש), נוער עובד מגבת (75), "נחשולים" מקרית-ענבים (80), נוער מקבוצת שילר (50), קבוצה מנוער המושבים (50), התנועה המאוחדת, דגניה ב' (45), חיים גבתי רוצה לקחת קבוצה של 50 איש מ"השומר הצעיר", ויש כ-70 איש בודדים. רוצים לצרף מהגדנ"ע בתל אביב (150).[20]
במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי.
העיר אילת הישראלית הוקמה כיישוב קטן ב-1950. ביישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך ליישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה.
בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון, חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האוויר בשני גלים - ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.
לאחר מבצע קדש
מבצע קדש נתן לאילת תנופה והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית, הן בזכות הנמל שלה והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. בשנות ה-60 סבלו תושבי העיר מיוקר מחירים שהיו בין הגורמים לגל עזיבת תושבים בשנת 1962.[21] ב-1960 נחנף האגף הראשון במרכז רכטר שהיה למרכז האזרחי של העיר שכלל גם את בניין העירייה, כיכר אזרחית, קולנוע "אילת" ובניין משרדים "בית סולל בונה" שבלט בנוף הודות לגובהו שהתנשא לשבע קומות והיה לבניין הגבוה באילת במשך שנים רבות.
בשנת 1966 קידם ראש העיר, יוסקה לוי, תוכנית לבניית בתי זיקוק סמוך לנמל אילת, ואפילו הונחה אבן פינה למפעל על ידי פנחס ספיר, למרות התנגדות עזה של שרים אחרים בממשלה ותושבי העיר.[22][23] מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. אף על פי שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א-שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. בשנת 1968 נפתח בעיר בית החולים יוספטל שנועד לשרת מעבר לתושבי העיר גם את האוכלוסייה ביישובי הערבה ואת חיילי צה"ל בבסיסים השונים באזור. בתקופת מלחמת ההתשה הבסיס הצבאי והנמל האזרחי היו יעד למספר תקיפות של צוללים מצרים. באפריל 1969 נורו קטיושות מעקבה שבירדן על אילת, ושמונה אזרחים נפצעו. בתגובה הפגיז צה"ל מטרות בעקבה.[24]
המאה ה-21
במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני, בעיקר ממלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בסיני ומעט גם בירדן. גורמים אלו יזמו ירי קטיושות באוגוסט 2005 ופיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008 נסגרו לראשונה לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות, וכן הכביש המערבי (כביש 12) המוביל לעיר. באפריל 2010 נורתה קטיושה לעבר אילת מסיני, אך פגעה בעקבה. באוגוסט 2010 חלה תקרית נוספת בה שוגרו 5 רקטות אל עבר אילת מסיני; אחת מהקטיושות פגעה בסמוך לשדה התעופה בעיר והסבה נזק, אחת נוספת התפוצצה בשטח חקלאי הסמוך לעיר. שאר הרקטות נפלו בים או בשטחי עקבה הירדנית.
ב-18 באוגוסט 2011 אירעה בכביש 12, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, מתקפת הטרור בדרום ישראל, שבה נהרגו שמונה ישראלים.
ב-13 באוגוסט 2013 יירטה כיפת ברזל לראשונה רקטה שנורתה לאילת, לאחר שנשמעה אזעקה כפולה בעיר.[25]
ביולי 2014 במהלך מבצע "צוק איתן" נפלו שתי רקטות במרכז העיר, לא היו נפגעים אך היו מספר נפגעי חרדה ונגרם נזק לרכוש.
ב-2018 החלו העבודות על הקמת לונה פארק,[26] מערכת כבישים שתחבר בין מזרח העיר למערבה ואזור תיירות ופנאי על שטח נמל התעופה הישן במרכז העיר.[27]
בנוסף, בשנה זו, נחתם הסכם גג שבמסגרתו ייבנו 18,372 יחידות דיור חדשות בתשע שכונות חדשות, 6,930 חדרי מלון ו-146 אלף מ"ר שטחי תעסוקה, לפי ההסכם, אילת צפויה להכפיל את מספר תושביה.[28]
כמו כן הוקם פארק מים בשטח של כ-20 דונם ועלות הקמתו נאמדה בכ-60 מיליון שקל.[29][30]
בדצמבר 2020, כעשור אחרי שהותקן שדה סולארי ראשון באזור, אילת וסביבתה הצליחו לספק לעצמן את כל צריכת החשמל בשעות היום מאנרגיה ירוקה.[31]
אוכלוסייה
בשנת 2014 נרשמו בעיר כ-48,900 תושבים. הגרעין הקהילתי, כ-13% מסך תושבי העיר, מתגוררים בה מעל 20 שנה. כ-18% חיים בה בין 10 ל-20 שנים. מכאן שכ-31% מתושבי העיר מהווים את האוכלוסייה הוותיקה (10 שנים ומעלה) בעוד ש-69% מתושבי העיר נמצאים בה פחות מ-10 שנים. ילדים: בעיר ישנם מעל 13,000 ילדים ובני נוער בגילאים 18 - 0. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף מאי 2025 (אומדן), מתגוררים באילת 57,971 תושבים, מתוכם 55,298 תושבי ישראל (מקום 37 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה +1.0% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 76.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 9,915 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[32]
להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:
בעיר היו אלפי מסתננים מאפריקה שהיוו כשמינית מאוכלוסיית העיר[33] נכון להיום אוכלוסייה זו הצטמצמה בעקבות בלימת הסתננות המהגרים בגלל בניית הגדר בין ישראל למצרים ורובם היגרו למרכז המדינה, חלק גדול מהם עובדים בתיירות בעיר והם אינם נכללים בנתוני הלמ"ס.
אילת היא העיר הדרומית ביותר בישראל. כ-3.5% מתושביה הם ערבים-מוסלמים, כ-0.6% ערבים-נוצרים וכ-0.5% דרוזים.[34]
על פי דו"ח של משטרת ישראל שפורסם באוגוסט 2010, אילת מדורגת במקום הראשון בישראל בפשעי אלימות, עם 5 פגיעות לאלף תושבים. ירידה של 47% משנת 2009. נתון זה כמו נתונים סטטיסטיים רבים אחרים (כגון צריכת חשמל ומים ממוצעת לתושב) כוללים בתוכם גם את התיירים הרבים השוהים בעיר, לכן אינם מעידים בהכרח על תושבי העיר.
כלכלה
תיירות
הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר הגבוה של הלינה בעיר, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. פריצת האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000. בנוסף לכך שמחירי המלונות היו גבוהים משמעותית ממלונות בעקבה או בסיני עם רמת השירות דומה, הובילו להיעלמותה של אילת ממפת התיירות העולמית. אם בסוף שנות התשעים היו באילת כ-1.6 מיליון לינות של תיירים בשנה,[35] בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 כמויות הלינות של תיירים שלנו באילת נעה בין 400 ל-750 אלף. (ירידה של בין 55 ל-75 אחוזים) והעיר מאז מבוססת בעיקר על תיירות פנים. לאור תפוסת המלונות הנמוכה באילת בין חג סוכות לחג הפסח, בין השנים 2015 ל-2019 משרד התיירות סבסד בסכום של כ-60 אירו על כל תייר זר שנחת בשדה התעופה הבינלאומי של אילת. אך למרות זאת, המחירים הגבוהים של הלינה הובילו לכך שאחוז ניכר מהתיירים לנו דווקא בסיני ובעקבה.
בשנת 2019 נרשמו באילת כ-7 מיליון לינות בבתי המלון מתוכם כ-90% היו לינות של ישראלים.[36] בשל האקלים הנוח מתקיימות באילת תחרויות ספורט מרחבי העולם, בכך העיר מושכת אליה תיירות ספורט. כ-250,000 ספורטאים מגיעים מדי שנה לעיר במסגרת זו.
אילת היא עיר קייט ותיירות, ומוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף עם חופי הרחצה ושונית האלמוגים שבה הוקמה שמורת אלמוגים, הטיילת הסמוכה להם, פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. באילת ישנן אטרקציות שונות, בהן[37] המצפה התת-ימי, ריף הדולפינים, פארק הקרח עם משטח החלקה אולימפי (קניון אייסמול), בים יש ספינות תיור רבות וביניהם ספינות שונות הכוללות קומה תת-ימית עם קירות זכוכית המאפשרים מבט על שמורת האלמוגים.
בהרי אילת נמצא הסיום של שביל ישראל, שנגמר בבית ספר שדה אילת. החלק האחרון של המסלול הוא הר צפחות, שיורד אל בית ספר שדה אילת, ונמצא מול חוף אלמוג, ובכך משלים את המסלול של השביל.
כמו כן, פעם בשנה משנת 1987 מתקיים באילת פסטיבל ג'אז בים האדום המושך לעיר תיירים מישראל ומהעולם, ובנוסף נערכים בה פסטיבלים אחרים המהווים מוקד משיכה לתיירים, כגון התימניאדה, פסטיבלי ריקודי סלסה וריקודי זוגות אחרים, פסטיבלי ברידג' ועוד. גם כינוסים שנתיים נוספים נערכים בעיר, כנס לשכת עורכי הדין, כנס העיתונאים, כנס חברי ליכוד 'ליכודיאדה' ועוד.
באילת ישנם כ-48 בתי מלון ומספר החדרים לאורחים עומד בה על 12,000, לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהוא הקניון הרווחי בישראל, למ"ר). נכון לאוקטובר 2007, לא מתקיימת בנייה של מלונות נוספים חדשים. עתודות הקרקע היחידות המוקצות לצורך זה נמצאות סביב לגונת הרחצה (הבלתי שמישה עקב מחדלי תכנון ובניה), הממוקמת בחלקה המזרחי של העיר, בין מלון הרודס לגבול עם ירדן.
החל משנת 2001 מתקיים בעיר פסטיבל פאנג'ויה אשר מניב לעיר הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים.[38]
התוכנית אסטרטגית לשיפור התיירות בעיר
 |
פרק זה עוסק במיזם עתידי
| |
| פרק זה עוסק במיזם עתידי | |
בינואר 2019, במהלך הכנס השנתי של ועידת אילת לאדריכלים ומעצבים של מרכז הבנייה הישראלי הוצגה תוכנית לשיפור התיירות בעיר. על פי התוכנית צפוי לקום מתחם "קרולינות", המתחם שישתרע על שטח של כ-22 דונמים, צפוי להיבנות בסמוך לבית ספר שדה אילת וישמש כמעיין כפר נופש קטן בו יומו אזורי לינה בשטח לצד שטחים מוצללים, אזור עבודה ואף בריכה קטנה. חלק אחר בתוכנית מדבר על הקמת טיילת שתקרא "טיילת עין סוף" שיתחיל בחוף אלמוג וצפוי להסתיים במעבר טאבה. לצד הפרויקטים האלו צפויה המרינה באילת לעבור שיפוץ יסודי ויוקמו בה מתחם משחקים לילדים, בתי קפה ומתקן שעשועי מים. לאור העובדה ששיפוץ המרינה מקל על המעבר בין האזור של המרינה לאזור מועדון השיט והחוף של משכירי הסירות צפויה לקום "רפסודה", שתכלול מרכז הדרכה לחינוך ימי ומתחם מסעדות. בנוסף, יפותחו שבילי ההליכה בהר צפחות הסמוך לעיר ויפותח קצא"א.[39]
כפר נופש נוסף שמתוכנן לקום במסגרת הפרויקט יהיה "כפר הצוללים" שיכלול מרכז הארחה קטן, אוהלי טיפי שיאכלסו צוללים בדרכם לאתר הצלילה שבשמורת חוף האלמוגים.
הטבות מס
בתחילת שנת 1960 בוטל הפטור ממס הכנסה שניתן עד אז לתושבי אילת.[40]
החלת אזור סחר חופשי על אילת מעניקה תמריצי מס אחדים לפעילות כלכלית באילת. תמריץ עיקרי הוא פטור ממס ערך מוסף לסחורות ושירותים הנקנים באילת. לתושב אילת ניתן (החל משנת 2012) זיכוי ממס הכנסה בשיעור 10% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית שהופקה באזור אילת, בתנאי שהתגורר בעיר שנה לפחות.
תחבורה
כבישים
בימי המנדט הבריטי לא היה כביש לאילת וההגעה לאזור עקבה היה בדרך האוויר,[41] או במסילת הרכבת החיג'אזית למעאן וממנה לעקבה. בסוף שנות ה-20[42] וביתר שאת בשנות ה-30, במסגרת ההכנות למלחמה עולמית, הוחלט לסלול כביש מבאר שבע לאילת. על פי תוכנית אחת תוכנן הכביש לעבור בממשית[43] ועל פי תוכנית שנייה, דרך באר משאבים וניצנה.[44][41] באפריל 1938 התפרסם בעיתונות שכביש באר שבע-אילת באורך 257 ק"מ הושלם.[45] במאי 1946 פורסם שוב שסלילת כביש עקבה-באר שבע תסתיים השנה.[46]
לאחר הקמת מדינת ישראל עברה הדרך היחידה לאילת בכביש הנפט, כביש 227 ודרך הערבה. המעבר במעלה עקרבים היה מסוכן ביותר, אך שופר בשנת 1950 בידי חיל ההנדסה.[47] עם זאת, הנסיעה מבאר שבע לאילת בג'יפ ארכה כ-10 שעות ולמשאית לקח כ-18 שעות להגיע מתל אביב לאילת.[48]
בתחילת 1953 נחנך כביש חדש לאילת דרך ירוחם, כביש 204 ומכתש רמון. הכביש התחבר באופן זמני עם כביש הערבה המשובש ובינואר 1958 הושלם.[49][50][51] במהלך שנות ה-60 נסלל כביש 90 מסדום לחצבה והיה לדרך העיקרית לאילת.[48] בשנת 1973, נסלל קטע כביש 40 ממשאבי שדה לשדה בוקר והמעבר על כביש 204 בדרך לאילת דרך מצפה רמון התייתר. בשנות ה-80 נפרץ כביש 10 על גבול ישראל מצרים, שהיה לדרך שלישית לאילת - דרך שהייתה חסומה שנים רבות לתנועת אזרחים על ידי מערכת הביטחון.
החל משנת 2010 עברו הכבישים המובלים לאילת שיפור משמעותי כביש 90 הכולל את כביש הערבה, וכביש הבקעה עבר שיפור תשתיות אינטנסבי, הכולל הרחבה לשני נתיבים לכל כיוון ברוב המקטעים בכביש זה, וכן כולל את כביש 12, וכביש 40 שהורחבו ברוב קטעי הכביש, וכן שופרו הצמתים והתאורה לאורך כבישים אלו.
נמל אילת
נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו. מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.
הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950 ועם הקמתו, נבנה גם מגדלור אילת. ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל.
נמל אילת סובל מבעיות של חוסר כדאיות כלכלית להגיע אליו, ולמעשה כמעט כל הספינות מעדיפות לעבור בתעלת סואץ ולהגיע לנמלי אשדוד או חיפה, אך עקב צווים ממשלתיים יש חלק מהענפים (כגון הובלת כלי רכב מהמזרח הרחוק) שמחויבים להגיע לנמל אילת בלבד ולא לנמלי אשדוד וחיפה.
תעופה
מיד לאחר הקמת אילת העברית, הקים חיל האוויר את נמל התעופה אילת כדי לשמור על קשר עם שאר חלקי ישראל, במיוחד לאור המצב הרעוע של הכביש שחיבר את אילת עם יתר המדינה. בדצמבר 1950 נוסדת חברת "ארקיע", שנקראה בתחילה "אילתה", כהמשכה הישיר של "אווירון", כדי לדאוג לקשר תעופה בין אילת ותל אביב. בתחילה קיימה החברה טיסה יומית ובהמשך שתי טיסות מדי יום. בשנת 1969, הוארך המסלול של נמל התעופה אילת והחלו להגיע לעיר טיסות שכר בינלאומיות, בעיקר מסקנדינביה. מטוסים גדולים יותר ששימשו לטיסות בינלאומיות, שהגיעו לאילת נחתו בנמל התעופה עובדה. עם השנים גדל מספר המגיעים לאילת בדרך האוויר והגיע למעל מיליון בשנה. בשנת 2013 החלו העבודות להקמת שדה התעופה בסמוך לתמנע (כ-19 ק"מ צפונה מאילת) נמל התעופה רמון, הוא השני בגודלו בישראל אחרי נמל התעופה בן-גוריון, ומתוכנן לשמש לו כשדה משנה במהלך השנים הבאות. שדה התעופה הבינלאומי החדש נפתח בינואר 2019 ובזכות כך ועקב הריסת שדה התעופה בעיר אילת, מתאפשר חיבור בין אזור המלונות לאזור המגורים בעיר. בנוסף, אילת מתפתחת צפונה בזכות הסרת הגבלות טיסה ומאפשרת בנייה רוויה יותר.
חינוך
במסגרת החינוך העירונית בעיר אילת פועלים עשרה בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג, היובל, הרי אילת, יעלים, גלים, מצפה ים, עציון גבר, צאלים וים סוף. כמו כן ישנם שלושה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג (שבמסגרתו פועל גם תלמוד תורה), בית ספר ממ"ד חב"ד וכן בית ספר "אור החיים", השייך לחינוך העצמאי. מערכת החינוך באילת זכתה שלוש פעמים בפרס החינוך הארצי.[52]
במסגרת החינוך העירונית ישנם שלושה בתי ספר ממלכתיים על-יסודיים: בית ספר תיכון ע"ש מנחם בגין, אילת, בית ספר תיכון עירוני מקיף גולדווטר ובית ספר תיכון עירוני מקיף ע"ש יצחק רבין, אילת. לצידם, קיים גם בית הספר העל-יסודי "אורים" לחינוך מיוחד, ובית הספר ברנקו וייס. במסגרת החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי, בנות לומדות במסגרת אולפנת תהילת ישראל בכיתות ז'-י"ב, ובנים במסגרת חטיבת הביניים "ימין הרצוג" עד כיתה ח' ואת לימודיהם הם ממשיכים במסגרת הישיבה התיכונית הסביבתית "צביה", ישיבה בה לומדים בתנאי פנימייה גם תלמידים מיישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 פועלת באילת ישיבה גבוהה, ישיבת "איילת השחר", המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.
החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון, המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, שלוחה של מכללת לוינסקי לחינוך, שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך וסניף של האוניברסיטה הפתוחה, אשר פעילותה מצומצמת. חייל או בוגר שירות לאומי שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010 ולומד בקמפוסים אלה, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון, בתמורה לפעילות חברתית (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה).[53]
באילת פועלת ספרייה עירונית וכן מתקיימת פעילות של רשת מתנ"סים.
במשך ארבע שנים עיריית אילת סיפקה לילדי המסתננים מאפריקה לימודים במסגרת נפרדת[54][55] בעקבות עתירה משפטית שהגישו המסתננים שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניתן פסק דין,[56] שאילץ את עיריית אילת לשלב את ילדי המסתננים במערכת החינוך העירונית.[57]
לאילת שני רבנים, הרב יוסף הכט והרב משה הדאיה.
שכונות העיר
העיר אילת מחולקת ל-14 שכונות:
צפון
- הדקל
- נווה מדבר
מערב
- אורים (מערב 2)
- מצפה ים (מערב 7)
- צאלים (מערב 1/6)
מרכז
- אופיר
- האשל
- יעלים (שכונה א')
- ערבה (איזידור)
- צופית עילית
- צופית תחתית
דרום
- גנים א'
- גנים ב'
- שחמון
- רובע 2
- רובע 4
- רובע 5
- רובע 6
- רובע 7
- רובע 8
- רובע 9
- רובע 10
- רובע 11
אקלים
אילת ידועה באקלים המדברי שלה, ובכמות המשקעים הדלה: כ-22 מ"מ בשנה, מה שהופך אותה לאחת הערים הצחיחות בעולם (לשם השוואה: כמות המשקעים הממוצעת בתל אביב היא 583 מ"מ. כמות המשקעים בעיר הצחיחה ביותר בעולם, אריקה, שהיא גם עיר תאומה של אילת, היא 0.2 מ"מ).
| אקלים באילת | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 20.8 | 22.1 | 25.5 | 31.1 | 35.4 | 38.4 | 40.9 | 40.8 | 37.3 | 33 | 27.2 | 22.3 | 31.3 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 9.6 | 10.6 | 13.6 | 17.8 | 21.5 | 24.2 | 25.9 | 26.2 | 24.5 | 21 | 15.5 | 11.2 | 18.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 3.5 | 5.8 | 3.7 | 1.7 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 3.5 | 3.5 | 6 | 28.7 |
| מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי[58] | |||||||||||||
ערים תאומות
אילת מקיימת קשרים עם 14 ערים תאומות[59]:
לוס אנג'לס, ארצות הברית (מ־1959)
דרבן, דרום אפריקה (מ־1976)
אנטיב, צרפת (מ־1979)
קאמן, גרמניה (מ־1979)
קמפן, הולנד (מ־1983)
סמוליאן, בולגריה (מ־1985)
אריקה, צ'ילה (מ־1997)
שופרון, הונגריה (מ־2005)
פיישטיאני, סלובקיה (מ־2006)
יאלטה, הרפובליקה של קרים, אוקראינה (מ־2011)[60]
קרלובי וארי, צ'כיה (מ־2012)
יינצ'ואן, הרפובליקה העממית של סין (מ־2012)
פלאנגה, ליטא (מ־2017)
סורנטו, איטליה (מ־2017)
על שם חלק מהערים קרויים רחובות בעיר: רחובות לוס אנג'לס, דרבן, אנטיב, קאמן, קמפן, אריקה, שופרון ופישטאני.
לקריאה נוספת
- יוסף אבירם (עורך), אילת (הכינוס הארצי ה-18 לידיעת הארץ), החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשכ"ג
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיזמים
'1: ויקישיתוף' אינו ערך חוקי
אתר האינטרנט הרשמי של אילת
אילת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- מידע על אילת בקטלוג הספרייה הלאומית
- אילת סיטי - אתר התיירות הרשמי של העיר אילת
- מידע תיירותי למבקרים והנופשים באילת: אטרקציות, מקומות אירוח, חופים, קניות, חיי לילה ועוד.
- פרופיל אילת נכון לשנת 2022 באתר הלמ"ס
- אילת, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- אילת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע תיירותי על אילת, באתר הוטלז אילת
- זאב וילנאי, אילת, "חיל הים" י' אפריל 1949, עמ' 4.
- כרזה - אילת 1959-1965, מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
- יורם צפריר, אילת ומפרץ אילת במקורות היווניים והרומיים – מן האונומסטיקון של ארץ-ישראל, קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 192-149(הקישור אינו פעיל, 18.9.2020)
- רותם נועם, פועה ויצחק נועם בשיחה משפחתית גלויה, באתר ערב ערב באילת, 14 באפריל 2011 - עדות על אילת בשנים 1957–1968
שנה לשחרור אילת, חונכים קו תעופה לוד-אילת, יומני כרמל מרץ 1950- סרטו של נתן גרוס "הי דרומה לאילת", אילת 1954
- עשור לעיר אילת, 1959, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- צילום אווירי של אילת בדילוגי זמן (אנ') על פני 37 שנים (1984 עד 2020), באתר Google Earth
- על בראשית הקשר בין אילת וחיל הים, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
- 19635782-2// נפתחת עונת התיירות באילת, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים(הקישור אינו פעיל, 14.12.2022)
- עיר ששמה אילת, 1963, בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג
אשר שכטר, אילת 2013: יש ים, בתי מלון ותיירים - אבל אין עיר, באתר TheMarker, 23 באוגוסט 2013- משה גלעד, לאן בורחים התיירים שמגיעים לאילת בסבסוד ממשלתי, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2015
- קינן ראובני, "לעיר הזאת אין עתיד. חוץ מהמלונות אילת מתה. תקרוס תוך שנה", באתר TheMarker, 26 באוגוסט 2016
- רינה רוזנברג קנדל, המטרה של אילת: לחזור לשנות ה-90, באתר TheMarker, 21 באוגוסט 2017
צליל אברהם, האם אילת יכולה להשתנות? מתוך הפודקאסט "חיות כיס" של "כאן". 15 בינואר 2020
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף מאי 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ↑ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ↑ דברים שנשא בן-גוריון ב-1918 כפי שראו אור בכותר דוד בן-גוריון, אנחנו ושכנינו, הוצאת דבר, 1931, עמ' מה
- ↑ ועדה לקביעת שמות בנגב, ישיבה מס' 25 (עמ' 107), (ניתן לדפדף למטה ולראות גם את הפרוטוקולים הקודמים), 17.4.1950
- ↑ הוועדה הגאוגרפית ליד משרד ראש הממשלה, ישיבה מס' 4 (עמ' 280 - 286), 4.9.1949
- ↑ Grinzweig, Michael (1993). Cohen, Meir; Schiller, Eli (eds.). "From the Items of the Name Eilat". Ariel (in Hebrew). Ariel Publishing (93–94: Eilat – Human, Sea and Desert): 110.
- ↑ Eilat, הספרייה היהודית המקוונת
- ↑ אילת, הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשכ"ג
- ↑ במאמרו שם חותם יותם מאילת
- ↑ משנה, מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה ב'
- ↑ חיים בר דרומא, וזה גבול הארץ, עמוד 624 ואילך; בר דרומא חולק על הדעה אולם כותב כי "אשקלון כדרום" המוזכרת במשנה כגבול הדרומי של היישוב היהודי בבית שני היא באילת.
- ↑ אור לציון, מועדים וזמנים, חלק ג' (פרק כג תשובה יב) דעת האור לציון שיש לנהוג יום טוב שני של גלויות באילת בין להקל ובין להחמיר. וכן נראה שסובר בספר מועדים וזמנים חלק ח' (סימן רכא).
- ↑ ספר ארץ ישראל (פרק ז אות ד-ה) ובספרו עיר הקדש והמקדש חלק ג' (פרק יט אות ה-ו). וכ"כ הגרב"צ עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל חלק ח' (סימן מז) והגרי"א הרצוג בפסקים וכתבים (סימן פח) והגרצ"פ פרנק במקראי קודש על פסח חלק ב' (סימן נח אות ב). וכן פסק בשו"ת שמחת כהן (חלק אורח חיים סימן קנז). וכן העלה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק ג' (סימן כג). וכ"כ בספר ברוך שאמר הלכות יום טוב (עמוד רסח-רסט) ששמע מבעל הציץ אליעזר שכן דעת החזון איש. וכן דעת הגר"פ עפשטיין והובא בספר מועדים וזמנים שם. וכ"כ בספר ילקוט יוסף הלכות שביעית (מהדורת תשע"ה עמוד עז) בשם הגר"ע יוסף שאין צריך לחוש ולעשות ב' ימים טובים באילת
- ↑ Moshe Gil, A History of Palestine, 634-1099, Cambridge University Press, 1997, pp. 29-31
- ↑ Moshe Gil, A History of Palestine, Cambridge Univerisy Press, 1997, p. 126
- ↑ ה' ספייסר באילת, דבר, 1 באוגוסט 1932
- ↑ דוד בן-גוריון - חזונה של אילת; הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ
- ↑ אבי נבון, מסע ה-14 לאום רשרש: סיפור המסע הראשון שחצה את הנגב ברגל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 9 בינואר 2019
- ↑ גרשון ריבלין, אלחנן אורן, (עורכים), דוד בן-גוריון מן היומן מלחמת העצמאות, תש"ח-תש"ט, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, י"א שבט תש"ח, 22.1.1948, יום ה', פרק: "בעיות הביטחון וההתגוננות", (מדברי דב"ג בפגישה הישובית), עמוד 66, "גרעיני ההתיישבות לאילת"
- ↑ יאיר שטרן, מחירים לוהטים באילת, מעריב, 15 ביולי 1966
- ↑ יאיר שטרן, סלע מחלוקת באילת: בתי-זיקוק, מעריב, 23 ביוני 1966
- ↑ משרד הבריאות מתנגד להקמת בתי הזיקוק בחוף אילת מחשש לריחות, מעריב, 24 באוגוסט 1966
- ↑ ישראל 50 בעמוד על שנת 1969
- ↑ לראשונה: כיפת ברזל יירטה רקטה ששוגרה לעבר העיר אילת, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 13 באוגוסט 2013
- ↑ ההסבה המפתיעה של נמל התעופה הישן באילת | ישראל היום, באתר ישראל היום
- ↑ רונית זילברשטיין, החלו עבודות התשתית לחיבור שני חלקי העיר אילת דרך שטח שדה התעופה הישן.
- ↑ אביב גוטר, האוצר: הסכם הגג שנחתם באילת יכפיל את מספר תושביה, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2017-03-07
- ↑ מיכל רז-חיימוביץ', במקום הטקסס ראנץ' באילת: פארק מים בהשקעה של 60 מיליון שקל, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2019
- ↑ רינה רוזנברג קנדל, מגלשת המים הגבוהה במזה"ת: פארק מים ראשון יוקם באילת בעלות של 60 מיליון שקל, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2019
- ↑ אביב לביא, לראשונה, אילת וסביבתה מספקות לעצמן את כל צריכת החשמל מאנרגיית השמש, באתר זמן ישראל, 24 בדצמבר 2020
- ↑ פרופיל אילת באתר הלמ"ס
- ↑ תומר ניר, 13% מתושבי אילת מסתננים; השר שלום: סכנה לעתיד העיר, באתר סרוגים, 15 במרץ 2011
- ↑ https://www.cbs.gov.il/he/subjects/Pages/רשויות-מקומיות.aspx
- ↑ מתוך דו"ח של ארסנט & יאנג. 2006
- ↑ לינות ישראלים ותיירים ביישובים נבחרים, באתר משרד התיירות, 30 בדצמבר 2019
- ↑ עזרא ארבלי, איך אתם אוהבים את האטרקציות שלכם?, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 30 באפריל 2009
- ↑ מורן רגב, מסיבות פאנג'ויה: הכנסות של מיליונים לאילת, באתר ynet, 2 במאי 2015
- ↑ הילה שמר, אילת רוצה להמציא את עצמה מחדש: שינוי מהפכני בכל החופים, באתר Xnet
- ↑ ישראל 50 בעמוד על שנת 1960
- ^ 41.0 41.1 בפאת נגב, דבר, 17 בפברואר 1936
- ↑ כביש מחיפה לים סוף?, דבר, 3 ביוני 1929
- ↑ כביש באר שבע אילת, דואר היום, 5 באוגוסט 1934
- ↑ כביש מעזה לאילת, דבר, 15 באפריל 1934
כביש עזה עקבה, דואר היום, 15 באפריל 1934 - ↑ כביש אילת באר שבע, דבר, 8 באפריל 1938
כביש באר שבע עקבה, הצופה, 10 באפריל 1938 - ↑ עזה באר שבע עקבה, הצופה, 28 במאי 1946
- ↑ ממעלה העקרבים עד עמק השידים, הצופה, 9 במרץ 1951
- ^ 48.0 48.1 יאיר שטרן, קצרה הדרך לאילת, מעריב, 22 בספטמבר 1967
- ↑ סלילת כביש חדש לאילת דרך מעלה העצמאות, יומני כרמל פברואר 1954
- ↑ משיח אבידן, כביש אילת מקשר שני אוקיינוסים, חרות, 24 בינואר 1958
- ↑ כביש חדש באר שבע - אילת, ארכיון שפילברג, סרטי גבע, 1958 (התחלה 4:57)
- ↑ אילת זוכה בפעם השלישית בפרס החינוך הארצי. באתר עיריית אילת, 13במרץ 2019
- ↑ הקרן לעידוד השכלה גבוהה בפריפריה, אתר הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים
- ↑ ריאיון עם מנהל בית הספר "נוף אילות", ערב ערב באילת, גיליון 2492, 7 באפריל 2011
- ↑ עזרא ארבלי, ישלבו ילדי מסתננים בבתיה"ס? נשבית אותם(הקישור אינו פעיל, 18.9.2020), באתר ynet, 26 בינואר 2012
- ↑ [1]
- ↑ טלילה נשר, ביהמ"ש חייב את בתי הספר באילת לקבל ילדי זרים, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2012
- ↑ השירות המטאורולוגי הישראלי
- ↑ ערים תאומות, באתר www.eilat.muni.il (ארכיון)
- ↑ הריבונות בחצי האי קרים שנויה במחלוקת
| ראשי עיריית אילת | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
 | ||
|---|---|---|
| נפות | נפת אשקלון • נפת באר שבע |  |
| ערים | אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות | |
| מועצות מקומיות | חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקייה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה בנגב • שגב שלום • תל שבע | |
| מועצות אזוריות | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
| מועצה מקומית תעשייתית | נאות חובב | |
| מועצות אזוריות שבוטלו | אבו בסמה | |
| יישובים לשעבר | כרמון • נוה יאיר • אשלים | |
| יישובים עתידיים | דניאל • דרור • נווה תמרים • כסיף • עבדה • מעלה אהרן • שפיר | |
.jpg){kind=link}
_airliner_in_Eilat_airport.JPG){kind=link}
אילת36541641Q134762