יעקב ארז (עיתונאי)
| לידה | תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
יעקב ארז (נולד ב-17 במרץ 1939) הוא עיתונאי ישראלי. כיהן ככתב הצבאי, כראש אגפי המוספים והחדשות של עיתון "מעריב" וכעורך העיתון בשנים 1992–2002. חתן פרס סוקולוב (1984) על תחקיר עיתונאי בנושא מלחמת לבנון הראשונה.
קורות חייו
ארז נולד בתל אביב, בנם של משה ורחל אייכנבלט.[1] הוא גדל בנתניה, למד בתיכון ע"ש שאול טשרניחובסקי, ובכיתה י' עבר לפנימייה הצבאית לפיקוד ובמסגרתה למד בבית הספר הריאלי בחיפה.[2] בצה"ל שירת ארז כלוחם וכקצין בחטיבת גולני[3] עד 1960 ועבר בין היתר קורס מפקדי פלוגות[4].
לאחר שחרורו החל לעבוד ככתב ספורט בעיתון "חדשות הספורט" ולאחר מכן ככתב ספורט ב"מעריב" ובמהדורת אזור השרון של העיתון. ב-1963 מונה לכתב "מעריב" באזור הערבה ואילת. ב-1966 מונה לכתב אזור הצפון של "מעריב" וסיקר עבורו את חזית הצפון במלחמת ששת הימים. ב-1971 מונה לכתב לענייני השטחים ולאחר מכן לכתב הצבאי של העיתון. בסדרת ידיעות התריע על הכנות המצרים למלחמה[5], אך ידיעותיו נפסלו על ידי הצנזורה הצבאית ולמכשיר הטלפון שלו אף הושמה האזנת סתר בהוראת ראש אמ"ן אלי זעירא.[6] [7]הוא סיקר עבור העיתון את מלחמת יום הכיפורים, את שיקום צה"ל לאחר המלחמה, מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, הסכם השלום בין ישראל למצרים מנקודת המבט הצבאית ומלחמת לבנון הראשונה.
ביולי 1976 יצא לארצות הברית וליווה את מבצע פעמון החירות - ספינות חיל הים שהגיעו למפגן חגיגות 200 שנה לארצות הברית. הוא היה בעל מדור בשם "שולחן החול" במגזין "סופשבוע" של "מעריב" ביום שישי. על מנת לעקוף את מגבלות הצנזורה פרסם במדור זה פינה בשם "אגדה לילדים" (ולעיתים "אגדה לילידים"), ובה בדרך של משל רמז על אירועים אקטואליים ביטחוניים (כגון פרשת קו 300) ועל התדרדרות המצב הביטחוני לקראת מלחמת לבנון ואחריה. בפרט מתח ביקורת על שר הביטחון אריאל שרון אותו כינה "צחור השיער". את הטור היה חותם באמירה "כל מי שמאמין כי יש דמיון בין סיפור זה לבין מאורעות אמיתיים בסביבתנו - עושה זאת על אחריותו האישית".[8][9] ב-1984 זכה בפרס סוקולוב יחד עם אברהם תירוש ואבי בטלהיים על תחקיר בנושא המלחמה.
ביולי 1984 מונה לכתב "מעריב" בארצות הברית. בשובו שימש ראש מערכת המוספים של "מעריב", תקופה בה יזם את המוספים "גבר לעניין", "קריירה" ו"בית וגן". ב-1988 מונה לראש אגף החדשות. בתקופתו עבר העיתון לפורמט טבלואיד ושימוש בצבע. ב-1992 מונה לסגן עורך "מעריב", ובהמשך השנה מונה לעורך הראשי, תפקיד בו כיהן עד מרץ 2002.[10] בהמשך שימש פרשן צבאי בעיתון.
בשיתוף עם אילן כפיר ומוטה גור היה העורך של "צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לענייני צבא ולביטחון", שיצאה משנת 1981 בהוצאת רביבים. הוא מחבר הספר "שיחות עם משה דיין", שיצא לאור בהוצאת מסדה ב-1981.
ב-2004 סייע ליאיר לפיד בכתיבת סדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה".[11]
ארז נשוי ואב לשלוש. אחיו הצעיר, עודד, היה מפקד גדוד בחיל השריון ונהרג ב-1976.
קישורים חיצוניים
- הספרים של יעקב ארז, באתר "סימניה"
- יעקב ארז, ביוגרפיה באתר "חדשות מחלקה ראשונה"
- מרדכי חיימוביץ, שטח פרטי: אלה הדברים של יעקב ארז שהובילו אותי להיות עורך בדסק החדשות, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2018
- חיפוש יעקב ארז בעיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
- ^ פירוש השם ביידיש הוא "עלה אלון".
- ^ יעקב ארז, באתר "בהשקט ובבטחה".
- ^ מרדכי חיימוביץ, שטח פרטי: אלה הדברים של יעקב ארז שהובילו אותי להיות עורך בדסק החדשות, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2018.
- ^ יעקב ארז, ביוגרפיה באתר "חדשות מחלקה ראשונה" .
- ^ גל פרל פינקל, המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו, באתר "זמן ישראל", 7 באוקטובר 2019.
- ^ אוקטובר 1973: הסיפור שמאחורי הידיעה שנפסלה, הבלוג של רפי מן
- ^ "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחרי הנעשה": כך צונזרה הידיעה על מלחמת יום הכיפורים הקרבה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 29.09.2020
- ^ רפי מן, בלי חיבוקים, באתר העין השביעית, 2 בספטמבר 2013
- ^ אביב לביא, 1. בעקבות צחור השיער, באתר הארץ, 5 במרץ 2002
- ^ הארץ, אמנון דנקנר יערוך את "מעריב" במקום יעקב ארז, באתר TheMarker, 4 בדצמבר 2001
- ^ יניב זך, יעקב ארז מייעץ ל"חדר מלחמה", באתר nrg, 12 בדצמבר 2004
| עורכי העיתון מעריב | ||
|---|---|---|
|
33107627יעקב ארז (עיתונאי)