אונקלוס
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ראו בדף השיחה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ראו בדף השיחה. |
אונקלוס (מובא הרבה בתלמוד בבלי בשם אונקלוס הגר) היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומא, התגייר בשנות ה-ג'ת"ת - תת"ק, היה תלמידו של רבי עקיבא, ונחשב לאחד מן התנאים[1].
חיבר את "תרגום אונקלוס" שהוא התרגום הארמי העתיק והמוסמך לתורה[2]. התרגום נעשה כנראה, בארץ ישראל באמצע שנות ה-ג'ת"ת - תת"ק, ונערך סופית בבבל. התרגום נועד להביא את התורה לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה. במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.
תולדות חייו
ישנן שתי מסורות לגבי זהותו של אונקלוס, לפי התלמוד בבלי הוא היה אחיינו של הקיסר הרומי טיטוס[3],ולפי המדרש תנחומא[4]הוא היה אחיינו של הקיסר הרומי אדריאנוס. אונקלוס התגייר בשנות ה-ג'ת"ת - תת"ק לפני מרד בר כוכבא בשלהי תקופת התנאים, וברח לארץ ישראל מפני אימת דודו הקיסר, הצטרף לחכמי יבנה ולמד מפיהם.
בעיית הזיהוי ההיסטורי
ערך מורחב – עקילס הגר
הן על אונקלוס והן על עקילס נאמרים דברים בלשון דומה מאד, המצביעים לכאורה על כך שמדובר באותו אדם. לדוגמה: בתלמוד הבבלי נאמר: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע"[5] בתלמוד הירושלמי ניתן למצוא דברים דומים על עקילס: "תרגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע"[6]. דוגמה נוספת: בתוספתא נאמר על אונקלוס כי "חלק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח". הדברים נאמרים באותה לשון ממש בתלמוד הירושלמי, אבל על עקילס[7].
אלא שאם אונקלוס ועקילס הם אותו אדם, צפוי היה ששמו של עקילס ייקשר בתרגום הארמי. אך כל המקומות המזכירים את עקילס עושים כן ביחס לתרגום היווני דווקא. למשל: "ובתי הנפש - תרגם עקילס אסטומובריאה"[8]. הכוונה כאן למילה היוונית εὐστομάχια, קישוטי צוואר.
ועוד זאת שבדיקה לשונית של שני התרגומים מעלה שמידת השליטה בלשון העברית המשתקפת בהם היא שונה: אצל מחבר התרגום הארמי השליטה טובה הרבה יותר בלשון העברית (וכן באגדה ובהלכה) ממחבר התרגום היווני.
הקרבן העדה כותב שאונקלוס הוא עקילס. כך גם הסיק בספר תולדות תנאים ואמוראים לר' אהרן היימן. עם זאת דעת החוקרים נוטה יותר לדעה שלא אדם אחד כתב את שני התרגומים.
תרגום אונקלוס לתורה
- ערך מורחב – תרגום אונקלוס
התרגום לתורה מיוחס על פי הגמרא ל"אונקלוס הגר", שפת התרגום היא ארמית ומכונה בפי האנשים "תרגום". הוא נקרא גם בשם "תרגום בבלי" ו"תרגום דידן", כי השתמשו בו בכל בתי המדרשות שבבבל, ומאז ימי הביניים נהוג לכנותו "תרגום אונקלוס".
לפי המסורת התרגום נכתב על פי רוח הקודש ולכן חשיבותו רבה מאד. מעמדו כתרגום המוסמך והמקודש לתורה נשמר עד ימינו. בקרב המוני בית ישראל הלימוד בו "שניים מקרא ואחד תרגום" הוא תקנה הלכתית. בשל יוקרתו הייתה לתרגום זה השפעה רבה על פרשנות התנ"ך, ומטעם זה מפרשי התורה כמו רש"י, הרמב"ם ועוד מרבים להישען על ה"תרגום" ולראות בו סמכות פרשנית עליונה.
המניעים לכתיבת התרגום
עוד קודם ל"תרגום אונקלוס" היו בארץ ישראל תרגומים לתורה כמו תרגום ירושלמי שנוצרו בידי חכמי ישראל מימות עזרא הסופר שהיו מתרגמים את התורה לקהל, דרך התרגום הייתה על ידי הוספת דרשות מרובות, אך בתקופת המשנה ובמיוחד בזמן עליית הנצרות חששו חז"ל שיעשו שימוש בתרגומים אלה כדי לשתול אמונות מינות בתוך המדרשים, ולכן נוצר הצורך בתרגום מחודש שנעשה בפיקוח גדולי התנאים.
תרגום עקילס לתורה
במהלך המאות הראשונות לספירה נוצרו בחוגים יהודיים מספר עיבודים לתרגום היווני לתורה, כמו תרגום השבעים. אחד המניעים שהניב את מרבית התרגומים של התנ"ך היה הפצת הנצרות, שאחד העיבודים האלו מיוחס על ידי המסורת הנוצרית לאדם בשם Aquila (ביוונית: Ἀκκυλας), והוא השתמר בהקספלה של אוריגנס. לכן החליט עקילס לתרגם את התנ"ך לתרגום המתאפיין בתרגום מילולי ביותר, ו'תרגום עקילס' היה עד כדי שיעבוד מוחלט לנוסח העברי של המקרא.
אונקלוס ועקילס בהגדות חז"ל
בספרות חז"ל נשתמרו מספר הגדות המתייחסות בנוסח אחד לאונקלוס ובנוסח אחר לעקילס. במסכת גיטין[9] מסופר, שלפני שאונקלוס החליט להתגייר, הוא ביקש להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבים ידועים של עם ישראל - טיטוס, בלעם ואותו האיש. הוא מעלה את הרוחות הללו באוב, ושלושתן מספרות לו על העונשים החמורים שקיבלו בגין הרעות שהביאו על עם ישראל.
במסכת עבודה זרה[10] מסופר שלאחר שאונקלוס התגייר, שלח הקיסר גדוד חיילים להביאו אליו, אונקלוס משך את לבם במקרא והחיילים החליטו להתגייר. הקיסר שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר איתו בדברי תורה. כשהגיעו אמר להם אונקלוס, אומר לכם דבר מה, מקובל בהיררכיית המלוכה שהחשוב פחות אוחז את הנר להאיר לפני מי שחשוב ממנו, וכך בסדר עולה. האם עולה על הדעת שבעל הדרגה החשובה ביותר יחזיק את הנר לפני אנשים פחותים? ענו החיילים בשלילה, אמר להם אונקלוס: הקב"ה אחז את האור לפני עם ישראל במדבר, שנאמר "והשם הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם וכו'" בשמעם זאת החליטו אף הם להתגייר. לאחר מכן שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר כלל עם אונקלוס. כאשר אסרו אותו והוליכוהו, עבר אונקלוס בסמוך למזוזה על הפתח, הניח את ידו עליה, וחייך. שאלו אותו החיילים מדוע אתה מחייך? ענה להם אונקלוס: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם, יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", בשמעם זאת אף הם נתגיירו, והקיסר נואש ולא שלח יותר אחריו.
לקריאה נוספת
- יהודה קומלוש, המקרא באור התרגום, הוצאת דביר, תשל"ג, עמ' 26-24.
- דב רפל, תרגום אונקלוס כפירוש לתורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה.
- רפאל בנימין פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, הוצאת מאגנס, 2004.
- קולמוס, פירוש אונקלוס מאת צבי טרופ
קישורים חיצוניים
- אונקלוס, גר הצדק המפורסם, באתר בית חב"ד
- אונקולוס הגר, באתר מאור החסידות
- הרב אהרן הימן, "אונקלוס", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 108-110, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ברייתא בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'; מסכת עבודה זרה, דף י"א עמוד א'
- ^ מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד ב'
- ^ פרשת משפטים סימן ה', בהתבסס על הזיהוי של עקילס עם אונקלוס
- ^ מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'
- ^ מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'
- ^ מסכת דמאי, פרק ו', הלכה ז'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו', הלכה ד'
- ^ דף נ"ו עמוד ב'
- ^ דף י"א עמוד א'
