יורם ארידור

יורם ארידור (ליברמן)

יורם ארידור, דצמבר 1969
לידה	24 באוקטובר 1933 (גיל: 91) חשוון ה'תרצ"ד תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	תנועת החרות
סיעה	גח"ל, הליכוד
שר האוצר ה־8 21 בינואר 1981 – 15 באוקטובר 1983 (שנתיים ו־38 שבועות) → יגאל הורביץ יגאל כהן-אורגד ←
שר התקשורת ה־13 5 בינואר 1981 – 5 באוגוסט 1981 (30 שבועות ו־3 ימים) → יצחק מודעי מרדכי ציפורי ←
חבר הכנסת 17 בנובמבר 1969 – 21 בנובמבר 1988 (19 שנים) כנסות 7 - 11
יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ה־7 23 בדצמבר 1975 – 13 ביוני 1977 (שנה ו־24 שבועות) → יוסף תמיר שלמה הלל ←
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־9 1990–1992 (כשנתיים) → יוחנן ביין גד יעקבי ←
תפקידים בולטים סגן שר במשרד ראש הממשלה

יורם ארידור (נולד ב-24 באוקטובר 1933) הוא פוליטיקאי ישראלי, איש תנועת החרות. כיהן כשר האוצר בשנים 1981–1983, שהתאפיינו באינפלציה גבוהה מאד ובדלדול יתרות מטבע החוץ של המדינה, והתפטר מתפקידו בסמוך לפרוץ משבר מניות הבנקים. לאחר התפטרותו מהתפקיד לא חזר ארידור למלא תפקידים פוליטיים בכירים, אך כיהן כשגריר ישראל באו"ם בשנים 1990–1992.

ביוגרפיה

ארידור נולד כיורם ליברמן בתל אביב. אביו שינה את שם המשפחה ל"ארידור" ב-1948. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני א'. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 הצטרף לתנועת החרות. בשנת 1967 שימש כפרקליטו של דוקר חבר הכנסת מאיר וילנר. בד בבד עם פעילותו בתנועת החרות, היה נציגה בהסתדרות הכללית במסגרת "סיעת תכלת לבן". בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת, ולאחר "המהפך" בשנת 1977 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלתו של מנחם בגין.

כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, חצי שנה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הקנה לו אהדה בציבור. בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות כדי לא לעודד יבוא. פעולה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות וניסיונו של הליכוד להמשיך ולהחזיק בשלטון, למרות הסקרים שניבאו אחרת, ובמסגרת מה שמנחם בגין כינה "צריך להתחיל להיטיב עם העם".

כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מיסים ומכסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים".

מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות^{[דרוש מקור]}. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר.

מדיניותו של ארידור נכשלה כאשר בעקבותיה התרוקנו יתרות המטבע הזר (מה שהביא את המשק לסף פשיטת רגל) וגם חלה עלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983).

בראשית חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים, לאחר תהליך ארוך של ויסות שערי המניות הבנקאיות, שהתחיל עוד בשנות ה-70. בתהליך זה גרמו הבנקים באופן מלאכותי לעלייה מתמדת של שער מניותיהם. המסחר בבורסה הופסק בהוראת ארידור ב-6 באוקטובר 1983 וחודש רק ב-24 באוקטובר, לאחר פרישתו של ארידור מתפקידו כשר האוצר. בדוח ועדת בייסקי על ויסות מניות הבנקים נקבע כי ארידור לא עשה די כדי לעצור את הויסות, אך זיכתה אותו מההאשמה כי פעל במכוון כדי שיימשך.

בעקבות האינפלציה הדוהרת, גיבש ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר האמריקני. הצעה זו לא התקבלה וספגה ביקורת חריפה לאחר שהתפרסמה ב-13 באוקטובר בכותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות". בעקבות זאת פרש ארידור מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן אורגד.

מאז התפטרותו של ארידור מתפקיד של שר האוצר וסירובו להצעת ראש הממשלה לכהן כשר בלי תיק, לא נשמע קולו בפוליטיקה והוא חדל להיות פעיל בה. מסיבה זו, יש עניין במאמר עיוני שכתב בשנת 2015 בנושא פוליטי - משילות הממשלה - בביטאון "האומה" . במאמר ארידור מגיע למסקנה ששינוי שיטת הבחירות בישראל לא יביא מזור לבעיית יכולת המשילות של הממשלה, אך ניתן לשפר את המשילות על ידי שינוי במעורבות המשפטנים (השופטים העליונים בבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה) בפעילות הממשלה.

בשנים 1990–1992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. באוגוסט 2002 מונה על ידי שר התקשורת ראובן ריבלין לדירקטוריון בזק. בשנת 2004 עמד בראש ועדה לבחינת סיוע המדינה למוסדות ציבור.

ארידור נשוי לאביבה, מורה לכלכלה בתיכון מקיף יהוד ולהם בן ובת^{[דרוש מקור]}.

בתרבות

ארידור מוזכר בשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, בשורה "ושר האוצר נתן במבט ראיון", המתייחסת לראיון של ארידור במהדורת החדשות המרכזית "מבט" בזמן משבר מניות הבנקים. הציטוט "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" מיוחס לארידור, ואחראי במידה רבה לדימויו היהיר והמתנשא של ארידור.

יורם ארידור מוזכר גם בשיר "טוב, טוב" מאופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט בביצוע מזי כהן: "אחר כך כולנו רואים טלוויזיה, איפה יורם ארידור?"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורם ארידור בוויקישיתוף

• יורם ארידור, באתר הכנסת
• יורם ארידור, באתר כנסת פתוחה
• דו"ח ועדת ארידור 2006
• תוכנית הדולריזציה באתר ליכוד1
• צבי לביא, ארידור והדולריזציה: התוכנית שהפילה שר אוצר, באתר ynet, 27 בספטמבר 2009
• מרדכי חיימוביץ, נתפס בכלכלתו: יורם ארידור מדבר לראשונה, באתר nrg‏, 29 בדצמבר 2012
• כך היה 22.2 - ימי ארידור העליזים, כתבה באתר יוטיוב
• תעמולת בחירות 1981 - תשדיר בו מדבר שר האוצר יורם ארידור על מדיניותו, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28936099יורם ארידור