אהרן אבוחצירא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן אבוחצירא
אהרן אבוחצירא.jpg
אהרן אבוחצירא, פברואר 2019.
מדינה ישראלישראל  ישראל
לידה 28 באוקטובר 1938 (81)
ג' בחשוון ה'תרצ"ט
ארפוד, מרוקו
תאריך עלייה 1949
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
מפלגה מפד"ל, תמ"י, הליכוד
בת זוג ג'רמאן אבוחצירא
שר הדתות ה-7
תקופת כהונה 20 ביוני 1977 - 5 באוגוסט 1981 (4 שנים ו-6 שבועות)
הקודם בתפקיד חיים צדוק
הבא בתפקיד יוסף בורג
שר העבודה והרווחה ה-3
תקופת כהונה 5 באוגוסט 1981 - 2 במאי 1982 (38 שבועות ו-5 ימים)
הקודם בתפקיד ישראל כץ
הבא בתפקיד אהרן אוזן
שר העלייה והקליטה ה-7
תקופת כהונה 5 באוגוסט 1981 - 4 במאי 1982 (39 שבועות)
הקודם בתפקיד דוד לוי
הבא בתפקיד אהרן אוזן
חבר הכנסת
תקופת כהונה 21 בינואר 1974 - 13 ביולי 1992 (18 שנים)
כנסות 8 - 12
ראש עיריית רמלה
תקופת כהונה 1972 - 1977 (כ־5 שנים)
הקודם בתפקיד אליהו סאלם לוי
הבא בתפקיד הנרי חדד

אהרן אבוחצירא (נולד בג' בחשוון ה'תרצ"ט, 28 באוקטובר 1938) כיהן כראש העיר רמלה (19721977) וכחבר הכנסת מטעם המפד"ל, תמ"י והליכוד בשנים 19771992, ושר בממשלת ישראל. במהלך שירותו הפוליטי הוגשו נגדו שני כתבי אישום, בראשון זוכה ובשני הורשע בשני מקרי גניבה, מרמה והפרת אמונים.[1]

אבוחצירא חוקק את זכויות הביטוח לאומי: קצבת זקנה, קצבת ילדים, ודמי אבטלה[2].

ביוגרפיה

אבוחצירא נולד בעיר ארפוד במחוז תאפילאלת שבמרוקו[3]. אביו הוא הרב יצחק אבוחצירא (ה'בבא חאקי'), רב הערים רמלה ולוד, ואחיו של הבאבא סאלי.

אבוחצירא עלה לישראל עם אביו ומשפחתו בשנת התש"ט (1949) וגדל ברמלה. הוא למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, בסמינר למורים בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן, שם רכש תואר B.A. בהיסטוריה ובספרות עברית. שימש במקצועו כמורה בבית ספר תיכון.

בשנת 1969 נבחר לראשונה כחבר מועצת העיר רמלה, ובשנת 1972 נבחר לראש העיר וכיהן בתפקיד עד 1977. ב-1973 נבחר לכנסת מטעם המפד"ל, וב-1977 התמנה לשר הדתות. במהלך כהונתו כשר הדתות נחקק חוק הרבנות הראשית לישראל בהובלת סיעת המפד"ל.

אהרן אבוחצירא 1978

נגד אבוחצירא עמדו 32 תיקים – לפי הדלפות המשטרה, לבסוף נותרו מהם שני תיקים בלבד, מאחד זוכה מחמת הספק ובשני הורשע[4].

בשנת 1980 הוגש נגדו כתב אישום בגין קבלת שוחד[5], והיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר ביקש להסיר את חסינותו[6]. בפרשייה היו מעורבים עוד שלושה אישים: יועץ השר לשעבר משה גבאי, היהלומן וחבר מועצת העיר בני ברק שמואל דסקל והרב שלמה עמרם קורח, הרב הספרדי הראשי של בני ברק.

לאחר התלבטויות, הודיע אבוחצירא שהוא מוותר על חסינותו, והיא הוסרה בינואר 1981, אך עד המדינה, שהיה אמור להעיד נגדו, שינה את עדותו במשטרה לאחר חרם רבנים, ואבוחצירא זוכה מחמת הספק - אך מיד אחר-כך הוגשה נגדו עוד תביעה, שכללה עבירות מרמה, גניבה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע פשע. באפריל 1982 הוא הורשע, נדון לשלושה חודשי עבודות שירות והתפטר לאלתר מהממשלה, אך לא מהכנסת[7].

לאחר זיכויו של אבוחצירא הוא הודיע שבכוונתו לפרוש מהמפד"ל ולרוץ ברשימה נפרדת. אחת מטענותיו הייתה שהשר יוסף בורג רצה "לחסלו".

התנועה שהקים הייתה התנועה למסורת ישראל (תמ"י), אשר התמודדה בבחירות בשנת 1981, וזכתה בשלושה מנדטים. התנועה הייתה תנועה דתית לאומית ספרדית, ובתעמולת הבחירות שלה הדגישה את הקיפוח של המזרחים, ונתנה כדוגמה את הרדיפה, לטענתו, של אבוחצירא על ידי הממסד. בין הפעילים הבולטים במפלגה בתחילת דרכה היה בנימין בן אליעזר.

עם כינון ממשלת בגין השנייה, ב-5 באוגוסט 1981, מונה לשר לקליטת העלייה ולשר העבודה והרווחה, אך ב-2 במאי 1982 התפטר מתפקידו כשר העבודה והרווחה, ויומיים לאחר מכן אף מתפקידו כשר לקליטת העלייה.

בשלהי שנת 1983 ריצה אבוחצירא את שלושת חודשי העבודות שירות שנגזרו עליו במתקן האפסנאות של המשטרה בבית דגן עד לתאריך 2 בינואר 1984[8].

בבחירות לכנסת האחת עשרה, שנערכו בשנת 1984, קיבלה תמ"י מנדט אחד בלבד – כ-32 אלף קולות (לאחר שבנימין בן אליעזר נטש אותה לטובת יחד של עזר ויצמן) ואבוחצירא כיהן כח"כ היחיד מטעמה. בשנת 1988 הצטרף אבוחצירא כסיעה עצמאית לליכוד. לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 התפרקה תנועת תמ"י, ומרבית חבריה ומנהיגה הצטרפו לליכוד. באותה שנה נבחר לכנסת מטעם הליכוד והייתה זו כהונתו הפוליטית האחרונה.

לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים נכנס לעסקי נדל"ן. אבוחצירא נשוי לז'רמן, בתו של קרוב משפחתו הרב מכלוף אבוחצירא, אב"ד במרקש. הם מתגוררים באשדוד ולהם שישה ילדים[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ואלה תולדות אהרון, ynet, ‏2019-03-15 (בעברית)
  2. אבי שושן, ואלה תולדות אהרון, באתר ynet, 13 במרץ 2019
  3. "הכל פוליטי", הוצאת דביר, 2001, מאת עמוס כרמל בערך עליו
  4. דב גולדשטין, "דרעי ואני לא היינו בפלמ"ח", מעריב (עיתון), 15 ביוני 1990
  5. ישראל לנדרס, הזכות לשתוק והחובה לפרוש, דבר, 10 באוקטובר 1980
  6. ישראל לנדרס, היועץ המשפטי נגד שר הדתות, דבר, 21 בנובמבר 1980
  7. "הכל פוליטי", כרך א', עמ' 2
  8. גיל יודילוביץ', האוהדים לא המתינו לאבוחצירא, מעריב (עיתון), 3 בינואר 1984
  9. עזרא ינוב, הבית באשדוד, מעריב (עיתון), 5 בדצמבר 1980



סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0