מתן וילנאי
.jpg)
מתן וילנאי (נולד ב-20 במאי 1944 בירושלים) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. שימש בכמה תפקידי שר וכחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה וסיעת העצמאות וכן כשגריר ישראל בסין. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, אחרי שבתפקידו האחרון שימש כסגן הרמטכ"ל.
מאז 2021 מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL) וכיו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".
ביוגרפיה
.jpg)
מתן וילנאי הוא בנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי. עשה את ילדותו בירושלים, למד בגימנסיה רחביה והיה חניך בשבט מצדה של תנועת הצופים[1]. בכיתה י"א הצטרף אל הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[2][3]. סיים בהצטיינות את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. סיים לימודים במכללה לביטחון לאומי, שימש כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כעמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון - שם התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים. וילנאי בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית.
שירותו הצבאי
בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כמפקד כיתה בגדוד. לאחר מכן, יצא לקורס קציני חי"ר אותו סיים בהצטיינות[4]. שרת כמפקד מחלקה בצנחנים ולאחר מכן פיקד על פלוגת ב' בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים[5] במהלך הפעולות הראשונות מול ה"פת"ח" שהחל אז בבצוע פעולות חבלה במדינת ישראל[6]. במסגרת זו נפצע קשה כאשר נטל חלק בפעולת סמוע – בדרום הר חברון - בנובמבר 1966. לאחר התאוששות מהפציעה שב לחטיבת הצנחנים, הוא לחם במלחמת ששת הימים בסיני וברמת הגולן. לאחר המלחמה מונה למפקד סיירת צנחנים. וילנאי פיקד על הסיירת במבצע תופת, שם נחת עם חייליו במסוקים בסמוך לעיירה כראמה שבירדן ולחם במחבלי הפת"ח[7]. עם סיום תפקידו בסיירת שירת כסגן מפקד גדוד 202. באוקטובר 1968 נקרא על ידי מח"ט הצנחנים דני מט לחזור ולפקד על הסיירת במבצע אחד[8] המבצע העמוק ביותר בשטח האויב עד לאותה עת - מבצע הלם 35[9] לפיצוץ תחנת שנאים במצרים עילית[10]. לאחר מכן הועבר לחטיבת הבקעה לתפקיד קצין אג"ם חטיבתי, על מנת להחליף חבר שנהרג, רס"ן יוסי קפלן. בחטיבת הבקעה השתתף בעשרות מרדפים ופעולות מיוחדות.
בשנת 1970, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים במכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בסיומה של אותה שנה התמנה למפקד גדוד 890 – הגדוד שבו החל את שרותו הצבאי בחטיבת הצנחנים[11], ופיקד על שורה של פעולות מעבר לגבול, בתחומי לבנון ובהם מבצע "קנבוס 69" לפיצוץ בתי מחבלים בתנאי מזג אוויר קשים[12]. ב-1972 מונה לקצין אג"ם בפיקוד המרכז, תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי. בקרבות מלחמת יום הכיפורים עמד בראש כוח משימה מיוחד שפעל בחזית המצרית. ב-22 באוקטובר עמד הכוח בפיקודו, אשר כלל את סיירת חרוב וכוח של שייטת 13, לבצע פשיטה על פורט פואד אשר בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה[13].
ב-1974 מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים וב-1975 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. השתתף במבצע אנטבה כסגן מפקד המבצע וכמפקד כוח הצנחנים[14]. בשנים 1976–1978 פיקד על בית הספר לקצינים של צה"ל. ב-1977 מונה להקים את עוצבת חצי האש, חטיבת נ"ט חדשה יבילת אוויר וזאת כחלק מבניית תפיסה רחבה של הפעלת כוחות מוטסים בעומק שטח האויב[15]. בשנת 1978 סיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי.
באוגוסט 1978, בגיל 34, מונה כקצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) והועלה לדרגת תת-אלוף[16]. לאחר שלוש שנים שבהן עסק בעיקר בהטמעת לקחי מלחמת יום הכיפורים במערך החי"ר והצנחנים[17], מונה למפקד עוצבת געש, בסיום הקרבות בביירות, במלחמת שלום הגליל, פיקד על מבצע פינוי כוחות צה"ל מביירות.
בדצמבר 1985, לאחר חופשת לימודים כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, הועלה לדרגת אלוף ושירת כראש אגף כוח האדם במטכ"ל[18], ומשנת 1989 כמפקד פיקוד הדרום. בתפקיד זה שירת למעלה מחמש שנים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופה זו פיקד על אזור הדרום ורצועת עזה והתמודד עם פעולות טרור קשות עד לחתימה על הסכמי אוסלו. בעקבות זאת יזם וילנאי את הקמת יחידת המסתערבים שמשון[19] שפעלה ברצועת עזה[20]. כן יזם וילנאי את הקמת יחידת לוט"ר אילת כדי להתמודד עם פיגועי מיקוח במרחב אילת והערבה[21]. כמפקד פיקוד הדרום הוביל מדיניות של "מינימום חיכוך" בין כוחות צה"ל לאוכלוסייה המקומית. מדיניות שצימצמה בנפגעים אך גם הותירה חלל ריק[22]. בתפקיד זה היה וילנאי אחראי לביצוע הפריסה מחדש ברצועת עזה, על פי הסכמי אוסלו, ולבניית גדר המערכת סביב רצועת עזה. ב-1994 מונה לראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, תחילה תחת אהוד ברק ולאחר מכן תחת אמנון ליפקין-שחק.
בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, הוביל את תכנון ההלוויה מתוקף תפקידו כסגן הרמטכ"ל.
בקיץ 1997 נפגש עם שר הביטחון יצחק מרדכי, אשר הציע לו לצאת לחופשת לימודים, ולאחר מכן להיכנס לתפקיד ראש המטה הכללי[23]. בנובמבר 1997 סיים וילנאי את תפקידו כסגן הרמטכ"ל, ובינואר 1998 יצא לחופשת לימודים בארצות הברית והיה עמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון. וילנאי התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים[24].
במועד מינוי הרמטכ"ל הודיע מרדכי לממשלה כי בחר בשאול מופז לרמטכ"ל, בניגוד לצפוי[25]. רבים, בהם וילנאי, טוענים שהסיבה לכך הייתה איבתו ארוכת השנים לווילנאי[26][27]. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית.
פעילות ציבורית ופוליטית
את תפקידו האזרחי הראשון, עוד לפני הצטרפותו לפוליטיקה, הציע לו שר החינוך בממשלת הליכוד, הרב יצחק לוי, ומינה אותו לעמוד בראש הוועדה הציבורית למניעת אלימות בבתי הספר ('ועדת וילנאי' אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי בן-גל)[24]. מסקנות הוועדה אומצו על ידי שר החינוך יוסי שריד ומהוות מתווה מרכזי[דרוש מקור] לטיפול באלימות בבתי הספר. בנוסף, עוד בטרם נכנס לפוליטיקה, היה וילנאי שותף בהקמתו של בית ספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה[28].
עם שחרורו מהצבא, הוזמן על ידי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להצטרף לליכוד. הצעתו של נתניהו כללה את תפקיד שר הביטחון בממשלה שהתכוון להקים לאחר בחירות שנת 1999[29]. וילנאי דחה את ההזמנה ובחר בינואר 1999 להצטרף למפלגת העבודה, כאשר הכריז "אני מאמין בתנועת העבודה והעומד בראשה אהוד ברק; אם נפעל נכון ננצח"[29]. אף על פי שהוגשו בפניו הצעות לשריון מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, בחר מתן וילנאי להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בתום קמפיין של שלושה שבועות בלבד, נבחר וילנאי למקום השלישי ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-15.
בממשלה ובכנסת
עם הקמת הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק, בשנת 1999, מונה וילנאי לשר המדע, התרבות והספורט (המת"ס). בממשלה זו כיהן גם כיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים, בה עיצב תוכנית כוללת לטיפול בבעיות המגזר הערבי - "תוכנית 4 מיליארד השקל" והיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בתפקידו כשר הביא בין השאר לחקיקתו של חוק הקולנוע והקמת מועצה לאומית לתרבות, לחקיקת חוק הספורט המוטורי וחוק למניעת אלימות בספורט בדגש על מגרשי הכדורגל. בנוסף ביקש לפעול לביטול הצנזורה על סרטים ומחזות[30].
בשנת 2001, לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן ניצח אריאל שרון, אשר הקים ממשלת אחדות לאומית (הממשלה ה-29), המשיך וילנאי לכהן בתפקיד שר המדע התרבות והספורט וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני[31].
בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, נבחר וילנאי במקום הראשון בבחירות המקדימות של מפלגת ה"עבודה".
בשנת 2005 התמודד על ראשות מפלגת העבודה[32], אך יומיים לפני הבחירות ויתר על התמודדותו ותמך במועמדותו של שמעון פרס מול עמיר פרץ ובנימין בן אליעזר[33]. עם כניסת העבודה לקואליציה מונה וילנאי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה. וילנאי כיהן בתפקיד זה במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן כשר המדע והטכנולוגיה כשלושה חודשים, עד פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. עם חזרתו לשורות האופוזיציה בכנסת, החל וילנאי לכהן כממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, עד הבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו מספר חודשים לאחר מכן.
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-17 נבחר וילנאי במקום השביעי. בכנסת ה-17 כיהן וילנאי כחבר בוועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת משנה לנושאי כוח אדם וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.
במהלך כהונתו בכנסת יזם, בין היתר, את חוק זכויות הסטודנט (יחד עם אלכס מילר), וכן תיקון בחוק התשלומים לפדויי שבי, המרחיב את תחולתו גם לגבי פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים). בנוסף, כיו"ר ועדת משנה לנושאי כוח-אדם של ועדת החוץ והביטחון החל וילנאי בקידום חוק המילואים אשר היה מונח שנים על שולחן הוועדה.
ב-2 ביולי 2007, עם מינויו של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון, מונה לסגן שר הביטחון בממשלה ה-31[34]. במסגרת תפקידו הוטלה על וילנאי, בין השאר, אחריות על מערך המילואים ומערך העורף של מדינת ישראל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה. בתקופת כהונתו העביר וילנאי את חוק המילואים וכן הקים את רח"ל - רשות חירום לאומית[35].
בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-18 נבחר וילנאי במקום החמישי. עם כניסת מפלגת העבודה לקואליציה הוצע לו תפקיד שר בממשלה, אך וילנאי העדיף להמשיך בתפקיד סגן שר הביטחון גם בממשלה ה-32.
ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות[36]. בעקבות המהלך מונה וילנאי לשר להגנת העורף[37].
בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין[38] וב-13 בחודש הגיש את התפטרותו מהכנסת ונשאר לשמש כשר בממשלה עד היכנסו לתפקיד השגריר[39]. ב-15 באוגוסט 2012 התפטר וילנאי מהממשלה.
בזמן כהונתו כשגריר, יצא וילנאי בביקורת קשה כלפי פקידי משרד האוצר על התנהלותם כלפי משרד החוץ ופגיעתם בתנאי השירות של שליחי המדינה ברחבי העולם, שאותה כינה "בריונות ושרלטנות"[40].
ב-2019 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "ידעתי את ארצי"[41].
ב-2020 מונה ליו"ר הארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".
קשריו עם סין
בפברואר 2012 החל מתן וילנאי לשמש כשגריר ישראל בסין. במסגרת כהונתו הועמקו היחסים בין המדינות והורחבה הפעילות הישראלית בסין.
וילנאי יצר וטיפח קשרים רבים עם הנהגת המדינה והמגזר העסקי בסין, מה שהוביל להגדלה משמעותית של היקף השקעות ההון מסין בישראל ולפיתוח תוכנית פעולה כוללת לקידום והרחבת הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות[42].
במסגרת הידוק הקשרים, וילנאי היה מעורב בהקמת נציגות משרד האוצר בבייג'ינג, בכתיבת פרוטוקול סחר מלא בין המדינות ולכניסת ישראל כחברה שותפה-מייסדת בבנק ההשקעות האסייתי לפיתוח תשתיות לאומיות[43].
בנוסף, יזם תוכנית להקמת רפתות מתקדמות בטכנולוגיה ישראלית במחוז חיילונג-ג'יאנג, הטמעת טכנולוגיות מים ישראליות בערים סיניות והקמת נציגות דיפלומטית חדשה בעיר צ'נגדו[44].
וילנאי שם דגש רב על קידום התיירות הסינית בישראל, ובמהלך כהונתו כשגריר קידם הסכמי ויזות ארוכות טווח בין המדינות. במקביל, הוכפלו מספר קווי התעופה הישירים והיקף הטיסות בין סין לישראל ונפח התיירות גדל מכ-20,000 תיירים לכ-120,000 תיירים בשנה.
בתחומי המחקר והאקדמיה, פעל וילנאי להקמת קרן מלגות משותפת סינית-ישראלית לתמיכה בסטודנטים מסין וישראל, ופתיחה של שלוחת הטכניון בעיר שאנטואו, בפרובינציית גואנגדונג.
באוגוסט 2015 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את כהונתו של וילנאי כשגריר לתקופה נוספת[45].
בינואר 2017 סיים את תפקידו כשגריר ושב לישראל. עם תום כהונתו כשגריר, מונה לשמש כמנהל תוכנית המחקר על סין במרכז למחקרי ביטחון לאומי וכנשיא "לשכת המסחר ישראל אסיה".
החל משנת 2021, הוא מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL). האוניברסיטה היא שלוחה ישירה ועצמאית של אוניברסיטת UIBE בייג'ינג[46].
וילנאי מתגורר במושב שורש. הוא נשוי לענת, עורכת דין במקצועה, ולזוג שלושה ילדים.
מאמרים פרי עטו
- חיל הרגלים לקראת שנות השמונים, מערכות 270-271, אוקטובר 1979, עמ' 72–74
- "פוליטיזציה של הצבא ומיליטריזציה של המדיניות", באתר הארץ, 2 בדצמבר 2003
- לקחי המלחמה ההיא, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
- מתן וילנאי על המימייה כסמל לשורשיות ולטיילנות, באתר כלכליסט, 25 באפריל 2012
ריאיון לליאת רגב, 70 פנים בערוץ כאן 11, ינואר - אפריל 2018,, ריאיון באתר יוטיוב
לקריאה נוספת
- אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, הוצאת "מסדה", 1993
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר: 30 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1990, עמ' 259–276
- מתן וילנאי ויניב מגל, ידעתי את ארצי, ידיעות ספרים, 2019
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מתן וילנאי |
אתר האינטרנט הרשמי של מתן וילנאי
מתן וילנאי, באתר הכנסת - מתן וילנאי, באתר כנסת פתוחה
- נחום ברנע, מתן, דבר, 1 באוגוסט 1969
- פנחס וולף, חמישי אישי עם מתן וילנאי, באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2010
- רונית מזרחי, "ילד בן 67": בגובה העיניים עם מתן וילנאי, באתר nrg, 2 באפריל 2011
- יעקב בר-און, מתן וילנאי פונה מזרחה: "גמרתי עם הפוליטיקה, אעסוק רק בסין", באתר מעריב אונליין, 25 בפברואר 2017
- אמיר בוחבוט, כתב לענייני צבא, וילנאי: אסון כמו התאומים יכול לקרות גם כאן, באתר וואלה!, 8 בספטמבר 2011
מיכאל טוכפלד, מסע ומתן: תפקידו החדש של מתן וילנאי, בעיתון מקור ראשון, 11 באוגוסט 2019- פרופ' זאב דרורי, "ביקורת ספר-"ידעתי את הארצי" (ביקורת על ספרו של מתן וילנאי), "בין המערכות", "מערכות", אתר צה"ל, אפריל 2020
- אפרים לפיד, על ספרו של וילנאי, ישראל דיפנס, 2019
- נווית זומר, "הסינים משוכנעים שכל אחד מאיתנו איינשטיין", באתר "ידיעות אחרונות", 30 ביולי 2021
הערות שוליים
- ^ רוני מלול, שבט מצדה חוגג 70, באתר nrg, 26 במאי 2008
- ^ וילנאי ומגל, עמ' 57.
- ^ מתן וילנאי, באתר "בהשקט ובבטחה".
- ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ-890'."
- ^ יהונתן גפן, הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש, באתר nrg, 6 בנובמבר 2010
- ^ גל פרל פינקל, שנהיה לראש, מקור ראשון, 4 באוקטובר 2019
- ^ אמיר אורן, צה"ל חושף לראשונה את הכישלון בכראמה, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
- ^ מתן וילנאי ויניב מגל, ידעתי את ארצי, הוצאת ידיעות ספרים, 2019, פרק ראשון
- ^ אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 183-200.
- ^ במחנה, איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר מאקו, 26 בספטמבר 2011.
- ^ פליאה קטנר ועדי חכמון, חמישים לשמונה מאות תשעים, במחנה, 20 ביוני 2003
- ^ מבצע "קנבוס 69", מבצע "קנבוס 69": ינואר 1972, בהמשך למגמה של התרעת המחבלים שבלבנון. פיצוץ שני בתים בכפר וברכת מים בסמוך לו הוטלה על מג"ד 890, סא"ל מתן וילנאי ששהה אותה עת עם הגדוד בתעסוקה מבצעית בקו התעלה. בעת מתן התדריך האחרון בוטלה משימת פיצוץ הברכה. המבצע הסתיים בהצלחה אף שבוצע בתאי מזג אוויר קשים. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
- ^ סיפורה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים 1973, מתוך אתר עמותת סיירת חרוב, עמודים 3–9
- ^ מתן שירם, וילנאי: "אנטבה לא היה שווה את מותו של יוני", באתר nrg, 3 ביולי 2006
- ^ מתן וילנאי - סגן שר הביטחון, באתר גלובס, 30 במרץ 2009.
- ^ התת-אלוף הצעיר בצה"ל, מעריב, 18.08.1978.
- ^ "מקרה פינטו חריג", דבר, 3 באוקטובר 1979.
- ^ חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986
- ^ עמרי אסנהיים, מסתערבי שמשון, מעריב, 16.09.2004, כפי שהועלה באתר "יחידה".
- ^ עמרי אסנהיים, קרמבו האמיתי, באתר nrg, 11.03.2005.
- ^ "לוט"ר אילת השתלטו על העיר", במחנה, 4 בנובמבר 2010
- ^ יעקב סבג, זכרונות אבו יוסוף, סלע מאיר, עמ' 75, 115
- ^ הרמטכ"ל ביקש להאריך את כהונתו בשנה נוספת, באתר גלובס, 30 ביולי 1997
- ^ 24.0 24.1 מתן וילנאי - סגן שר הביטחון, באתר גלובס, 30 במרץ 2009
- ^ דרור מרום, סופית: מופז הרמטכ"ל הבא, באתר גלובס, 11 במאי 1998
- ^ עפר שלח, אפור: כך נראה סבב המינויים הבא במטכ"ל, באתר nrg, 8 במאי 2009
- ^ ידעתי את ארצי, עמ' 260–262.
- ^ =גלובס2
- ^ 29.0 29.1 אורה קורן, וילנאי: "אני מאמין בתנועת העבודה והעומד בראשה; אם נפעל נכון ננצח", באתר גלובס, 21 בינואר 1999
- ^ שרון קדמי, שר המדע, מתן וילנאי, שוקל ביטול הצנזורה על סרטים ומחזות, באתר גלובס, 9 בינואר 2001
- ^ הדס מגן, מתן וילנאי שוקל להכניס לישראל הימורים למירוצי סוסים, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2001
- ^ מזל מועלם, וילנאי פתח את מסע הבחירות שלו בהתקפה על יריביו למירוץ, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2005
- ^ מזל מועלם, וילנאי פרש והצטרף לפרס, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
- ^ מסתמן: מתן וילנאי - סגן שר הביטחון, באתר גלובס, 18 ביוני 2007
- ^ יובל אזולאי, הממשלה אישרה הקמת רשות חירום בראשות תא"ל, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
- ^ שירות גלובס, ברק מפלג את העבודה ומקים את מפלגת "עצמאות": "המוטו שלנו הוא 'מה שטוב ונכון למדינת ישראל'", באתר גלובס, 17 בינואר 2011
- ^ לי-אור אברבך, המלחמה על הכותרת: וילנאי מקים מערך לשליטה במידע בשעת חירום, באתר גלובס, 1 בספטמבר 2011
- ^ טל שלו, שר החוץ אישר את מינויו של מתן וילנאי לשגריר בסין, באתר וואלה!, 7 בפברואר 2012
- ^ לילך ויסמן, אושר מינוי השר וילנאי לשגריר בסין, באתר גלובס, 12 בפברואר 2012
- ^ איתמר אייכנר, פחות כסף לשליחים בסין, והשגריר וילנאי רותח: "בריונים ושרלטנים באוצר", באתר ynet, 129 ביוני 2015
- ^ משה בן עטר, עבור מתן וילנאי, אהבת המולדת מעולם לא היתה מלה גסה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2020
- ^ תוכנית לקידום והרחבת הקשרים הכלכליים בין ישראל וסין, השקת פעילות צוות המשימה ישראל-סין במשרד ראש הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ ישראל הצטרפה לבנק האסייתי להשקעות, באתר ynet, 2015-04-15
- ^ פתיחת קונסוליה ישראלית בצ'נגדו, בירת סצ'ואן
- ^ איתמר אייכנר, וילנאי יישאר השגריר בסין - עו"ד צבי חפץ ימונה לשגריר במוסקבה, באתר ynet, 29 באוגוסט 2015
- ^ מיכל מרנץ, מתן וילנאי יעמוד בראש שלוחה ישראלית של אוניברסיטת UIBE הסינית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 באוגוסט 2021
| מתן וילנאי - תבניות ניווט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
36421425מתן וילנאי
- רשימת חברי הכנסת
- שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה
- שרי ממשלת ישראל
- סגני שרי הביטחון
- סגני שרים בממשלת ישראל
- אלופי צה"ל בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד חיפה
- לוחמי סיירת מטכ"ל
- מפקדי סיירת צנחנים
- מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל
- בוגרי המכללה לביטחון לאומי
- מפקדי חטיבת הצנחנים
- קציני חיל רגלים וצנחנים ראשיים
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- ראשי אגף כוח אדם
- ראשי אג"ם
- סגני רמטכ"ל
- חברי הכנסת מטעם ישראל אחת
- חברי הכנסת מטעם העבודה-מימד-עם אחד
- חברי הכנסת מטעם עבודה-מימד
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם העצמאות
- שרי הגנת העורף בממשלות ישראל
- שרים שכיהנו בעת שלא היו חברי כנסת
- שרי התרבות והספורט בממשלות ישראל
- שגרירי ישראל בסין
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- מפקדי עוצבת האש
- מפקדי חטיבה 551
- מפקדי חטיבה 55
- מפקדי גדודים בחטיבת הצנחנים
- קציני אג"ם של פיקוד המרכז
- חברי הכנסת בוגרי הפנימייה הצבאית לפיקוד
- בוגרי תנועת הצופים בישראל
- שורש (מושב): אישים
- שרי ממשלת ישראל השלושים
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושתיים
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל
- ישראלים שנולדו ב-1944