היועץ המשפטי לממשלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היועצת המשפטית לממשלה
איוש נוכחי גלי בהרב-מיארה
תאריך כניסה לתפקיד 7 בפברואר 2022
דרכי מינוי מינוי הממשלה
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
מושב המשרה ירושלים
משך כהונה קצוב 6 שנים
ייסוד המשרה 1948
איוש ראשון יעקב שמשון שפירא
ישראל
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל
חוקה ונשיאות
מנהל
חקיקה
בחירות
מפלגות פוליטיות
מערכת המשפט
חלוקה מנהלית
יחסי החוץ

היועץ המשפטי לממשלה[1] הוא עובד מדינה, העומד בראש מערכת אכיפת החוק בישראל. הוא עומד בראש התביעה הכללית, משמש היועץ המשפטי של הרשות המבצעת ומייצג אותה בערכאות[2]. על פי פסיקת בג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת[3][4]. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי בשיטת המשפט הישראלית[5][6]. על אף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נקבעו בחוקים עקיפים, בדוחות של ועדות ציבוריות ובפסיקת בית המשפט העליון. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת שש שנים. החל מ-7 בפברואר 2022 מכהנת בתפקיד גלי בהרב-מיארה, והיא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד.

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה[7].

תולדות התפקיד

בימי המנדט הבריטי כיהן בקבינט הקטן של הנציב העליון Attorney General (אנ') שהופקד על ניהול התביעה הפלילית ומתן ייעוץ משפטי לנציב העליון ולמחלקות הממשל, בהתאם לדגם הבריטי. תפקיד זה היה כפוף לנציב העליון כשאר פקידי הקבינט הקטן[8]. ככל הנראה, המונח Attorney General תורגם לעברית כ"יועץ משפטי לממשלה" מפני שהראשון לכהן בתפקיד תחת שלטון המנדט היה נורמן בנטוויץ', שכיהן קודם לכן כיועץ משפטי לממשל הצבאי הבריטי.

לקראת הקמת מדינת ישראל הוטל על חיים כהן ושבתאי רוזן להכין תוכנית למערכת המשפט של המדינה. אולם פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה מיד לאחר הקמת המדינה, וקבעה את העברת סמכויות הנציב העליון לידי הממשלה, לא התייחסה לסמכויות שהיו בידי ה-Attorney General[9]. השמטה זאת הביאה במשך השנים לאי בהירות בחלוקת הסמכויות בין שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה[10].

על פי תוכניתם של כהן ורוזן, סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מטעם המנדט הבריטי יעברו לידי שר המשפטים, תחתיו יכהן מנהל כללי. בנוסף יתנהל המשפט הציבורי על ידי שני בעלי תפקידים: ”שני במעלה יהיה היועץ המשפטי, אשר ינהל את מחלקת החוק”, מחלקה אשר תעסוק בענייני חקיקה, משפט חוקתי ומנהלי, ו”השלישי במעלה יהיה התובע הכללי, אשר ינהל את התביעה הכללית”, תפקיד אותו ממלאת כיום פרקליטות המדינה[11].

בדצמבר 1948, במסמך שנמצא בארכיון המדינה בשנת 2024, תיאר שר המשפטים את סמכות חוות הדעת של היועץ:

"היועץ המשפטי הינו יועצה הראשי של הממשלה בענייני משפט וחוק, הן האזרחיים והן הפליליים והן הפומביים, והוא גם נציגה הראשי של המדינה בבית המשפט בכל המשפטים אשר הממשלה היא צד בהם או מעוניינת בהם. לפיכך, גם מכרעת חוות דעתו של היועץ המשפטי בענייני משפט וסמכויות הממשלה וכל משרדי הממשלה ומחלקותיה חייבים להקפיד ולנהוג לפי חוות דעת כאלה"

[12].

בנובמבר 1948, בתזכיר שנוסח במשרד המשפטים על תפקיד היועץ המשפטי, נכתב ש”תפקידו הקונסטיטוציוני העיקרי של היועץ המשפטי הוא להבטיח שכל פעולותיה של הממשלה תהיינה חוקיות בתכלית”[13]. בשנת 1950 תוארה מחלקת הייעוץ, שפעלה תחת היועץ המשפטי, בשנתון הממשלה: ”עליה לבדוק פעולותיהם של מוסדות הממשלה, אם הן בשורת הדין”. בשנתון הממשלה של שנת 1984 נכתב: ”...המחלקה גם יוזמת פניות לגופי הממשלה השונים במגמה לשמור על שלטון החוק והעמקתו”[14].

ועדת אגרנט

ערך מורחב – ועדת אגרנט (היועץ המשפטי לממשלה)

אי הבהירות ביחס לסמכויות היועץ צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר המשפטים דב יוסף בשנת 1962. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את אליעזר לבנה, עיתונאי עם זיקה למפא"י, בהאשמה הקשורה בקריה למחקר גרעיני בדימונה. האוזנר סירב לבקשה בנימוק שלא נמצא לה בסיס עובדתי, והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדת משפטנים בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט שתכריע בסוגיה ומאוחר יותר אימצה את מסקנותיה[15].

ועדת אגרנט קיבלה את עמדתו של האוזנר, שהחלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטיה פוליטית[16]. קביעה זו התקבלה במשפט הישראלי. עם זאת קבעה הוועדה כי על היועץ המשפטי להתייעץ מעת לעת עם שר המשפטים ולמסור לו דין וחשבון על פעולותיו, וכן להתייעץ עמו או עם הממשלה בקשר למקרים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית[17]. עוד נקבע כי בסמכותו של שר המשפטים ליטול לעצמו את סמכויות העונשין העיקריות של היועץ המשפטי לממשלה, (אלו אשר הוענקו בראשונה לשר המשפטים)[18].

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, אמרה הוועדה:

אם אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של ׳היועץ המשפטי לממשלה׳, ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה שלה.

נוכל להיעזר, לשם הבהרת השקפתנו זו, באחת הדוגמאות המובאות בתזכיר של שר המשפטים: היועץ המשפטי יכול לייעץ לממשלה כי לפי פירושם של החוק והפסיקה יש לממשלה סיכויים טובים להצליח במשפט נגד פלוני, ולכן עצתו היא ללכת למשפט ולא להתפשר. ואילו הממשלה רשאית להחליט בניגוד לדעתו ללכת לפשרה במקרה הנדון.

אנו מסכימים כי בדוגמה זו רשאית הממשלה שלא לנהוג לפי עצת היועץ המשפטי ״וללכת לפשרה״, אך זאת רק לאחר שהביאה בחשבון כי חוות דעתו משקפת את המצב המשפטי כל עוד לא אמר בית המשפט את דברו.

— דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ח-ט. בתוך ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421

במקום שבו קיימים חילוקי דעות, בין היועץ המשפטי לממשלה לבין שר המשפטים, או בינו לבין הממשלה, חייב הוא להחליט כיצד לנהוג במקרה הקונקרטי כפי שמכתיבים לו הבנתו ומצפונו.

עם השנים, היועצים המשפטיים לממשלה, החל מיצחק זמיר במאמר שפרסם בעקבות פרשת קו 300[19] פירשו את מסקנות הוועדה כקובעות שהממשלה כפופה לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות כך הם סברו גם שהיועץ המשפטי לממשלה רשאי להימנע מלייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה או השר הממונה, ואף להציג עמדה מנוגדת לזו של הממשלה, בשם הממשלה עצמה. גישה זו התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון[20][21].

על פרשנות זו של הדוח נמתחה ביקורת מצידם של משפטנים ובהם המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) חיים כהן[22], פרופ' רות גביזון[23] וד"ר איתן לבונטין[24].

פרשת בר-און חברון

ערך מורחב – פרשת בר-און חברון

ב-10 בינואר 1997 מינתה ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, את עורך-דין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. המינוי ספג ביקורת ציבורית, משום שבר-און היה חבר במרכז הליכוד[25] ושר המשפטים, צחי הנגבי, היה מתמחה במשרדו של בר-און[26].

יום לאחר מינויו של בר-און לתפקיד עתר חה"כ אופיר פינס-פז ממפלגת העבודה לבג"ץ נגד המינוי[27]. למחרת הודיע בר-און על התפטרותו מהתפקיד[26].

העיתונאי מרדכי גילת טען כי ראש הממשלה ושר המשפטים החליטו למנות את בר און לתפקיד בעקבות לחץ של חלק מחברי הקואליציה שעמד נגדם חשד בפלילים והיו סבורים כי בר און יסייע להם בענייניהם המשפטיים[28].

ועדת שמגר

ב-13 בפברואר 1997, בעקבות פרשת בר-און חברון, מינה שר המשפטים, צחי הנגבי, ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר נתבקשה לבחון את אמות המידה הנדרשות בעניין כשירותו של מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, את דרך מינויו, את דרך הצגת שמות המועמדים ואת משך כהונתו. הוועדה הוסמכה להמליץ את המלצותיה גם בכל סוגיה אחרת הקשורה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה[29].

ועדת שמגר מנתה חמישה תפקידים של היועץ המשפטי לממשלה[30]:

  1. ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה)
  2. ייצוג רשויות המדינה בבתי המשפט, כולל בבית המשפט הגבוה לצדק.
  3. ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  4. ייעוץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט.
  5. ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

הוועדה המליצה כי תואר משרתו של היועץ המשפטי לממשלה ישונה ל"היועץ המשפטי הראשי", בהתאם לאחריותו על שמירת שלטון החוק בכל רשויות השלטון, ולא רק בממשלה. ביחס לייצוג בבית המשפט במקרה של מחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה לבין רשות שלטונית, היא הפרידה בין מקרה הלוקה באי חוקיות ברורה וגלויה לבין מקרה שבו אפשר לפרש את המקרה בדרכים שונות. לדעת הוועדה, אם המקרה נתון לפרשנויות, יהיה ניתן להציג בפני בית המשפט את הפרשנויות שונות. לפי הוועדה במקרים שבהם אין מדובר באי חוקיות ברורה וגלויה מן הנכון שהרשות הממלכתית החולקת על דעתו תהיה מיוצגת בנפרד על ידי משפטן משירות הציבור או מן המגזר הפרטי. הוועדה כתבה כי עקרון החוקיות והסדר הטוב מחייבים כי מקרים של ייצוג נפרד יהיו נדירים, כדי שלא ייפגעו הוודאות המשפטית[דרושה הבהרה] ואמון הציבור ביועץ המשפטי לממשלה.

בית המשפט העליון קבע כי "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת"[31].

במקרים חריגים[32], אושר ייצוג נפרד בבית המשפט במקרים של מחלוקת[33][34].

הנחיות היועץ

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה[35], שגיבושן החל בעת שמאיר שמגר כיהן בתפקיד זה בשלהי שנות ה-60, עוסקות במגוון נושאים הקשורים בפעולה השוטפת של הממשלה ומשרדיה:

ההנחיות עודכנו על ידי היועצים המשפטיים שבאו לאחר שמגר, ובשנת 2003, בעת שאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה, עברו עדכון מקיף.

דיון ציבורי במאפייני התפקיד

נוכח היותו גוף בעל השפעה לא מבוטלת והיעדר הכרעה לגבי מהות תפקידו בחקיקה, מבנה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היה מושא לדיון ציבורי.

פיצול התפקיד

על פי הגדרתו כפשוטה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". מתוך חמשת התפקידים שהוגדרו לעיל, ניתן לציין את שלושת התפקידים הבאים כהולמים הגדרה זאת:

  • מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  • מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה.
  • מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט.

תפקיד נוסף שצוין, ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה), אינו נגזר ישירות מהגדרת תפקידו של היועץ כעורך הדין של הממשלה.

יש הרואים סתירה וניגוד עניינים בין תפקידיו של היועץ כראש התביעה הכללית מטעם המדינה וכמייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט. מחד, היועץ המשפטי מייעץ לממשלה ומסייע לה ליישם את מטרותיה באופן חוקי, ומגן על צעדיה בבית המשפט כפרקליטהּ. מאידך, בתפקידו כראש התביעה האחראי על כל כתבי האישום שמגישה המדינה, היועץ הוא בעל הסמכות להורות על הגשת כתב אישום כנגד חברי ממשלה (ובכירים אחרים), ובעצם ההחלטה האם להגיש את התביעה וכיצד לטפל בה, עומד היועץ המשפטי לממשלה בפני ניגוד עניינים מובנה. בנוסף לכך, יש טוענים שכל אחד מהתפקידים דורש התמחות והתמודדות עם היקף חומר שהם מעבר ליכולתו של אדם בודד[36].

קולות שונים, ובהם שרי המשפטים דניאל פרידמן (שאף קידם הצעת חוק בעניין)[37], יעקב נאמן[38] ואיילת שקד, קראו לפצל בין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ לממשלה. גם באקדמיה יש שהציעו לפצל את התפקיד[39][40]. בשנת 2017 אמרה שקד שהיא שינתה את דעתה בעניין זה. לדבריה, "התובעים מן הסתם מעצם התפקיד הם נשכניים וטוב שכך, אבל טוב שיש שכבה מעליהם בדמות היועץ המשפטי לממשלה"[41].

גם ארגון ה־OECD קורא לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים[42]. הארגון אף דרש לבצע את הפיצול כתנאי להצטרפות ישראל לארגון, אך נסוג מהדרישה אחרי שהופעל עליו לחץ רב.

רבים במערכת המשפטית מתנגדים לשינוי מבני בתפקידי היועץ המשפטי. המתנגדים לפיצול המשרה, ובהם יועצים משפטיים לשעבר כמו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק וכן מני מזוז ויצחק זמיר, סבורים שהדבר יביא להחלשת מערכת אכיפת החוק בישראל[43]. לפי וועדת שמגר, אם מפרקים את תפקידו לחלקים, נוצרת הפרדה המחלישה בסופו של דבר את כל אחד מן התחומים המפוצלים בשל הפיחות במעמדו, נעלמים הריכוז והשילוב ועימם הכוח המגובש, לרבות היסוד המרתיע אשר בסמכות לנקוט בהליכים פליליים"[44].

שאלת הייעוץ המחייב

בפסקי דין רבים קבעו שופטי בית המשפט העליון שחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה משום שהיא משקפת את המצב המשפטי הקיים והמצוי כל עוד לא נפסק אחרת.[45][46] באמרם כי "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת"[47][31].

בריאיון עם אהרן ברק הוא נימק זאת כך:

"בכל מקרה חוות-דעת היועץ תחייב, שכן היא קובעת לממשלה את מסגרת סמכותה. אם הממשלה פועלת בניגוד לחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, היא חורגת מסמכותה, ואת זאת היא אינה רשאית לעשות. מדוח ועדת אגרנט למדנו כי חוות-הדעת של היועץ המשפטי אומרת לממשלה מהו הדין. הממשלה אינה יכולה לטעון כי הדין הוא אחר. מכיוון שכך, היא חייבת לפעול על-פי הדין. אם תרצו, לא חוות-הדעת של היועץ מחייבת, אלא הדין הוא המחייב, והיועץ המשפטי אומר לממשלה באופן מוסמך מהו הדין"[43].

נגד הגישה שביטא ברק טענו המבקרים שסמכות כה גורפת, המופקדת בידי אדם שאינו נבחר ציבור, מנוגדת לעקרונות יסוד דמוקרטיים[7]. שרי המשפטים חיים רמון[48], דניאל פרידמן[49] ואיילת שקד[50] ביקרו את גישת 'הייעוץ המחייב'. גם באקדמיה נמתחה ביקורת על תפיסה זו, בין השאר על ידי פרופ' רות גביזון[51], וד"ר איתן לבונטין[52].

הקפאת אכיפה של חוקים

היועץ המשפטי, בתפקידו כראש התביעה הכללית, מנחה לעיתים את פרקליטות המדינה שלא להגיש כתבי אישום בעבירות מסוימות, ובכך למעשה מבטל אכיפת חקיקה של הכנסת[53].

ייצוג

בבג"ץ אמיתי נקבע כי "אם, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הרשות השלטונית אינה פועלת כדין, הרשות בידי היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט כי הוא לא יגן על פעולת הרשות"[54]. בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 נאמר בהקשר זה: "ייצוג המדינה בכל עניין אזרחי, מינהלי, בין־לאומי, פיסקלי, משפט העבודה ואחר, מופקד בידי היועץ המשפטי לממשלה ובאי-כוחו. על-פי הנוהג במדינת ישראל אין ייצוג חיצוני אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לכך חשיבות כדי שהמדינה לא תדבר בבתי-המשפט בקולות שונים, על ידי גורמים המייצגים אינטרסים מדינתיים מסוגים שונים."[55] שופט העליון (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) מני מזוז, כתב בדעת רוב במרץ 2019: "שאלת העמדה שתוצג בשם המדינה נגזרת מההלכה לפיה היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור הרשות המבצעת, וחוות דעתו המשפטית מחייבת את כל זרועותיה של הרשות המבצעת"[56].

עם זאת, בנובמבר 2018, התירו השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין לשר המדע אופיר אקוניס לייצג את עצמו בבג"ץ שהוגש נגד החלטתו שלא לאשר מינוי, חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהחליט לתמוך בעמדת העותרים והתנגד לייצוג משפטי או עצמאי של עמדת המשיב[33]. זאת באופן חריג[32].

במהלך הדיון בהצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון הביע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט את עמדתו שלפיה אין לקבל את הצעת החוק שכן היא מנוגדת לדין הבין-לאומי ופוגעת במעמד בית המשפט העליון[57], והודיע שלא יגן על החוק אם זה יאושר בכנסת, משום שהוא בלתי חוקתי ועלול להוביל להגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבין־לאומי בהאג[58]. כאשר הוגשה לבג"ץ עתירה לפסילת החוק, היועץ המשפטי נמנע מלייצג את הממשלה, ואף התייצב לצד העותרים[59], אך התיר לממשלה לשכור עורך דין מטעמה[60].

לדעתו של ברק מדינה, זכויות האדם מוקנות רק לאנשים פרטיים וזכות הייצוג נגזרת מזכויות האדם, ולכן לממשלה, ככל רשות שלטונית, אין זכות לייצוג משפטי[61].

מבקרי העמדה שהיועץ רשאי למנוע מהממשלה ייצוג בבית המשפט בניגוד לעמדתו, טוענים כי מאחר שלממשלה אין אפשרות למנות מחליף ליועץ או לפטרו, וכן אין באפשרותה לעתור לבג"ץ נגד החלטותיו, נוצר במקרה של מחלוקת בינה לבין היועץ על פירוש החוק מצב שבו היא מאבדת את זכותה לייצוג משפטי. השרה איילת שקד טענה כי נתינת סמכות ליועץ להטיל וטו בפועל על כל החלטת ממשלה כראות עיניו פוגעת במנהל התקין ובמשילות. לדבריה, נוצר כך מצב שבו לממשלה שנושאת באחריות אין סמכות ואילו ליועץ שאינו נושא באחריות יש סמכות גדולה מדי[62]. גם משפטנים מן האקדמיה הביעו ביקורת על שיטה זו,[דרושה הבהרה] בהם הפרופסורים גדעון ספיר ורון שפירא וד"ר איתן לבונטין[61].

על סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתחום הייעוץ לממשלה וייצוגה בערכאות נמתחה ביקורת גם בטענה שסמכויותיו ייחודיות לעומת המקובל בעולם. מחקר השוואתי של ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת טען כי המצב הקיים בישראל בנוגע לסמכויות הייעוץ והייצוג של היועץ המשפטי לממשלה, איננו מקובל במדינות שנבחנו, והומלץ לשנות מספר נקודות בהגדרת תפקידי היועץ[63].

ביקורת על תפקוד היועץ

ככל גוף ציבורי, גם פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה חשופה לביקורת שיפוטית. בעקבות בג"ץ שור[64] נקבע שביקורת זו מוגבלת רק לבדיקה האם החלטת היועץ "יסודה ביושר ובתום לב; במניעים טהורים ולא נפסדים; במטרה הכרוכה באינטרס הציבורי ומכל מקום, שאינה עומדת – כאשר היועץ המשפטי מבקש, מטעמים שבצדק, את טובתו של הנאשם – בסתירה ברורה לאינטרס הזה". בשנות ה-80 בוטלה הגבלה זו, ונקבעה הסמכות לביקורת שיפוטית נרחבת, בהתאם לכל עילות הפנייה לבג"ץ[65]. לדברי אהרן ברק, "עוצמתו של היועץ המשפטי נשענת על בית-המשפט העליון, המפקח עליו."[43] פעמים רבות הוגשו עתירות לבג"ץ נגד תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה לכך היא בג"ץ גנור[66], שבו בוטלה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שלא להעמיד לדין את הבנקים ומנהליהם בפרשת משבר מניות הבנקים. לעומת זאת נדחתה עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו להגיע להסדר טיעון עם נשיא המדינה, משה קצב, בעניין עבירות שנחשד בהן[67]. במקרים חריגים התערב בג"ץ בהחלטות היועץ המשפטי והורה לו לשנות את החלטותיו.

בנוסף לדרך הפורמלית של פנייה לבג"ץ מתקיימת לעיתים מחאה ציבורית נגד תפקוד היועץ. דוגמה בולטת לכך היא המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה החל מנובמבר 2016, שהתבטאה בסדרת הפגנות שבועיות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בטענה שהוא מתמהמה להגיש כתב אישום בפרשות פליליות שבהן מעורבים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו, שרה נתניהו, ואנשי ממשל נוספים. מנדלבליט התייחס להפגנות ואמר כי "ההחלטה על הגשת כתב אישום תתקבל אך ורק על בסיס האינטרס הציבורי. לעולם לא נהיה מונעים משיקולים זרים"[68].

הליך המינוי

המלצות ועדת שמגר

ועדת שמגר המליצה, בין היתר, שהיועץ ימונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית, שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של ארבעה מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות. מקובל שבשל חשיבות התפקיד, יש לבחור יועץ הכשיר להיבחר לשופט בית המשפט העליון (שישה מהיועצים המשפטיים לממשלה אכן מונו, לאחר סיום כהונתם, לשופטים בבית המשפט העליון).

בהחלטת הממשלה מס' 2274 מ-20 באוגוסט 2000 אומצו המלצות הוועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש, ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון בדימוס שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון[69]. ב-10 ביוני 2007 תוקנה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שלמינוי יו"ר הוועדה נחוצה גם הסכמת שר המשפטים[70]. הייתה זו פשרה שגיבש ראש הממשלה אהוד אולמרט בין הצעת פרידמן להפיכת שר המשפטים או היועמ"ש לשעבר ליו"ר הוועדה במקום השופט, לבין דרישת היועמ"ש מני מזוז, הראשון שנבחר בהתאם להמלצות הוועדה, שלא לשנות כלל את הסדר הקיים. כן הוחלט כי שר המשפטים יוכל להורות לוועדה להמליץ על יותר ממועמד אחד (ועד שלושה).

נהוג שההחלטה על מינוי היועץ המשפטי מתוך רשימת המועמדים המומלצים שמגישה הוועדה הציבורית, נעשית על ידי שר המשפטים, והחלטתו מובאת לאישור הממשלה.

הליך המינוי ב-2004

המינוי הראשון לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2004 של מני מזוז לתפקיד. שר המשפטים, טומי לפיד, הצהיר לפני המינוי כי בכוונתו למנות עו"ד מהשוק הפרטי לתפקיד. הוועדה מונתה באוקטובר 2003, בראשה עמד השופט בדימוס גבריאל בך, נציג הכנסת היה גדעון סער, נציג הממשלה היה דוד ליבאי, נציג לשכת עורכי הדין היה אלכס הרטמן ונציגת האקדמיה הייתה רות גביזון. הוועדה פסלה את מועמדיו של לפיד - אלי זהר (בשל ניגוד עניינים) ויורם טורבוביץ' (בשל העדר ניסיון כפרקליט פעיל) והגישה לו שלושה מומלצים - מזוז, והשופטים המחוזיים עוזי פוגלמן ודוד חשין. מהם בחר לפיד במזוז והממשלה אישרה את המינוי ברוב של 20 שרים ונמנע אחד.

הליך המינוי ב-2009

המינוי השני לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2009 של יהודה וינשטיין. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס תיאודור אור, נציג הכנסת היה יריב לוין, נציג הממשלה היה משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה אייל רוזובסקי ונציג האקדמיה היה פרופ' איל בנבנישתי[71]. לאחר מספר דיונים היו ארבעה מועמדים שזכו לשלושה ממליצים, אך הוועדה לא הצליחה להגיע למועמד מוסכם שיקבל ארבעה קולות, משום כך הוועדה החזירה את הבחירה לממשלה[72]. הממשלה החליטה כי שר המשפטים, יעקב נאמן, יראיין את ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות בוועדה וימליץ לממשלה על אחד מהם[73]. ארבעת המועמדים היו פרופ' ידידיה צ' שטרן שהחליט להסיר את מועמדתו, יהודה וינשטיין, פרופ' דפנה ברק-ארז וצבי אגמון. נאמן החליט לבחור ביהודה וינשטיין לתפקיד[74].

הליך המינוי ב-2016

המינוי השלישי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2016 של אביחי מנדלבליט לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציגת הכנסת הייתה חברת הכנסת נורית קורן, נציג הממשלה היה שוב שר המשפטים לשעבר משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה עו"ד יחיאל כ"ץ ונציגת האקדמיה הייתה פרופ' גבריאלה שלו[75]. הוועדה התבקשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד להמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד אך רק אביחי מנדלבליט זכה לארבעה ממליצים, לאחר שנשיא בית המשפט העליון לשעבר גרוניס התנגד לבחירה. שאר המועמדים היו הילה גרסטל, ישי בר, אבי ליכט, רז נזרי, איל ינון, גיא רוטקופף, סוזי נבות ויורם טורבוביץ'[76]. אף על פי שהביעה את מורת רוחה מהתוצאה לפיה יש רק מועמד אחד לתפקיד החליטה שקד לקבל את המלצת הוועדה ולהביא בפני הממשלה את מינויו של מנדלבליט[77].

בראיון שהעניקה השרה שקד, הביעה את דעתה כי עדיף לוותר על ההליך של ועדת איתור, ולהפקיד את המינוי בידי שר המשפטים, בכפוף לבחינת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כמקובל ביחס לתפקידים בכירים אחרים[78].

הליך המינוי ב-2022

בנובמבר 2021 הוצגה גלי בהרב-מיארה בידי שר המשפטים גדעון סער כאחת משלושת המועמדים לתפקיד, ונחשבה למועמדת המועדפת עליו[79][80]. בינואר 2022 הוצגה בידי ועדת האיתור כאחת משלושת המועמדים לתפקיד, לצד רועי שיינדורף ואיתי אופיר[81]. לצד שר המשפטים, מועמדותה נתמכה גם עלי ידי ראש הממשלה נפתלי בנט[82]. מנגד, עמד יו"ר ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, אשר גרוניס, שהתנגד למועמדותה של בהרב-מיארה[83]. ב-7 בפברואר 2022 אישרה פה אחד הממשלה ה-36 את מינויה. בהרב-מיארה היא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה[84].

היועצים המשפטיים לממשלה

היועצים המשפטיים לממשלות ישראל
מספר דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת הכהונה הערות
1 יעקב שמשון שפירא

(1902–1993)

1948 1950 לימים שר המשפטים
2 חיים כהן

(1911–2002)

1950 1960 שר המשפטים בממשלת בן-גוריון השלישית, לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון
3 גדעון האוזנר

(1915–1990)

1960 1963 התובע במשפט אייכמן, לימים חבר הכנסת ושר בלי תיק
4 משה בן זאב

(1911–1995)

1963 1968
5 מאיר שמגר

(1925–2019)

1968 1975 הפרקליט הצבאי הראשי, לימים נשיא בית המשפט העליון
6 אהרן ברק

(1936–)

1975 1978 לימים נשיא בית המשפט העליון
7 יצחק זמיר

(1931–)

1978 1986 לימים שופט בית המשפט העליון
8 יוסף חריש

(1923–2013)

1986 1993
9 מיכאל בן יאיר

(1942–)

1993 1997 לפני מינויו ליועץ המשפטי שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה ובתל אביב ושופט בפועל בבית המשפט העליון
10 רוני בר-און

(1948–)

1997 1997 כיהן בתפקיד זה במשך שתי יממות בלבד. לימים שר האוצר
11 אליקים רובינשטיין

(1947–)

1997 2004 לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון
12 מני מזוז

(1955–)

2004 2010 לימים שופט בית המשפט העליון
13 יהודה וינשטיין

(1944–)

2010 2016
14 אביחי מנדלבליט

(1963–)

2016 2022 הפרקליט הצבאי הראשי, בתקופה זו שימש במשך שמונה חודשים גם כממלא מקום פרקליט המדינה
15 גלי בהרב-מיארה

(1959–)

2022 מכהנת האישה הראשונה בתפקיד

תפקידי משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ערך מורחב – ייעוץ וחקיקה (משרד המשפטים)
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא רשימתיות וניסוחים עמומים שלא ניתן לזקק מהם משמעות.

על פי החלטת הממשלה ממונים ליועץ המשפטי לממשלה משנים העוסקים בתחומים שונים. בשנת 2022 יש ליועץ המשפטי לממשלה 7 משנים, 6 מהם מכהנים כראשי המחלקות ביחידת הייעוץ והחקיקה, ואחד, הבכיר מביניהם משמש כמשנה לניהול ולתפקידים מיוחדים. המשנים ליועץ ממונים על ידי ועדת איתור שבראשה יושב היועץ המשפטי לממשלה וחבריה הם מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, נציג האקדמיה ונציג ציבור. על פי החלטת הממשלה המשנים ליועץ ממונים לתקופת כהונה קצובה של 6 שנים[85].

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לניהול ולתפקידים מיוחדים

עו"ד שרון אפק; מכהן עד יולי 2028.

  • תחום הניהול – בתחום זה אמונה המחלקה על ההיבטים הניהוליים המשפטיים של המחלקה. בכלל זאת אחראית היחידה על בניית תהליכי העבודה בייעוץ וחקיקה וקביעת תוכניות העבודה של ייעוץ וחקיקה.
  • תחום התפקידים המיוחדים – תפקידה העיקרי של המחלקה בתחום זה הוא לסייע ליועץ המשפטי לממשלה בנושאים מורכבים ורגישים הנמצאים על שולחן היועץ המשפטי לממשלה. העבודה בתחום זה עשויה להקיף תחומי משפט שונים בהתאם לצורכי היועץ המשפטי לממשלה.
  • אחריות על יחידות המטה של מחלקת ייעוץ וחקיקה -
  • תחום חקיקת המשנה - תחום חקיקת המשנה עוסק בבדיקה המשפטית ובהתקנתן לפרסום של תקנות והוראות מינהל ב"רשומות" - בקובץ התקנות, בקובץ התקנות מק"ח (מיסים, קניה, חובה), בקובץ התקנות חש"ם (חיקוקי שלטון מקומי) ובילקוט הפרסומים. החומר כולל תקנות, צווים, הוראות, כללים, הודעות ומינויים וחוקי עזר של רשויות מקומיות. בנוסף, ראש תחום חקיקת משנה עוסקת במתן חוות דעת, ייעוץ והדרכה למשרדי הממשלה, לוועדות ולגופים אחרים, בעניין החומר המוצע לפרסום - אופן התקנתו, הבמה הראויה לפרסומו והתאמתו לכל דין, לרבות השפעתם של חידושי חקיקה עליו.
  • מחלקת נוסח החוק – מחלקה זו עוסקת בהכנת הנוסח של הצעות חוק ממשלתיות טרם פרסומם. עבודת המחלקה באה להבטיח דפוסי חקיקה אחידים וברורים, התאמת הצעות החוק לחקיקה הקיימת, סגנון מדויק וברור, ועוד. ראש המחלקה עוסקת במתן ייעוץ והדרכה למשרדי הממשלה ועובדת בתיאום עם משפטני מחלקת ייעוץ וחקיקה ועם היועצים המשפטיים בכנסת בעניין החוקים המוצעים, נוסחם הראוי ומיקומם.
  • המחלקה למשפט עברי – המחלקה למשפט עברי פועלת ליישום חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, הקובע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". פעילות זו כוללת כתיבת חוות דעת לצורך הליכי החקיקה והכנת טיעונים בפני בתי המשפט וכן במסגרת ייעוץ בסוגיות משפטיות לרשויות השלטון. ראש תחום משפט עברי מופיע בפני ועדות שרים וועדות של הכנסת ונוטל חלק בדיונים במשרד המשפטים ובצוותים בין-משרדיים כדי להביא את עמדת המשפט העברי בסוגיות שעל הפרק. בנוסף לכך, המחלקה שוקדת על עריכה שיטתית ועדכנית של המשפט העברי כיסוד לחקיקה ולפסיקה על פי סדר חוקי מדינת ישראל. לשם כך המחלקה עוסקת בעריכת מחקרים משפטיים ובהכנת ספרי עזר ופירושים לחוקי מדינת ישראל על פי מקורות המשפט העברי. המחלקה עורכת גם השתלמויות, שיעורים, סמינריונים וימי עיון לשופטים ולעורכי דין.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-מינהלי

ד"ר גיל לימון; מכהן עד אוגוסט 2027.

  • המחלקה למשפט ציבורי-מינהלי מסייעת ליועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כפרשן המוסמך של הדין עבור הגופים הממשלתיים. במסגרת זו עוסקת המחלקה במתן חוות דעת והנחיות למשרדי הממשלה השונים, וכן לגופים ציבוריים אחרים. לשם כך עובדת המחלקה, באופן שוטף, מול היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים, בהכוונה ובקביעת מדיניות. בנוסף, יוזמת המחלקה פניות והנחיות לגופי הממשלה השונים ולגופים ציבוריים אחרים לשם הבטחת שלטון החוק, ומלווה הליכים משפטיים הכרוכים בשאלות של גיבוש וקביעת מדיניות.
  • המחלקה אחראית גם לייזום, טיפול וליווי של חקיקה בנושאים כלליים של משפט מינהלי. המחלקה עוסקת בנושאים הנוגעים להבטחת טוהר המידות בשירות הציבורי ובהם עריכת הסדרים למניעת ניגוד עניינים לעובדי המדינה, הגבלות לאחר פרישה ודיני המכרזים. בנוסף, אחראית המחלקה לנושאי חקיקה מסוימים ובהם חקיקה בתחום השפיטה בעניינים מנהליים, בנושאים ביטחוניים, ובתחום הגנטיקה.
  • כמו כן, אחראים משפטני המחלקה על נושאים משפטיים אשר באחריות משרד הקליטה, משרד החוץ, משרד החקלאות, משרד הפנים (תחום מינהל האוכלוסין, כלי ירייה, מניעת ניגוד עניינים של נבחרים ברשויות המקומיות).
  • תחום תמיכת המדינה במוסדות ציבור - תחום תמיכת המדינה במוסדות ציבור עוסק בבחינת חוקיותם של תבחינים לתמיכת המדינה במוסדות-ציבור, המוצעים על ידי משרדי הממשלה השונים. זאת, בהתאם להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, המתנה יישומם של תבחינים בקיום התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה לעניין שוויוניותם. כמו כן, מספקת היחידה ייעוץ משפטי שוטף למשרדי הממשלה השונים בתחום יישומם הלכה למעשה של התבחינים שנקבעו.
  • במקביל, מסייעת היחידה למשרדי הממשלה בגיבוש תבחינים שוויוניים בתחומים אחרים, כגון: תבחינים להקצאת קרקע מטעם הרשויות המקומיות למוסדות-ציבור, אמות-מידה לתיקצוב המועצות הדתיות בישראל ותבחינים לשיבוץ חיילים בשירות סדיר בגופים חוץ-ממשלתיים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-חוקתי

עו"ד אביטל סומפולינסקי; מכהנת עד יוני 2028.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט אזרחי

עו"ד כרמית יוליס; מכהנת עד אוקטובר 2027.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט פלילי

עו"ד עמית מררי; מכהנת עד מאי 2025[דרוש מקור].

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט כלכלי

עו"ד מאיר לוין; מכהן עד דצמבר 2024.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בין-לאומי

ד"ר גיל-עד נועם; מכהן עד יולי 2028.

  • מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בין-לאומי) הוקמה בשנת 2000. תכלית המחלקה היא להעמיד לרשות משרדי הממשלה השונים וגופי המדינה ייעוץ משפטי בנושא המשפט הבין־לאומי והשלכותיו על המדינה, כריתת הסכמים בין־לאומיים וייצוג בתביעות בין־לאומיות.
  • בין היתר מתפקידי המחלקה לייעץ באופן שוטף בנושאים בין־לאומיים, להשתתף במשאים ומתנים לכריתת הסכמים בין־לאומיים, לייעץ לגבי ההשלכות המשפטיות הנוגעות להסכמים הן במישור הפנימי והן במישור המשפט הבין־לאומי, לסייע בגיבוש מדיניות אחידה של גורמים המיצגים את המדינה בנושאים שונים, ולדאוג לתיאום בנושא בין המשרדים השונים ובהתחשבות במדיניות מושכלת. המחלקה אחראית גם להבטיח כי במסגרת הסכמים בין־לאומיים המדינה לא תוכפף לשיפוט זר או לשיפוט בין־לאומי, אלא לאחר שקילת כל הנסיבות.
  • מאוישת על ידי מומחים למשפט בין־לאומי, משא ומתן בין־לאומי, והופעה בתביעות בין־לאומיות. היחידה ממוקמת במחלקת ייעוץ וחקיקה, וכפופה ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט בין-לאומי). בנוסף לתפקידיה בתחום הייעוץ והחקיקה, למחלקה גם תפקידים פרקליטותיים. המחלקה אחראית להעמיד ייצוג למדינה בפני בתי דין זרים, גופי בוררויות בין־לאומיים גופי גישור בין־לאומיים, או כל פורום בין־לאומי אחר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: היועץ המשפטי לממשלה

ביקורת על התפקיד והצעות לתיקונו:

הערות שוליים

  1. ^ על פי יצחק זמיר שם התפקיד "היועץ המשפטי" מקורו בטעות. השם המקורי ניתן על ידי השלטון הבריטי ב-1917, כשמו של המוסד המקביל בבריטניה: "Attorney General". בתרגום לקוי קראו לו בעברית "היועץ המשפטי", אף כי מלכתחילה הוא היה יותר מיועץ. מקור: הרצאה "משרת היועץ המשפטי לממשלה" מפי יצחק זמיר, באתר האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (החל בדקה 1:40), 29 באוקטובר 2017
  2. ^ דוח ועדת שמגר
  3. ^ בג"ץ 158/21 רופאים לזכויות אדם ואחרים נ' השר לביטחון פנים ואחרים, ניתן ב־31 בינואר 2021
  4. ^ בג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־25 ביוני 2024
  5. ^ גיא לוריא, היועץ הטוב: אמות מידה להערכת היועץ המשפטי לממשלה
  6. ^ גד ברזילי, דוד נחמיאס, היועץ המשפטי לממשלה: סמכות ואחריות, ‏1997
  7. ^ 7.0 7.1 אוולין גורדון, ‏איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי, תכלת 4, קיץ התשנ"ח / 1998
  8. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 37
  9. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 45
  10. ^ היועמ"ש והפוליטיקאים..., באתר ייצור ידע, ‏2015-12-27
  11. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 39-40
  12. ^ אתר למנויים בלבד עידו באום, לצפצף על היועמ"שית? המסמך שחושף: לא הייתה כוונה שתהיה "רק יועצת", באתר TheMarker‏, 1 בספטמבר 2024
  13. ^ ד"ר שקד ומר ברינגר, באתר www.idi.org.il
  14. ^ גיא לוריא, שומר הסף של שלטון החוק, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 15 בספטמבר 2019
  15. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, עמוד 131, 2013
  16. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ד
  17. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה
  18. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ז
  19. ^ יצחק זמיר, 'היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון', עיוני משפט יא, עמ' 411, התשמו
  20. ^ אליקים רובינשטיין, תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים, ‏2003
  21. ^ אביעד בקשי, היועץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, באתר פורום קהלת, תשעח, 2017.
  22. ^ חיים ה' כהן, כשרותם של משרתי ציבור, משפט וממשל ב', תשנ"ד
  23. ^ רות גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות, פלילים ה, עמ' 88, ספטמבר 1996
  24. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, 2013
  25. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 589-588
  26. ^ 26.0 26.1 בר און-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות.
  27. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 593
  28. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 592
  29. ^ מרדכי בן-דרור, קווים לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, המשפט, כרך ד' (הקובץ חסר באתר), בעמ' 48
  30. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמוד 12
  31. ^ 31.0 31.1 בג"ץ 158/21 רופאים לזכויות אדם ואחרים נ' השר לביטחון פנים ואחרים, ניתן ב־31 בינואר 2021
  32. ^ 32.0 32.1 דניאל דולב‏, פרשת מינוי הפרופ': באופן חריג - אקוניס ייצג עצמו בבג"ץ, באתר וואלה!‏, 11 בנובמבר 2018
  33. ^ 33.0 33.1 אבישי גרינצייג, ‏בניגוד לעמדת הפרקליטות: בג"ץ אישר לשר אקוניס לייצג את עצמו בעתירה נגדו, באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2018
    בג"ץ: אקוניס ייצג את עצמו עצמאית, באתר ערוץ 7, 11 בנובמבר 2018
  34. ^ כמו בג"ץ חוק ההסדרה, בג"ץ דרעי
  35. ^ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
  36. ^ מרדכי קרמניצר, היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד טבעי או חיבור מלאכותי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באוקטובר 2009
  37. ^ תזכיר חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (הפרדת סמכויות, מינוי כהונה והוראות שונות), התשס"ח-2008, הופץ ב-5 באוגוסט 2008 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  38. ^ יעקב נאמן, מסמך: פיצול סמכויות היועמ"ש (טיוטת הצעה), באתר News1 מחלקה ראשונה‏, נובמבר 2009
  39. ^ הפרדת סמכויות - היועץ המשפטי לממשלה כתובע וכפוליטיקאי, פרופ' ליאון שלף, קריית המשפט ב, תשס"ב.
  40. ^ פרופ' בועז סנג'רו, בכל זאת פיצול (בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה), 2009
  41. ^ חן מענית, ‏שקד: "יש נגדי 50 גוונים של הסתה", באתר גלובס, 11 באוקטובר 2017
  42. ^ דוד ליפקין, רגע ההכרעה: ישראל תצטרף ל-OECD?, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 דניאל בן-אוליאל ויובל יועז, היועץ המשפטי לממשלה – דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק, משפט וממשל י"ח, תשע"ה
  44. ^ אסף נתיב, אחת ולתמיד - כל הסוגיות שהופכות את היועץ המשפטי לממשלה למשרה המסובכת ביותר בישראל, באתר "שקוף", 30 ביוני 2019
  45. ^ בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה, מר יצחק שמיר ואחרים, ניתן ב-25 בפברואר 1991, פ"ד מה(1), עמ' 801;
    בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 427;
    בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474;
    בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים ואחרים נ' השר לענייני דתות ואחרים, ניתן ב־3 בדצמבר 1998.
  46. ^ טובה צימוקי, שופטי העליון הגנו על היועמ"שית והבהירו לממשלה: עד כאן, באתר ynet, 25 ביוני 2024
  47. ^ בג"ץ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, ניתן ב־2 ביולי 2008
  48. ^ בן שאול, רמון: מזוז מבצע במדינה טרור משפטי באתר ערוץ 7, 24/08/08
  49. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, הוצאת ידיעות ספרים, עמ' 166 ואילך, עמ' 535 ואילך.
  50. ^ הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015, עמ' 3.
  51. ^ ראו דברי פרופ' גביזון בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ג' בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  52. ^ ד"ר איתן לבונטין, אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדו"ח ועדת אגרנט, בתוך 'ספר לבונטין', 2013. עמ' 131
    איתן לבונטין ורות גביזון, עמדתו "המחייבת" של היועץ המשפטי לממשלה, ספר שמגר – מאמרים א', 2003
  53. ^ יובל יועז, ‏חיות: עבירת הסוביודיצה הפכה לאות מתה; יש לשקול לבטלה, באתר גלובס, 8 ביולי 2013
  54. ^ בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474
  55. ^ תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 16 בפברואר 2003
  56. ^ משה גורלי, יש יועמ"ש אחד? לא לדעת שטיין, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2019
  57. ^ טובה צימוקי ויעל פרידסון, היועמ"ש על חוק ההסדרה: "אין לקבל פתרונות שאינם בגדר החוק, לממש את החלטת בג"ץ", באתר ynet, 14 בנובמבר 2016
  58. ^ טובה צימוקי, אלישע בן קימון ומורן אזולאי, היועמ"ש לנתניהו: לא אגן בבג"ץ על חוק ההסדרה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  59. ^ משה גורלי, נציג היועמ"ש בביהמ"ש: "חוק ההסדרה פוגע בזכויות אדם - ויש לבטלו", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2018
  60. ^ טובה צימוקי, חוק ההסדרה: עו"ד פרטי יוכל להגן על המדינה בבג"ץ, באתר ynet, 5 בפברואר 2017
  61. ^ 61.0 61.1 הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב רביעי בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  62. ^ כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ יוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015
  63. ^ ד"ר אביעד בקשי, הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות מהדורה שנייה, פורום קהלת, 2017
  64. ^ בג"ץ 156/56 פרידה שור נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-14 בפברואר 1957
  65. ^ בג"ץ 329/81 מירה נוף נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-30 באוקטובר 1983, פ"ד לז(4), עמ' 333–334
  66. ^ בגץ 935/89 אורי גנור ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-10 במאי 1990
  67. ^ בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 בפברואר 2008
  68. ^ מור שמעוני, ‏מנדלבליט: "הזכות להפגין היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית", באתר מעריב אונליין, 29 באוגוסט 2017
  69. ^ הודעה בדבר קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה, ילקוט הפרסומים 4922, 20 בספטמבר 2000
  70. ^ קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה - תיקון החלטת הממשלה, משרד ראש הממשלה, 10 ביוני 2007
  71. ^ אביעד גליקמן, איתור יועץ משפטי: הוועדה מפוצלת בנושא הפיצול, באתר ynet, 5 באוקטובר 2009
  72. ^ אמנון מרנדה, ועדת איתור היועמ"ש: אין הסכמה, מחזירים המנדט, באתר ynet, 19 בנובמבר 2009
  73. ^ אטילה שומפלבי, נאמן יראיין וימליץ, השרים יבחרו אחד מארבעה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2009
  74. ^ אביעד גליקמן, נאמן הודיע לנתניהו: המועמד ליועץ - עו"ד וינשטיין, באתר ynet, 26 בנובמבר 2009
  75. ^ יסמין גואטה, הושלם הרכב ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
  76. ^ משה גורלי, אביחי מנדלבליט - המועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  77. ^ מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטה מספר 927 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 3 בינואר 2016
  78. ^ ריאיון עם שרת המשפטים על תפקיד הייעוץ המשפטי בהליכי חקיקה וגבולותיו, באתר פורום קהלת, 30 באוקטובר 2016
  79. ^ טובה צימוקי, ועדת האיתור לבחירת היועמ"ש מתכנסת לראשונה. המועמדת הבולטת: פרקליטה לשעבר שעברה לשוק הפרטי, באתר ynet, 12 בדצמבר 2021
  80. ^ עו"ד גלי בהרב מיארה מועמדת לתפקיד היועמ"ש, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2021
  81. ^ הועדה המליצה על המועמדים להחלפת היועמ"ש: רז נזרי בחוץ, גלי בהרב מיארה בפנים, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2022
  82. ^ הודעה משותפת לראש הממשלה ולשר המשפטים, באתר משרד ראש הממשלה, 31 בינואר 2022
  83. ^ משה גורלי, רכבת ההרים למינוי היועמ"ש: גרוניס התנגד למועמדותה של מיארה, תמך בנזרי, באתר כלכליסט, 31 בינואר 2022
  84. ^ הממשלה אישרה פה אחד: גלי בהרב-מיארה מונתה ליועצת המשפטית לממשלה, באתר ערוץ 7, 7 בפברואר 2022
  85. ^ רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה עליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה, החלטה מספר 4470 של ממשלת ישראל, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 8 בפברואר 2009. תקופת הכהונה קוצרה בהחלטה מספר 2153 של הממשלה מיום 11.12.2016.


דגל ישראל
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפירא • חיים כהן • גדעון האוזנר • משה בן זאב • מאיר שמגר • אהרן ברק • יצחק זמיר • יוסף חריש • מיכאל בן יאיר • רוני בר-און • אליקים רובינשטיין • מני מזוז • יהודה וינשטיין • אביחי מנדלבליט • גלי בהרב-מיארה
המשנים ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה
שרון אפק • כרמית יוליס • מאיר לוין • גיל לימון • עמית מררי • גיל-עד נועם • אביטל סומפולינסקי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39928506היועץ המשפטי לממשלה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=היועץ_המשפטי_לממשלה&oldid=2726392"