ממשלת אחדות לאומית (ישראל)

שמעון פרס ויצחק שמיר, 1988, ראשי "ממשלת הרוטציה"

בישראל, ממשלת אחדות לאומית הוא כינוי לממשלה שבה חברים נציגים ממפלגות יריבות. ממשלות כאלו כללו נציגים משתי המפלגות הגדולות, למשל מפלגת העבודה לגלגוליה השונים והליכוד לגלגוליו.

סיבות להקמת ממשלת אחדות לאומית בעבר

1. מצב חירום, כגון מלחמה, משבר כלכלי או מגפה, שלא איפשר ניהול רגיל של יחסי ממשלה-אופוזיציה בכנסת.
2. מצב של תיקו בין גושי המפלגות העיקריים בכנסת, כך ששום גוש לא הצליח לגבש קואליציה בעלת רוב. במצב כזה אפשר להקדים את הבחירות לכנסת או להרכיב ממשלת אחדות. כיוון שמערכות בחירות תכופות עלולות לערער את יציבות המשטר, לעיתים ישתפו שני הגושים פעולה עד למועד הרגיל של הבחירות.

ממשלות האחדות הלאומית בישראל:

• יש הרואים בממשלה הזמנית כממשלת אחדות לאומית^{[דרוש מקור]} (אף על פי שהכינוי טרם נטבע). בממשלה זו היו מיוצגות כמעט כל סיעות מועצת המדינה הזמנית, למעט סיעות המפלגה הרויזיוניסטית והמפלגה הקומוניסטית.
• ממשלת ישראל השלוש עשרה בכנסת השישית, בראשות לוי אשכול. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים חש לוי אשכול, ראש הממשלה, העומד בראש מפא"י כי אינו זוכה לתמיכה ציבורית במצב הקשה בו נתונה המדינה. לחץ ציבורי למינוי משה דיין לשר הביטחון, הבהיר לאשכול כי אם לא יקים ממשלה הכוללת את דיין בתפקיד זה, יכולים מתנגדיו להקים ממשלה אלטרנטיבית. ב-1 ביוני 1967 הקים אשכול "ממשלת אחדות לאומית" תוך צירוף סיעות רפ"י וגח"ל (גוש חירות ליברלים, מהגלגולים המוקדמים של תנועת הליכוד). לממשלה הצטרפו משה דיין בתפקיד שר הביטחון, מנחם בגין ויוסף ספיר, שרים בלי תיק. הייתה זו הממשלה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ישראל שמנתה מאז ועד סיום כהונתה 111 חברי כנסת. על אף שמטרת המהלך הייתה מינויו של דיין, החשיבות ההיסטורית היא במתן לגיטימציה למנחם בגין ולתנועתו,^{[דרוש מקור]} שהיו עד אז מחוץ לקונצנזוס הלאומי. מינויו של דיין התקבל בהקלה על ידי הציבור החרד, וכעבור ימים ספורים פרצה מלחמת ששת הימים. בינואר 1968 הצטרפה רפ"י למפא"י ולמפלגת אחדות העבודה לייסוד מפלגת העבודה.
• ממשלת ישראל החמש עשרה בכנסת השביעית, בראשות גולדה מאיר, 1969. לאחר הבחירות לכנסת השביעית ב-1969 זכה המערך של מפלגת העבודה ומפ"ם ב-56 מנדטים. גולדה מאיר,^{[דרוש מקור]} ביקשה להתבסס לאחר הבחירות על ההרכב הקואליציוני שקדם להן, והקימה ממשלה אליה הצטרף מנחם בגין בראש מפלגתו גח"ל. הימים היו ימי מלחמת ההתשה, שבה דגל בגין בקו אקטיבי, אל מול התפיסות הזהירות יותר של שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל חיים בר-לב. הממשלה ניהלה באותם ימים שיחות בלתי ישירות עם מצרים בתיווך הדיפלומט השוודי גונאר יארינג. משהגיעו הצדדים להסכמה, והושג מסמך שהביא לסיום מלחמת ההתשה, פרשו שרי גח"ל מן הממשלה, ב-4 באוגוסט 1970.

ראש הממשלה שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר ליד שולחן הממשלה בכנסת, נובמבר 1985. באוקטובר 1986 התחלפו ביניהם האישים בתפקידיהם.

• הממשלות העשרים ואחת והעשרים ושתיים בכנסת האחת עשרה, רוטציה בין שמעון פרס ויצחק שמיר, 1984. לפני הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 נראה היה כי "המערך" (גוש פרלמנטרי של מפלגת העבודה ומפ"ם) יזכה ברוב מוחץ. לאחר מלחמת לבנון הראשונה, אינפלציה הרסנית, וקרבות ירושה בין מועמדים בליכוד על תפקידו של מנחם בגין, נראה היה כי הליכוד, תחת הנהגתו של יצחק שמיר, צפוי לתבוסה. התוצאות היוו הפתעה, ולא נחזו באף תחזית קודמת. המערך ירד מ-47 מנדטים בכנסת העשירית ל-44 מנדטים. הליכוד ירד מ-48 מנדטים ל-41. נראה כי קיים שוויון בין גוש הימין וגוש השמאל, כאשר לשון המאזניים הן המפד"ל ומפלגתו של עזר ויצמן. הנשיא חיים הרצוג הטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס, אך לאחר סבב שיחות הודיע פרס כי אין ביכולתו להקים ממשלה. אז השפיע הנשיא הרצוג על נציגי הסיעות לתמוך בממשלת אחדות לאומית. סוכם כי במשך השנתיים הראשונות ישמש בתפקיד ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר מכן יוחלף על ידי יצחק שמיר. במהלך כל התקופה יהיה יצחק רבין מהמערך שר הביטחון, ואילו יצחק מודעי מהליכוד יהיה שר האוצר. ההסכם כובד, וחילופי התפקידים בוצעו לאחר שנתיים באופן הבא: שמעון פרס הגיש לנשיא את התפטרותו והמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על יצחק שמיר. למעט החילופים בין יצחק שמיר לשמעון פרס לא השתנתה חלוקת התפקידים בממשלה, ולא שונו קווי היסוד שלה. מבחינה חוקית-פורמלית היו אלה שתי ממשלות, ולא ממשלה אחת, כיוון שהתפטרות ראש הממשלה היא כהתפטרות הממשלה כולה, ומחייבת הקמת ממשלה חדשה. חלופת התפקידים הרשמית התרחשה ב-20 באוקטובר 1986, והחל מאותו יום שמיר הפך לראש הממשלה הרשמי.

הישגיה של הממשלה היו רבים, ביניהם בלימת האינפלציה שהגיעה למאות אחוזים, ונסיגת צה"ל לרצועת הביטחון בדרום לבנון. עם זאת, משניסה פרס לצעוד צעד דרמטי ויצר מגעים עם המלך חוסיין לחתימת הסכם לונדון, לפיו תקבל עליה ממלכת ירדן את השליטה בשטחים, במהלך שיביא לחתימת הסכמי שלום, טירפד שמיר את קבלת ההסכם. כן ראויות לציון^{[דרוש מקור]} עסקת ג'יבריל השנויה במחלוקת, לפיה שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה מחיילי צה"ל, והתפוצצות פרשת קו 300 שבה התברר כי בכירים בשב"כ זייפו עדויות והסתירו את הריגתם ללא משפט של מחבלים שחטפו אוטובוס. הפרשה הושתקה באמצעות מתן חנינה בטרם משפט לבכירי השב"כ שסרחו. לקראת סיום כהונת ממשלת הרוטציה פרצה האינתיפאדה הראשונה. הממשלה הראתה קו אחיד, ונתנה ליצחק רבין להוביל את האופן ואת האמצעים בהם התמודד הצבא עם ההתקוממות העממית בשטחים.

על אף היציבות שהושגה, סבלה הממשלה ממשברים תכופים, שנפתרו במשא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים. סכסוך שהתגלע בין שמעון פרס ליצחק מודעי הביא להחלפת מודעי במשה נסים כשר האוצר. לקראת סוף כהונתה ניסה שמעון פרס, כשר חוץ, לקדם יוזמה לכינוס "ועידת שלום בינלאומית" לפתרון הסכסוך במזרח התיכון, כל זאת תוך התנגדות חריפה של ראש הממשלה יצחק שמיר.

"The National Picnic", קריקטורה של יצחק שמיר ושמעון פרס מאת צילה מנוסי

• ממשלת ישראל העשרים ושלוש בכנסת השתים עשרה, בראשות יצחק שמיר, 1988: מערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 הייתה צמודה אף היא. בעימות הטלוויזיוני שנערך בין שמיר ופרס ערב הבחירות הצהיר שמיר במפורש כי לאחר הבחירות יתמוך בהקמת ממשלת אחדות נוספת. הדבר הביא לו ליתרון קל, ותוצאות הבחירות הביאו 40 מנדטים לליכוד ו-39 מנדטים למערך. על אף שניסה בתחילה להקים ממשלה צרה עם המפלגות הדתיות והמפלגות הימניות, הצטרפו בסוף אנשי המערך אל הממשלה, כאשר פרס משמש כשר האוצר ורבין שר הביטחון. לראשונה הצטרף לממשלה שר צעיר, אריה דרעי מש"ס. הממשלה סבלה מלחצים וחיכוכים פנימיים מתחילת דרכה, ונראה כי ההרמוניה ששרתה בממשלה הקודמת אבדה. בחודש מרץ 1990 הגו אנשי מפלגת העבודה עם אריה דרעי את רעיון "התרגיל המסריח" שעיקרו הפלת הממשלה, ויצירת קואליציה חדשה של המערך והמפלגות הדתיות. הממשלה הופלה ביום 15 במרץ 1990, ונשיא המדינה חיים הרצוג הטיל על שמעון פרס את הרכבת הממשלה. באופן מפתיע, חזרו בהם השותפים הקואליציוניים אגודת ישראל, וש"ס מהסכמתן להקים ממשלה עם המערך, ופרס התבזה בכך שלאחר שהודיע כי הצליח להרכיב את הממשלה, וביקש לכנס לשם כך את הכנסת, היה אנוס להודיע כי נכשל. לאחר כשלושה חודשים של אי ודאות, הצליח יצחק שמיר להקים ממשלה צרה עם המפלגות הדתיות ומפלגות הימין. אף ימיה של ממשלה זו היו קצרים ומרים. האירועים שהתרחשו, מלחמת המפרץ וועידת מדריד שבאה בעקבותיה, ערערו את אמונם של אנשי הימין בממשלה שהסכימה לשבת בוועידת מדריד, והם הביאו להפלת הממשלה בחודש ינואר 1992.
• ממשלת ישראל העשרים ותשע, בכנסת החמש עשרה, בראשות אריאל שרון, 2001. בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו בשנת 1999 הצביע הבוחר (בפעם האחרונה) בשני פתקים. האחד לכנסת, ואילו השני לראשות הממשלה. לראשות הממשלה נבחר אהוד ברק שהחל את אחת מתקופות הכהונה הקצרות והסוערות הזכורות לראש ממשלה בישראל. לאחר כישלון ועידת קמפ דייוויד, ותחילת האינתיפאדה השנייה איבד ברק את הבסיס הקואליציוני לממשלתו, ולנוכח הרוב שנוצר בעד הקדמת הבחירות לכנסת הודיע על התפטרותו, ועל עריכת בחירות חדשות לראשות הממשלה בלבד. בבחירות שהתקיימו ב-6 בפברואר 2001 הביס אריאל שרון את ברק. ברק התפטר מחברותו בכנסת, ולמנהיג המפלגה מונה במינוי זמני שמעון פרס. זה הוביל את המפלגה לממשלת אחדות עם הליכוד, בה קיבל פרס את תפקיד שר החוץ, ובנימין בן אליעזר מונה לשר ביטחון. שרון הציג את הממשלה בפני הכנסת ב-7 במרץ.

הממשלה התמודדה עם אחת התקופות הקשות בחיי מדינת ישראל, תקופה של פיגועי טרור קשים, ומיתון כלכלי. לרוב שררה הסכמה בין השרים על המדיניות שיש לנקוט, ואף על צעדים קיצוניים כמדיניות הסיכול הממוקד ומבצע חומת מגן. עם זאת, לאחר בחירות פנימיות לתפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ב-2001, שבהן זכה (לאחר סיבוב שני שנקבע בעקבות טענות על זיופים בסיבוב הראשון) בנימין בן אליעזר על פני אברהם בורג, החליטה המפלגה על קיום בחירות נוספות לתפקיד. מול בן אליעזר רץ עמרם מצנע שהציג קו שמאלי שהתנגד לממשלת האחדות. הדבר הרתיע כנראה את בן אליעזר, אשר הביא לפרישת מפלגת העבודה מן הממשלה בחודש נובמבר 2002, בטענה כי אינו מסכים לצעדים הכלכליים ולהצעת התקציב. אך צעד זה לא סייע לו, ומצנע הביס אותו בבחירות הפנימיות. פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה הביאה להקדמת הבחירות.

• ממשלת ישראל השלושים, בכנסת השש עשרה, בראשות אריאל שרון, 2003. בבחירות לכנסת השש עשרה, שהתקיימו לראשונה מאז 1992 בפתק אחד לכנסת בלבד, זכה הליכוד לניצחון מוחץ. מצנע מצא עצמו עומד בראש מפלגה בת פחות מעשרים מנדטים, לראשונה מאז הקמתה. עם זאת, נאמן לקו המדיני שנקט, ולהבטחתו המשתמעת לבוחר, ולאחר שיחות הבהרה עם אריאל שרון שהבהיר לו כי "דין נצרים כדין תל אביב", השאיר מצנע את מפלגת העבודה מחוץ לקואליציה.

בינואר 2005 לאחר פרישת מפלגת שינוי מהקואליציה בעקבות העברת כספים לחרדים ועל רקע תוכנית ההתנתקות שבישרה על שינוי מוחלט בעמדתו של אריאל שרון בנוגע להתנחלויות, שוב הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה. העבודה פרשה מן הממשלה, לאחר מינוי עמיר פרץ כיושב ראש המפלגה, בנובמבר 2005.

• בממשלת ישראל השלושים ושתיים התרחבה הקואליציה ב-8 במאי 2012, עם הצטרפותה של מפלגת קדימה בראשות שאול מופז, וכחודשיים לאחר מכן, ב-17 ביולי 2012 פרשה המפלגה מן הממשלה וחזרה לספסלי האופוזיציה.
• ממשלת ישראל השלושים וחמש, שהוקמה ב-17 במאי 2020, הייתה ממשלת אחדות בעלת שני ראשי ממשלה, מכהן וחלופי ברוטציה (ממשלת חילופים): יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ויו"ר כחול לבן בני גנץ. החילוף בין השניים אמור היה להתקיים ב-17 בנובמבר 2021. אולם, הכנסת התפזרה אוטומטית ב-23 בדצמבר 2020 עקב אי העברת תקציב המדינה. לאחר התפזרות הכנסת נערכו הבחירות לכנסת ה-24. ב-13 ביוני 2021 קיבלה הממשלה ה-36 את אמון הכנסת וממשלת ישראל ה-35 סיימה את כהונתה. מכיוון שהממשלה סיימה את כהונתה לפני מועד החילופים המיועד, החילופים בין נתניהו לגנץ לא יצאו לפועל.
• ממשלת ישראל השלושים ושש, שהוקמה ב-13 ביוני 2021, הוקמה אף היא כממשלת חילופים בעלת שני ראשי ממשלה: יו"ר ימינה נפתלי בנט כראש ממשלה מכהן, ויו"ר מפלגת יש עתיד יאיר לפיד כחלופי. ב-1 ביולי 2022, לאחר קבלת חוק התפזרות הכנסת העשרים וארבע, השניים התחלפו: לפיד התמנה לתפקיד ראש הממשלה ובנט נעשה ראש הממשלה החלופי.
• במהלך מלחמת חרבות ברזל הוקמה ממשלת חירום לאומית, בשיתוף סיעת המחנה הממלכתי.

ראו גם

• ממשלת חילופים

קישורים חיצוניים

• ממשלת אחדות לאומית, באתר הכנסת
• ירון דרוקמן, ככה זה כשיש שניים: כל ממשלות האחדות, באתר ynet, 8 במאי 2012

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37349971ממשלת אחדות לאומית (ישראל)