הכנסת העשרים ושתיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנסת העשרים ושתיים
סמל הכנסת
מדינה ישראלישראל ישראל
גוף פרלמנטרי הכנסת
תקופת כהונה 3 באוקטובר 201916 במרץ 2020
(23 שבועות ו־5 ימים)
מערכת בחירות הבחירות לכנסת העשרים ושתיים
הנהגה
יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין
הרכב

הכנסת העשרים ושתיים כיהנה לאחר הבחירות שהתקיימו ביום 17 בספטמבר 2019, י"ז באלול ה'תשע"ט. הכנסת הושבעה ב-3 באוקטובר 2019, ד' בתשרי ה'תש"ף[1], וכיהנה עד להשבעת הכנסת העשרים ושלוש ב-16 במרץ 2020, כ' באדר ה'תש"ף.

הכנסת ה-22 היא הכנסת הראשונה בה לאחר הבחירות, במסגרת המאמצים להקמת הממשלה, החלה תקופת 21 הימים לפני פיזור הכנסת על פי סעיף 10 לחוק יסוד: הממשלה (תקופה זו התרחשה גם בשלהי תקופת הכנסת השבע עשרה, אך בה לא בוצעו ניסיונות להקמת ממשלה). במהלך תקופה זו, חבר כנסת שיזכה להמלצה כתובה מצד 61 ח"כים יוכל לקבל מנשיא המדינה את המנדט להקמת ממשלה למשך 14 יום נוספים. תקופה זו הסתיימה ב-11 בדצמבר, והכנסת פיזרה את עצמה. על מנת להימנע מקיום הבחירות לכנסת העשרים ושלוש בתאריך המוגדר בחוק, 10 במרץ 2020 (י"ד באדר ה'תש"ף), בשל חלותו של חג הפורים ביום זה, הקדימה הכנסת את הבחירות ל-2 במרץ 2020 (ו' באדר ה'תש"ף).

הכנסת העשרים ושתיים היא הכנסת השנייה ברציפות שלא הביעה אמון בממשלה חדשה, וממשלת ישראל השלושים וארבע, המכהנת מתחילת תקופת הכנסת העשרים, תוסיף לכהן כממשלת מעבר עד הקמת ממשלה חדשה. ממשלת מעבר זו צפויה לכהן קרוב לשנה מבלי ששתי כנסות חדשות מביעות אמון בממשלה חדשה. בכך ימשיך להישבר שיא אורך כהונתה של ממשלת מעבר בישראל שלא זוכה לאמון הכנסת. כמו כן, הבחירות לכנסת תתקיימנה בפעם השלישית ברציפות, בתוך פחות משנה, ובכך יוסיפו גם להישבר שיא מספר הכנסות העוקבות שלא הביעו אמון בממשלה עם היבחרן, ושיא מספר מערכות הבחירות לכנסת המתקיימות בתוך פחות משנה.

חלוקת המושבים

ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשרים ושתיים
תוצאות הבחירות לכנסת ה-22:
     מפלגות הימין: 47 מושבים (כולל את ישראל ביתנו)
     מפלגות החרדים: 16 מושבים
     מפלגות המרכז: 33 מושבים
     מפלגות השמאל: 11 מושבים
     מפלגות הערבים: 13 מושבים

תוצאות הבחירות

רשימה ראש הרשימה מושבים
הכנסת ה-22 הכנסת ה-21
כחול לבן בני גנץ 33 35
הליכוד בנימין נתניהו 32 39[2]
הרשימה המשותפת איימן עודה 13 10[3]
ש"ס אריה דרעי 9 8
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן 8 5
יהדות התורה יעקב ליצמן 7 8
ימינה איילת שקד 7 5
העבודה-גשר עמיר פרץ 6 6
המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ 5 4[4]

גושים פוליטיים

  • גוש הימין: הליכוד, הבית היהודי – האיחוד הלאומי, הימין החדש – 39 מושבים
  • גוש החרדים: ש"ס, יהדות התורה – 16 מושבים
  • גוש המרכז: כחול לבן, ישראל ביתנו – 41 מושבים
  • גוש השמאל: העבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי – 11 מושבים
  • גוש הערבים: הרשימה המשותפת – 13 מושבים

חברי הכנסת

כחול לבן בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן, מאיר כהן, מיקי חיימוביץ', עפר שלח, יועז הנדל, אורנה ברביבאי, מיכאל ביטון, חילי טרופר, יעל גרמן, צבי האוזר, אורית פרקש-הכהן, קארין אלהרר, מירב כהן, יואל רזבוזוב, אסף זמיר, יזהר שי, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עומר ינקלביץ', פנינה תמנו-שטה, ר'דיר מריח, רם בן ברק, אלון שוסטר, יואב סגלוביץ, רם שפע, בועז טופורובסקי, אורלי פרומן, איתן גינזבורג, גדי יברקן[5], יוראי להב-הרצנו[6]
הליכוד בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, גלעד ארדן, משה כחלון, גדעון סער, מירי רגב, יריב לוין, יואב גלנט, ניר ברקת, גילה גמליאל, אבי דיכטר, זאב אלקין, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, אופיר כץ, אתי עטייה, יואב קיש, דוד ביטן, קרן ברק, שלמה קרעי, מיקי זוהר, שרן השכל, יפעת שאשא-ביטון, מיכל שיר, קטי שטרית
הרשימה המשותפת איימן עודה, מטאנס שחאדה, אחמד טיבי, מנסור עבאס, עאידה תומא סלימאן, וליד טאהא, עופר כסיף, היבה יזבק, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ג'אבר עסאקלה, סאמי אבו שחאדה
ש"ס אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר, מרק איפראימוב
יהדות התורה יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, יעקב טסלר, יעקב אשר, ישראל אייכלר
העבודה-גשר עמיר פרץ, אורלי לוי-אבקסיס, איציק שמולי, מרב מיכאלי, עמר בר-לב, רויטל סויד
המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ, סתיו שפיר, יאיר גולן, תמר זנדברג, אילן גילאון
הבית היהודי-האיחוד הלאומי רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ', מוטי יוגב, אופיר סופר
הימין החדש איילת שקד, נפתלי בנט, מתן כהנא

מאפייני חברי הכנסת

הכנסת העשרים ושתיים נבחרה רק כחמישה חודשים לאחר הבחירות לכנסת העשרים ואחת. לפיכך, רבות מהסיעות בחרו לשמור על סדר רשימתן, וגם באחרות לא חלו שינויים מפליגים.

חברי כנסת חדשים

אל הכנסת העשרים ושתיים נכנסו שמונה חברים חדשים:

בנוסף חזרו לכנסת העשרים ושתיים 8 חברי כנסת שכיהנו בכנסת בעבר אך לא כיהנו בכנסת העשרים ואחת. נוספה עליהם חברת הכנסת סתיו שפיר שכיהנה בכנסת העשרים ואחת מטעם מפלגת העבודה הישראלית והתפטרה מהכנסת (ההתפטרות היחידה בכנסת זו) כדי להתמודד במסגרת המחנה הדמוקרטי:

יהודים דתיים

בכנסת זו 32 יהודים דתיים (אורתודוקסים), מתוכם כל 16 חברי המפלגות החרדיות וכל 4 חברי הסיעה הדתית הבית היהודי – האיחוד הלאומי. בכנסת זו מכהנת חברת כנסת חרדית אחת, עומר ינקלביץ'.

נשים

בכנסת זו יש 28 נשים, לעומת 29 בכנסת ה-20 וה-21.

במהלך כהונת הכנסת ילדה חברת הכנסת תמר זנדברג בת.

לא-יהודים

בכנסת העשרים ושתיים ישנם 14 חברי כנסת לא יהודים – מרביתם מהרשימה המשותפת, אחת מכחול לבן, ואחד מישראל ביתנו.

ישנן 3 נשים לא יהודיות ו-11 גברים לא יהודים בכנסת זו.

מבחינה עדתית/דתית של חברי כנסת אלו:

יוצאי מערכת הביטחון

בכנסת זו יש 12 חברי כנסת בדרגות אלוף-משנה ומעלה בצה"ל (לעומת 11 בכנסת הקודמת):

4 חברי כנסת נוספים מילאו תפקידים בכירים בזרועות הביטחון:

ראשי רשויות מקומיות לשעבר

בכנסת זו יש 10 ראשי רשויות מקומיות לשעבר, מחציתם מסיעת כחול לבן. מספר זה זהה למספר בכנסת הקודמת, לאחר שיהדות התורה ירדה במנדט ויצחק פינדרוס לא נבחר, אך ש"ס עלתה במנדט ומשה אבוטבול נכנס. כמו כן, במפלגת רע"ם, עבד אל-חכים חאג' יחיא לא הוצב ברשימה, אך ראש רשות אחר, סעיד אלחרומי, הוצב בה.

דוקטורים ופרופסורים

בכנסת העשרים ושתיים ישנם 9 בעלי תואר דוקטור, (מספר זהה לכנסת הקודמת, בכנסת זו אין פרופסורים):

יוצאי אתיופיה

בתחילת כהונת כנסת זו כיהנו שני חברים יוצאי אתיופיה: פנינה תמנו-שטה ממפלגת יש עתיד וגדי יברקן ממפלגת תל"ם[5], שניהם חברי סיעת כחול לבן.

קרובי משפחה

אחמד טיבי וגיסו אוסאמה סעדי מכהנים במקביל כחברי הכנסת מטעם מפלגת תע"ל החברה בהרשימה המשותפת, בדומה לכנסת הקודמת ולזו שלפניה.

חילופי גברי

תאריך חבר הכנסת היוצא חבר הכנסת המחליף רשימה סיבה
15. ינואר 2020 גדי יברקן יוראי להב-הרצנו כחול לבן התפטר אחרי שעזב את כחול לבן ועבר לליכוד

פיצולים בסיעות הכנסת

פעולות עיקריות

חקיקה

הכנסת העשרים ושתיים העבירה במהלך תקופת כהונתה שלושה חוקים. הראשון, תיקון הוראת שעה לחוק יסודות התקציב, מעניק מספר סמכויות לוועדות הזמניות של הכנסת, שעתידות לכהן עד השבעת הכנסת העשרים ושלוש, בשל אי הקמת הממשלה[7].

שני החוקים הנוספים הם חוק התפזרות הכנסת ה-22[8] והוראות לבחירות הכנסת ה-23[9], שמטרתם להסדיר את הקדמת הבחירות ל-2 במרץ 2020 (ו' באדר ה'תש"ף). בחירות הוקדמו בשמונה ימים מתוך מטרה להימנע מבחירות בפורים וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע וייתקיימו ביום שני. הליך החקיקה הסתיים בשעות הלילה המאוחרות של 12 בדצמבר 2019 (אף שכבר הסתיים מנדט הכנסת להרכבת הממשלה, הליך החקיקה כיוון שכבר החל, התמשך גם מעבר לחצות הלילה) ובכך החל תהליך מערכת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש.

חוסר יכולתה של ממשלת המעבר, שצפויה לכהן לפחות עד לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, לבצע רפורמות במשרדי הממשלה השונים או להעביר בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2020, והיותה של מדינת ישראל שרויה במשבר שלטוני זה לאורך זמן כה רב ובגירעון תקציבי, הביאו חברי כנסת שונים לתמוך בפומבי בתיקוני חקיקה שיאפשרו עריכת בחירות ישירות לראשות הממשלה בלבד, מבלי לפזר את הכנסת העשרים ושתיים ולערוך בחירות כלליות לכנסת העשרים ושלוש, או בקיצור תקופת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש מקרוב ל-90 יום מהתפזרות הכנסת לתקופה קצרה יותר כגון של כ-45 יום או כ-60 יום. כמו כן הציעו חברי כנסת שונים לבטל בחקיקה של הוראת שעה את יום השבתון הקבוע בחוק הבחירות לכנסת לכל יום שבו נערכות בחירות לכנסת, על מנת להפחית את עלות הבחירות למשק המדינה. למרות הצעות אלה של חברי הכנסת, טענה מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית כי מסיבות לוגיסטיות ולשם קיום הוראות שונות בחוק הבחירות לכנסת שנועדו לשמור על תקינותו וטהרתו של הליך הבחירות, לא ניתן יהיה לקצר את תקופת 90 הימים לפני הבחירות הנקובה בחוק יסוד: הממשלה, וכן לא ניתן יהיה לבטל את יום השבתון ביום הבחירות[10]. בסופו של דבר, הוקדמו הבחירות בשבוע ויום מהתאריך שהוכתב לפי תקופת 90 הימים, ויום השבתון לא בוטל.

בעלי תפקידים

בעלי תפקידים בכנסת ה-22
התפקיד שם סיעה הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין הליכוד יו"ר זמני, על פי חוק יסוד: הכנסת
סגני יושב ראש הכנסת דוד ביטן הליכוד מינוי זמני
יעקב מרגי ש"ס
מאיר כהן כחול לבן
אחמד טיבי הרשימה המשותפת
חמד עמאר ישראל ביתנו
יושב ראש ועדה קבועה
ועדת הכנסת אבי ניסנקורן כחול לבן
יושבי ראש הוועדות הזמניות (לא הוקמו ועדות קבועות מלבד ועדת הכנסת)
ועדת הכספים הזמנית משה גפני יהדות התורה
ועדת החוץ והביטחון הזמנית גבי אשכנזי כחול לבן
יושבי ראש הסיעות
יושב ראש סיעת כחול לבן אבי ניסנקורן כחול לבן
יושב ראש סיעת הליכוד מיקי זוהר הליכוד
יושב ראש סיעת הרשימה המשותפת אחמד טיבי הרשימה המשותפת
יושב ראש סיעת ש"ס יואב בן צור ש"ס
יושב ראש סיעת ישראל ביתנו עודד פורר ישראל ביתנו
יושב ראש סיעת יהדות התורה יעקב אשר יהדות התורה
יושב ראש סיעת העבודה-גשר איציק שמולי העבודה-גשר
יושב ראש סיעת המחנה הדמוקרטי תמר זנדברג המחנה הדמוקרטי
יושב ראש סיעת הבית היהודי – האיחוד הלאומי אופיר סופר הבית היהודי-האיחוד הלאומי
יושב ראש סיעת הימין החדש נפתלי בנט הימין החדש
בעלי תפקידים
מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ
היועץ המשפטי לכנסת איל ינון
קצין הכנסת יוסף גריף
רב הכנסת הרב אביעד גוטמן

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ השבעת הכנסת נדחתה ביומיים: בשל יומיים של ראש השנה, וביוזמת יו"ר הכנסת, גם בשל צום גדליה שחל למחרת.
  2. ^ הליכוד שזכה ב-35 מושבים ומפלגת כולנו שזכתה ב-4 מושבים רצו בנפרד והתאחדו לאחר הבחירות, ראו: החדשות - כחלון מתאחד בניגוד להבטחות, באתר mako, ‏28 במאי 2019.
  3. ^ אז 2 המפלגות רצו ב-2 רשימות שונות חד"ש-תע"ל ברשימה אחת, ורע"ם-בל"ד ברשימה אחרת.
  4. ^ בבחירות קודמות רצו תחת השם 'מרצ', ללא התנועה הירוקה וישראל דמוקרטית.
  5. ^ 5.0 5.1 בינואר 2020 החליט להתמודד מטעם הליכוד והתפטר מהכנסת.
  6. ^ נכנס עם התפטרות גדי יברקן וויתורו של עידן רול על מקום בכנסת.
  7. ^ שלבי החקיקה של חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 52 - הוראת שעה)התש"ף-2019, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  8. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים ושתיים והקדמת הבחירות, התש"ף–2019, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  9. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (הוראות מיוחדות), התש"ף–2019, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  10. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר, מנכ"לית ועדת הבחירות: לא נוכל להיערך לבחירות בזק, אין לנו עובדים וציוד, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2019


הקודמת:
הכנסת העשרים ואחת
הכנסת העשרים ושתיים הבאה:
הכנסת העשרים ושלוש

27688569הכנסת העשרים ושתיים