שוחד
שוחד הוא תשלום הניתן בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליות לפי חוק העונשין במדינת ישראל.
מאפייני שוחד
יסודות עבירת השוחד, כפי שמובאים בסעיף 290 לחוק העונשין:
- עובד ציבור - על-פי סעיף 34כד לחוק העונשין: ״עובד ציבור - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור״.
- לוקח שוחד - התמורה - כל דבר שיש בו משום טובת הנאה.
- בעד פעולה - נדרש קשר סיבתי בין המתת לבין התפקיד. כלומר, על המתת להיות קשורה לתפקיד של עובד הציבור, מונעת או מושפעת מהתפקיד.
- הקשורה בתפקידו - גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד כל עוד יש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני.
- בכוונה להשיג תוצאה
כדי שתתקיים עבירת השוחד צריך שיתקיימו לפחות שלושה מן היסודות.[1]
דוגמאות למצבים של מתן שוחד:
- שוחד לשופט, על מנת שיטה את משפטו לטובת אחד הצדדים.
- שוחד לאיש ציבור, על מנת שיקבל החלטות בתוקף תפקידו באופן הרצוי לנותן השוחד.
- שוחד לפקיד רגולציה על מנת שיקל בהפעלת הרגולציה על עסקיו של נותן השוחד, או על מנת שיקשה על מתחריו של נותן השוחד עם השתת פרשנות דווקנית של הוראות הרגולציה.
- שוחד לממונה על רכש, כדי שיבצע את רכישותיו אצל ספק מסוים.
שיטות למתן שוחד
שוחד ניתן בצורה הברורה ביותר באמצעות העברת כסף מנותן השוחד למקבל השוחד. בצורה פחות ברורה ניתן השוחד בשווה כסף, כגון:
- שימוש ברכושו של נותן השוחד, כגון הצטרפות לטיסה במטוסו של איש עסקים או בילוי בבית נופש השייך לו.
- עריכת עסקה שבה ניתנת למקבל השוחד הנחה מופלגת, מעבר למקובל בעסקה מסוג זה.
- יצירת ציפייה להעסקה עתידית על ידי נותן השוחד, בתגמול גבוה, של איש רגולציה או מחוקק לאחר סיום הקדנציה הציבורית שלו.
שיטה קשה לגילוי של מתן שוחד היא ביצוע עסקאות חוקיות לכאורה:
- העסקת בן משפחה של מקבל השוחד בשכר גבוה, בלי שמשרתו תצדיק שכר כזה.
- השקעה בעסק של בן משפחה של מקבל השוחד, בלי כוונה לקבל תמורה להשקעה זו.
- קבלת שירותים מעורפלים, כגון ייעוץ אסטרטגי, ממקבל השוחד לאחר שפרש מתפקידו.
השוחד ביהדות
התורה אוסרת על השופט לקחת שוחד: ”וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ח'); ”לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט). רש"י, בפירושו לפסוק בספר שמות, מציין שהאיסור חל אף אם השוחד ניתן כדי לשפוט אמת.
בנבואתו הראשונה מאשים ישעיהו הנביא: ”שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם” (ספר ישעיהו, פרק א', פסוק כ"ג).
בתלמוד נאמר "אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב'). בהמשך מומחשת הזהירות שנקטו חכמים גם מאבק שוחד, שהוא מעשה שיש בו רק דמיון לשוחד. מסופר על האמורא שמואל שעבר על גשר. בא אדם ונתן לו יד, לסייע לו במעבר הגשר. אמר לו שמואל: מה מעשיך פה? אמר לו: דין יש לי בפניך. אמר לו: פסול אני לך לדין.
מאוחר יותר הורחב האיסור על קבלת טובת הנאה מבעל דין גם לאחר שהסתיים המשפט. הרמ"א כתב בעניין זה במאה ה-16: "דיין שדן כבר, ובא הבעל דין ליתן לו מתנה על שהפך בזכותו - אסור לו לקבלו".
אף שבתורה מוצג איסור שוחד כאיסור על המקבל, הרחיבו חז"ל איסור זה גם לנותן, בבחינת "לפני עיוור לא תיתן מכשול".
איסור מתן שוחד וקבלתו מתייחס גם לשופט נכרי, משום שגם בני נח נצטוו על הדינים, ואף להם אסור לקבל שוחד, ומי שמציע להם שוחד, עושה עוולה, וגם גורם להם מכשול.[2]
האיסור לתת שוחד ולקבלו אמור גם ביחס להליכי בחירתם של נבחרי הציבור. בספרות ההלכה, הדבר בא לידי ביטוי מיוחד בעניין בחירת רבנים.[3].
במשפט הישראלי
בחקיקה העוסקת בשוחד ניתן למצוא מרכיבים מחוקים שונים, השפעות מההלכה, מן המשפט המקובל ומן ההיגיון של חיי היומיום.
תקופת המנדט
החוק הפלילי העות'מאני - סעיפים 67–80 של ספר החוקים הפליליים העות'מאני עוסקים בעבירות השוחד. בסעיף 67 למקבל השוחד יש הגדרה רחבה (ולא רק שופטים ועובדי ציבור) ומטרת הנתינה צריכה להיות על-מנת שיעשה דבר שעליו לא לעשות. הענישה מוגדרת בסעיף 68 שם על מקבל השוחד מוטל עונש של עבודת פרך והחזרת פי שניים ממה שקיבל. נותן השוחד ייתן את סכום השוחד כקנס ובמקרים מסוימים יקבל גם עבודת פרך.
פקודת החוק הפלילי 1936 - הסעיפים העוסקים בעבירות שוחד הם 106–109. בפקודה זו ניתן לראות צמצום של תחולת עבירת השוחד, במובן זה שמדובר באפשרות מתן שוחד לעובדי ציבור בלבד, בניגוד לחוק העות'מאני שכלל גם אנשים פרטיים כפוטנציאל לקבלת שוחד. בפקודה הזו יש עונש אחד גם לנותן השוחד וגם למקבל השוחד ודינו של הפועל בניסיון לשוחד, כמוהו כעבירה המושלמת.
פקודת החוק הפלילי 1944 - עקב קשיים שהתגלו תיקן המחוקק את הסעיף, תוך נתינת פירוט רב לנסיבות השוחד. המטרה העיקרית הייתה להלחם במקבלי השוחד ועל כן החליט המחוקק לוותר על קיום העבירה של מתן שוחד.
המחוקק הישראלי
החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד), התשי״ב-1952 - הגדרתו של מקבל השוחד הורחבה ולגבי נותן השוחד, הרי שלאחר שב-1944 בוטלה אחריותו, היא הוחזרה ב-1952, אך העונש המרבי שנקבע על נותן השוחד הוא מחצית העונש הצפוי למקבלו.
חוק העונשין, התשל״ז-1977 - סעיפים 290–297: החוק נותן פירוט לעניין לקיחת שוחד ומתן שוחד, תוך שימת דגש על עניין של ׳עובד ציבור׳. חוק העונשין הגדיר חמישה יסודות לעבירת השוחד: עובד ציבור, לוקח שוחד, בעד פעולה, הקשורה בתפקידו, בכוונה להשיג תוצאה. היסוד הנפשי הדרוש בעבירת השוחד הוא מחשבה פלילית - מודעות בפועל של העבריין לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות.
בעקבות חתימת ישראל על אמנת האו"ם נגד שחיתות ובהתאם לאמנת ה-OECD בדבר המלחמה בשוחד עובדי ציבור זרים בעסקאות בין–לאומיות[4] נוסף בשנת 2008 לחוק העונשין סעיף 291א,[5] האוסר מתן שוחד לעובד ציבור זר. אזרח ישראל ותושב ישראל עומדים לדין על עבירה זו גם אם נעשתה בחו"ל. הרשעה ראשונה לפי עבירה זו נפסקה בשנת 2016, נגד חברה ישראלית שנתנה שוחד לשר הפנים בממלכת לסוטו.[6]
שוחד בידי שרים בישראל
השר אריה דרעי נחשד כי קיבל שוחד בסך כולל של 150,000 דולר מאנשי ישיבת 'לב בנים', בין השנים 1984 ל־1990. על פי עד המדינה בתיק, הכספים שולמו בעקבות בקשות מפורשות של דרעי, כאשר הנהלת הישיבה אישרה את העברת הכספים לשם קידום טובות הנאה לישיבה מגורמי שלטון בעתיד. נטען שכספי השוחד הופקדו לחשבונות הבנק של דרעי ושל רעייתו, וכן שימשו לקניית דירות בירושלים ולמימון נסיעות לחו"ל. יחד עמו הועמדו לדין נותני השוחד על פי כתב האישום - אנשי ישיבת לב בנים: יום טוב רובין (גזבר הישיבה), הרב אריה ויינברג (ראש הישיבה) ובנו משה ויינברג.
במרץ 2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים, ונגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח, אך לבסוף, ב-29 בדצמבר 2015, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו בפרשת הולילנד, וזיכה אותו מחמת הספק. עם זאת, אולמרט הורשע בגין נטילת שוחד ב"פרשת הזרע", מה שגרר עונש מאסר בפועל של שנה ושבעה חודשים, שאותו החל לרצות ב-15 בפברואר 2016.
בתחילת 2006 הוגש נגד השר לשעבר שלמה בניזרי כתב אישום, שבו הואשם כי קיבל שוחד בהיקף כולל של מיליוני שקלים ממשה סלע, ובתמורה לכך השתמש בסמכותו כשר בממשלה כדי להיטיב עם סלע, יזם שעסק, בין היתר, בגיוס עובדים זרים לישראל. הרב אלבז, פטרונו של בניזרי, הואשם כי יזם את השוחד.
יחס בין ריבוי רגולציה לריבוי מתן שוחד
בסביבות בהם הרגולציה היא מורכבת או עודפת ישנה נטייה[7][8] להתפתחות שחיתות שלטונית המתאפיינת בהסתייעות במתווכים ובתשלומים ישירים ועקיפים (שוחד כספי ממש, הבטחות העסקה לאחר התפקיד, ועוד) לפקידים במנגנון הרגולציה, ולגורמים ברשות המחוקקת, המבצעת, והשופטת, האמונים על שינויי הרגולציה ופירוש הרגולציה, וזאת על-מנת להקל ברגולציה על עסק ספציפי או להקשות ברגולציה על מתחריו של אותו עסק.
במחקר נמצא מתאם ברור בין ריבוי רגולציה לעליה במקרי מתן שוחד, עם זאת קיים ויכוח לגבי הקשר הסיבתי; מתנגדי הביורוקרטיה טוענים שריבוי השוחד נובע ישיבות כתוצאה מהצורך להתמודד עם בירוקרטיה מעיקה ולעתים אף בלתי אפשרית. מנגד מועלת אפשרות שהבירוקרטיה הרבה קיימת דווקא במקומות שמטיבם מועדים לניסיונות שוחד, וכי אלמלא ריבוי הביורוקרטיה הייתה עלולה להיות באותם ענפים כמות שוחד גבוהה הרבה יותר. בנוסף, כתמיכה בבירוקרטיה, נטען כי אף אם ריבוי בירוקרטיה גורם לריבוי שוחד בהתאמה, עדיין הפגיעה הכוללת באינטרס הציבורי (שנגרמת בגלל השוחד) נמוכה מהפגיעה באינטרס הציבורי שהייתה נגרמת אלמלא הייתה בירוקרטיה (למשל, אם יהיה מותר לשאת נשק ללא רישיון, לא יהיה אף מקרה של שוחד לקבלת רישיון נשק, אבל הנזק מנשיאת נשק ללא רישיון גבוה הרבה יותר מהנזק מאותם מקרים של מתן שוחד לקבלת רישיון נשק)[9].
מחקר שערך אריאל פינקלשטיין (שוקטורנט במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן) על שוחד בתחום תכנון ובנייה בישראל ביצע הבחנה בין שוחד שנועד לקדם פגיעה באינטרס הציבורי (למשל אישור לבניה פרטית בשטח ציבורי) הקרוי בלשונו "שחיתות פשוטה", לבין שוחד שנועד להקל להקל על הבירוקרטיה (כגון הקדמת דיון שהיה עתיד להתקיים רק בעוד שנה בגלל עיכובים בירוקרטיים) הקרוי בלשונו "שחיתות פונקציונלית".
המחקר העלה כי במרבית מקרי השוחד שביצעו נבחרי ציבור היה מדובר ב"שחיתות פונקציונלית" (כלומר ללא פגיעה ברורה באינטרס הציבורי) אך לעומת זאת מרבית מקרי השוחד שביצעו פקידים כללו הונאות וזיופים ממשיים
עוד נמצא במחקר כי בכ-70% מהמקרים שנבחנו עובד הציבור הוא שהציע לקבל שוחד תמורת קידום עניינו של הנותן (בחלקם מדובר ב'סחיטה' שכללה איום שיפגעו בעניינו של המבקש אם לא ייתן את השוחד), ורק ב-5% ברור כי היוזמה נבעה מצד נותן השוחד[9].
ראו גם
לקריאה נוספת
- דליה צמריון חלק, עבירת השוחד, אוצר המשפט, התש"ע 2009
- דליה צמריון חלק, דרוג עבירת השוחד לאור הערך המוגן, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית, ירושלים
- דליה צמריון חלק, "מדרגות סולם השוחד", עורך הדין, כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, אפריל 2010, עמ' 56
קישורים חיצוניים
- אליאב שוחטמן, טוהר השיפוט וטוהר המִנהל הציבורי, גיליון מס' 135 של המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת שערי משפט - פרשת שופטים, תשס"ג, באתר דעת
- אילון גלעד, מה זה בעצם שוחד בעברית?, באתר הארץ, 22 בפברואר 2017
- איתן טמיר, פרשת הצוללות: תובנות פסיכולוגיות על הדרמה שבשוחד, באתר גלובס, 16 ביולי 2017
- הרב אשר וייס, שיעור בנושא שוחד לאישי ציבור באתר ישיבה
הערות שוליים
- ^ ע״פ 574/81 מ״י נ׳ שדמי; ע״פ 355/88 לוי נ׳ מ"י
- ^ ראו פירוש הרמב"ן לבראשית לד, יג. ו-שו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן יד; פתחי תשובה לשולחן ערוך, שם, ס"ק ג.
- ^ אליאב שוחטמן, טוהר השיפוט וטוהר המִנהל הציבורי, גיליון מס' 135 של המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת שערי משפט - פרשת שופטים, תשס"ג, באתר "דעת".
- ^ הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102) (מתן שוחד לעובד ציבור זר), התשס"ח-2008, ה"ח הממשלה 389 מ-11 ביוני 2008
- ^ חוק העונשין (תיקון מס' 99), התשס"ח-2008, ס"ח 2168 מ-21 ביולי 2008
- ^ ת"פ 57177-11-16 פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה נגד ניפ גלובל בע"מ, ניתן ב-15 דצמבר 2016
- ^ Corruption around the world: Causes, Consequences, Scope, and Cures http://www.imf.org/external/pubs/ft/wp/wp9863.pdf], אתר ה־IMF (באנגלית)
- ^ http://www.globes.co.il/serveen/globes/docview.asp?did=1000345809 Regulation begets corruption, Avi Hein, globes.co.il 26/5/2008
- ^ 9.0 9.1 אריאל פינקלשטיין, "על גלגלים חלודים ושמן אסור", השילוח 8, פברואר 2018
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.