אהרן ידלין

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן ידלין
סיעה מפא"י, העבודה, המערך הראשון והשני
שר החינוך והתרבות ה-8
תקופת כהונה 3 ביוני 1974 - 20 ביוני 1977 (3 שנים)
הקודם בתפקיד יגאל אלון
הבא בתפקיד זבולון המר
פירוט

בממשלה ה-17

חבר הכנסת
תקופת כהונה 23 במאי 1960 - 4 בספטמבר 1961 (שנה ו-14 שבועות)
כנסות 4
תפקידים בולטים
פירוט

אהרן ידלין (נולד ב-17 באפריל 1926) הוא פעיל ציבור, חבר הכנסת ושר החינוך בממשלת רבין הראשונה (1974–1977). חתן פרס ישראל לשנת 2010.

ביוגרפיה

ידלין נולד בתל אביב, גדל בבן שמן ורחובות ולמד בבית הספר היסודי "גאולה" ובבית הספר הריאלי בחיפה. היה פעיל בתנועת הצופים ושימש כרכז ארצי של התנועה.

ידלין אהב מילדותו את הטבע, מה שהשפיע עליו לדבריו להפוך לחקלאי בקיבוץ. הוא הצטרף תחילה לגרעין של קיבוץ בארי ואף השתתף בעלייה של הקיבוץ לנקודת הקבע שלו בנגב, במסגרת עליית 11 הנקודות בנגב ב-1946. על רקע המחלוקת בקיבוץ המאוחד עבר לקיבוץ חצרים בנגב בו הוא חבר עד היום.

במלחמת העצמאות הצטרף לפלמ"ח. בשנים 1950–1952 היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות. למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית, כלכלה וסוציולוגיה. היה ממקימי מכללת בית ברל, לימד שם סוציולוגיה והיה מנהלו בפועל בשנים 1955–1957.

ידלין הוצב במקום ה-48 ברשימת מפא"י לכנסת הרביעית[1]. בבחירות אלו זכתה מפא"י ב-47 מנדטים וידלין נכנס לכנסת חצי שנה לאחר הבחירות לאחר שאהרן בקר התפטר מהכנסת[2]. באותה כנסת היה חבר ועדת החינוך וועדת הכלכלה. באוקטובר 1960 נבחר להנהלת בית ברל[3].

לאחר הבחירות לכנסת החמישית שהיו בסימן ירידה בכוחה של מפא"י כתב ידלין מאמר שהזהיר מפני סכנת עליית הפאשיזם בישראל, בו הוא קרא למעבר לבחירות אזוריות ופעולה משותפת של תנועות הפועלים[4]. ידלין ראה במשרד החינוך משרד שמשפיע השפעה חשובה על דמות החברה והמדינה, המעצב את דמותו של הדור הצעיר. על כן הוא אמר: "תנועת העבודה הרוצה לגדל דור צעיר לאור הערכים החברתיים שלה, אינה יכולה לוותר על מערכת החינוך", ושלל את האפשרות שמשרד החינוך יימסר לשר מגח"ל. הוא גם התנגד למינוי סגן שר מטעם המפד"ל במשרד החינוך[5].

לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית במאי 1964 נכנס שוב לכנסת. באותה תקופה הוא היה מועמד להיות מזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים, אולם לבקשת שר החינוך זלמן ארן, הוא נתמנה לסגן שר החינוך[6]. הוא המשיך לכהן בכנסת ובתפקיד סגן שר החינוך בכל ימי כהונתו של זלמן ארן וחלק מכהונתו של יגאל אלון כשר חינוך. ביוני 1972 נבחר פה אחד למזכ"ל מפלגת העבודה[7] והתפטר מתפקיד סגן שר החינוך[8] וכיהן בתפקיד עד אוגוסט 1974[9]. ידלין גם שימש כיו"ר הוועדה הציבורית לענייני תנועות נוער בישראל. הוא המשיך לכהן בכנסת עד שנת 1979 ובממשלת ישראל השבע עשרה שהרכיב יצחק רבין היה לשר החינוך[10]. על אף הבעיות הכלכליות של ישראל באותה עת, לא נפגע בתקופתו משרד החינוך מבחינה כספית והועמדו לרשותו תקציבים נדיבים. כשר חינוך הנחיל יום לימודים ארוך בבתי ספר בעיירות פיתוח ואזורי מצוקה, כולל מפעל הזנה ממלכתי ללא תשלום, ותוכנן להחיל את יום הלימודים הארוך בכל הארץ, דבר שלא התממש אחריו. לדבריו, "שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים גיבשתי תקציב חינוך דיפרנציאלי שבו הוסטו משאבים רבים לעיירות הפיתוח. השארתי אחרי מערכת עם מפעל הזנה ממלכתי, תמכנו בתנועות הנוער וייסדנו יום לימודים ארוך. ממשלת בגין שלחה את הילדים הביתה ב–12:00, קיצצה, ולמעשה חיסלה את הכל"[11].

לאחר המהפך הפוליטי ב-1977, שימש כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת[12], עד לפרישתו מהכנסת בתחילת 1979. כבר באמצע 1978 לחצו בקיבוץ חצרים על ידלין לשוב לעבודה מלאה בקיבוץ[13], לאור הזמן הרב בה היה בפעילות ציבורית מחוץ לקיבוץ[14].

ידלין התנגד לפרסומות בטלוויזיה[15].

על אף התעסקותו הרבה בענייני חינוך, עסק ידלין גם בנושאי בטחון, עליהם הרצה בפורומים מפלגתיים וציבוריים וכתב מאמרים בעיתונות. הוא גם היה חבר בוועדת החוץ והבטחון בכנסת השביעית ובכנסת השמינית. במהלך כהונת הכנסת השישית היה גם חבר בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת.

לאחר פרישתו מהכנסת שימש ידלין בתפקידים ציבוריים רבים, בהם מזכיר התק"ם (1985–1989), יו"ר תנועת העבודה הציונית העולמית (1992–2002), יו"ר מוסד ביאליק, יו"ר יד טבנקין, יו"ר בית יציב, סגן יושב-ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע ויו"ר הנאמנים של קרן ראש הממשלה לסופרים. ביום העצמאות 2008 שימש כיושב-ראש חבר השופטים של חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-115 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת ובבחירות לכנסת ה-19 במקום ה-118.

בשנת 2005 זכה בפרס בן-גוריון. בשנת 2010 הוחלט להעניק לידלין את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

ידלין מרבה להיפגש עם בני נוער, בעיקר הנוער הקיבוצי, וכמו כן הוא מרצה בפורומים שונים, בעיקר בנושאי חינוך, סוציאליזם ושאיפותיו לצדק ושוויון חברתי.

משפחתו

ידלין היה נשוי לעדה, בתו של דוד הכהן, אשר נפטרה בשנת 1998. לאהרן ועדה שלושה בנים, שאחד מהם הוא אלוף (מיל.) עמוס ידלין, שהיה ראש אמ"ן בצה"ל. בשנת 2007 נישא אהרן בשנית - לעדינה הנדלר לינדבורג. גיסו היה עוזי נרקיס, ובן דודו היה אשר ידלין. נכדתו, עורכת הדין רותם ידלין, נבחרה לראשות מועצה אזורית גזר בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אהרן ידלין
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: אהרון ידלין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהרן ידלין

הערות שוליים

  1. ↑ מרכז מפא"י אישר את רשימת המועמדים לכנסת, דבר, 7 בספטמבר 1959
  2. ↑ אהרן ידלין במקום א. בקר, דבר, 31 במאי 1960
  3. ↑ הנהלה חדשה לבית ברל, דבר, 20 באוקטובר 1960
  4. ↑ אהרן ידלין, קואליציה המרפדת את הדרך לפאשיזם, דבר, 22 בספטמבר 1961
  5. ↑ אין להפקיד החינוך בידי גח"ל, דבר, 13 בנובמבר 1969
  6. ↑ אריה אופיר, קוראינו כותבים - למה לא הסגן לתפקיד שר החינוך, דבר, 30 בנובמבר 1969
  7. ↑ ידלין נבחר פה אחד, דבר, 22 ביוני 1972
  8. ↑ קשה לבצע רפורמה כשיש פילוג בין המורים, מעריב, 7 באוגוסט 1972
  9. ↑ מ.מייזלס, "אני מוסר מפלגה במצב טוב" - אמר ידלין לזרמי שנבחר מזכ"ל 'עבודה', מעריב, 23 באוגוסט 1974
  10. ↑ המשפחה הספורטיבית של שר החינוך החדש, מעריב, 4 ביוני 1974
  11. ↑ הילו גלזר, ד"ר גיורא ומר יוספטל, מוסף הארץ, 22 במרץ 2018.
  12. ↑ לגבות מס אמת מכל האגודות, דבר, 23 באוקטובר 1977
    משרד החינוך יקצץ 20%, דבר, 30 ביוני 1978
  13. ↑ לא נותנים לו ללבוש סינר, דבר, 4 באוגוסט 1978
  14. ↑ פרס משדל את קיבוץ חצרים, מעריב, 31 בדצמבר 1978
    ההתפטרות - לא משיקול פוליטי, דבר, 23 בינואר 1979
  15. ↑ החדרת פרסומת לטלוויזיה תסכן העיתונות החופשית, מעריב, 21 ביולי 1980


שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרן ידלין • זבולון המר • יצחק נבון • יצחק שמיר • זבולון המר • שולמית אלוני • יצחק רבין • אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי • יוסי שריד • אהוד ברק • לימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמיר • גדעון סער • שי פירון • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • בנימין נתניהו • רפי פרץ
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0



אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אהרן_ידלין&oldid=735075"