תום שגב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תום שגב
Tom Segev (2011).jpg
לידה 1 במרץ 1945 (גיל: 79)
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חוקר תולדות מדינת ישראל

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

ביוגרפיה

שגב נולד ב-1945 בירושלים וגדל ברחוב הנביאים. הוריו, ילידי גרמניה, בוגרי בית הספר "באוהאוס" בדסאו, נרדפו עם עליית הנאצים לשלטון בשל היותם קומוניסטים, ועלו לארץ ישראל ב-1935. אביו, היינץ שוורין, היה אדריכל שבישראל התפרנס כיצרן צעצועים, ואמו, ריקרדה שוורין, הייתה צלמת ידועה בירושלים. ב-1948, בזמן מלחמת העצמאות, כששגב היה בן שלוש, נהרג אביו,[1] ואמם היא שגידלה אותו ואת אחותו הגדולה, יוטה. אמם למדה רק עברית בסיסית.[2] שפתו הראשונה הייתה גרמנית ואילו עברית למד רק בגיל שלוש. את לימודי התיכון עשה בתיכון ליד האוניברסיטה.

לשגב תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת בוסטון. שימש מרצה אורח באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת נורת'איסטרן (בה העביר קורס על תולדות השואה).

תום שגב ביריד הספרים בלייפציג, 2005

קודם לתחילת עבודתו בעיתון "הארץ" ב-1979, כתב שגב בעיתון "על המשמר", ערך והגיש את "היום הזה" ב"קול ישראל" והיה כתב "מעריב" בבון. כמו כן שימש ראש לשכת ראש העיר טדי קולק בירושלים. בין השנים 1983-1987 ערך יחד עם נחום ברנע את השבועון "כותרת ראשית".

ספריו, העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל והשואה (יצאו לאור בהוצאת כתר ובהוצאת דומינו) הפכו ברובם לרבי-מכר ופורסמו בארבע-עשרה שפות.

שגב נחשב בעיני רבים כאיש קבוצת ההיסטוריונים החדשים וכפוסט ציוני. עם זאת, על פי תפיסתו הפוסט ציונות איננה אידאולוגיה אלא מצב שבו האידאולוגיה הציונית הגשימה את עצמה, ובמדינת ישראל "אנשים מואסים באידאולוגיה ובקולקטיב ורוצים לחיות את חייהם שלהם כאינדיווידואלים".[3] מנגד, שגב ביטא פעמים רבות את הסכמתו - לעיתים נלהבת - לשיוך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים. הטור השבועי של שגב במוסף השבועי של הארץ כתוב במסורת ה"היסטוריה החדשה", והוא אכן עוסק באופן שיטתי וכמעט בלעדי באלמנטים בעייתיים בהיסטוריה הציונית.

שגב הנחה את התוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת. הוא אב לבן מאומץ מאתיופיה.[4]

ביקורת

לצד שבחים רבים בישראל ובחו"ל, ספג שגב התקפות רבות מצד גורמים שונים בזירה האקדמית. ההתקפה העזה ביותר על שגב הייתה במאמרם של הפרופסורים יהודה באואר וטוביה פרילינג "לא תום ולא שגב",[5] שנכתב כתגובה לספרו "המיליון השביעי: הישראלים והשואה". טענות דומות הועלו על ידי פרופ' יהושע פורת לגבי הספר "ימי הכלניות"[6] כמו גם ההיסטוריון שלמה אהרונסון[7]. הניו יורק טיימס, לעומת זאת, כלל את הספר בין עשרת ספרי השנה של 2002.

ספריו בעברית ובאנגלית

  • 1949 - הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו-כתר, תל אביב, 1984
  • Soldiers of Evil: The Commandants of the Nazi Concentration Camps, 1988 (מסת"ב 0-07-056058-7)
  • חיילי הרשע – מפקדי מחנות הריכוז, הוצאת דומינו, ירושלים, 1989; 2001
  • המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הוצאת כתר, תל אביב, 1991[8]
  • ימי הכלניות – ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, תל אביב, 1999[9]
    • One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate, 2000 (מסת"ב 0-316-64859-0)
  • הציונים החדשים (בסדרה: הישראלים, בעריכת גדעון סאמט), הוצאת כתר, תל אביב, 2001[10]
    • Elvis in Jerusalem: Post-Zionism and the Americanization of Israel, 2003 (מסת"ב 0-8050-7288-8)
  • 1967 – והארץ שינתה את פניה, הוצאת כתר, תל אביב, 2005
    • 1967: Israel, the War and the Year That Transformed the Middle East, Metropolitan Books, 2006
  • ויזנטל – הביוגרפיה; הוצאת כתר, תל אביב, 2010[11]
  • מדינה בכל מחיר - סיפור חייו של דוד בן-גוריון, הוצאת כתר, 2018.
  • קישורים חיצוניים

    הערות שוליים

    1. ^ חלק ראשון מראיון עם תום שגב.
    2. ^ לימים יכתוב שגב: "הנה פרדוקס ישראלי, מפתח להבנת הספקנות המייחדת את יחסם של ישראלים כה רבים אל המדינה: קשה להם להשתחרר מהתחושה שבבואם לחיות בישראל - החמיצו משהו. בין היקים הייתה התחושה הזאת מרכיב עיקרי בין מרכיבי זהותם" (תום שגב, אני וכל היהודים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005).
    3. ^ נרי ליבנה, עלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001.
    4. ^ "היו ימים" עם ראובן מרחב, ערוץ הכנסת, 26 בפברואר 2009.
    5. ^ יהודה באואר וטוביה פרילינג, 'לא תום ולא שגב: שליחות יואל ברנד ו"המיליון השביעי"', עתון 77 160–161 (מאי–יוני 1993, תשנ"ג), 24–28.
    6. ^ יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב 2000.
    7. ^ http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/10/21.pdf
    8. ^ ביקורת: טוביה פרילינג, המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 367-317
    9. ^ ביקורת: יהושע פורת, ‏המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, 2000, עמ' 166-158 ; בני מוריס, ‏הזמן האדום, ישראל אביב תשס"ב, עמ' 148-143
    10. ^ ביקורת: גדי טאוב, האם העבר היהודי הוא העתיד האמריקני?, אופקים חדשים 20, 2005
    11. ^ ביקורת: יצחק לאור, עוד איש גדול מבוצ'אץ', באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010
    Logo hamichlol 3.png
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0