אריה אלדד

אריה אלדד

אריה אלדד, 2009
לידה	י"ד באייר ה'תש"י (גיל: 74)
מדינה
השכלה	דוקטור לרפואה (אוניברסיטת תל אביב), פרופסור לרפואה (מרכז רפואי הדסה)
עיסוק	רופא, כירורג פלסטי, פוליטיקאי, שדרן רדיו, פובליציסט, סאטיריקן וסופר
מפלגה	מולדת, התקווה - מפלגה ציונית לאומית
סיעה	האיחוד הלאומי, האיחוד הלאומי-מפד"ל, מולדת - האיחוד הלאומי, עוצמה לישראל
חבר הכנסת 17 בפברואר 2003 – 5 בפברואר 2013 (10 שנים) כנסות 16 - 18
יו"ר ועדת האתיקה ה־11 19 במאי 2003 – 17 באפריל 2006 (שנתיים ו־47 שבועות) → דליה רבין חיים אורון ← השתייכות צבא הגנה לישראל תקופת הפעילות 1968–2000 (כ־32 שנים) דרגה תת-אלוף תפקידים בשירות קצין רפואה במרחב שלמה קצין רפואה פיקוד המרכז קצין רפואה ראשי פעולות ומבצעים מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל האינתיפאדה הראשונה המערכה ברצועת הביטחון

אריה אלדד (נולד ב-1 במאי 1950, י"ד באייר ה'תש"י) הוא רופא כירורג פלסטי, פרופסור לרפואה, עיתונאי ופוליטיקאי ישראלי. תת-אלוף בדימוס, בעברו היה קצין רפואה ראשי בצה"ל. לשעבר חבר הכנסת מטעם סיעות האיחוד הלאומי ועוצמה לישראל. בנוסף כתב מספר ספרי עיון וסיפורת, וכן כותב באופן קבוע מאמרי פובליציסטיקה ומשדר תוכניות ברדיו 103fm. אלדד משלב סאטירה בכתיבתו הפובליציסטית, ואף כתב רומן ריגול סאטירי.

ביוגרפיה

אלדד נולד בתל אביב לישראל אלדד שהיה אחד ממנהיגי לח"י, ולבתיה ושיץ-אלדד. הקטן במשפחה בת שני ילדים. אביו של אריה, ד"ר ישראל אלדד, היה פילוסוף, איש רוח, משורר, פובליציסט ואינטלקטואל, אחד האידאולוגים הבולטים של הציונות הרוויזיוניסטית וממנהיגי הלח״י. האידאולוגיה והחינוך של אביו השפיעו מאוד על אריה, שהמשיך את דרכו הפוליטית והאינטלקטואלית של אביו. השניים אף כתבו מספר חיבורים ביחד ואריה ערך ופרסם חלק מכתבי אביו.

בשנות ה־70 היה אלדד בין מגישי תוכנית הרדיו לנוער "חתול בשק" ברשת א' של קול ישראל, שם עבד בין היתר לצידם של השחקנית עליזה רוזן והסופר דויד גרוסמן. אלדד אף כתב כמה תסכיתים והגיש אותם בקולו. בין היתר כתב והגיש את התסכית "שכרון סיני" המבוסס על חוויותיו כרופא בסיני לפני מסירתו למצרים, ומתאר את חייהם של הבדואים תושבי חצי האי, וכן את סדרת התסכיתים "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול" "אברבנאל 30" "מערת השד השחור" המתארים את ילדותו בשכונת רחביה ובעמק המצלבה בירושלים. חבר לאביו בכתיבת מילות השיר "שני אליהו".

למד בגימנסיה רחביה, היה חבר בתנועת הצופים ולמד רפואה באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, ועם סיום לימודיו שירת בחיל הרפואה. שירת כרופא גדודי וחטיבתי בבקעת הירדן, ובתקופה ההיא גר עם משפחתו במושב חמרה. תפקידיו הבאים היו קצין הרפואה של מרחב שלמה, מפקד בית חולים שדה מדרום לביירות במלחמת לבנון הראשונה, קצין רפואה אוגדתי בלבנון, קצין רפואה של פיקוד המרכז, מפקד בית חולים שדה של צה"ל בגומא, זאיר, בעת מלחמת האזרחים ברואנדה וסגן קצין רפואה ראשי. ב-1997 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לקצין רפואה ראשי. בתקופת כהונתו הוחלט על קידום ניסוי "עומר 2", שעמד במרכז פרשת ניסוי האנתרקס. במקביל לתפקידיו הצבאיים התמחה בכירורגיה פלסטית בבית החולים שערי צדק במחלקתו של פרופ' נחום בן-חור וביחידת כוויות בלונדון. לאחר סיום ההתמחות הקים יחידת כוויות בבית החולים הדסה עין כרם. אלדד נחשב לאחד המומחים הגדולים בישראל ובעולם בתחום הטיפול בכוויות. בשנת 1998 זכה בפרס אוונס של האגודה האמריקנית לטיפול בכוויות (American Burn Association).

בשנת 2000 השתחרר מצה"ל והוזמן על ידי בית החולים הדסה עין-כרם בירושלים לעמוד בראשות המחלקה לכירורגיה פלסטית והיחידה לטיפול בכוויות בבית החולים. אלדד מונה לפרופסור לרפואה^{[דרושה הבהרה]} ושימש כמרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. אלדד עזב את פעילותו בבית החולים כאשר נכנס לפעילות פוליטית בכנסת.

בנוסף לפעילות רפואית ופוליטית אלדד הוא גם סופר שחיבר ופרסם מספר ספרי עיון וסיפורת.

אלדד חבר במספר עמותות ציבוריות, שאת חלקן גם ייסד: מייסד ויו"ר האיגוד הישראלי לכוויות, שימש כמנהל הרפואי של מאגר העור הלאומי (2000–2010) (אותו הקים יחד עם פרופ' מנחם רון וכסלר בשנת 1987), פעיל באיגודים בינלאומיים למחקר וטיפול בכוויות, חבר העמותה להנצחת חללי לח"י, וחבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.

עמדותיו ופעילות פוליטית

אריה אלדד הוא איש ימין מסורתי התומך באידאולוגיית ארץ ישראל השלמה. מאמין בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל ומתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, מהלך שהוא מגדיר כאסון. אלדד מציע שיקום של הפליטים הפלסטינים בארצות ערב, והוא מוביל תוכנית מדינית הנקראת: "שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן" על בסיס הרעיון כי "ירדן היא פלסטין".

בזמן האינתיפאדה השנייה, בפריצתה ובשיאה, היה אלדד רופא בבית החולים הדסה עין-כרם וטיפל בפצועים רבים, בהם בעלי כוויות קשות, שנפגעו כתוצאה מפיגועי התופת הרבים שביצעו מחבלים פלסטיניים בתוך ערי ישראל ובירושלים בפרט. לדבריו, התנסות זו דחפה אותו להיכנס לפוליטיקה ולהתמודד לכנסת.

את דרכו הפוליטית החל ב-2002 בכתיבת מאמרי פובליציסטיקה ודעות בעיתונים היומיים הנפוצים: ידיעות אחרונות, מעריב, אתר nrg והארץ. נכון ל-2023 אלדד הוא פובליציסט קבוע במעריב השבוע.

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, שנערכו בשנת 2003, פרש אלדד מעבודתו בבית החולים, הצטרף למפלגת "מולדת" ושובץ בה במקום השני, אחרי בנימין אלון. "מולדת" התמודדה בבחירות במסגרת רשימת האיחוד הלאומי, ואלדד שובץ ברשימה זו במקום השביעי, ונבחר לכנסת. מונה ליושב ראש ועדת האתיקה, תפקיד ממנו התפטר בשנת 2004.^{[דרוש מקור]}

בשנת 2005 התבטא בחריפות נגד תוכנית ההתנתקות. בשלב מסוים הוא אף העתיק את מגוריו מכפר אדומים להתנחלות שא-נור שיועדה לפינוי, ויצא לצעדה משא-נור לגוש קטיף, וכן בנה אתר אינטרנט שבו קרא למרי אזרחי לא אלים כנגד תוכנית ההתנתקות. יזם הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את השחיתות במוסדות השלטון ועל אף התנגדויות של חברי הכנסת בסיעות שונות, הוועדה הוקמה אך פעולתה נקטעה בשל מערכת הבחירות, ומליאת הכנסת נמנעה מלחדש את פעולתה לאחר הבחירות.

בבחירות הפנימיות בתנועת מולדת לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה נבחר למקום השני בתנועה, אחרי היו"ר בני אלון, דבר שהקנה לו את המקום השישי ברשימת האיחוד הלאומי. אלדד ערער על מקומו הנמוך ברשימה, ולבסוף "הוצלב" עם חבר הכנסת אורי אריאל, כהצעתו, והועלה למקום החמישי ברשימה. עם איחודן של האיחוד הלאומי והמפד"ל לרשימה אחת, היא האיחוד הלאומי-מפד"ל, מוקם אלדד במקום השמיני ברשימה.

ב-1 בפברואר 2006 הגיע יחד עם אפי איתם, אורי אריאל ובני אלון למאחז עמונה בעת הריסת תשעת הבתים. אלדד היה אחד מהפצועים באירועים, הוא נפגע בידו הימנית (קרע ברצועות) ואיבד את הכרתו עקב הכאתו על ידי השוטרים במקום. הוא פונה לבית החולים הדסה הר הצופים ואחרי שהתאושש וידו גובסה תקף בחריפות את המשטרה והאשים את אהוד אולמרט, ראש הממשלה בפועל, בכך שהורה לשוטרים לפעול בשביל לשפוך דם למטרות תעמולת בחירות. באירוע זה נגרמו לאלדד לטענתו נזקים בידו. הוא תבע על כך את מדינת ישראל. באוקטובר 2008 דחה בית משפט השלום בירושלים את תביעתו.

במסגרת הבחירות לכנסת ה-17 לקח חלק במטה ההסברה של האיחוד הלאומי-מפד"ל לצד חבר הכנסת אפי איתם (ציונות דתית) וחבר הכנסת שאול יהלום. אלדד ואיתם הרבו בפעילות שטח ובייחוד במבצעי "פנים אל פנים" לשכנוע אנשים בביתם להצביע לרשימה.

ב-4 בפברואר 2008, כתגובת נגד לחוק ההתנתקות (חוק פינוי-פיצוי), הניח אלדד על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית (פ/17/ 3361) שקראה לפינוי כל התושבים הפלסטינים מחברון בזו הלשון: "מדינת ישראל תפנה את העיר חברון מתושביה הפלסטינים ואת כל מתקני הרשות הפלסטינית הקבועים בה, כמפורט במפה המצורפת בתוספת לחוק זה עד ליום כ"ה באדר ב' התשס"ח (1 באפריל 2008); עם השלמת הפינוי, לא תיוותר בחברון נוכחות קבועה של אזרחים או של תושבים פלסטינים".

ביוני 2008 טען אלדד בדיון של השדולה למען רמת הגולן בכנסת כי "מי שעשה מעשה שיש בו כדי להוציא שטח משטחי המדינה מתחום ריבונותה - דינו מיתה או מאסר עולם", וזאת "לפי הגדרה של סעיף 29 ("הבגידה") בחוק העונשין". בדבריו רמז אלדד לראש הממשלה אהוד אולמרט שהחל לנהל משא ומתן עקיף עם סוריה. בעקבות תלונתה של חברת הכנסת קולט אביטל לוועדת האתיקה של הכנסת, הוחלט להרחיקו ליום אחד מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה.

בכנסת ה-16 הוא עמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון (מ"מ) ובוועדת העבודה הרווחה והבריאות, ובראש השדולה בכנסת למאבק בשחיתות הציבורית. בשנת 2007 זכה באות אביר איכות השלטון המוענק על ידי התנועה לאיכות השלטון, ובספטמבר 2008 קיבל את אות אומ"ץ.

ב-4 בנובמבר 2008 הודיע אלדד שירוץ לכנסת ה-18 בראשות מפלגת ימין בשם "התקווה". ב-9 בדצמבר נבחר לעמוד בראש המפלגה. ב-28 בדצמבר הצטרפה מפלגת התקווה יחד עם תקומה וארץ ישראל שלנו לרשימת האיחוד הלאומי-מולדת ואלדד הוצב במקום השלישי ברשימה. לקראת הבחירות התעוררה סערה בעקבות כוונת הרשימה לשלוח את ברוך מרזל כמשקיף לאחת מהקלפיות בעיר אום אל-פחם. תושבים רבים בעיר הודיעו שיתנגדו בכוח לכניסתו, אך מרזל עמד בהחלטתו להיות משקיף בעיר. בסופו של דבר, בפשרה שנוסחה בבוקר יום הבחירות, נשלח אלדד לעיר כמשקיף. אלדד נבחר לכנסת ה-18 לאחר שהאיחוד הלאומי זכה ב-4 מנדטים. בכנסת ה-18 כיהן בוועדת החוץ והביטחון, ועדת העבודה הרווחה והבריאות וועדת האתיקה. יחד עם ח"כ זאב אלקין כיהן כיו"ר שדולת ארץ ישראל בכנסת, השדולה הגדולה ביותר בכנסת המונה 42 ח"כים ושרים. שדולה זו הובילה את המאבק הפרלמנטרי להפסקת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. לקראת סוף פעילות הכנסת פרשו אלדד ומפלגתו מהאיחוד הלאומי ויחד עם מיכאל בן ארי (חזית יהודית לאומית, נבחר מטעם ארץ ישראל שלנו) הקימו את עוצמה לישראל במטרה לרוץ ברשימה משותפת בראשות אלדד בבחירות לכנסת התשע עשרה. עוצמה לישראל הוכרה כסיעה עצמאית ב-19 בנובמבר 2012.

ב-29 בנובמבר 2012, בתגובה לפניית מחמוד עבאס לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להכרה במדינה פלסטינית כמדינה משקיפה, שרף אלדד יחד עם מיכאל בן ארי את הדגל הפלסטיני.

עם תום ספירת הקולות בבחירות לכנסת ה-19 שהתקיימו ב-22 בינואר 2013 התברר, כי אלדד לא יכהן בה, שכן רשימת "עוצמה לישראל" לא עברה את אחוז החסימה שעמד על 2%.

חקיקה

^{[דרוש מקור]} במהלך כהונתו בכנסת, יזם אלדד את חקיקתם של מספר חוקים, ובהם:

• תיקון לחוק הביטוח הלאומי השולל קבלת גמלה במקרה שבו הזכות לקבלת הגמלה נוצרה בנסיבות של ביצוע פשע על רקע לאומני
• חוק המסדיר את פעילותה ומעמדה של הספרייה הלאומית
• חוק המסדיר את הפיקוח על מחקר מחוללי מחלות ביולוגיים (חיידקים, נגיפים וכיוצאים באלה) (יחד עם יובל שטייניץ)
• הרחבת תחולתו של חוק התשלומים לפדויי שבי, כך שיחול גם על פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים)
• חוק האוסר על יציאה שלא כדין לאיראן
• חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי
• תיקון לחוק רישוי עסקים המחייב התקנת מד רעש במועדונים ובדיסקוטקים (יחד עם לאה נס)
• חוק להעצמת סמכויותיו של נציב תלונות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
• סדרת חוקים להסדרת מקצועות הבריאות.
• החוק לאיסור הטלת חרם
• תיקונים בחוק יישום תוכנית ההתנתקות לשיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון
• תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע כי מי שתרם איבר בישראל בחייו יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות ממלכתי למשך תקופה שיקבע שר הבריאות באישור שר האוצר
• תיקון לפקודת המועצות המקומיות המחייב את המועצות המקומיות לתת שמות לדרכים ולרחובות שבתחומה, ולתת מספרים לבתים.
• תיקון לפקודת הרופאים הקובע את ידיעת השפה העברית כתנאי לקבלת רישיון לעיסוק ברפואה.
• תיקון לפקודת הרוקחים הקובע כי משרד הבריאות יערוך בחינה שתהווה תנאי לקבלת רישיון עיסוק ברוקחות
• תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה) המרחיב את האיסורים על חשיפת פרטיו של קטין (יחד עם זבולון אורלב, אלי אפללו ואורי אריאל)
• סדרת חוקים להגנה על חושפי שחיתות במנהל הציבורי.

המשך פעילותו הציבורית

ב-29 ביולי 2012 דווח על הצעתו של אלדד לנסר את כיפת הסלע בהר הבית כדי לפנות מקום לבית המקדש השלישי, כפרפרזה על החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנסר את שכונת האולפנה בבית אל.

החל מ-2013 מגיש אלדד תוכנית רדיו יומית בתחנת "רדיו ללא הפסקה" (103FM) לצדו של בן כספית.

ב-24 ביוני 2013 נבחר ליו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, עמותת דוקטורים ופרופסורים המזוהים עם הימין הישראלי. הוא כיהן בתפקיד בשנים 2013–2015 והוחלף על ידי ד"ר רונן שובל.

באפריל 2016 החל לפרסם מאמרי פובליציסטיקה וכן טור שבועי ב"מעריב השבוע", שם גם כותבת בתו, קרני אלדד. בשנים 2016–2018 הופיע כפאנליסט בתוכנית הסאטירה גב האומה.

ב-2018 התנדב לבצע בדיקות רפואיות לפלסטינים שעונו על ידי הרשות הפלסטינית, במסגרת שיתוף פעולה עם ארגון זכויות אדם כחולבן.

באוגוסט 2019 הודיע שר החינוך רפי פרץ כי הוא ממנה אותו לחבר בוועדת תכנון ותקצוב של המל"ג.

חיים אישיים

אלדד מתגורר בכפר אדומים, נשוי לאליאורה, אב לחמישה ילדים. בתו הבכורה, קרני אלדד, היא מוזיקאית, זמרת ופובליציסטית. שימשה עוזרת פרלמנטרית של חבר הכנסת אורי אריאל. בתו רוני אלדד, היא משוררת ועורכת. בנו הצעיר אוריאל הקים את מכינת מלח הארץ בעין גדי ואת עמותת שחר בה משמש כראש העמותה, לעמותה רשת מכינות קדם צבאיות חצי שנתיות הפרוסות ברחבי הארץ.

פרסומים וספרים

• כ-120 מאמרים מקצועיים בכירורגיה פלסטית - כוויות, רפואה צבאית, בריאות הציבור.

ספרי עיון

• "ירושלים אתגר" - ד"ר ישראל וד"ר אריה אלדד (הוצאת כרטא)
• "דברים שרואים מכאן", הוצאת דביר מרץ 2016

עורך

• ערך - עם בתו קרני אלדד - "דם ודמע נגה וזהב" -שיעורים בשירת אורי צבי גרינברג מפי אביו ד"ר ישראל אלדד (הוצאת שוקן)
• ערך והוסיף פרקי מבוא וסיכום למהדורה השנייה של JEWISH REVOLUTION מאת ד"ר ישראל אלדד (הוצאת גפן)

סיפורת

• "חתול בשק" - סיפורי ילדים, הוצאת תמוז, 1980
• "שכרון סיני" - סיפורי ילדים, הוצאת כתר, 1982
• "אוגנדה" - רומן מתח פוליטי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017
• "נוהל ויזתא" - רומן ריגול סאטירי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2018.
• "העצים והשבבים - הפרק האחרון של לח"י", כנרת זמורה דביר, 2020.
• "שלומציון" - פרוזה, הוצאה עצמית. 2022.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אריה אלדד

אתרים רשמיים

• אריה אלדד, באתר הכנסת
• אריה אלדד, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – אריה אלדד, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• רשימת הפרסומים של אריה אלדד, בקטלוג הספרייה הלאומית
• קטעים מהתוכנית "בן ואריה" בהנחיית אריה אלדד ובן כספית באתר 103FM

מכּתביו

• הבלוג של אריה אלדד, ישראבלוג
• מאמריו של אריה אלדד, באתר nrg מעריב
• אריה אלדד, האופק המדיני ירוק, לבחינת החלופות של פתרון הסכסוך הערבי ישראל(הקישור אינו פעיל), נתיב, מאי 2006
• מחקריו הרפואיים של אריה אלדד, באתר PubMed

שונות

• עדי גרסיאל, שתי אצבעות על דונם אחד, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2004
• נאום של אריה אלדד ביום בחירות בגימנסיה הריאלית יוטיוב
• דוד בן בסט מראיין את אריה אלדד ועפו אגבריה, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏23 באוקטובר 2009
• דוד בן בסט מראיין את אריה אלדד, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏27 באפריל 2012
• יורם יובל, שיחת נפש עם אריה וקרני אלדד, הטלוויזיה החינוכית, 7 בדצמבר 2013
• אורי משגב, מורשת אלדד: לא מאמין למילה של בנימין נתניהו, באתר הארץ, 21 באפריל 2016
• אהרון ברנע מראיין את אריה אלדד בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 5 ביוני 2016
• נעמה לנסקי, ‏"צריך לבנות את בית המקדש בהר הבית, ואחר כך נעביר משם את כיפת הסלע", באתר ישראל היום, 27 ביולי 2017
• דברים שרואים מכאן, חלק א': מדוע פוליטיקאים מהימין נוטים שמאלה כשהם מתמנים לראשות הממשלה? ריאיון עם ח"כ לשעבר אריה אלדד (אורכב 15.11.2017 בארכיון Wayback Machine) שערכה דפנה ליאל במסגרת הפודקאסט "עושים פוליטיקה", מרץ 2017 (חלק ב' (אורכב 15.11.2017 בארכיון Wayback Machine)).
• ריאיון שנערך עם אריה אלדד שנערך בפודקאסט "גיקונומי",
• גדעון דוקוב, אריה ללא הפסקה, באתר ערוץ 7, 11 בינואר 2018
• נעמה לנסקי, ‏"הארץ הזאת היא לא של הערבים", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2020
• רבקי גולדפינגר, עניין אישי עם אריה אלדד, באתר ערוץ 7, 29 ביולי 2020
• עפרה לקס, יוצאים מהמחתרת, באתר ערוץ 7, 6 בינואר 2022

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39915017אריה אלדד