ג'ון ויליאם סנואו
 | |||||||
| ג'ון ויליאם סנו | |||||||
| לידה |
2 באוגוסט 1939 (גיל: 85) טולידו, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
ג'ון ויליאם סנו (באנגלית: John William Snow; נולד ב-2 באוגוסט 1939) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.
ראשית חייו
ג'ון סנו נולד בטולידו, אוהיו, לקתרין (לבית הווארד), מורה בבית ספר, וויליאם דין סנו, עורך דין לענייני מיסוי.[1] הוא למד בבית הספר התיכון אקדמיית גילמור בגייטס מילס שבאוהיו. את לימודיו הגבוהים הוא למד בקניון קולג' ובאוניברסיטת טולידו, שם הוא סיים לימודי תואר ראשון ב-1962. ב-1965 הוא סיים לימודי תואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת וירג'יניה. לאחר מכן ועד 1968 הוא שימש כעוזר לפרופסור לכלכלה באוניברסיטת מרילנד. ב-1968 הוא השלים תואר דוקטור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ולאחר מכן עבד במשרד עורכי הדין הוושינגטוני וילר את וילר עד שנת 1972.
שירות ממשלתי בממשלי ניקסון ופורד
ב-1972 עזב סנו את וילר את וילר וקיבל משרה של עוזר לפרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. במהלך שלוש השנים בהן הוא שימש במשרה זו הוא גם החזיק במשרות בממשלת ארצות הברית. בשנים 1972–1973 הוא שימש כעוזר היועץ המשפטי הראשי של מחלקת התחבורה. לאחר מכן ועד 1974 הוא שימש סגן עוזר מזכיר התחבורה למדיניות, תכנון ויחסים בינלאומיים. לאחר מכן ועד 1975 הוא שימש כמעוזר המזכיר לענייני ממשל במחלקת התחבורה.
ב-1975 עזב סנו את בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ועבר לעבוד במשרה מלאה כעוזר תת-מזכיר התחבורה. ב-1976 הוא סיים את תפקידו זה ומונה כמנהל מנהל הבטיחות בכבישים המהירים הפדרלי (NHTSA).
עם תחילת נשיאותו של ג'ימי קרטר ב-1977 פרש סנו מהחיים הציבוריים. באביב אותה שנה הוא שימש כמרצה אורח לכלכלה באוניברסיטת וירג'יניה וכעמית אורח ב-AEI. בנוסף הוא מונה כעמית בכיר בבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, שם הוא שימש בתפקיד זה בשנים 1978–1980.
קריירה בתעשיית הרכבות
שנותיו של סנו במחלקת התחבורה הוכחו כמועילות עבורו. ב-1977 הוא היה לסגן הנשיא לענייני ממשל בחברת "צ'סי סיסטם" (Chessie System), חברת החזקות שבבעלותה היו שלוש חברות רכבת אמריקאיות: צ'ספיק ואוהיו (Chesapeake and Ohio Railway), וסטרן מרילנד (Western Maryland Railway) ובולטימור ואוהיו (Baltimore and Ohio Railroad).
ב-1980 התמזגה צ'סי סיסטם עם חברת החזקות רכבת אחרת, סיבורד קוסט ליין תעשיות (Seaboard Coast Line Industries) כדי להקים את תאגיד CSX (CSX Corporation), וסנו היה לסגן הנשיא הבכיר של התאגיד במטה החדש שלו בריצ'מונד, וירג'יניה. ב-1984 הוא קודם לתפקיד סגן נשיא מנהל.
ב-1985 מונה סנו על ידי CSX כנשיא וכמנהל הכללי של חברת בולטימור ואוהיו וב-1986 הוא פיקח על מיזוגה עם חבר צ'ספיק ואוהיו. ב-1988 עזב סנו את מגזר התחבורה (הרכבות) של CSX והיה לנשיא והמנהל הכללי של תאגיד CSX (חברת ההחזקות). באפריל 1989 הוא היה לנשיא והמנהל הכללי של כל תאגיד CSX. החל מ-1991 הוא גם שימש כיושב ראש CSX . הוא המשיך להחזיק בכל שלושת התפקידים עד למינויו כמזכיר האוצר ב-2003.[2] בתקופת עבודתו של סנו ב-CSX הייתה נהוגה דחייה של התחזוקה הפיזית של התשתיות. היה זה נוהג שבשגרה בחברות רכבת כדי להעלות את שווי החברות עבור המשקיעים בעוד שהמסילות עצמן היו במצב תחזוקתי גרוע. כתוצאה מכך קטעים ארוכים של מסילות ראשיות היו נתונים למצב שהתנועה בהן התנהלה באיטיות, וכך הוגדל הצורך ביותר קטרים וקרונות, והוצאות החברה גדלו. CSX נאלצה לחכור מאות קטרים כדי לגשר על הפערים, וכך נוספו עלויות מוגדלות. נוהג זה הופסק בעת כהונתו של יורשו של סנו בתפקיד, מייקל וורד.
פעילות ציבורית ועסקית
במהלך מסע הבחירות של רונלד רייגן לנשיאות ב-1980, היה סנו לחבר בצוות הייעוץ של רייגן למדיניות רגולטורית. לאחר ניצחונו בבחירות מינה רייגן את סנו לסגן יושב ראש צוות המעבר לתחבורה.
סנו המשיך לשמש כחבר בצוות הבית הלבן לביעור נגע הסמים של ארצות הברית, במועצה המייעצת למדיניות שירותים של נציב הסחר של ארצות הברית, כיושב ראש משותף של הוועדה הלאומית לרפורמה, התאוששות ואכיפה במוסדות הפינסיים, כחבר בוועדה הלאומית לתחבורה רב-אמצעית, כחבר בוועדה הלאומית לצמיחה כלכלית ורפורמה במיסוי, כחבר בחבר הנאמנים של המוזיאון לאומנות יפה של וירג'יניה, וכחבר במועצת החינוך של העיר ריצ'מונד.
הוא גם היה יושב ראש שותף של ועדת האמון הציבורי וההשקעות הפרטיות של ועד ההתכנסות (The Conference Board). הוא גם שימש ב-1992 כיושב ראש שותף של הוועדה הלאומית לרפורמה, התאוששות ואכיפה במוסדות הפינסיים שהגישה המלצות בעקבות משבר ההלוואות והחסכונות (אנ').
בשנים 1994–1996 שימש סנו כיושב ראש השולחן העגול העסקי (Business Roundtable), קבוצת מדיניות עסקית של 25 מנהלים כלליים בכירים של החברות הגדולות ביותר באטרצות הברית, ולקח חלק חשוב בתמיכה בהעברת הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה.
סנו שימש כחבר דירקטוריון בחברות רהיטי באסט (Bassett Furniture), סירקוט סיטי (Circuit City), טקסטרון, יו. אס. סטיל (U.S. Steel), המועצה העסקית ארצות הברית-יפן, ורייזון תקשורת ואיגוד חברות הרכבות של אמריקה (Association of American Railroads).
הוא היה יושב הראש המייסד של המרכז לפיתוח אנרגטי וכלכלי (CEED), ארגון של תעשיות הפחם והרכבות. ארגון זה היה קודמה של הקואליציה האמריקאית לאנרגיית פחם נקייה (American Coalition for Clean Coal Electricity).
הוא שימש כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ושל בית הספר לעסקים של אוניברסיטת וירג'יניה.
ב-2006 מונה סנו כיושב ראש חברת סרברוס ניהול הון (Cerberus Capital Management). ב-2007 הוא מונה כעמית אורח במרכז מילר ליחסי ציבור של אוניברסיטת וירג'יניה. ב-2001 הוא הצטרף למועצת המנהלים של תאגיד הנפט של מרתון.
מזכיר האוצר של ארצות הברית
בינואר 2003 מונה סנו כמזכיר האוצר של ארצות הברית על ידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. מינויו אושר פה אחד על ידי הסנאט.
ביולי ובאוגוסט אותה שנה חצו סנו ועמיתיו מזכירת העבודה איליין צ'או ומזכיר המסחר דונלד אוונס את ארצות הברית באוטובוס במסגרת "סיור העבודה והצמיחה" שלהם, שמטרתו הייתה קידום הייתרונות של קיצוץ המיסים של ממשל בוש.[3]
בינואר 2005 נחשף שהברוקרים של סנו רכשו 10 מיליון דולר באגרות חוב שהונפקו על ידי פאני מאי ופרדי מאק ביום השבעתו כמזכיר האוצר וביום המחרת. סנו טען שהפעולות נעשו ללא ידיעתו בפברואר 2003. כאשר הוא גילה זאת, הוא מכר את ההחזקות הללו. עורך דין לענייני אתיקה של מחלקת האוצר מצא שהחזקות אלו לא היוו ניגוד עניינים, אך שהם היו מהווים פוטנציאל לכך בעתיד.[4]
במאי 2006 הודיע סנו שהוא יתפטר מתפקידו ושהתפטרותו תכנס לתוקפה החל מ-3 ביולי. הוא הודיע שהבית הלבן ימסור הודעה רשמית על כך בשבוע שלאחר מכן. ב-30 במאי הוכרז רשמית שסנו יסיים את תפקידו. באותו יום הוכרז שהנשיא בוש מינה את הנרי פולסון, המנהל הכללי של גולדמן זקס, כמחליפו של סנו.[5] סנו אולץ להתפטר כאשר נחשף שהוא לא שילם מס הכנסה על מחיקת הלוואה בסכום של 24 מיליון דולר שהוא קיבל כאשר שימש כמנהל הכללי של תאגיד CSX.[6] הנשיא בוש הודיע באופן פומבי שהוא ביקש לראות "פנים חדשות" בראש מחלקת האוצר, אף על פי ששוק המניות צמח בשיעור של 40% במהלך כהונתו של סנו כמזכיר האוצר.
לאחר פרישתו
ב-2010 הצטרף סנו לתאגיד הסיני קבוצת פוסון כיועץ למועצת המנהלים. הוא חבר במועצת המנהלים של חברת IAG (International Airlines Group), מיזוג של חברות התעופה בריטיש איירווייז ואיבריה. באפריל 2016 היה סנו אחד משמונה מזכירי האוצר לשעבר שקראו לממלכה המאוחדת להישאר חברה באיחוד האירופי לקראת משאל העם של יוני אותה שנה.[7]
סנו מתגורר בריצ'מונד, וירג'יניה עם רעייתו קרולין. לזוג שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
- ג'ון ויליאם סנו באתר מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון ויליאם סנו באתר הבית הלבן (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ HOMER BRICKEY, Cerberus chairman is ex-chief of Treasury, Toledo native, The Blade, MAY 15, 2007.
- ^ Johnston, David Cay. Free Lunch: How the Wealthiest Americans Enrich Themselves at Government Expense (and Stick You With the Bill), Penguin Books, 2008, pages 22–36.
- ^ "Bush economic team hits the road to promote tax cuts". Kentucky New Era. July 29, 2003.
- ^ Treasury’s Legal Defense of Snow Triggers Questions, American Banker, May 28, 2004
- ^ The Associated Press, Text: Bush With Paulson and Snow, The Washington Post, May 30, 2006
- ^ Vieth, Warren; Simon, Richard (December 11, 2002). "CSX Paid No Income Tax in 2 of the Last 4 years". Los Angeles Times. Archived from the original on March 7, 2012. (יש לגלול את המאמר לפריט השלישי)
- ^ "Staying in EU 'best hope' for UK's future say ex-US Treasury secretaries". BBC News. April 20, 2016.
| מזכירי האוצר של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
29323436ג'ון ויליאם סנואו