הרב חיים דרוקמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חיים דרוקמן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב חיים דרוקמן
לידה ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה קוטי, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה 25 בדצמבר 2022 (בגיל 90)
ב' בטבת ה'תשפ"ג
ישראלישראל ירושלים, ישראל
תאריך עלייה אוגוסט 1944
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק

אמונה

תפקידים נוספים חבר הכנסת
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב מרדכי פרום, הרב שלום נתן רענן,
תלמידיו הרב ארל'ה הראל, הרב דוד דודקביץ, הרב נעם פרל, הרב שבתי זליקוביץ
בני דורו הרב יעקב אריאל, הרב אליעזר ולדמן, הרב דוב ליאור, הרב חיים שטיינר
חיבוריו קמעא קמעא, לזמן הזה, צמאה נפשי ועוד
חבר הכנסת
13 ביוני 1977 – 21 בנובמבר 1988
(11 שנים)
כנסות הכנסת התשיעית - הכנסת האחת עשרה
7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003
(3 שנים ו־36 שבועות)
כנסות הכנסת החמש עשרה
תפקידים נוספים
סגן שר הדתות
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל למפעל חיים בשנת התשע"ב
  • פרס ירושלים בשנת התשע"ג
  • פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק בשנת התשע"ה
הרב דרוקמן בטקס פרס עמינח
עם הרב יעקב שפירא והרב יהושע מגנס

הרב חיים מאיר דרוקמן (ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932 – ב' בטבת ה'תשפ"ג, 25 בדצמבר 2022) היה רב ישראלי, מחנך, פוליטיקאי ומנהיג ציבור ציוני דתי. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ונחשב לזקן רבניה. לאחר פטירת הרב אברהם אלקנה שפירא והרב מרדכי אליהו, היה לאחד מהבולטים בין הרבנים המובילים בהנהגת הציונות הדתית ובשנותיו האחרונות היה ראש הנשיאות של איחוד רבני תורת הארץ הטובה.

כיהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא. כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. היה חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשע"ב (2012).

ביוגרפיה

נולד בקוטי (קיטוב), פולין (כיום אוקראינה) לאברהם מרדכי ומילכה. לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, כשברית המועצות כבשה את העיירה, נשלח לבית ספר ביידיש של היבסקציה, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא-יהודי של העיירה. בקיץ ה'תש"ב נמלטו הוריו ביחד עמו לצ'רנוביץ, שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים, והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בחודש אב ה'תש"ד (אוגוסט 1944), באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית היו אמורים הוא והוריו המאמצים להפליג על המפקורה, אולם הם איחרו והועלו על ספינה אחרת, וכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו.[1] לאחר המלחמה עלו הוריו ארצה, ומשפחתו התאחדה.

הרב דרוקמן עם מורו ורבו הרב צבי יהודה קוק

בארץ ישראל למד במוסד עלייה[2] ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. התגייס לצה"ל בשנת ה'תש"ט (1949), במסגרת הנח"ל בגרעין ז' של בני עקיבא. הגרעין ביצע את הכשרותיו בטירת צבי ועלה להגשמה בקיבוץ סעד. בשנת ה'תשי"ב (1952), הצטרף להנהלה הארצית. לאחר מכן למד עם הרב אליעזר ולדמן אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.  

בשנת ה'תשי"ד נמנה עם מדריכי שבט איתנים של בני עקיבא, שבין חניכיו היו הרבנים: זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, שייסדו את ישיבת כרם ביבנה. בשנת תשט"ז (1955–1956) יצא בשליחות בני עקיבא לארצות הברית. בתום שליחותו חזר ארצה ולימד אמונה בישיבת מרכז הרב. לפי עדותו של הרב פרופ' נחום רקובר, הרב דרוקמן היה הראשון מבין תלמידי הרצי"ה שהורשה ללמד אמונה בישיבה.[3]

היה פעיל בתנועת "גוש אמונים". לקראת פינוי יישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית. בנוסף לכך, ב-1968 ערך הרב דרוקמן את ליל הסדר במלון פארק שבחברון, שנה לאחר תום מלחמת ששת הימים ושחרור חברון.[4] הדבר התאפשר לאחר שהרב משה לוינגר ואנשיו ארגנו עלייה של מספר משפחות לחברון. אירוע זה נחשב לנקודת ציון בהקמת מפעל ההתנחלויות, אותו הרב דרוקמן טיפח לאורך כל חייו.

בשנת תשכ"ג, רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת ה'תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון. במהלך השנים למדו אצלו (בישיבה התיכונית) פוליטיקאים ואנשי ציבור, כגון: בני גנץ, ישראל כ"ץ, דודי אמסלם, יוסי כהן ועוד.

כיהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ובעל השפעה רבה על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון ישיבות בני עקיבא.

בכ"ג בחשוון ה'תשנ"ד (7 בנובמבר 1993), נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקריית ארבע. בפיגוע נרצח נהגו, אפי איובי,[5] תושב כפר דרום. השב"כ, שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.

בשנת 1999 מתח עליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ביקורת על שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות בישיבת "נתיב מאיר"[6]. בתגובה אמר הרב דרוקמן כי כאשר הגיעו אליו שמועות אודות הטרדות, "בו ביום הוצאתי אותו מתפקידו [...] דבר אחד לא ידעתי – שהייתי צריך לדווח על כך גם למשטרה. צר לי מאוד שלא עשיתי זאת"[7].

בשנת 2011 העניקה לו אוניברסיטת בר־אילן תואר דוקטור של כבוד, על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור.[8]

ביום העצמאות ה'תשע"ב (2012) קיבל הרב דרוקמן את פרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי השופטים נאמר:

בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית ובעצם, בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום־יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.

כחודש לאחר מכן יצא לאור הספר הראשון שכתב (קודם לכן יצאו סיכומי תלמידים משיעוריו), "קמעא קמעא", העוסק בגאולת ישראל בדורנו, תקומת מדינת ישראל, השיבה לארץ וקיבוץ הגלויות.

בתמוז ה'תשע"ה קיבל את פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה.[9]

היה מחברי הנשיאות של רבני תורת הארץ הטובה.[10]

למד חברותא עם הרב אליעזר ולדמן במשך למעלה מ-60 שנה, חברותא שהחלה עוד בטרם עלייתם ארצה.[11]

חבר הכנסת

בשנת ה'תשל"ד, לאחר שהמפד"ל נכנה לממשלת המיעוט של גולדה למרות התנגדותו ומחאתו של הרצי"ה אשר כינה את העובדה שהממשלה נסמכת על קולות גויים "חילול ה'", הורה הרצי"ה לרב דרוקמן להיכנס לשדה הפוליטי ולפעול לתיקון.[12][13]

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הוא הוצנח למקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת, לבקשת הרצי"ה, וגם במטרה לשמר את המצביעים הימניים של המפלגה. הרב קוק והרב דרוקמן ראו במקום הגבוה ברשימה לכנסת גם הבטחה לתפקיד בכיר לאחר הבחירות, וביקשו שהרב דרוקמן יכהן כשר החינוך, אולם בעת הקמת הממשלה ניתן התפקיד לזבולון המר. לקראת הבחירות לכנסת העשירית איים הרב דרוקמן בהקמת רשימה עצמאית,[14] אך לבסוף הוא נשאר ברשימת המפד"ל.

בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה לסגן שר הדתות. הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים (2 במרץ 1982) בשל אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" (מצ"ד) ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את מפלגת מורשה, שבמסגרתה התמודד בבחירות לכנסת ה־11 (בשנת 1984). ב־1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב־1988. לקראת הבחירות לכנסת ה־15 (בשנת 1999) נתבקש לשוב ולכהן בכנסת, הוצב במקום השני ברשימת המפד"ל, וכיהן בכנסת עד 2003.

אב בית הדין לגיור

בשנת 1997 עמד בראש הוועדה לגיור קטינים שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה עד לפברואר 2012, על פי בקשת ראש הממשלה שרון.[15] במהלך תקופת כהונתו חתם על כ־50 אלף תעודות גיור[דרוש מקור].

במרוצת השנים כיהן הרב דרוקמן כאב בית דין לגיור במחוז הדרום והנהיג מדיניות מקלה יחסית. בקרב רבנים חרדים הייתה התנגדות למדיניות זו. בשנת 2008 נמתחה ביקורת חריפה על הרב דרוקמן ועל גיוריו, על ידי הרכב של שלושה דיינים של בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, שדן בתקפות גיורה של אישה שהתגיירה בבית דינו של הרב דרוקמן.[16] בעקבות תלונה שהגיש הרב דרוקמן קבעה נציב תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג־כהן, כי הרב שרמן הסתמך "על תיק עלום שלא הוצג כראיה" והמליצה להדיחו, המלצה שנתמכה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן,[17] אך הוועדה למינוי דיינים לא אישרה המלצה זו. בשנת 2012 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, משנת 2008, פסל את החלטות בית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול, והכיר בגיוריו של הרב דרוקמן.[18]

פטירתו

הרב דרוקמן נפטר ב-25 בדצמבר 2022, אור לב' בטבת ה'תשפ"ג, ביום זאת חנוכה, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה.[19][20] מספר שבועות מצבו לא היה טוב, ונערכו ברחבי הארץ כינוסי תפילה לרפואתו. מצבו סוקר בהרחבה באתרי החדשות של המגזר הדתי לאומי. הלווייתו התקיימה בב' טבת תשפ"ג.

עמדותיו

הרב דרוקמן נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק. לאחר פטירתו של הרצי"ה זוהה עם ממשיכו בראשות ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם אלקנה שפירא וראה בו את ממשיכו של הרצי"ה בהיותו "הסלע האיתן של כלל ישראל וארץ ישראל" אשר כל העניינים הציבוריים והלאומיים מתרכזים סביבו ובהדרכתו[21] וכן עם הרב מרדכי אליהו.

בפולמוס סביב סירוב פקודה בשנת 2004 פורסם כי חתם על כרוז הרבנים שקרא לסרב פקודה,[22] מאוחר יותר לא נקט עמדה רשמית ובפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עמו ב"מעריב" אמר: ”מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה”. לדעתו, המקרה דומה לאדם עם יד שבורה: ”אם למשל הייתה לי יד שבורה לא היו מטילים עלי לסחוב דברים, נכון? אז כך גם אם יש לי לב שבור. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני חושב שצריך להתחשב בזה.” הוא מדגיש שמדובר במצב שבו השלטון עובר לידי גויים, כמו במקרה של גוש קטיף, אולם אם השלטון נשאר בידי יהודים הרי שלמרות הזדהותו עם המפונים הוא לא יורה לסרב.

הרב דרוקמן היה חבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.

לדברי חגי סגל, לאחר מעצר המחתרת היהודית אמר הרב דרוקמן לאנשיה שהם פעלו שלא כראוי, אך הבדיל בין הפגיעה הממוקדת בראשי הערים, לפעולות אחרות, באומרו: ”אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת”.[23] עם זאת, ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית.[24]

הרב דרוקמן היה בין חברי הכנסת הבודדים שנשארו במליאה כאשר מנהיג מפלגת "כך" הרב מאיר כהנא נאם בה.[25]

הרב דרוקמן תמך בגיוס בני ישיבות, והיה חבר בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בשנת 1986 לעניין גיוס חרדים, שהמליצה לבחון מחדש את הפטור הגורף של בני ישיבות מצה"ל, ולתת פטור לשנים ספורות שלאחריהן רק מכסה מצומצמת תזכה לפטור "תורתו אמונתו". גם בעשור השני של המאה ה־21 הביע תמיכה בגיוסם של בחורי הישיבות באומרו כי אין המדובר בשוויון בנטל אלא במצווה מן התורה, וגיבה את התנהלות הבית היהודי בראשות נפתלי בנט בעניין.[26] במרץ 2014 התנגד להשתתפות בהפגנת החרדים שבעקבות חקיקת חוק הגיוס, בנימוק שלא ראוי להתבטא באופן בוטה נגד המדינה.[27]

הרב דרוקמן תמך בתחילה ברב מוטי אלון וטען כי "שפכו את דמו"[28] אלון המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע באוגוסט 2013 בעבירות של מעשה מגונה בכוח. בשנת 2019, לאחר הגעת תלונות נוספות שאומתו, חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון ”לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב”.[29]

בעקבות בג"ץ קעדאן והסתלקות הממשלה מתמיכתה הראשונית בתיקוני חוק שהציע, אמר: ”איני מעלה בדעתי שציונות פירושה שדווקא ביישוב יהודי יגורו ערבים”.[30]

במשנתו שאב הרב דרוקמן השראה מהראי"ה קוק וחינך לאהבת עם ישראל כולו ולאהבת מדינת ישראל.[31]

הרב דרוקמן היה חבר בוועדת רבנים שייעצה למפלגת הבית היהודי בענייני דת ומדינה, ותמך בקו שלה מול ביקורת של הרב שלמה אבינר ואחרים.[32]

הרב דרוקמן חתם על מכתב הרבנים המגדיר את תשובת המדינה לבג"ץ, לפיה אימוץ על ידי זוגות שאינם לפי המבנה המשפחתי השמרני יעמיס "חריגות נוספת" על הילד, כ”שמירת ערכי ישראל ועמידה איתנה לשמירת התא המשפחתי המסורתי והערכי”.[33]

לקראת הבחירות לכנסת ה-24, תמך בהקמת מפלגת הציונות הדתית על ידי בצלאל סמוטריץ' ובמהלכיה, על אף זיהויו לאורך כל השנים עם המפד"ל והבית היהודי, שלא התמודדה בבחירות ותמכה במפלגת ימינה. הוא קבע כי ”בצלאל סמוטריץ ורשימת הציונות הדתית הם ההמשך של המפד"ל”,[34] ובבחירות לכנסת ה-25 אף הוצב במקום האחרון והסמלי ברשימתה לכנסת.[35]

ביוני 2021, לקראת הקמת ממשלת בנט ולפיד, בשותפות מרצ ולראשונה בשותפות עם רשימה ערבית, נמנה עם הרבנים שחתמו על עצומה לפיה אין לקבל "שתקום ממשלה בישראל שתפגע בדברים היסודיים ביותר בענייני דת ומדינה. (...) ייפגעו גם ענייני הביטחון, ששייכים לעצם קיומנו, כאשר היא נשענת על תומכי טרור".[36] הוא אף יצא, על אף גילו המופלג ומצבו הרעוע, להפגין מול ביתו של ניר אורבך כדי להניאו מלתמוך בהקמתה.[37]

לאחר הקמת ממשלה זו, כשהגיש השר כהנא את רפורמת הגיור שלו, תמך הרב דרוקמן באופן עקרוני בגיור על ידי רבני ערים כמו שהוצע בה, אך התנגד לכך שהיא מסירה את הסמכות על כך מהרבנות הראשית ואמר שהוא עומד על כך שיוסיפו בחוק כפיפות לרבנות, ועמד על כך שהחוק לא יתן רוב לשר הדתות נגד הרבנות הראשית בוועדה האחראית, ושיאפשר לרבנות הראשית לפקח על ההרכבים שיגיירו, תוך העדפה לאפשרות שלה לפסול הרכבים בעייתיים בעיניה.[דרוש מקור] זאת גם כדי למנוע מצב של רבנים שגיירו ללא קבלת מצוות ("גיור מסורתי") שלדבריו אין מקור הלכתי המכשיר זאת. לאחר שהרבנות הראשית התנגדה לחוק הבהיר שלמרות תמיכתו בגיור על ידי רבני ערים, הוא מתנגד לחקיקתו בניגוד לעמדתה. ישב לצד הרבנים הראשיים בראשות ישיבת מועצת הרבנות הראשית שהתכנסה לעניין וחתם עמה על מכתב המגנה את קידום החוק. [38][39][40][41]

חיים אישיים

הרב דרוקמן היה נשוי לד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין.[42] לזוג תשעה ילדים, מהם אחת מאומצת[43] וקרוב למאתיים נכדים ונינים. התגוררו במרכז שפירא.

במהלך השנים ארחו לשבתות אנשים רבים שביקשו להתקרב ליהדות, רבים מהם הפכו לבני בית.[44]

מתלמידיו

ספריו

(את ספריו של הרב דרוקמן ערכו תלמידיו על פי שיעוריו)

  • אורות התשובה - מאת הרב קוק, עם "תוספות תשובה", מראי מקומות שכתב עם הרב אליעזר ולדמן, ועם מבוא מאת הרב דרוקמן, הוצאת ישיבת אור עציון
  • נתיבי אור – שיחות שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור
  • קמעא קמעא – ספר בענייני גאולת ישראל במדינתו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון" ו"ידיעות ספרים", תשע"ב
  • סדרת לזמן הזה (שלושה כרכים) – "אורותיהם המיוחדים של המועדים והזמנים לימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ג-תשע"ד
  • הגדה של פסח לזמן הזה – ביאורים ועיונים בהגדה של פסח, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה
  • צמאה נפשי – "מהנשמה המתפללת תדיר ועד לתפילה הנהוגה בימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה
  • סדרת התורה לדורנו (שישה כרכים) – סדרה על פרשת השבוע, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון"
  • סדרת אבות לבנים (שישה כרכים) – פירוש וביאור על מסכת אבות, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ט-תשפ"א
  • מצות הצבא – שיעורים בענייני צבא ומלחמה, נערך משיעוריו בידי נכדו, אלנתן הכהן
  • ושבת – עיון בשלושת פרקי המבוא לספר אורות התשובה, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תש"ף
  • אורות התורה – מאת הרב קוק, עם מראי מקומות ותיקונים מאת הרב דרוקמן, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"א
  • חזון הצמחונות והשלום – שיעורים על חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"א
  • ואשיבה (שני כרכים) – תשובות אמוניות לצעירים, בכרך הראשון מובאות תשובותיו בענייני צניעות ומשפחה, עם ישראל וארץ ישראל. בכרך השני מובאות תשובותיו בענייני אמונה ועבודת ה', תורה ולימוד תורה. בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ב.
  • הקדמה לשבת הארץ – שיעורים על הקדמת הספר שבת הארץ של הרב קוק, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"ב

פרסים והוקרה

פעילותו של הרב דרוקמן בתחום החינוך והחברה זכתה להכרה ולהוקרה, וזכה בפרסים רבים, בהם:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חיים דרוקמן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרב חיים דרוקמן

ראיונות:

וידאו

הערות שוליים

  1. ^ הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה
  2. ^ תשלומי בר־מצווה ל־40 ילד במוסד "עליה" בפ"ת, הצופה, 18 באפריל 1945
  3. ^ הרב פרופ' נחום רקובר, 'זכרתי ימים מקדם: זכרונות על הרצי"ה זצ"ל', בתוך: שמעתין 184, שבט תשע"ג, עמ' 146
  4. ^ שבתי בנדט‏, כשהפלסטינים תלו דגלים לבנים: חזרה לסדר במלון פארק בחברון, באתר וואלה!‏, 24 באפריל 2016
  5. ^ דף לזכר אפרים איובי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  6. ^ אורי פולק, ‏בוגרי "נתיב מאיר" נגד הענקת פרס ישראל לרב דרוקמן, באתר כיפה, 12 במרץ 2012
  7. ^ עמרי מניב, הרב דרוקמן: צר לי שלא דיווחתי למשטרה, באתר nrg‏, 13 במרץ 2012
  8. ^ דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"
  9. ^ אלי שניידר, הרב דרוקמן זכה בפרס "היצירה התורנית על שם הרצי"ה", "כל הזמן", 11 ביוני 2015
  10. ^ תורת הארץ הטובה, באתר torat-haaretz.co.il
  11. ^ חברותא בת 60 שנה, באתר ערוץ שבע, ‏28.11.18
  12. ^ אגרות הרצי"ה, ‏כ"ז אדר תשל"ד
  13. ^ לקריאה נוספת בנושא, ע' בספר כרוזי הרצי"ה "להלכות צִבור" בהוצאת חוסן ישועות, ירושלים תשע"ט, עמ' ש"פ-שפ"ד.
  14. ^ נמשכים המאמצים למנוע פרישת דרוקמן, דבר, 9 באפריל 1981
  15. ^ פרוטוקול מס' 155 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אתר הכנסת
  16. ^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
  17. ^ שחר אילן ואנשיל פפר, פרידמן מקדם את הדחת חבר בית הדין הרבני שביטל הגיורים, באתר הארץ, ספטמבר 2008
  18. ^ מזוז דורש: להכיר בגיורי הרב דרוקמן, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2008; יאיר אטינגר, בג"ץ בעד דרוקמן: אלפי הגיורים עליהם חתם – חוקיים, באתר הארץ, 26 באפריל 2012
  19. ^ דביר עמר, אבל בעולם היהודי: זקן רבני הציונות הדתית הרב חיים דרוקמן הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 25 בדצמבר 2022
  20. ^ קובי נחשוני, הלך לעולמו הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי הציונות הדתית, באתר ynet, 25 בדצמבר 2022
  21. ^ דבריו בישיבת אור עציון
  22. ^ אילן מרסיאנו ואפרת וייס, הקיבוץ הדתי נגד סירוב פקודה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004
  23. ^ אחים יקרים, חגי סגל עמ' 232
  24. ^ שוחרר ברק ניר שהיה 'הנהג' ברצח במכללה האיסלאמית, מעריב, 27 באפריל 1988
  25. ^ ברוך מרזל, ציוץ, באתר טוויטר, ‏26 בדצמבר 2022
  26. ^ ישי כהן, ‏הרב חיים דרוקמן בעד גיוס חרדים: "מצווה מהתורה", באתר כיכר השבת, 7 בפברואר 2013
  27. ^ עופר חדד, ‏הרב דרוקמן נגד הפגנת החרדים: "אין מקום להשתתף בדבר כזה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 במרץ 2014‏
  28. ^ קובי נחשוני, הרב דרוקמן: "שפכו את דמו של הרב אלון", באתר ynet, 19 בפברואר 2010.
  29. ^ גיא עזרא, ‏פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה, באתר "סרוגים", 10 בינואר 2019
  30. ^ הרב דרוקמן: הגדרת הציונות של השופט ברק אינה מקובלת עלי, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2002
  31. ^ ישיבת אור עציון, באתר מעלה - המרכז לציונות דתית.
  32. ^ הרב חיים דרוקמן, ‏הרב דרוקמן: הרב אבינר הפך את הבית היהודי לשק החבטות שלו, באתר כיפה, 26 בדצמבר 2014
  33. ^ מכתב הרבנים לשרה שקד, באתר וואלה, ‏26 ביולי 2017
  34. ^ הרב חיים דרוקמן, הרב חיים דרוקמן: מפלגה חדשה. דרך ישנה, באתר ערוץ 7
    הרב דרוקמן: מפלגת הציונות הדתית היא המשך המפד״ל, באתר ערוץ 7
  35. ^ בנצי רובין, ‏כך נראית רשימת הציונות הדתית לכנסת ה-25, באתר "סרוגים", 14 בספטמבר 2022
  36. ^ קובי נחשוני, רבנים קראו "לעשות הכול כדי שהממשלה לא תקום"; הרב דרוקמן: "לא הסתה", באתר ynet, 6 ביוני 2021
  37. ^ אורלי הררי, הרב דרוקמן מפגין מול ביתו של ניר אורבך, באתר ערוץ 7
  38. ^ ערוץ 7, הרב דרוקמן מבהיר: חוק הגיור של כהנא - טוב במציאות הנוכחית, באתר ערוץ 7, ‏2022-01-03
  39. ^ יהונתן גוטליב, הרב חיים דרוקמן ובכירי רבני הציונות הדתית נגד חוק הגיור, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2022
  40. ^ חדשות, באתר כיפה, 26 בפברואר 2022
  41. ^ הרב חיים דרוקמן תוקף בחריפות את רפורמת הגיור: "דברים נוראיים. בכייה לדורות"
  42. ^ תהילה עופר, אם השנה רבנית ורופאה המגדלת שבעה ילדים לתפארת, מעריב, 29 במאי 1974
  43. ^ רבקי גולדפינגר, עניין אישי עם הרבנית ד"ר שרה דרוקמן, באתר ערוץ 7, 28 בדצמבר 2017
  44. ^ מרחוק יבואו: מפגש נדיר בבית הרב דרוקמן, אבנר שאקי בשבע גליון 895
  45. ^ פרס ירושלים לרב חיים דרוקמן, באתר ערוץ 7
  46. ^ פרס בגין הוענק לרב דרוקמן, באתר ערוץ 7
  47. ^ הוענק בהפתעה: פרס ירושלים לרב חיים דרוקמן, באתר ערוץ 7


סגני שרי הדתות בממשלות ישראל
סגני שרי הדתות (1948–2003) זרח ורהפטיג • בנימין שחור • הרב חיים דרוקמן • משה גפני • רפאל פנחסי • אריה גמליאל • יגאל ביבי • אריה גמליאל • יגאל ביבי סמל מדינת ישראל
סגני השרים לשירותי דת
(2008 ואילך): 		אלי בן-דהן • מתן כהנא
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35355351חיים דרוקמן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_חיים_דרוקמן&oldid=2661414"