יולי תמיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יולי תמיר
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, העבודה
שרת החינוך ה־17
4 במאי 2006 – 31 במרץ 2009
(שנתיים ו־47 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
שרה לקליטת עלייה ה־14
5 באוגוסט 1999 – 7 במרץ 2001
(שנה ו־30 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חברת הכנסת
17 בפברואר 2003 – 13 באפריל 2010
(7 שנים ו־8 שבועות)
כנסות 16 - 18
תפקידים נוספים

יולי (יעל) תמיר (נולדה ב-26 בפברואר 1954, כ"ג באדר ה'תשי"ד) היא פרופסורית לפילוסופיה. בעבר הייתה חברת הכנסת ושרה מטעם מפלגת העבודה. בשנים 1999–2001 היא כיהנה כשרה לקליטת עלייה, בשנים 2006–2009 כשרת החינוך ובשנים 2020-2010 כיהנה בתפקיד נשיאת מכללת שנקר. ממייסדות ארגון שלום עכשיו.

נעוריה, שירות צבאי והשכלה אקדמית

נולדה בתל אביב כיעל תמיר, בתם של יהודה תמיר ועדה לבית בורודובסקי, אחייניתו של דב הוז. סבתה חוה בורודובסקי הייתה הניצולה היחידה מתאונת הדרכים שבה נספו דב הוז, אשתו, בתו וגיסתו. למדה בבית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב. בשנים 1972–1974 שירתה בצה"ל ביחידה 848 של אגף המודיעין. במלחמת יום הכיפורים שירתה כקצינה במוצב צה"ל בסיני. היא השתחררה בדרגת סגן.

בשנת 1978 סיימה לימודים לתואר ראשון בביולוגיה, ובשנת 1985 קיבלה תואר שני במדע המדינה - שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1989 הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה בהנחייתו של ישעיה ברלין[1], על עבודת דוקטורט בנושא "לאומיות בגבולות הליברליות"[2]. בשנים 1989–1999 לימדה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והייתה עמיתת מחקר של מכון הרטמן בירושלים ושל אוניברסיטאות פרינסטון והרוורד.

קריירה פוליטית

תמיר נמנתה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו" בשנת 1978. בשנים 1980–1985 הייתה פעילה במפלגת רצ, ובשנים 1998–1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח. משנת 1995 ועד לשנת 2009 הייתה פעילה במפלגת העבודה.

לאחר בחירות 1999 כיהנה כשרה לקליטת העלייה בממשלת ישראל העשרים ושמונה, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. כהונתה נמשכה כשנה וחצי עד פירוק הממשלה.

תמיר הייתה מבין מנסחי אמנת כנרת.

נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת חוקה, חוק ומשפט; בוועדת החינוך, התרבות והספורט; בוועדה לפניות הציבור; ובוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל. כחברת כנסת הובילה תמיר עם אתי לבני את הצעת החוק ל"ייצוג נשי הולם בעיצוב מדיניות לאומית", וזו הייתה לתיקון מס' 4 בחוק שיווי זכויות האישה.

כחברת כנסת הגישה הצעת חוק שנועדה לבטל סעיף בחוק העונשין שקובע שפעילות להעברת שטחים למדינה אחרת היא בגידה. הצעה זו לא עברה[3].

בבחירות לקביעת יו"ר מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, תמכה תמיר בח"כ עמיר פרץ. עם בחירתו של פרץ ליו"ר העבודה ולאחר פרישת דליה איציק, הפכה תמיר לאישה הבכירה במפלגת העבודה. במערכת הבחירות לכנסת ה-17 הייתה יו"ר מטה ההסברה של מפלגת העבודה, אחראית על מצע המפלגה בנושאי חינוך ומועמדת המפלגה לתפקיד שרת החינוך. מסר מרכזי של המפלגה בבחירות אלה היה פגיעתה של מדיניותו של שר האוצר בנימין נתניהו במערכות שונות במדינה[4].

שרת החינוך

ב-4 במאי 2006 הושבעה לתפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט בממשלת אולמרט, אך בהתאם להסכם הקואליציוני הועברו סמכויות התרבות והספורט למשרד המדע, ותמיר כיהנה כשרת החינוך בלבד. ב-5 בנובמבר 2006 מונתה לממלאת-מקום שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס-פז שפרש מן הממשלה בעקבות כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, והחזיקה בתפקיד עד למינויו של ראלב מג'אדלה לתפקיד שר. בתקופת כהונתה עלה תקציב החינוך בלמעלה מחמישה מיליארד שקל (בשל גידול תקציב החינוך היסודי עקב תוכניות רב שנתיות כמו אופק חדש, פיצול כיתות א-ב, תקציבי בינוי ומיחשוב בתי הספר)[דרוש מקור].

בתחילת כהונתה הנהיגה רפורמה בגני הילדים, בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בשם "אופק חדש", הרפורמה הרחבה ביותר שיושמה במערכת החינוך הישראלית זה עשרות שנים[5]. במרץ 2008 נחתם הסכם בין הסתדרות המורים והממשלה על התחלת התוכנית. תמיר לא השיגה הסכמה בעניין זה עם ארגון המורים. חרף ההסכמה עם הסתדרות המורים, גם מבין חבריה היו מורים שהתנגדו לתוכנית בטענה שהיא פוגעת בתנאי עבודתם[6]. דו"ח של משרד החינוך קבע, לימים, כי המורים אינם מרוצים מהרפורמה כפי שיושמה וכי רק תלמידי המגזר היהודי מרגישים תוצאות חיוביות שלה[7]. דו"ח נוסף משנת 2011 של רמא"ה, קובע כי 88% מהמורם היו רוצים בהמשך הרפורמה, בעיקר בשל השעות הפרטניות שהיא כוללת, המאפשרות מגע אישי בין המורה לתלמיד. עם זאת, התברר כי תחושת העומס של המורים המשתתפים בתוכנית גדלה והישגי התלמידים ברוב המקצועות לא השתנו[8]. בעקבות העלייה בשכר המורים חלה עלייה בביקוש למקצוע ההוראה.

תמיר פעלה לחיזוק מערכת החינוך הממלכתית והעדפתה על פני החינוך הפרטי[9]. היא הנהיגה יום לימודים ארוך רק בבתי ספר רשמיים ומשרד החינוך בראשותה העניק במקרים רבים רישיונות לבתי ספר פרטיים חדשים רק בלחץ מערכת המשפט. תמיר התנגדה לבתי ספר פרטיים חרדיים וערבים וגם לבתי ספר ייחודיים של המגזר החילוני[10][11] תמיר התנגדה ללימודי ליבה במגזר החרדי בכפייה. בעקבות פנייה לבג"ץ בניסיון לאלץ את בתי הספר החרדים ללמד מקצועות אלה עבר בכנסת חוק נהרי הפוטר מכך ישיבות בגיל על יסודי[12].

בתחילת כהונתה כשרת החינוך הופסקה חלוקת פנקס זכויות התלמיד. תמיר טענה כי החומר מצוי באינטרנט וחולקת פינקסים היא ביטוי לתהליך למידה ישן[13]. ההחלטה נתמכה על ידי הסתדרות המורים, שהתנגדה למה שהוגדר על ידה כמסמך חד-צדדי הפוגע במעמדם של מורים אל מול התלמידים.

תמיר החליטה על ציון הקו הירוק במפות ישראל הנלמדות בבתי הספר, על צמצום ניכר של תקני בנות שירות לאומי בחינוך הממלכתי והחלפתן במורים מוסמכים.

בספטמבר 2007 הקימה תמיר ועדה ציבורית לבחינת מדיניות הטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר[14]. הוועדה הוקמה, בין היתר, משום שתמיר סברה כי אין זה הוגן לאפשר רק לילדים נכים שהוריהם יכולים לממן סיוע פרטי להשתלב במערכת החינוך הרגילה בעוד שילדים נכים אחרים ללא אמצעים אינם יכולים לעשות זאת, ולכן החליטה למנוע שילוב של תלמידים נכים במימון פרטי של הוריהם במסגרות החינוך הרגילות ולאלץ תלמידים אלה לפנות אל החינוך המיוחד. בתקופת תמיר קוצץ מערך הסייעות לתלמידים נכים ששולבו בחינוך הרגיל, ותלמידים שהייתה להם קודם סייעת אישית, החלו לחלוק סייעת משותפת, בטעון שיש לעודד חוסר תלות בסייעת[15][16]. בעקבות מהלך זה ניהלו מאות הורים מאבק משפטי נגד משרד החינוך[17].

בתקופת כהונת קודמתה בתפקיד, לימור לבנת, פסק בג"ץ כי משרד החינוך מפלה את המגזר הערבי בהקצאת משאבים וכי עליו לתקן את ההקצבה למגזר זה. שלוש שנים לאחר שנכנסה תמיר לתפקידה, פסק בג"ץ כי תמיר ולבנת לא עשו די כדי לקיים את פסיקתו הקודמת בנושא וכי הן ביזו את בית המשפט והמשיכו לקפח את המגזר הערבי[18].

תמיר קידמה את תוכנית ה-"אופק הפדגוגי", שעיקרו מעבר משינון לחשיבה. במסגרת זו פותחה מערכת למידה ששמה דגש על הבנה ויצירתיות במטרה להכין תלמידים להתמודד עם הצורך לרכוש ידע בכוחות עצמם ולהתאימו לשינויים המהירים הנובעים מצמיחה מהירה של עולמות ידע. את ה"אופק הפדגוגי" הטמיעה תמיר גם בבחינות הבגרות שיכללו פחות שאלות שינון, ויותר שאלות חשיבה. באוגוסט 2008 החליטה תמיר על יישום תעודת בגרות חברתית על עשייה למען קהילה, בנוסף לתעודת הבגרות המקובלת ולהפוך את התעודה לתנאי ללימודים אקדמיים, זאת במטרה לעודד פעילות חברתית-ערכית בבתי-הספר מעבר לתוכנית "מחויבות אישית"[19].

בתקופת כהונתה הוכפלו לימודי האזרחות, מיחידת לימוד אחת לשתיים, ויחידת לימוד מעשית-התנדבותית, במטרה להתקרב אל הדור הטכנולוגי ולהילחם בציונים הנמוכים בבחינות הבגרות בתחום לימוד זה[20].

בתקופת תמיר הוכרזה תוכנית לאומית לבניית 8,000 כיתות לימוד בגנים ובבתי ספר (חלקן הגדול במגזר הערבי)[21] ומחשוב מערכת החינוך. יצאה לדרך בניית 1,000 כיתות חכמות, בעיקר באזורי הפריפריה והושקה תוכנית "מחשב לכל מורה" יחד עם "קרן אתנה" ו"הסתדרות המורים"[דרוש מקור].

עבור תנועות הנוער, תקופת כהונה של תמיר התאפיינה בצמיחה משמעותית במספר החניכים ובתקציבי הפעילויות[22], כאשר שיא הפעילות בשנתית מתרכז ב"שבוע תנועות הנוער", אשר בו כל בתי הספר בארץ נקראים לארח את תנועות הנוער ולאפשר להם חשיפה בפני התלמידים.

שביתות

באפריל 2007 התמודדה תמיר עם שביתת סטודנטים ארוכה בעקבות ועדת שוחט. לסטודנטים ששבתו במשך ארבעים ימים הוצע הסכם לפיו העלאת שכר הלימוד לא תחול על סטודנטים שכבר התחילו את לימודיהם. התאחדות הסטודנטים הארצית דחתה את ההצעה בטענה שהמאבק נוגע לעתידה האקדמי של המדינה ולא רק לכיסם הפרטי.

בעקבות התנגדות ארגון המורים לרפורמת "אופק חדש" שנחתמה עם "הסתדרות המורים" תשס"ח, התקיימה שביתה של ארגון המורים שנמשכה יותר מחודשיים. סיום השביתה התאפשר בעקבות החלטה לצמצום מספר התלמידים בכיתות מ-40 תלמידים ל-32 תלמידים.

שנת הלימודים תשס"ח לא נפתחה באופן סדיר באוניברסיטאות. שביתת הסגל האקדמי הבכיר נערכה במחאה על השחיקה בשכר. לאחר יותר מחמישים ימי שביתה הכריז ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה עד 13 בינואר 2008 יבוטל הסמסטר, אך לא עמד בדיבורו. בסופו של דבר הסתיימה שביתת המרצים ב-18 בינואר 2008, בעקבות פשרה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. משכן הרב של שביתות המורים והמרצים, שהיו בין הארוכות ביותר שהתקיימו, הביא לכך שכ-40 חברי כנסת, בהם אף חברי קואליציה חתמו על עצומה שקוראת לפטר את תמיר, אך לא הייתה לכך השפעה על המשך תפקידה ומנגד דווקא זכתה לגיבוי מצד ראש הממשלה אהוד אולמרט.

בכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום התשיעי ברשימת העבודה לכנסת. נמנתה עם המתנגדים להצעתו של יושב-ראש המפלגה, אהוד ברק, להצטרפות לממשלתו של בנימין נתניהו, יחד עם עמיר פרץ, אופיר פינס ואיתן כבל. בכנסת זו שימשה סגנית יושב ראש הכנסת ופעלה כחברת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת המדע והטכנולוגיה לאחר פרישתו של פינס מן הכנסת הודיעה תמיר כי אינה מתכוונת שוב להתמודד לכנסת במסגרת מפלגת העבודה.

בפברואר 2010 הודיע "שנקר - בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב" שתמיר נבחרה לכהן כנשיאה הבאה של המכללה במקומו של פרופ' אמוץ וינברג. בעקבות הבחירה התפטרה תמיר מן מהכנסת ב-11 באפריל[23]. לאחר עשר שנות כהונה כנשיאת שנקר, פורסם כי באפריל 2020 יחליפה בתפקיד פרופסור שיזף רפאלי.[24]

חיים אישיים

תמיר היא אם לשתיים. הייתה נשואה בעבר ליובל נריה ואחריו ללוני רפאלי (שהיה סגן מפקד סיירת מטכ"ל אהוד ברק). לאחר מכן, בן זוגה היה עו"ד רוני פיינשטיין שנפטר בשנת 2012[25].

היא מתגוררת בשכונת נווה אביבים שבתל אביב[26]. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-30 הלא ריאלי ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב 1" למועצת העירייה.

מפרסומיה

  • Yael Tamir, Liberal Nationalism, Princeton University Press, 1995
  • Stephen Macedo and Yael Tamir (editors), Moral and Political Education NOMOS XLIII, NYU Press 2001

ממאמריה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יולי תמיר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יולי תמיר

הערות שוליים

  1. ^ Roi Ben-Yehuda, My Exclusive Interview With Labor MK Yuli Tamir: A Portrait of Study and Deeds
  2. ^ Yael Tamir, Nationalism within the boundaries of liberalism
  3. ^ אריק בנדר, הצעת חוק: העברת שטחים לא תיחשב בגידה, באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2003
  4. ^ יולי תמיר: האכזריות בתכנית הכלכלית של נתניהו חודרת למערכת החינוך, באתר של "רשת 13", 26 במאי 2005 (במקור, מאתר "nana10")
  5. ^ פרופ' מרים בן-פרץ שירת התקווה של "אופק חדש"
  6. ^ אתר התעוררות של מורים מההסתדרות
  7. ^ אפרת זמר, אופק חדש: הציבור מרוצה – המורים פחות, באתר nrg‏, 17 במרץ 2010
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         18 במרץ 2012, שלוש שנים לרפורמת אופק חדש: 88% מהמורים מרוצים מהרפורמה למרות העומס, באתר הארץ
  9. ^ יולי חרומצ'נקו, שרת החינוך פרופסור יולי תמיר : אנסה למנוע פתיחת עוד בתי ספר פרטיים, הארץ 28 ביוני 2006
    תמר טרבלסי חדד, תמיר מתכוונת לקדם חוק שימנע פתיחת בתי ספר פרטיים חדשים, ידיעות אחרונות: 28.באוגוסט 2006
  10. ^ אור קשתי, יולי תמיר: ביהמ"ש העליון עלול לגרום לפירוק מערכת החינוך, באתר הארץ, 17 בפברואר 2009
  11. ^ יולי חרומצ'נקו, החרדים מאיימים במשבר קואליציוני עקב אי הכללת גנים חרדיים ביום לימודים ארוך, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2006
  12. ^ אריק בנדר, ישיבות יזכו לפטור מלימוד תוכנית הליבה, באתר nrg‏, 23 ביולי 2008
  13. ^ אור קשתי, שבוע לפני יום זכויות הילד הבינ"ל מהפצת "פנקס זכויות התלמיד" בוטלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2006
  14. ^ מורן זליקוביץ', השופטת דורנר: שנים חטאנו לילדי החינוך המיוחד, באתר ynet, 24 בספטמבר 2007
  15. ^ מורן זליקוביץ', בלי סייעת אישית למוגבלים: "דקל בסכנת חיים", באתר ynet, 15 באוגוסט 2008
  16. ^ נתיב נחמני וספי קרופסקי‏, הסייעת בוטלה, הילד בבית - וההורים נתבעים, באתר וואלה!‏, 06 במרץ 2008
  17. ^ מורן זליקוביץ', פשרה: הילדים הנכים יזכו לסייעת באישור ועדה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2008
  18. ^ בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל ואחרים נ' ראש ממשלת ישראל, ניתן ב-23.11.2008
  19. ^ יהלי מורן זליקוביץ', תוכנית: תעודת בגרות על מעורבות חברתית, באתר ynet, 19 בנובמבר 2008
  20. ^ אפרת זמר, אזרחות טובה: עכשיו גם באתר האינטרנט, באתר nrg‏, 12 במאי 2008
  21. ^ תכנית החומש לבניית כיתות לימוד בשנים 2011-2007, החלטה מספר 1410 של ממשלת ישראל, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  22. ^ מיכל חביב משרד החינוך: תקציב תנועות הנוער ב-2009 - הגבוה מאז הקמתן, 14 בספטמבר 2008
  23. ^ אטילה שומפלבי, סוף המרד בעבודה: תמיר עוברת סופית ל"שנקר", באתר ynet, 4 בפברואר 2010
  24. ^ שיזף רפאלי – נשיא חדש לשנקר, באתר ערב רב, 9 בפברואר 2020
  25. ^ גיא לשם, התשובה של יולי תמיר למשבר בהשכלה הגבוהה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007
  26. ^ נורית לויליכט-לחיאני, כאן גרים בכיף: ביקור בית אצל עשרה חברי כנסת, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009


שרי החינוך בממשלות ישראל
זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרן ידלין • זבולון המר • יצחק נבון • יצחק שמיר • זבולון המר • שולמית אלוני • אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי • יוסי שריד • אהוד ברק • לימור לבנת • מאיר שטרית • יולי תמיר • גדעון סער • שי פירון • בנימין נתניהו • נפתלי בנט • רפי פרץ • יואב גלנט • יפעת שאשא-ביטון • יואב קיש

שרים נוספים במשרד החינוך:
חיים ביטון

סמל מדינת ישראל
שרי התרבות והספורט בממשלות ישראל
שרי החינוך והתרבות (1949–1977): זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרון ידלין (1984–1990): יצחק נבון • יצחק שמיר (1992–1993): שולמית אלוני • יצחק רבין סמל מדינת ישראל
שרי החינוך, התרבות והספורט (1977–1984, 1990–1992): זבולון המר (1993–1999): אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי (2001–2006): לימור לבנת • אהוד אולמרט • מאיר שטרית
שרת המדע והאומנויות (1993–1996): שולמית אלוני
שרי המדע, התרבות והספורט (1999–2003): מתן וילנאי • אריאל שרון • לימור לבנת (2006–2009): אופיר פינס-פז • יולי תמיר • ראלב מג'אדלה • בנימין נתניהו
שרי התרבות והספורט (2009 ואילך): לימור לבנת • מירי רגב • חילי טרופר • מיקי זוהר
שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל
חיים משה שפירא • יגאל אלון • שמעון פרס • נתן פלד • שלמה רוזן • דוד לוי • אהרן אבוחצירא • אהרן אוזן • יעקב צור • יצחק חיים פרץ • יאיר צבן • יולי אדלשטיין • אהוד ברק • יולי תמיר • אריאל שרון • ציפי לבני • זאב בוים • יעקב אדרי • אלי אפללו • סופה לנדבר • זאב אלקין • סופה לנדבר • יריב לוין • יואב גלנט • פנינה תמנו-שטה • אופיר סופר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28977815יולי תמיר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יולי_תמיר&oldid=2534047"