יצחק מודעי
 | |||||||||
| יצחק מודעי, 1996 בקירוב | |||||||||
| לידה | תל אביב, פלשתינה (א"י) | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| סיעה | גח"ל, הליכוד, המפלגה הליברלית החדשה, המפלגה לקידום הרעיון הציוני | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
יצחק מוֹדָעִי (17 בינואר 1926 – 14 במאי 1998) היה פוליטיקאי ומדינאי ישראלי, כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
ביוגרפיה
מודעי נולד וגדל בתל אביב, בבית דתי,[1] כיצחק מדזוביטש. אביו היה מזכ"ל קואופרטיב אגד.[2] הוא למד בבית ספר תיכון גאולה בעיר, שם היה פעיל בוועד התלמידים, ובגיל 14 התגייס להגנה. ב-1943 סיים את לימודיו ויצא לשנת שירות, במהלכה הוצב כנוטר בתחנת המשטרה של סידנא עלי. לאחר מספר חודשים גילו הבריטים את פעילותו בהעברת מידע פנימי הנוגע להעפלה ל"הגנה", והוא הועבר מתפקידו. הוא עבר לחיפה והחל ללמוד הנדסה כימית בטכניון, והמשיך את שנת השירות שלו כשוטר תנועה.[1] ב-1944, במהלך שירותו במשטרה, הכה את הסמל הבריטי הממונה עליו לאחר שזה כינה אותו "יהודי ארור". מודעי נעצר, אך שוחרר וסולק מהמשטרה לאחר שאביו "הפעיל את קשריו".[3] במהלך לימודיו בטכניון היה פעיל באגודת הסטודנטים ועמד בראש האגף הימני שלה, "גוש מגן". בסוף לימודיו הוסמך כמהנדס ובאוקטובר 1947 נקרא לשירות פעיל ב"הגנה", אז החל בקריירה צבאית.[2]
הוא למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בסיום הלימודים הוא הוסמך כעורך דין.[4]
במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, עליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ.[5] המחלקה פעלה בגזרה שבין כפר יונה לרמת הכובש.[2] לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות, ובקרבות לטרון הוא הציל את חייו של אריאל שרון.[6] מודעי השתתף עם מחלקתו בלחימה בקאקון, ואדי עארה, כפר סבא הערבית וראש העין. כמפקד פלוגה, השתתף בסוף מאי 1948 במבצע בן נון ובקרבות סביב משטרת לטרון. ביוני 1948 פיקד על יחידתו באזור נתניה כחלק ממערך החסימה היבשתי שנועד לעצור את התגבורות של האצ"ל לאנייה אלטלנה. מאוחר יותר השתתף גם במבצע דני ובקרבות סביב כיס פלוג'ה.[2] מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1951–1953. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף. לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל הצבאי הראשון של העיר עזה.[7][8]
בשנים 1961–1977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור.[9] עיסוקו בקוסמטיקה הביא את עזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".
בפוליטיקה
מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה.[10] את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים".[11] בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה.[12] בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת.[13] בשנים 1965–1968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 רץ לראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל.[14] בשנים 1969–1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים.[15] מודעי נבחר למקום השמיני של הליברלים,[16] ובעקבות זאת שולב במקום ריאלי ברשימת הליכוד, המקום ה-21, למרות עמדות העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה.[17] בבחירות לכנסת השמינית ב-1973 נבחר לכנסת מטעם רשימת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 נבחר למקום השישי ברשימת המפלגה הליברלית ולמקום ה-14 ברשימת הליכוד.[16]
שר האנרגיה והתקשורת
בעקבות "המהפך" ב-1977 ועד שנת 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של למעלה משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה.[18] אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.
בשנים 1979–1980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן.[19]
במאי 1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון, ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם.[20] אולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי בנחרצות בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שמודעי נעדר כישורים לתפקיד.[21] מודעי הגיב באמרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד".[22]
שר האוצר
בשנת 1984 שבה מונה למקום השלישי ברשימת הליכוד כמנהיג המפלגה הליברלית, קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם הכנסו לתפקיד שר האוצר היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך שנתיים שבהן כיהן בתפקיד, לקח מודעי חלק בתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, במסגרתה יזם ראש הממשלה שמעון פרס "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים.[23][24][25] הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. בנוסף, הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליחה הממשלה לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש. השקל החדש היה שווה 1,000 שקלים ישנים. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש וכלל הורדת שלושה אפסים מהשקל.
כשר אוצר, מודעי ספג ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה קצת יותר גבוהה: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך".[26] בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר.[27] יצחק שמיר, מנהיג הליכוד וממלא מקום ראש הממשלה, עמד לצידו של מודעי,[28] והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אופציה זאת ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה.[29] לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אולם גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי ומשה נסים. נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר.[30]
לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוקטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך שדרש שמודעי לא יחזור לממשלה והליכוד שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרף לממשלת יצחק שמיר.[31] מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי אולם מבוקשו לא ניתן לו.[32] במשך מספר חודשים שמיר עיכב מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי,[33] אך ללא הועיל.
לאחר בחירות 1988, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל חוסר רצונו של שמיר להקים ממשלת ימין צרה, התמנה לשר הכלכלה והתכנון. בתחילת 1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.
ב-19 בפברואר 1990 פרש מודעי מהליכוד יחד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.[34] במהלך התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר להצטרף לממשלתו של שמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר.
בעת משא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני עמו, דבר שהתפרש כחוסר אמון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.
כישלונו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות של 1992 סימן את סופה של הקריירה הפוליטית של מודעי, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון.[35]
משפחתו
אשתו, מיכל מודעי, הייתה נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים בהיותה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, הוא שגריר ישראל באירלנד לשעבר.
פטירתו
יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר מינויו לאחראי על חגיגות יובל שנים למדינה ב-1998. הוא נטמן בבית הקברות נחלת יצחק.
הנצחה
על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון, ככר בעיר אשדוד וכן רחובות במספר ערים בישראל, בהם ירושלים (בשכונת מלחה), באר שבע, נתניה וגבעת שמואל. כמו כן, הוא מוזכר בשירם של להקת הבילויים, "שירו של האנץ".
לקריאה נוספת
- יצחק מודעי, מחיקת אפסים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1988
- יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב'(9), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 388–413
קישורים חיצוניים
יצחק מודעי, באתר הכנסת - יצחק מודעי, באתר כנסת פתוחה
- יצחק מודעי אצל הרבי מלובביץ(הקישור אינו פעיל, 10.6.2021)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 44.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45.
- ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45-44.
- ^ תעודות לבוגרי אוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 באוקטובר 1960
- ^ אורי מילשטיין, הקרב של יצחק מודעי, מעריב, 30 במאי 1980
- ^ שרון מחפש ג'וב למודעי, מעריב, 26 ביוני 1987
- ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 47.
- ^ עפרה אליגון, יום בעזה, מעריב, 23 ביוני 1967
- ^ חברות קוסמטיקה מציגות חידושים, דבר, 30 ביוני 1964
קוסמטיקה ומספרים, דבר, 3 בנובמבר 1964 - ^ מטה בחירות של הליבראלים הוקם בחיפה, מעריב, 25 במאי 1961
- ^ אנו הצטרפנו למפלגה הליברלית - יצחק מודעי, מעריב, 7 ביולי 1961
- ^ שיחות מעריב שאלת הממלא מקום, מעריב, 1 באוקטובר 1963
- ^ מ. שמריהו, רוצים לכנס עוד מושב של הכנסת - נגד פינוי מקומות בכנסת על ידי שרים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
- ^ יצחק מודעי - מועמד גח"ל לראשות עירית הרצליה, מעריב, 28 ביולי 1969
- ^ דניאל דגן, מרכז הליברלים בחר מועמדיו לכנסת; ועדה תקבע הדירוג, מעריב, 13 בספטמבר 1973
- ^ 16.0 16.1 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 51.
- ^ בדר עופר במהדורה מצולמת, מעריב, 28 באוגוסט 1973
- ^ יהושע ביצור, המדינה תקים אנדרטה נאה לאנשי גח"ל שנפלו בקרבות, מעריב, 27 במרץ 1978
- ^ שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
- ^ אברהם תירוש, אני מעדיף ממשלה על מינוי שרון, מעריב, 28 במאי 1980
- ^ יהושע ביצור, הליברלים צהלו, הדמוקרטים עלו על בריקדות והמפד"ל יושבת על הגדר, מעריב, 28 במאי 1980
- ^ יהושע ביצור, יש לי 90 אחוז של הכישורים לתפקיד אמר מודעי לדמוקרטים, מעריב, 29 במאי 1980
- ^
מירב ארלוזורוב, כך עשה שמעון פרס את הבלתי ייאמן - והציל את כלכלת ישראל מפשיטת רגל, באתר TheMarker, 28 בספטמבר 2016
- ^ שחר אילן, שמעון פרס: האיש שמנע חורבן כלכלי, באתר כלכליסט, 28 בספטמבר 2016
- ^ שאול אמסטרדמסקי, 24 השעות ששינו לנו את החיים, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2015
- ^ מודעי לקצב: החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך, מעריב, 11 בדצמבר 1985
- ^ רפאל מן ואבי בטלהיים, פרס:מודעי יצר מצב בלתי נסבל, מעריב, 7 באפריל 1986; המשך
- ^ פרס: אם מודעי לא יוחלף, מעריב, 8 באפריל 1986
- ^ המערך והליכוד: נמשך המשבר, מעריב, 13 באפריל 1986
- ^ יוסף צוריאל, ארור היום שהחלטתי להקריב שנה וחצי מחיי למען הכלכלה, מעריב, 14 באפריל 1986
- ^ חוסל משבר הרוטציה, מעריב, 17 באוקטובר 1986
- ^ מנחם רהט, מודעי דורש משמיר תפקיד פונקציונלי בממשלה, מעריב, 27 באוקטובר 1986
- ^ מנחם רהט, שמיר יציע עסקה על תנאי למערך: יעקובי תמורת מודעי, מעריב, 18 בפברואר 1987
ארידור חוזר למשחק הממשלתי, מעריב, 23 באפריל 1987 - ^ חמישית מודעי: שלום לליכוד, מעריב, 20 בפברואר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- ^ מודעי רוצה פרס למדע, באתר גלובס, 18 במאי 1997
| שרי האוצר בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי המשפטים בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי הכלכלה והתכנון בממשלת ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| שרי הדואר | מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט | 
|
| שרי התקשורת | שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי | |
| שרי האנרגיה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| שרי האנרגיה והתשתית | יצחק מודעי • יצחק ברמן • משה שחל • יובל נאמן • אמנון רובינשטיין • גונן שגב • יצחק לוי | 
|
| שרי התשתיות הלאומיות | אריאל שרון • אליהו סויסה • אברהם בייגה שוחט • אביגדור ליברמן • אפי איתם • יוסף פריצקי • אליעזר זנדברג • בנימין בן אליעזר • רוני בר-און | |
| שרי האנרגיה והמים | עוזי לנדאו | |
| שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים | סילבן שלום | |
| שרי האנרגיה | יובל שטייניץ • קארין אלהרר • ישראל כ"ץ • אלי כהן | |
33216857יצחק מודעי
- רשימת חברי הכנסת
- שרי האוצר בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי המשפטים בממשלות ישראל
- שרי הכלכלה והתכנון בממשלות ישראל
- שרי התקשורת בממשלות ישראל
- שרי האנרגיה והתשתיות הלאומיות בממשלות ישראל
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם המפלגה לקידום הרעיון הציוני
- חברי הכנסת מטעם המפלגה הליברלית החדשה
- חברי מועצת העיר הרצליה
- אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- תעשיינים ישראלים
- פעילי המפלגה הליברלית
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- חברי הכנסת השמינית
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- חברי הכנסת השתים עשרה
- מושלים צבאיים ישראלים
- משפחת סלומון (הראש"ז)
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- בוגרי גימנסיה גאולה
- בוגרי הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
- בוגרי בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה
- עורכי דין ישראלים במאה ה-20
- בוגרי בית הספר לכלכלה של לונדון
- שרי ממשלת ישראל ה-21
- שרי ממשלת ישראל העשרים ושלוש
- אישים שעל שמם גשרים בישראל
- ישראלים שנולדו ב-1926
- ישראלים שנפטרו ב-1998