עמנואל מקרון
.jpg) | |||||||
| עמנואל מקרון, 2017 | |||||||
| מדינה |
 צרפת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |
הרפובליקה בתנועה! (2016–הווה) עצמאי (2009–2016) המפלגה הסוציאליסטית (2006–2009) | ||||||
| בת זוג | בריז'יט טרונייה (2007–הווה) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מקרון (בצרפתית: Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron; נולד ב-21 בדצמבר 1977) הוא נשיא הרפובליקה החמישית של צרפת.
כנשיא צרפת מכהן מקרון גם כנסיך-שותף של אנדורה. בגיל 39, הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית וראש המדינה הצרפתית הצעיר ביותר מאז נפוליאון בונפרטה.[1]
כבנקאי השקעות לשעבר, היה מקרון סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. הוא מונה לשר הכלכלה בממשלתו של מנואל ואלס בשנת 2014 וקידם רפורמות לטובת המגזר העסקי. באוגוסט 2016 התפטר מהממשלה על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת. בנובמבר 2016 הכריז שירוץ כמועמד מטעם תנועת הרפובליקה בתנועה! שהוא הקים, הממוקמת במרכז המפה הפוליטית ודוגלת בדרך השלישית. הוא ניצח בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת 2017 את מרין לה פן, מועמדת החזית הלאומית, כשגרף 66.1% מהקולות וניצח ב-99 מחוזות צרפת מתוך 101. הוא מינה את אדואר פיליפ לכהן כראש ממשלה תחתיו אך זה התפטר ביולי 2020 עקב חילוקי דעות בין השניים.[2]
ב-24 באפריל 2022 נבחר לכהונה נוספת[3]
ראשית חייו
מקרון נולד באמיין, בנם של ז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פיקרדי ז'ול וורן (אנ'), ופרנסואז מקרון-נוגואה, רופאה. הוא התחנך ברוב שנותיו בעיר הולדתו, על אף שהוריו שלחו אותו לסיים את שנת לימודיו האחרונה בתיכון היוקרתי על שם אנרי הרביעי (אנ') בפריז. הוא סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר, וכן תואר שני נוסף בענייני ציבור במכון למדע המדינה פריז – לפני שהתכונן לקריירה בכירה בשירות אזרחי בבית הספר הלאומי למנהל (ENA), בו סיים את לימודיו בהצלחה ב-2004.
מקרון שירת כמפקח (inspector) במשרד הכלכלה הצרפתי בשנים 2004–2008. ב-2007 מונה לאחראי על הגשת דוחות לוועדה המיועדת לשפר את צמיחת הכלכלה בצרפת שבראשה עמד ז'אק אטלי. לאחר מכן שילם 50,000 אירו כדי לבטל את חוזהו הממשלתי ולעבור לעבוד בשוק הפרטי, שם התבסס כבנקאי השקעות בעמדה יוקרתית בבנק Rothschild & Cie Banque, השייך לחברת "Rothschild & Co" הנשלטת בידי משפחת רוטשילד.
קריירה פוליטית
בשנים 2006–2009 היה מקרון חבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומאז ועד 2016 היה עצמאי ולא חבר מפלגה. בשנים 2012–2014 היה סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. בין השנים 2014–2016 כיהן כשר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים בממשלתו הסוציאליסטית של מנואל ואלס, ובתור שר היה אחראי על הרפורמות בשוק העבודה שניסה ממשל הולנד לקדם ב-2016, ללא הצלחה. הנשיא הולנד ספג הפגנות זועמות מצד איגודי עובדים שמחו על הגמישות שעלולה להינתן בדרך זו למעסיקים, לפטר ולשכור עובדים. מקרון האמין שזו הדרך להתניע את הכלכלה הקפואה של צרפת, והתפטרותו באוגוסט 2016 מהממשלה אותתה על כך שאינו מאמין שהמפלגה הסוציאליסטית מסוגלת לכך. מקרון מתואר על ידי חלק מהפרשנים כסוציאל-ליברלי,[4] ואילו על ידי אחרים כסוציאל-דמוקרט.[5] בעת חברותו במפלגה הסוציאלסטית תמך באגף השמרני במפלגה.[6]
מקרון הסביר כי היה חלק מ"ממשלת השמאל" כיוון שרצה "לשרת את האינטרס הציבורי". בספרו "Révolution", שפורסם בנובמבר 2016, מקרון מציג את עצמו הן כ"שמאלן" והן כ"ליברל", כי לדידו "בליברליזם אתה מחשיב עצמך כנותן אמון באדם".[7] מקרון הצהיר כי ברצונו לגשר בין ימין לשמאל בדומה לפרנסואה ביירו וז'אק שבאן-דלמאס.
ההתמודדות בבחירות 2017
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות צרפת 2017
מקרון הודיע על ריצתו לנשיאות בבחירות 2017 ב-16 בנובמבר 2016, תחת מצע הממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית" ("Third Way"), בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר. הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.[8] מקרון מגדיר עצמו כ"לא שמאל ולא ימין".[9] מפלגתו החדשה, "הרפובליקה בתנועה!", (!En Marche), דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.[10] הוא מגדיר את מפלגתו ככוח הפוליטי הפרו-אירופי היחידי בצרפת, ותומך בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.[11] הוא תומך במאבק בשינוי האקלים ובהסכם פריז, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות.
עמדותיו של מקרון בנושא ביטחון לאומי ומאבק בטרור ניציות, הכוללות תמיכה בהגדלת תקציב הביטחון ל-2% מהתמ"ג והגדלת מספר השוטרים, ועם זאת הוא תומך בקבלת פליטים מסוריה בדומה למדיניותה של אנגלה מרקל. הוא תומך בברית נאט"ו ומחזיק בעמדות ניציות גם בנוגע למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והאשים את ממשלת רוסיה בהתערבות בבחירות הצרפתיות, בדומה להתערבותם בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, על ידי הפצת פייק ניוז ודיסאינפורמציה נגד מקרון דרך רשתות התעמולה של הקרמלין, RT וספוטניק, וכן בניסיון לחדור למחשבי הקמפיין שלו דרך מתקפות סייבר.[12] ב-5 במאי 2017, דקות לפני חצות ויממה לפני הבחירות, האשים הקמפיין של מקרון רשמית כי מחשביו נפרצו באופן "מתואם ומסיבי", ושהמיילים הגנובים הודלפו. פירמת סייבר מתמחה הודיעה כי המתקפות הגיעו מקבוצת האקרים המזוהה עם המודיעין הרוסי, כשאותה קבוצה הואשמה על ידי קהיליית המודיעין האמריקאי בפריצה למפלגה הדמוקרטית ולגופים פוליטיים נוספים, כחלק מקמפיין מאורגן להתערבות בבחירות בהוראתו של ולדימיר פוטין.[13][14]
ביחס לישראל תומך מקרון בהמשך המדיניות הצרפתית המסורתית התומכת בשתי מדינות לשני עמים ומתנגדת להתנחלויות, תוך התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולתנועת החרם על ישראל, "BDS".[15]
ב-23 באפריל 2017 העפיל מקרון לסיבוב השני עם 24% ממניין הקולות (8,657,326 קולות), בו התמודד מול מארין לה פן מהחזית הלאומית. ברחבי הקשת הפוליטית, מנהיגי השמאל והימין-מרכז, בהם הנשיא הפורש פרנסואה הולנד, ואף המתמודדים מולו, בנואה אמון ופרנסואה פיון, הביעו תמיכה במקרון נגד לה פן, מלבד מנהיג השמאל הרדיקלי ז'אן לוק מלנשון שאמר שהצבעה ללה-פן תהיה "טעות נוראית" אך לא הביע תמיכה מפורשת. גם מנהיגים בעולם הביעו בו תמיכה, כולל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. בסקרים שנעשו לקראת הסיבוב השני, וכן לאחר העימות בינו ללה פן, רוב הנשאלים תמכו בו. לבסוף ניצח את הסיבוב השני עם יותר מ-66% מהקולות (20,703,694 קולות), הפער הגדול ביותר ברפובליקה החמישית מאז ניצח ז'אק שיראק את ז'אן-מארי לה פן ב-2002.
ב-24 באפריל 2022 נבחר לנשיאות צרפת עם 58.6% מקולות המצביעים ובפער של 17% מקולות יריבתו לה פן והימין הקיצוני בראשותה שזכה ב-41.4% מהקולות[3]
נשיא צרפת
מדיניות פנים
ב-14 במאי 2017 הושבע לנשיא צרפת השמיני בתולדות הרפובליקה החמישית ולנסיך-שותף של אנדורה לצד ז'ואן אנריק ויווס אי סיסיליה, בישוף אורז'יי), וה-25 במספרו כלל[16]. הוא מינה כראש ממשלה תחתיו את אדואר פיליפ, חבר מפלגת הרפובליקנים ומתון שהיה מקורב לאלן ז'ופה[17]. ביוני באותה שנה זכתה מפלגתו של מקרון, הרפובליקה בתנועה! (!La République en Marche), במסגרת סיעתה בקונגרס, ברוב מוחלט באספה הלאומית בבחירות הפרלמנטריות, עם 308 מושבים מתוך 577, ויצרה ברית משותפת עם מפלגת המרכז בראשות פרנסואה ביירו, מודם (MoDem), המביאה לתנועה 350 מושבים בבית המחוקקים.
ביולי 2017, לאחר סקנדל פוליטי-כלכלי שנגע למינויים לתפקידי ממשל שבוצעו בידי פרנסואה פיון, מקרון תמך בחקיקה של האספה הכללית שאסרה על קיום נפוטיזם בממשל. החקיקה הייתה השלב הראשון בתוכנית ממשלתית שקידם מקרון להפחתת השחיתות השלטונית בצרפת. מקרון מקדם עוד מעלייתו לנשיאות מדיניות שנועדה לשפר את יחסי הממשל ואיגודי הפועלים כך שהאחרונים יהיו כמה שיותר אפקטיביים בקידום המדינה לפי המודל של גרמניה ומדינות סקנדינביה. מקרון כמו כן התנגד לגיוס עובדים זרים ממזרח אירופה שיועסקו בצרפת במחירי זולים במטרה לשמור על מעמדם הכלכלי-חברתי של העובדים הצרפתים.
מאז 2018 מתמודד מקרון מול מחאת האפודים הצהובים, במקור הייתה מכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, אך התרחבה מאז לשביתה גם של עובדי התחבורה הציבורית ושירותי הכבאות, בעקבות הכרזתו על תוכנית פנסיה חדשה ובמסגרתה כל עובד יזכה לפנסיה בהתאם לצבירת נקודות וככל שיעבדו יותר כך תגדל הפנסיה, ולהפך. התכנית ספגה ביקורת והתנגדות עצומה מבית והביאה את המדינה למצב של שביתה מתמשכת, שנמשכת מאז 5 בדצמבר 2019.
לאחר החלטת בית המשפט העליון בפריז לדחות את ערעור משפחתה של שרה חלימי על שחרור רוצחה, התבטא מקרון כנגד החלטת בית המשפט.[18] בפגישתו בשנת 2019 עם נציגי הקהילה היהודית בצרפת, טען מקרון כי "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית", אחרי גל אירועים אנטישמיים שסחפו את צרפת[19].
ממשלתו שאפה לחזק את תחום ההייטק במדינה. לשם כך השיק מקרון את "תחנה F", פרויקט חממה בפריז. מקרון הקצה לפרויקט כמעט 10 מיליארד יורו בהטבות מס ותמריצים אחרים, כדי לפתות פעילות מחקרית ועסקי בינה מלאכותית. בנק חדש נוסד כדי לסייע לממן הזנקים. הוא פעל להגדיל את ההשקעות הפרטיות בתחום זה[20].
מדיניות חוץ
מקרון מתח קו חריף מול הרפובליקה הטורקית עקב שאיפותיה להגדלת ההשפעה במזרח התיכון ובאירופה. במסגרת מלחמת האזרחים השנייה בלוב, המשמשת מלחמת פרוקסי בין טורקיה ורוסיה, צרפת תחת מקרון מצדדת ברוסיה ותומכת בכוחות "בית הנבחרים" תחת פיקודו של פילדמרשל ח'ליפה חפתר. מלבד שיתוף הפעולה בלוב, יחסי צרפת–רוסיה נותרים מתוחים בכל הנוגע למלחמה באוקראינה, איפה שצרפת וגרמניה נוקטות בתמיכה באוקראינה במטרה למנוע מעליית ההשפעה הרוסית על מזרח אירופה. במסגרת משבר הריבונות הטריטוריאלית בשנת 2020 על הים האגאי, בין טורקיה ליוון, צרפת צידדה ביוון שאוימה להתערב מבחינה צבאית נגד טורקיה במקרה של מלחמה.
במהלך המחצית הראשונה של שנת 2021, המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים השנייה בלוב שנעשתה בגלוי שינתה את פני המלחמה והחלישה את כוחות בית הנבחרים שנתמכו בידי צרפת, רוסיה, איחוד האמירויות הערביות ומצרים. במקביל, צרפת וטורקיה מנהלות מאבק על השפעת המסחר על אלג'יריה בעוד צרפת היא יצואנית המסחר הגדולה ביותר לאלג'יריה אחרי הרפובליקה העממית של סין.
מקרון קידם הקמת כוח התערבות צבאי אירופי שיוכל לסייע למדינה לשמור על האינטרסים שלה באזור הסאהל באפריקה ובאזורים אחרים.[21]
במהלך המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022), צרפת שיחקה תפקיד משמעותי במאמצים הדיפלומטיים לתווך בין הצדדים וכן תמכה בסנקציות נגד רוסיה.[22]
ביקורת
בתוך כשנה וחצי בלבד מהיבחרו לנשיא, צנחה הפופולריות של מקרון בקרב העם הצרפתי (שהייתה כ-60% עם היכנסו לתפקיד) לשפל של כ-30% בלבד.[23] רבים ממתנגדיו של מקרון מתחו כנגדו ביקורת וכינו אותו "יהיר", "מנותק" ו"מתנשא". ברשתות החברתיות דבקו בו הכינויים "הוד מלכותו מקרון", "מקרון הראשון" ו"הנשיא של העשירים".[24] גם קודמו לתפקיד, הנשיא פרנסואה הולנד, שתמך במקרון במהלך סיבוב הבחירות השני, מתח עליו ביקרות עקיפה והזהיר ש"אצילים צרפתים כבר איבדו את ראשם בגיליוטינה".[25] מקרון אף זכה לאופוזיציה מבית, כאשר שר הפנים בממשלתו, ז'ראר קולומב, שתמך בו במהלך הבחירות צוטט בתקשורת אומר כי "מעט מאוד מאיתנו יכולים עדיין לדבר עם מקרון".[23] באוקטובר 2018, דווח כי קולומב התפטר עקב חילוקי דעות עם מקרון[26]. בסוף 2018 החלה מחאת האפודים הצהובים, המכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, כאשר בין היתר המוחים קוראים לנשיא מקרון להתפטר.
חיים אישיים
מקרון נשוי לבריז'יט טרונייה (Brigitte Trogneux), מורתו לתיאטרון מבית הספר התיכון, המבוגרת ממנו ב-24 שנים. הזוג נפגש לראשונה כשמקרון היה בן 15, אך הם הכריזו על עצמם רשמית כזוג רק כשלמקרון מלאו 18. הם נישאו בשנת 2007. מקרון הוא אב חורג לשלושת ילדיה של בריז'יט מנישואיה הקודמים וכן סב חורג לשבעת נכדיה.[27] הוא דובר צרפתית ואנגלית.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עמנואל מקרון |
אתר האינטרנט הרשמי של עמנואל מקרון- עמנואל מקרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עמנואל מקרון, ברשת החברתית פייסבוק
עמנואל מקרון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
עמנואל מקרון, ביישום טלגרם
עמנואל מקרון, ברשת החברתית אינסטגרם
עמנואל מקרון, ברשת החברתית טיקטוק
עמנואל מקרון, ברשת החברתית LinkedIn
עמנואל מקרון, סרטונים בערוץ היוטיוב
הניו יורק טיימס, רויטרס, אי-פי, מועמד המרכז המפתיע לנשיאות צרפת דוהר אל ארמון האליזה, באתר הארץ, 6 בפברואר 2017- רועי סמיוני, במרכז הבמה. ילד הפלא שהתחתן עם מורתו דוהר לנשיאות צרפת, באתר ynet, 31 במרץ 2017
- סופר סטאר, באתר ישראל היום, 7 באפריל 2017
- פרמי אולסון ואלכס ווד, המהפכה הצרפתית: האם אנו חוזים בלידתה של סטארטאפ ניישן חדשה?, באתר "פורבס ישראל", 14 באוגוסט 2018
.svg){kind=icon}
- אסף אוני, עשרה ימים גורליים בצרפת: האם הנשיא מקרון ייבחר שוב?, באתר גלובס, 1 באפריל 2022
הערות שוליים
- ^ Anger underlying French elections is roiling California too, San Francisco Chronicle
- ^ דרמה בצרפת: ראש הממשלה הודיע על התפטרותו, באתר N12, 3 ביולי 2020
- ^ 3.0 3.1 והסוכנויות, ynet (2022-04-24). "מקרון ניצח את לה פן בפער גדול; מנהיגת הימין הקיצוני: "רשמנו הישג היסטורי"". Ynet. נבדק ב-2022-04-24.
- ^ "Macron ou la «révolution passive» des élites françaises". Slate.fr (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
- ^ magazine, Le Point, (2014-08-27). "Nommé à Bercy, l'ancien banquier Emmanuel Macron fait consensus". Le Point (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ BFMTV. "Gauche, droite, centre... qui peut s'allier à Macron?". BFMTV (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
- ^ Les premiers extraits du livre de Macron dévoilés, Le Huffington Post (ארכיון)
- ^ "C'est la confiance des entreprises que Manuel Valls doit vraiment obtenir". Slate.fr (בצרפתית). נבדק ב-2017-03-04.
- ^ Fournier, Audrey (2015-09-27). "Emmanuel Macron : « Le libéralisme est une valeur de la gauche »". Le Monde.fr (בצרפתית). ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
- ^ "יריביו נפלו כמו זבובים, וטירון חסר ניסיון בדרך לכבוש את האליזה - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2017-02-11.
- ^ "A Berlin, Macron veut « restaurer la confiance avec les Allemands en faisant des réformes sérieuses »". Le Monde.fr (בצרפתית). 2017-01-10. ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
- ^ Macron campaign accuses Russia of using fake news, Financial Times, 13 בפברואר 2017
- ^ Macron Campaign Wards Off Hacking Attempts Linked to Russia, וול סטריט ג'ורנל, 24 באפריל 2017
- ^ Russian Hackers Who Targeted Clinton Appear to Attack France’s Macron, הניו יורק טיימס, 24 באפריל 2017
- ^ correspondant), Benjamin Barthe (Beyrouth (2017-01-24). "Emmanuel Macron : « Faire de la destitution d'Assad un préalable à tout a été une erreur »". Le Monde.fr (בצרפתית). ISSN 1950-6244. נבדק ב-2017-03-04.
- ^ אוריאל לוי, מקרון הושבע לנשיאות: "אירופה והעולם כולו זקוקים לצרפת חזקה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 במאי 2017
- ^ מקרון הכריז על ראש ממשלה חדש: פוליטיקאי שמרן ממפלגת הימין, באתר וואלה!, 15 במאי 2017
- ^ מקרון: 'למחבל מסומם - יש אחריות פלילית', באתר כיכר השבת
- ^ מקרון: "אנטי-ציונות היא אנטישמיות מודרנית", באתר Ynet, 21 לפברואר 2019
- ^ "מקרון הפך את צרפת לסטארט־אפ ניישן. אז למה הצרפתים לא מרוצים?". TheMarker. נבדק ב-2022-04-25.
- ^ אוני, אסף (2021-09-18). "פרשת הצוללות, גרסת צרפת-ארה"ב: כל הדרך למשבר ביחסי המעצמות". Globes. נבדק ב-2021-09-19.
- ^ "בחירות בצרפת | תוצאות האמת: מקרון ניצח את לה פן לאחר שקיבל 58.5% מהקולות". הארץ. נבדק ב-2022-04-25.
- ^ 23.0 23.1 גרדיאן, אחרי שהאשים את ממשלת מקרון ב"חוסר בושה", שר הפנים הצרפתי התפטר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
- ^ מקרון בנאום מארמון ורסאי: "צריך שתהיה עוגה לפני שמחלקים אותה", באתר the marker
- ^ [https://www.telegraph.co.uk/news/2018/04/10/macron-warned-france-beheads-king-new-hollande-book/ Don't forget the French beheaded their king, Hollande warns Macron ], באתר סוכנות הידיעות רויטרס
- ^ גרדיאן, אחרי שהאשים את ממשלת מקרון ב"חוסר בושה", שר הפנים הצרפתי התפטר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
- ^ "המועמד לנשיאות שהתחתן עם המורה שלו: מי אתה עמנואל מקרון". mako. 2017-02-18. נבדק ב-2017-02-25.
.svg)
| הקודם: פרנסואה הולנד |
נשיא צרפת 2017–מכהן |
הבא: – |
