רות

רוּת המואבייה היא אישיות מהתנ"ך, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, והסבתא רבתא של דוד המלך.

מגילת רות

ערך מורחב – מגילת רות

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב, אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה אלימלך. ובניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות וערפה, שעל פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק נעמי, אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה, כי אין לה דבר לתת להן. סביר להניח כי היא מתביישת בהן וחוששת לחזור אל החברה שלה ביחד עם נשים נוכריות, ולכן בשלב החזרה היא מבקשת להפרד מהן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלקיך אלקי", ומתעקשת שרק המוות יפריד ביניהן (רות, א', י"ז). מדרש רות רבה מוסר כי נעמי ניסתה להניא את רות מלהתגייר בהסבר: "בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות". למרות זאת מחליטה רות ללכת בעקבות נעמי.

לאחר שהן חוזרות לבית לחם, הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים (מתנות עניים). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, בעז. בעז מברר אודותיה אצל הנערים הקוצרים, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטרידה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק אתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לבעז לשאת אותה לאישה (רות, ג', ד'). אין זו מצוות ייבום במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה.

רות נשמעת לה, מתרחצת, מתבשמת ולובשת את שמלותיה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בעז. כשבעז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה". בעז נעתר, אולם מעלה בעיה תחוקתית: יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם רות. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לישאה, ישאה הוא. למחרת בטרם עולה השחר הוא משלחה חזרה לביתה. למחרת המפגש הוא עולה לשער העיר ופוגש שם את הקרוב השני המכונה "פלוני אלמוני", וששמו האמיתי כנראה נמחק על ידי כותב המגילה כביקורת על מעשיו. לאחר שהקרוב השני אינו רוצה לממש את זכותו, בשל החשש להשחית את נחלתו ואת זרעו בנישואים אלו (רות, ד', ו'), (בשל האיסור על קבלת גרים ממואב), מתחתנים בעז ורות. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

תכונותיה של רות

ממגילת רות ניתן ללמוד על תכונות ייחודיות של רות, כגון:

• חריצות - כאשר רות מגיעה אל בית לחם, יוצאת היא מיד ללקט שיבולים, מבלי לחכות שנעמי תאמר לה. היא מלקטת כל היום, ללא מנוחה כמעט (מגילת רות, פרק ב', פסוק ז'), ובסוף היום חוזרת אל נעמי עם כמות גדולה של שעורים, אשר מספיקה להן למספר ימים.
• צניעות - לאחר שבעז מביע כלפיה הערכה על שהיא עוזרת לנעמי, רות עונה בצניעות רבה ומתעלמת מן הדברים הטובים שבעז אמר עליה. רות קוראת לו "אדוני", ומציגה את עצמה כשפחה שלו. בכך היא מדגישה שהוא האדון והיא מקבלת את מקומה כאישה ענייה הזקוקה לעזרתו.
• יכולת הכרת תודה - לאחר שבעז מראה כלפיה יחס מיוחד, יורדת רות על ברכיה ומשתחווה לו, ושואלת בהפתעה מדוע זכתה ליחס כה מיוחד, היא הרי אישה זרה, לא מישראל והוא לא מכיר אותה.

יוחסין

עץ היוחסין (על פי מגילת רות, ספר שמואל ודברי הימים), מראה את מרכזיותה של רות, ששדרת המנהיגות בממלכת יהודה משתלשלת ממנה.

בעז

רות המואביה

מחלון

עובד

עדאל

ישי

נצבת

דוד המלך

אליאב

צרויה

אביגיל

שלמה המלך דוד ציווה עליו להרוג את יואב

אבשלום נהרג בידי יואב

יואב שר צבא דוד

עשהאל מגיבורי דוד

עמשא נהרג בידי יואב

אבישי מגיבורי דוד

רות בחז"ל

בתלמוד בבלי מצוין שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק, זכה ויצא ממנו רות בת בתו של עגלון בן בנו של בלק, ונקראה רות שיצאה ממנה דוד שריוהו להקדוש ב"ה בשירות ותשבחות, וכן על שם "תור" שהוא כשר למזבח, כך רות כשרה לבא בקהל, ובתחילה קודם שנגיירה "גילית" שמה וכשנשאה למחלון, קרא לה רות, ובפי חז"ל נקראה "אמה של מלכות", כיון שיצאה ממנה שלשלת מלכות דוד, עוד מסופר שהאריכה ימים וראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה.

בתורת הסוד, לפי שיטה אחת, רות היא גלגול של הבל. לפי שיטה אחרת רות היא גלגול של בת לוט, וזוהי כוונתו של בועז במה שאמר לה "הטבת חסדך האחרון מן הראשון", כלומר: שבזמן הפיכת סדום לא היה בעולם כי אם אביך לוט, ועתה כל העולם מלא ובכל זאת באת אליי "לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר".

בתרבות

הזמר נפתלי קמפה הלחין ושר את מילותיה של רות בבואה לדבוק באומה הישראלית ”כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי, ואלקיך אלקי ... כה יעשה ה' לי, וכה יוסיף, כי המות יפריד ביני ובינך”.

ראו גם

• עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
• קבר רות וישי

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ח' - "רות - ניצוץ שמצא את דרכו"
• יוכי ברנדס, הפרק "רות", שבע אימהות הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 213–265
• זקוביץ, יאיר, מקרא לישראל – רות. תל אביב: עם עובד, 1990.
• ברנר, עתליה, אהבת רות- "אשר היא טובה לך משבעה בנים". תל אביב: אפיק, 1988
• מתיה קם, מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואביה : בטקסטים יהודים ובאמנות, תחקיר : רון מרגולין, ייעוץ מדעי אביגדור שנאן, הוצאת מט"ח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תל אביב, מרגולין רון פנחס, תשנ"ח, 1998.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 79–92.
• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 185–208.

קישורים חיצוניים

• מגילת רות, באתר מקראות גדולות הכתר
• מגילת רות, באתר "תורת אמת"
• מגילת רות, באתר ויקיטקסט
• מגילת רות, באתר מכון ממרא
• מגילת רות באתר שיתופתא
• שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות, בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אורי קציר, "עסקה על הגורן", בבלוג אפלטון
• רחל עופר, ‏רות - קולות וצלילים, קולך 21, באתר קולך
• מגילת רות, אתר סנונית
• יעל שמש, קריאה במגילת רות מן הזווית הפמיניסטית, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• רשימת מאמרים על רות המואבייה באתר רמב"י
• יהודה איזנברג, נאמנות ואהבה במגילת רות, אתר דעת
• מאיר בר-אילן, הקול הנשי מקרוב ומרחוק, ש' יונה (עורך), אור למאיר: מחקרים במקרא, בלשונות השמיות, בספרות חז"ל ובתרבויות עתיקות, מוגשים למאיר גרובר במלאת לו שישים וחמש שנה, באר שבע תש"ע, עמ' 33–86.
• אושי דרמן, רות המואביה: הנכריה שלימדה אותנו פרק באנושיות, בבלוג בית התפוצות, מאי 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רות24110346