חדייב
| חדייב בתוך ממלכת ארמניה העתיקה, תחת שלטונו של טיגראנס הגדול | |
| חדייב בתוך ממלכת ארמניה העתיקה, תחת שלטונו של טיגראנס הגדול | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | סורית עתיקה |
| עיר בירה | ארביל 36°20′00″N 44°01′00″E / 36.3333333333333°N 44.0166666666667°E |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| מדינה קליינטית של האימפריה הפרתית | 15 |
| פירוק | |
| כיבוש טראיאנוס | 116 |
| ישות קודמת | האימפריה הפרתית |
| ישות יורשת | האימפריה הרומית |
| שליטים בולטים |
הלני המלכה מונבז השני |
| דמוגרפיה | |
| דת | זורואסטריות, יהדות, נצרות |
חַדְיָב (סורית: ܚܕܝܐܒ, תעתיק מדויק: חדיאב; נקראת גם "אדיאבן", ובמקרא "חָבוֹר"[1], בתלמוד[2] "הדייב" ו"חדייף") הייתה ממלכה עתיקה באשור, בצפון הסהר הפורה, שהתקיימה בין השנים 15 ל-116. בירת המדינה הייתה העיר ארבלה.
אוכלוסיית הממלכה הייתה מגוונת ומעורבת. לדברי פליניוס הזקן, ארבעה שבטים חיו בשטחי חדייב: אורונטיים ((אנ')), אלאנים, אזוניים (Azones) וסיליקיים (Silices)[3]. מכתביו של יוסף בן מתתיהו עולה כי בממלכה חיה קהילה יהודית מבוססת.
בהשפעת הקהילה היהודית הגדולה שחיה בתחומי הממלכה, חלק ממלכי המדינה התגיירו במאה הראשונה לספירה. הלני המלכה ובנה המלך מונבז (מכונה בתלמוד: "מונבז המלך") תרמו לבית המקדש השני, והקימו ארמונות בירושלים, באזור העופל (בחלק הצפוני של עיר דוד).
במשנה מסופר שמונבז עשה ידיות מזהב לכל כלי יום הכיפורים; והלני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחו של בית המקדש, וכן טבלת זהב שעליה הייתה כתובה פרשת סוטה[4]. גם יוסף בן מתתיהו מזכיר את החדייבים מספר פעמים בכתביו ומספר על משלחת צבאית שהגיעה בזמן המרד הגדול כדי לסייע ליהודים המורדים.
בשנת 116 הקיסר הרומאי טראיאנוס כבש וסיפח את הממלכה לאימפריה הרומית, אולם יורשו, אדריאנוס, ויתר על כל כיבושיו במזרח.
קברותיהם המפוארים של בני המלוכה של חדייב, שנחצבו לעומק כשמונה מטרים בסלע, נחפרו בשנת 1863 על ידי הארכאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי בפאתי שכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים.
ייתכן שבעקבות התגיירותם של בני מעמד המלוכה (הלני המלכה ובניה: מונבז ואיזאטס) התגיירו רבים מתושבי הממלכה. אולם במאה השנייה לספירה בחרו תושבי חדייב להמיר את דתם לנצרות[5].
התרגום יונתן מזהה את חדייב עם העיר עֶדֶן מספר יחזקאל: ”חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא אַשּׁוּר כִּלְמַד רֹכַלְתֵּֽךְ” (ספר יחזקאל, פרק כ"ז, פסוק כ"ג) (תרגום:חרון ונציבין והַדְיֵב (חַדְיֵב)). לעומת זאת בספר ירמיהו מופיעה חדייב בתרגום יונתן כממלכת אשכנז המקראית. (ירמיהו פרק נ"א פסוק כ"ז " אררט מני ואשכנז" וביונתן קרדו הרמיני וחדיב.)
בחז"ל
חז"ל מזהים את חדייב בהקשר לנבואות שונות, ביניהן נבואה על העיר חבור בספר מלכים[6], ובפירוש לנבואת החיות בדניאל[7], שם חז"ל מסבירים שאחת משלוש החתיכות שבפי הדוב היא חדייב, ושפרס ורומא עתידות להילחם על השליטה בה[8]. כמו כן, בגמרא מוזכר העקרב שבחדייב בין חמש חיות מסוכנות שמותר להרוג בשבת[9].
קישורים חיצוניים
- חדייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דותן גורן, מאבק בין קודש לחול – שאלת הבעלות על קברי המלכים בירושלים - אתר e-mago
חדיב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד א'
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע כרך 4 פרק 30.
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י'
- ^ "מן המסד", משרד הביטחון - הוצאה לאור והוצאת "כרטא", 1986. עמוד 207.
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"א
- ^ ספר דניאל, פרק ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א עמוד ב'
