מקרא ביכורים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקרא ביכורים (או וידוי ביכורים) הוא נוסח וידוי הנאמר בעת הבאת הביכורים אל בית המקדש.

המצווה

מקורה וטעמה

מקרא ביכורים הוא מצוות עשה המופיעה בפרשת כי תבוא: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב"[1], והיא נמנית במניין תרי"ג מצוות[2]

טעם המצווה, לדעת ספר החינוך הוא כדי שהאדם יעורר את מחשבתו בעת הבאת פרי ביכוריו, "ויחשוב שהכל הגיע אליו מאת אדון העולם". באופן דומה לזה ביאר גם הרמב"ם כשהוא מחדד את הענווה כמטרה, מתוך ההכרה בחסדי ה' לבריותיו[3].

אופן קיומה

בעל הפירות נכנס לעזרה כשהסל (המכונה "טנא") על כתפו, וקורא:

"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹ-הֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ".

לאחר מכן הוא מוריד את הסל מעל כתפו, אוחז אותו בשפתו, והכהן מניח את ידו תחתיו ומניף את הסל. המביא את הבכורים ממשיך לאחוז בסל וקורא עוד: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'"[4].

את מקרא הביכורים יש לומר דווקא בלשון הקודש[5]. מתחילה היה נהוג שדוברי לשון הקודש אמרו את הנוסח בעצמם, ולאלו שהתקשו בשפה היו הכהנים מקריאים לפניהם את הנוסח. הדבר הביא למצב שבו אלו שהתקשו בשפה היו נמנעים מלהביא את הביכורים מחמת שהתביישו להיעזר בקריאת הנוסח, ועל כן הנהיגו שהכהנים יקריאו את הנוסח לכולם[6].

מקרא בכורים אינו מעכב את מצוות הביכורים, ואם לא קרא, למרות שביטל את מצוות עשה של מקרא ביכורים - יצא ידי חובת מצוות ביכורים עצמה.

הפטורים ממצוות הקריאה

לא כל מביאי הביכורים מחויבים במצוות הקריאה. מי שהביכורים לא גדלו בתוך שדהו, כגון שקנה רק את האילנות ולא את הקרקע, או שמכר את השדה שלו לפני הבאת הביכורים, וכן אם נקצץ אילנו או שיבש מעיינו[דרושה הבהרה] - אינו קורא, מפני שאינו יכול לומר "אשר נתת לי".

גר, אינו קורא מפני שאינו יכול לומר "א-להי אבותינו".

המאחר להביא את הביכורים שלו לאחר חג הסוכות אינו קורא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ב'.
  2. בספר החינוך היא מצווה תר"ו.
  3. רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', פרק ל"ט.
  4. משנה תורה לרמב"ם, הלכות בכורים, פרק ג', הלכה י"ב. לדעת רבי יהודה היו מניחים את הסל לפני אמירת נוסח "ארמי אובד אבי".
  5. משנה, מסכת סוטה, פרק ז', משנה ב'.
  6. משנה, מסכת בכורים, פרק ג', משנה ז'.