ממשלת ישראל העשרים ושבע
ממשלת ישראל ה-27 בראשות בנימין נתניהו בבית הנשיא עזר ויצמן. יושבים משמאל לימין: עזר ויצמן ובנימין נתניהו. עומדים משמאל לימין: לימור לבנת, יצחק מרדכי, יעקב נאמן, אביגדור קהלני, זבולון המר, דוד לוי, דן מרידור, זאב בנימין בגין, אליהו ישי, משה קצב, יצחק לוי, רפאל איתן, נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, צחי הנגבי, יולי אדלשטיין ודני נווה מזכיר הממשלה | |
מידע כללי | |
---|---|
18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999 (3 שנים) | |
ראש ממשלה | בנימין נתניהו |
מפלגה שולטת | הליכוד-גשר-צומת |
סיעות הקבינט | הליכוד-גשר-צומת, מפלגת ש"ס, מפד"ל, ישראל בעלייה, הדרך השלישית |
מספר שרים | 25 |
הקבינט הקודם | ממשלת ישראל העשרים ושש |
הקבינט הבא | ממשלת ישראל העשרים ושמונה |
ממשלת ישראל העשרים ושבע בראשות בנימין נתניהו הושבעה ב-18 ביוני 1996, וסיימה כהונתה ב-6 ביולי 1999.
תוצאות הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה
רשימה | ראש הרשימה | מנדטים | מספר קולות | אחוז מהקולות | הערות |
---|---|---|---|---|---|
העבודה | שמעון פרס | 34 | 818,741 | 27.5% |
|
הליכוד-גשר-צומת | בנימין נתניהו | 32 | 767,401 | 25.8% |
|
ש"ס | אריה דרעי | 10 | 259,796 | 8.7% | |
מפד"ל | זבולון המר | 9 | 240,271 | 8.1% |
|
מרצ | יוסי שריד | 9 | 226,275 | 7.5% |
|
ישראל בעליה | נתן שרנסקי | 7 | 174,994 | 5.8% |
|
חד"ש-בל"ד | 5 | 129,455 | 4.4% | ||
יהדות התורה | 4 | 98,657 | 3.3% |
| |
הדרך השלישית | אביגדור קהלני | 4 | 96,474 | 3.2% |
|
מד"ע-רע"ם | עבד אל-והאב דראושה | 4 | 89,514 | 3.0% | |
מולדת | רחבעם זאבי | 2 | 72,002 | 2.4% |
מועמד | מספר קולות | אחוז מהקולות |
---|---|---|
בנימין נתניהו | 1,501,023 | 50.5% |
שמעון פרס | 1,471,566 | 49.5% |
הקמת הממשלה
נתניהו ביקש שלא לכלול בממשלתו את אריאל שרון. אולם דוד לוי התייצב לצד של שרון ודרש להעניק לו תיק ביצועי בכיר. עקב התעקשותו של לוי נאלץ נתניהו למנות את שרון לשר התשתיות הלאומיות, תפקיד שכלל אוסף סמכויות ממשרדים שונים, ונוצר אד הוק לפתרון התסבוכת לאחר שכבר הורכבה הממשלה. לימים יצפה לוי להכרת תודה מצידו של שרון בעת שזה ירכיב את ממשלתו שלו, אך לשווא.
ציוני דרך ומדיניות
בתחום הביטחוני זכורה ממשלתו הצרה של נתניהו בשל צמצום הטרור, וכן בשל אירועי מנהרת הכותל וניסיון ההתנקשות הכושל באיש החמאס בירדן, חאלד משעל, ניסיון שגרר את שחרורו מכלאו של אחמד יאסין על פי דרישתו של המלך חוסיין, על מנת לשמר את הסכם השלום עם ירדן. ב-4 בפברואר 1997 התרחש אסון המסוקים בו נהרגו 73 חיילי צה"ל שהיו בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. האסון גימד את הצלחתו היחסית של צה"ל בסוף שנות ה-90 לצמצם את מספר הנפגעים בלבנון על ידי מיגון מוגבר במוצבים, והביא להקמת תנועת ארבע אמהות ולהעלאת התמיכה הציבורית בנסיגה מרצועת הביטחון, לה התנגד נתניהו. אסון השייטת שאירע ב-5 בספטמבר 1997 הגביר אף הוא את הביקורת הציבורית על השהייה של צה"ל בלבנון.
אירועים מרכזיים
- פתיחת מנהרות הכותל ב-24 בספטמבר 1996 באישור בנימין נתניהו, בעקבות הפתיחה החל גל של התפרעויות פלסטינים, בהשתתפות המשטרה הפלסטינית[דרוש מקור], שגרמו לעשרות הרוגים, ביניהם 17 חיילי צה"ל. המהומות שימשו מודל לצה"ל בהיערכותו לקראת אפשרות של עימות עתידי נוסף עם הפלסטינים, והלחימה בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה נוהלה על פי הלקחים שהופקו מהן.
- הסכם חברון - הסכם שחתמה ישראל עם הרשות הפלסטינית ב-15 בינואר 1997 (ז' בשבט תשנ"ז), בעניין העברת השליטה הביטחונית בחלקים מהעיר חברון לידי הרשות, ואושר למחרת בכנסת, ברוב של 87 בעד, 17 נגד ונמנע אחד.
- פרשת בר-און חברון - האשמה שחשפה כתבת הערוץ הראשון איילה חסון, ולפיה רוני בר-און (לימים חבר כנסת ושר האוצר) מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לכך שש"ס תצביע בעד הסכם חברון בממשלה. לפי הנטען, היועץ בר-און היה אמור להביא לסיום הפרשיות המשפטיות בהן היה מסובך מנהיג ש"ס אריה דרעי. בעקבות גל הביקורת על מינויו - עוד לפני פרסום הפרשה על ידי חסון - התפטר בר-און מהתפקיד, ימים ספורים לאחר שמונה אליו. בפרשה נחקרו ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, חבר הכנסת דרעי, מנכ"ל משרד רה"מ אביגדור ליברמן ורבים נוספים, אך היא הסתיימה לבסוף ללא הגשת כתבי אישום.
- מזכר וואי - הסכם שחתמה ישראל בוושינגטון עם הרשות הפלסטינית ב-23 באוקטובר 1998, ואושר בכנסת ב-17 בנובמבר 1998, כ"ח בחשוון תשנ"ט ברוב של 75 בעד, 19 נגד ותשעה נמנעים. על פי ההסכם התחייבה ישראל להעביר לידי הפלסטינים 13% נוספים משטחי יהודה ושומרון, ובתמורה התחייבו הפלסטינים להסכמות ביטחוניות שונות, הפסקת הטרור וההסתה, ומחיקת הסעיף באמנה הפלסטינית שקרא להשמדת ישראל.
מדיניות כלכלית
נתניהו, הדוגל באסכולת שוק חופשי, העלה על נס את ערכי "הכלכלה החופשית" ואת ההפרטה. לראייתו של נתניהו, לממשלתו הראשונה היו מספר הישגים כלכליים:
- הורדת האינפלציה מתחום 15-17 אחוזים לתחום 3-4 אחוזים.
- הפחתת הגרעון התקציבי
- ליברליזציה במטבע החוץ, כולל ביטול "רצועת האלכסון" (על רקע מהלך זה התפטר דן מרידור מתפקידו כשר האוצר)
- ביצוע הפרטה של גופים ממשלתיים שונים, כולל הפרטת בזק
- פתיחת שוק התקשורת לתחרות - הוספת מפעיל סלולרי שלישי, תחילת שירותיה של "חברת הטלוויזיה בלוויין "Yes" והוספת חברות לשוק שיחות הטלפון הבינלאומיות.
בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, כיהנו שלושה שרי אוצר; כל אחד למשך פרק זמן של כשנה.
הממשלה השקיעה יותר מקודמותיה בהתנחלויות, בתקציבי הדתות וברווחה. היו ניסיונות לעשות הפרטות בחברות הממשלתיות, שנחלו הצלחה חלקית. משרד האוצר ניהל מדיניות של ריסון תקציבי ובנק ישראל ניהל מדיניות של ריבית גבוהה.
מדיניות ה"ניוד המנוהל" של השקל הופחתה על ידי הרחבת רצועת האלכסון, ששיפרה את חופשיות המסחר בו. מחלוקת על רקע זה הובילה לפרישת שר האוצר דן מרידור, שהתנגד למהלך. בתקופת נתניהו פחתו האינפלציה והגירעון הממשלתי של ישראל, אך האבטלה גדלה.
התפוררות הקואליציה
כבר באביב 1998 הממשלה החלה להתערער, כאשר היחסים הרעועים בין דוד לוי מנהיג גשר ורה"מ נתניהו הביאו לפרישת גשר מהממשלה והסיעה המשותפת. זאב בנימין בגין פרש יחד עם חברים נוספים מהליכוד והקים את חרות - התנועה הלאומית, ואילו יריביו של נתניהו בליכוד, יצחק מרדכי אותו פיטר מתפקידו כשר הביטחון, ודן מרידור שהתפטר קודם לכן מתפקידו כשר האוצר, פרשו והקימו את מפלגת המרכז, יחד עם ראש עיריית תל אביב לשעבר מטעם הליכוד רוני מילוא, והרמטכ"ל שהשתחרר זה עתה מצה"ל אמנון ליפקין-שחק.
למרות מצבה הקשה של הקואליציה, ניסה נתניהו להעביר את תקציב המדינה לשנת 1999 בכנסת, אך כשל לאחר שש"ס ויהדות התורה סירבו לתמוך בו ללא מילוי דרישות כספיות שנתפסו בעיניו כמופלגות, ישראל בעלייה סירבה בגלל טענותיה להפרת הבטחותיו של נתניהו למנהיג המפלגה נתן שרנסקי, מולדת הסכימה בתנאי שנתניהו יקרע את הסכם חברון מעל בימת הכנסת ויבטל את הסכמי אוסלו, ואילו הדרך השלישית הייתה מצויה בשלבי התפוררות.
כאשר הסתבר כי המפד"ל היא הסיעה היחידה מלבד הליכוד המוכנה לתמוך בתקציב, וישנם פחות מ-40 ח"כים המוכנים להצביע בעדו, החליט נתניהו כי אין טעם להמשיך במאמצים, והסכים לפזר את הכנסת.
סיעות הקואליציה
סיעה | מנדטים | משרדי השרים | משרדי סגני השרים | תחילת חברות בממשלה | סיום חברות | הערות |
---|---|---|---|---|---|---|
הליכוד-גשר-צומת | 32 | משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד המדע, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לענייני דתות, משרד החוץ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התיירות, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד התשתיות הלאומיות, משרד התקשורת, שר בלי תיק |
משרד האוצר, משרד הביטחון, משרד החינוך, התרבות והספורט, משרד ראש הממשלה |
18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | גשר פרשה מהסיעה ומהקואליציה ב-23 בפברואר 1999 |
ש"ס | 10 | משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים, המשרד לענייני דתות |
משרד הבריאות, המשרד לענייני דתות |
18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | |
המפד"ל | 9 | משרד החינוך, התרבות והספורט, המשרד לענייני דתות, משרד האנרגיה והתשתית, משרד התחבורה |
משרד ראש הממשלה, המשרד לענייני דתות |
18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | |
ישראל בעלייה | 7 | משרד התעשייה והמסחר, המשרד לקליטת עלייה | 18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | ||
יהדות התורה | 4 | משרד השיכון | 18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 | ||
הדרך השלישית | 4 | המשרד לביטחון פנים | 18 ביוני 1996 | 6 ביולי 1999 |
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
66 לפני פרישת חברי גשר מהממשלה (23.2.1999 עד סיום הכהונה)
הרכב הממשלה
הממשלה מנתה 18 שרים, אך במהלך כהונתה בגלל חילופי אישים כיהנו בו בסה"כ 25 אישים כשרים, מתוכם 7 כיהנו בעבר בממשלה (דוד לוי, המר, רפאל איתן, קצב, מרידור, ארנס, שרון) ו-18 שרים כיהנו לראשונה כשרים בממשלה זו (נתניהו, קהלני, ישי, נאמן, סויסה, בני בגין, מצא, אדלשטיין, יצחק לוי, מרדכי, לבנת, שטרית, מיכאל איתן, שרנסקי, שלום, הנגבי, יהלום, עמור)
סגני השרים
חילופי שרים וסגני שרים
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר משרד הממשלה
ממשלת ישראל העשרים ושבע באתר הכנסת
הקודם: ממשלת ישראל העשרים ושש 1996-1995 |
ממשלת ישראל העשרים ושבע 18 ביוני 1996 - 6 ביוני 1999 |
הבא: ממשלת ישראל העשרים ושמונה 2001-1999 |
24422956ממשלת ישראל העשרים ושבע