דוד לוי
_(cropped).jpg)
דוד לוי (21 בדצמבר 1937 – 2 ביוני 2024) היה פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת תשע"ח (2018).
ביוגרפיה
דוד לוי נולד, גדל והתחנך בעיר רבאט שבמרוקו, להוריו, משה - יליד קזבלנקה, וסימי. אביו היה נגר. דוד קרוי על שם אחי סבתו, הרב דוד לוי. בגיל 11 חגג לוי את הבר מצווה שלו יחד עם אחיו הגדול, על פי המנהג של יהודי צפון-אפריקה, שבהגיע הבן הבכור לגיל 13, עורכים לו ולאחיו הצעיר חגיגה משותפת. לוי ואחיו למדו בבית הספר "אליאנס". במקביל ללימודיו, החל לוי בגיל 12 לעבוד בנגרייה של אביו. אחרי שעות הלימודים באליאנס, למד גם ב"תלמוד תורה". מאז נעוריו, הפך לוי ללקוי ראייה בעינו הימנית בשל פגם ברשתית.[1] במרוקו היה חבר בתנועות נוער ציוניות. הוא החל ב"בני עקיבא", עבר ל"דרור" וממנה ל"בית"ר".
ב-1956 השתתף בכנס משותף של צעירים יהודים וערבים, שהיה למעשה ויכוח, בו השתתף גם הנסיך חסן השני, מלכה העתידי של מרוקו.[2]
משפחתו של לוי עזבה את ביתה ועלתה לישראל, הוא היה בן 19 וחצי כשעזבו. בערב פסח 1957, חצו בני המשפחה את הגבול עם מרוקו הספרדית, אל העיר סאוטה, שם נפגשו עם איש קשר של הסוכנות היהודית, ששיכן אותם בבית מלון. למחרת הפליגה המשפחה לגיברלטר, שם נשלחה אל מחנה עולים. במחנה גיברלטר הכיר לוי את אשתו רחל אדרי, שהייתה אז בת 16, ממשפחה בת 14 ילדים מקזבלנקה. מגיברלטר עברו שתי המשפחות למחנה מעבר במרסיי, אותו עזבה משפחת לוי ביוני 1957 ועלתה לישראל על האניה "ארצה". עם הגעתה של משפחת לוי לנמל חיפה, התאחדה עם הבן הבכור, אשר, שעלה לפני כן לבדו, ונשלחה להתגורר בבית שאן.[3] כעבור ארבעה חודשים הגיעה גם משפחתה של רחל לבית שאן[4] וכארבעה חודשים לאחר מכן הם נישאו.[3] ב-1957 נפסל לוי לשירות בצה"ל על ידי הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס, בגלל הפגיעה בעינו.[5][6]
הכניסה לפוליטיקה
בבית שאן עבד לוי בעבודות זמניות בקיבוצי האזור.[7] הוא עבד בייעור בגלבוע, בחקלאות[8] ובחפירת תעלות עבור חברת מקורות. עם נישואיהם וגם לאחר הולדת בתם הבכורה, עבדה רחל במשק בית-הספר של בית שאן, אולם לוי היה מובטל.[9] לאחר תקופת אבטלה ארוכה, התפרץ ללשכת העבודה ועקר בה דלת. הוא נעצר על ידי המשטרה והוחזק במעצר 48 שעות, עד שהובא בפני שופט שגזר עליו 12 ימי מעצר, אותם ריצה בתא המאסר של משטרת בית שאן.[10] לאחר מכן מצא עבודה באחד הקיבוצים, שם יזם שביתה של הפועלים, שהשיגה אספקה של מים קרים ונקיים לעובדים בשדה.[11] בשנת 1960 השיג עבודה קבועה כפועל בניין ובין השאר עבד בהקמת מלון הילטון תל אביב, מגדל שלום מאיר והקריה למחקר גרעיני – נגב. בהמשך ארגן קבוצת עובדים שהקימה מקלטים באזור בית שאן.[12]
ב-1961 נרשם לוי כחבר בסניף המקומי של תנועת החרות בבית שאן.[13]
בסוף 1963 כבר התמקצע בעבודתו כטפסן.[14] הוריו ואחיו הצעירים (ביניהם מקסים לוי) עברו להתגורר בלוד, שם פסקו שנות האבטלה של אביו, שהחל לעבוד במפעל של התעשייה האווירית לישראל.[13]
בשנת 1964 נבחר לאגודת פועלי הבניין מטעם מפא"י ורשימתו זכתה לרוב גדול,[15] אולם לאחר מכן החל להיות פעיל בתנועת החרות ובסיעת תכלת לבן בהסתדרות.[16] בבחירות למועצת בית שאן ב-1965 הוא נבחר למועצה מטעם רשימת גח"ל, שקיבלה מנדט אחד מתוך 11,[17] ומונה לסגן ראש המועצה המקומית במסגרת קואליציה עם המפד"ל,[18] ללא מפא"י. כשנה לאחר מכן, ב-1966, נבחר למרכז תנועת החרות.[19] מאוחר יותר נבחר להנהלת סיעת תכלת לבן בהסתדרות.[20] במסגרת תפקידו במועצת בית שאן, עמד החל משנת 1968 בראש ועדת ביטחון של המועצה.[21]
בכנסת ובממשלה
בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, הוצב לוי במקום ה-24 ברשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים). המפלגה זכתה ב-26 מנדטים ולוי נבחר לראשונה לכנסת ה-7, והפך לחבר הכנסת הצעיר ביותר.[22] בינואר 1970 נשא את נאומו הראשון בכנסת, במסגרת הדיון על הודעת ראש הממשלה גולדה מאיר על מצוקתם של היהודים בארצות ערב, בו קרא לפעול לפינוים המוחלט מכל הארצות הללו.[23] ביוני 1971 הכה קצין משטרה את לוי, בשעה שלוי ניסה למנוע פיזור הפגנה בשערי הכנסת.[24]
אחרי המהפך בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הפקיד בידיו ראש הממשלה מנחם בגין את תיק הקליטה. בבחירות להסתדרות, שהתקיימו ב-21 ביוני 1977, היה לוי מועמד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות מטעם סיעת הליכוד, שקיבלה 28% מן הקולות (לעומת 22% ב-1973).[25] החל מ-15 בינואר 1979 הפקיד בידיו ראש הממשלה גם את תיק הבינוי והשיכון, נוסף על תיק הקליטה. כשר השיכון התנגד לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות, ונלחם על הדומיננטיות בפרויקט עם יגאל ידין, השר הממונה על תיאום פעילות משרדי הממשלה בנושא.[26]
באפריל 1981 עמד לוי בראש סיעת הליכוד בבחירות לוועידה ה-14 של ההסתדרות. הסיעה קיבלה מעט פחות מ-27% מכלל הקולות.[27] אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, סירב לוי לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד בכיר יותר, אולם הוא התרצה רק אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.
בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה ב-16 בספטמבר 1982 לאחר רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, בה מסר שר הביטחון אריאל שרון "שיחידת פלנגות גדולה נכנסה למחנה סברה", מחה השר לוי נגד כניסת צה"ל לביירות. הוא טען כי ישיבת הצבא בעיר תביא ללחץ כבד על ישראל והזהיר מפני מה שנודע לאחר מכן כטבח סברה ושתילה: "אנו יכולים להיראות לא אמינים. כאשר אני שומע שהפלנגות כבר נכנסות לשכונה מסוימת, ואני יודע מהי משמעות הנקם אצלם, איזו שחיטה, אז איש לא יאמין שנכנסו לעשות שם סדר והאשמה תהיה בנו. לכן אני חושב שאנו כאן עלולים להיכנס למצב שבו נואשם, והטיעון שלנו לא יעמוד על רגליו".[28] אזהרתו זו נותרה ללא תגובה מצד איש מחברי הממשלה.[29]
לוי היה סמל לבני עדות המזרח החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי אך לא די כדי שיתמנה לראש תנועת הליכוד לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.
הוא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 1979–1990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה לרצועת הביטחון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.
לאחר התרגיל המסריח בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.
על רקע החלטת שמיר לעמוד בראש משלחת ישראל לוועידת מדריד באוקטובר 1991 החליט דוד לוי שלא להשתתף בוועידה. באותן שנים נחשב לנץ פוליטי ונמנה, יחד עם אריאל שרון ויצחק מודעי, על החישוקאים בליכוד, שהתנגדו לוויתורים בשטחים.
בפברואר 1992 כונס מרכז הליכוד כדי לבחור את המועמד מטעמו לראשות הממשלה, לוי התמודד מול שמיר והפסיד. את כעסו הביע לאחר מכן ב"נאום הקופים" המפורסם שלו בו הוא טען, כי הוא מקופח בגלל מוצאו. בין היתר ביטא לוי את הרגשתו במילים: ”הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות”.[30]
אחרי שהליכוד נחל מפלה בבחירות לכנסת השלוש עשרה התמודד לוי בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד שנערכו ב-1993, שלראשונה היו פתוחות לכל חברי הליכוד. בבחירות שנערכו ב-1993 התמודד מול בנימין נתניהו, בני בגין ומשה קצב. נתניהו ניצח ואחריו לוי, בגין וקצב. במהלך ההתמודדות התפרסם סיפור הקלטת הלוהטת בו טען נתניהו ש"אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו מבישה. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה יצרה קרע עמוק בין שני האישים.
פעילות במסגרת גשר
דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת גשר. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, ברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ולוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות[31] ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים[דרוש מקור].
ב-4 בינואר 1998 ערך לוי מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התפטרותו בשל מה שהיה בעיניו כישלונה המוחלט של הממשלה לדאוג לשכבות החלשות. "איפה האחריות? איפה הרגישות?", זעק.[32] וסיכם את תחושתו במילים: "נשבר לי. נקודה".[30]
לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת ישראל אחת שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים (8 באפריל עד 30 ביולי 2002).
החזרה לליכוד ומפלגת גשר
לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. באספה שהתקיימה על ידי חברי המפלגה שנותרו בה, נבחרה אסתי שירז, שכיהנה אז כראש מטה ההסברה במפלגה, לעמוד בראש גשר במקום דוד לוי וגשר הגישה רשימה לוועדת הבחירות המרכזית, לצורך התמודדות לכנסת ה-16.[33] דוד לוי הגיב בעתירה לפסול את הרשימה ובקשתו נתקבלה על ידי בית המשפט.[34] דוד לוי נבחר לכהן בכנסת ה-16 ובתום מאבק משפטי שארך מספר שנים, החליט בית המשפט ב-2007 לפרק את גשר והמפלגה חדלה מלהתקיים.
לאחר שהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות היה לוי חבר בקבוצת המורדים שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו שקשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תאמה את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.
עם ההכרזה על הבחירות לכנסת השמונה עשרה בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.
לאחר הפרישה מהכנסת
.jpg)
.jpg)
במערכת הבחירות לנשיאות ישראל ב-2014 הוזכר שמו של דוד לוי כמועמד אפשרי מטעם הליכוד לנשיאות, לאור הדיווחים בתקשורת על חוסר תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במועמד ראובן ריבלין ממפלגתו.[35] לוי הודיע כי לא יתמודד לתפקיד.[36]
חיים אישיים
לוי התמיד בקשריו לעיר בה התחיל את הקריירה - בית שאן. גם כשהיה שר עסוק חזר לעיתים קרובות לביתו בעיר.
סגנון דיבורו האיטי והמוטעם, התפטרויותיו והתחושה שרווחה שעל אף שלל תפקידיו, מעולם לא הייתה לו השפעה של ממש - כל אלו הפכו את לוי לדמות כמעט קומית בעיני חלק מהציבור, והוא אף צוין כז'אנר בדיחות שנקראו על שמו - "בדיחות דוד לוי", בדיחות גזעניות על רקע עדתי שהחלו להתפשט בראשית שנות ה-80.[37] כאשר מונה לוי לשר החוץ של מדינת ישראל, התמקדו אותן בדיחות בביקורת שהופנתה כלפיו, בטענה שאינו דובר אנגלית, ולכן יתקשה לתפקד כשר חוץ. לוי דיבר צרפתית ברמה גבוהה,[38] ובה השתמש בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם. לוי דיבר גם ערבית וספרדית.[39]
מנגד, אחרים ראו בו דמות שקולה ומתונה. הוא בלט בין המסתייגים ממלחמת לבנון הראשונה, תמך באהוד ברק אך התנגד לוויתוריו, וקרא להפסקת מדיניות ההבלגה בטרם מבצע חומת מגן. במישור החברתי הבליט עצמו לוי כנושא קולה של "ישראל השנייה", למודת הסבל והמצוקות הכלכליות, אך האשימו אותו שבדרך כלל נמנע מלקיחת תפקיד ביצועי כלכלי.[דרוש מקור]
ב-2002 נפטר בפתאומיות אחיו מקסים לוי, ראש עיריית לוד, מדום לב. סמוך לאירוע זה נפגעו שלושה מבניו בפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן.
נפטר ב-2 ביוני 2024 בגיל 86[40].
התגורר בבית שאן.
משפחתו
לוי היה נשוי לרשל (רחל) ולהם 12 ילדים.
ביניהם:
בנו, ז'קי לוי, כיהן כחבר הכנסת וכראש עיריית בית שאן.
בנו, אשכול לוי (יליד 1969), נקרא על שמו של ראש הממשלה לוי אשכול.[5]
בתו, אורלי לוי-אבקסיס, הייתה חברת כנסת והשרה הראשונה במשרד לקידום וחיזוק קהילתי.
אחיינו הוא ראש עיריית מודיעין, חיים ביבס.
פרסים והוקרות
בדצמבר 2016 קיבל את פרס בגין לשנת ה'תשע"ז, כאות הוקרה על מפעל חייו למען חיזוק החברה הישראלית ומדינת ישראל.
ב-2018 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.[41][42]
אילן יוחסין
| דוד לוי | מקסים לוי | לילי | |||||||||||||||||||||||||||
| ז'קי לוי | אורלי לוי-אבקסיס | חיים ביבס | |||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
- אריה אבנרי, דוד לוי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983.
- יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (7), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 319–343
- ירון נעים, דוד לוי: הטפסן בשדה הפוליטיקה והחברה, הוצאת מכון בן צבי, ירושלים, תשע"ח.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: דוד לוי |
דוד לוי, באתר הכנסת - דוד לוי, באתר כנסת פתוחה
- דוד לוי, קורות חיים באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לדוד לוי, באתר פרס ישראל
- אלינור פוקס, "אין לי כבר תכניות", באתר מאקו, 21 בינואר 2015
איתי אילנאי, "אתם לא מבינים שעד היום יש פער?", באתר "ידיעות אחרונות", 11 ביוני 2018- פרס ישראל תשע"ח - דוד לוי, ערוץ הכנסת, 19 באפריל 2018
- דוד לוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלינור פוקס, "אין לי כבר תכניות", באתר מאקו, 21 בינואר 2015
דוד לוי (1937–), דף שער בספרייה הלאומית- אלי אשכנזי, דוד לוי, שר החוץ לשעבר וחתן פרס ישראל למפעל חיים, הלך לעולמו, באתר וואלה!, 2 ביוני 2024
הערות שוליים
- ^ אבנרי, עמ' 12–13, 15–17.
- ^ אבנרי, עמ' 20.
- ^ 3.0 3.1 אבנרי, עמ' 25–28.
- ^ אבנרי, עמ' 33–34.
- ^ 5.0 5.1 אבנרי, עמ' 93.
- ^ אבנרי, עמ' 94: עם הבחינה מחדש שעשה צה"ל לקריטריונים של פסולי הגיוס, באוקטובר 1975, בגיל 37, חויל לוי כחוק וניתן לו פנקס מילואים.
- ^ אבנרי, עמ' 32.
- ^ אבנרי, עמ' 49.
- ^ אבנרי, עמ' 36–37.
- ^ אבנרי, עמ' 38.
- ^ אבנרי, עמ' 39.
- ^ יוסף וקסמן, גח"ל שולח את דוד לוי מבית שאן, מעריב, 17 באוקטובר 1969
- ^ 13.0 13.1 אבנרי, עמ' 51.
- ^ אבנרי, עמ' 44, 49.
- ^ אבנרי, עמ' 43.
- ^ נבחרה מועצת עובדי בית שאן, חרות, 4 באוקטובר 1964
- ^ אבנרי, עמ' 55.
- ^ קואליציה מפד"ל גח"ל בבית שאן, חרות, 9 בנובמבר 1965
הוקמה קואליציה רפ"י, גח"ל ומפד"ל בבית שאן, חרות, 3 בדצמבר 1965 - ^ אבנרי, עמ' 62.
- ^ אבנרי, עמ' 86.
- ^ ועדת בטחון נבחרה במועצה המקומית בית שאן, מעריב, 6 בנובמבר 1968
- ^ אבנרי, עמ' 104.
- ^ אבנרי, עמ' 130.
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1971
- ^ אבנרי, עמ' 170, 175.
- ^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, page 25
- ^ אבנרי, עמ' 259, 264.
- ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 125–126.
- ^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 330.
- ^ 30.0 30.1 ynet, דוד לוי: הפורש הבודד, באתר ynet, 30 ביולי 2000
- ^ טל לוי, 04.01.1998/"נשבר לי", אמר שר החוץ דוד לוי והתפטר, באתר הארץ, 4 בינואר 2011
- ^ ליטל לוין, 04.01.1998/"נשבר לי", אמר שר החוץ דוד לוי והתפטר, באתר הארץ, 4 בינואר 2011
- ^ בחירות לכנסת ה-16
- ^ סמדר שילוני, ביהמ"ש ביטל השתתפות "גשר" בבחירות, באתר ynet, 1 בינואר 2003
ע"ב 129/03 אתי שיראז עשור נ' קובי נבון, רו"ח, ניתן ב־9 בינואר 2003 - ^ המהדורה, פרסום ראשון: דוד לוי מגייס תמיכה למרוץ לנשיאות, באתר וואלה!, 26 בינואר 2014
- ^ מורן אזולאי ואביהו שפירא, דוד לוי הכריז: לא אתמודד לנשיאות, באתר ynet, 27 במאי 2014
- ^ אבנרי, פרק 24: דוד לוי כבדיחה לאומית, עמ' 185.
- ^ עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, עמ' 60.
- ^ אבנרי, עמ' 188.
- ^ אלי אשכנזי, דוד לוי, שר החוץ לשעבר וחתן פרס ישראל למפעל חיים, הלך לעולמו, באתר וואלה!, 2 ביוני 2024
- ^ אדיר ינקו ומורן אזולאי, השר לשעבר דוד לוי - חתן פרס ישראל על מפעל חיים, באתר ynet, 15 במרץ 2018
- ^ ירדן צור ויהונתן ליס, דוד לוי זכה בפרס ישראל על מפעל חיים בתחום החברה, באתר הארץ, 15 במרץ 2018
| שרי החוץ בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
38772368דוד לוי
- רשימת חברי הכנסת
- שרי החוץ בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל
- שרי העלייה והקליטה בממשלות ישראל
- משפחת דוד לוי
- בית שאן: אישים
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- זוכי פרס ישראל לשנת 2018
- חברי הכנסת האחת עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת השביעית
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת השמינית
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי כנסת זוכי פרס ישראל
- חברי הכנסת מטעם גח"ל
- חברי הכנסת מטעם גשר
- חברי הכנסת מטעם הליכוד-גשר-צומת
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- חברי הכנסת מטעם ישראל אחת
- חברי מועצה ברשויות מקומיות בישראל
- ישראלים ילידי מרוקו
- סגני ראש ממשלת ישראל
- עולים בשנות ה-1950
- פעילי ההסתדרות הכללית
- פעילי תנועת החרות
- שרי ממשלות ישראל זוכי פרס ישראל
- שרי ממשלת ישראל ה-21
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- אזרחי כבוד של נתיבות
- ישראלים שנולדו ב-1937
- ישראלים שנפטרו ב-2024