תרגום אונקלוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסרים מקורות תורניים נוספים.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסרים מקורות תורניים נוספים.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תרגום אונקלוס הוא תרגום יהודי לשפה הארמית לחמשת חומשי התורה. מקובל שהתרגום בנוסחו המצוי בידינו נכתב על ידי אונקלוס הגר, בתקופה שלאחר חורבן בית שני בארץ ישראל. תרגום זה היה תרגומה 'הרשמי' של יהדות בבל, יחד עם תרגום יונתן לנביאים. הוא עבר עריכה שם ויש לו אפילו מסורה. כמו כן, הוא לכל הפחות משקף נאמנה את ההלכה המשנאית, אם לא הלכות מאוחרות יותר. הוא עמד למול עיניהם של גדולי פרשני המקרא, כולל רש"י. גם כיום נעשה בתרגום שימוש בכל קהילות ישראל בהתאם למנהג קריאת פרשת השבוע מקרא ותרגום, ובקהילות יוצאי תימן עד היום נקרא התרגום גם במהלך קריאת התורה בציבור, בשבתות ובמועדים.

הרקע בו צמחו התרגומים הארמיים לתנ"ך

תרגום אונקלוס לתורה וכן תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים נחשבים לפאר התרגום הארמי למקרא, וקיים דמיון בסגנונם ובלשונם. מלבד תרגום אונקלוס, תרגומי התורה כוללים את התרגומים 'הארץ-ישראלים' הבאים:

  • תרגום ירושלמי I (ת"י) מיוחס ליונתן בן עוזיאל
  • תרגום ירושלמי II (ת"פ). מתרגום זה נותרו אלא קטעים בלבד, ועל כן הוא מכונה 'תרגום פרגמנטים'
  • תרגומים מגניזת קהיר
  • תרגום ניאופיטי, הוא תרגום שנתגלה בוותיקן וחובר במאה הרביעית לספירה.

תרגומים לנביאים: תרגום יונתן בן עוזיאל דומה לתרגום אונקלוס. ולכתובים ותוספתות)[1].

מוסד התרגום החל להתפתח על רקע חורבן בית המקדש הראשון (586 לפנה"ס). הוא צבר תאוצה לאחר חורבן הבית השני (בשנת 70); שאז בעקבות שידוד המערכות שנוצר, מהותו של עם ישראל הלכה והתמקדה בתנ"ך, ובאנשים שהתעמקו בו. ראשית אלו היו הסופרים, אשר שיננו את התורה, ופירשוה; והעמידו תלמידים. עם השתכחות השפה העברית בעקבות הגלות, הארמית שהייתה שפת העם, מילאה את מקומה – למורת רוחה של ההנהגה היהודית[דרוש מקור]. משום שמלכתחילה התרגום שימש להבנת פרשת השבוע והפטרה, ראשוני התרגומים היו בעיקר מילוליים. אלו עלו על הכתב לאחר שבמשך דורות, הם נאמרו בעל פה. בצד קריאת המקרא בעברית ובארמית במקביל, התפתחה גם נורמה של מסירת דרשות בציבור, המבוססות על הכתוב. מדרשות אלו התפתח התרגום המדרשי לתנ"ך, שהוא מעין תרגום מפרש.[2]

כבר בתנ"ך קיימות עדויות לתרגומו של המקרא עצמו לשפה הארמית (עזרא ז כה, נחמיה ח א-ח). התרגומים הארמיים לתנ"ך הם אפוא אסופה של תרגומים לכל התנ"ך, מהם מילוליים (כמו למשל קומראן איוב) ומהם חופשיים (כמו למשל מגילת בראשית) – ואין מתאם בין מידת האורך וחופש התרגום למידת עתיקותו.

על פי ממצאים ממגילות קומראן, תרגומי המקרא לארמית החלו להיות מחוברים בארץ ישראל, בשלהי ימי בית שני (תרגומים לאיוב ולויקרא וכן מגילת בראשית). אף כי קיימות עדויות מוקדמות ביותר לתרגומים לכתובים (איוב ואסתר); סביר מאוד להניח כי ראשית, תורגמו ספרי התורה. התרגומים הארמיים המשיכו להיות מחוברים עד לתקופת הגאונים; שאז עם עליית האסלאם, ותפיסת הערבית את מקומה של השפה הארמית, חלה ירידה בתפוצתם.[3]

מלכתחילה, התרגומים שימשו הן ללימוד והן לפולחן – ולא נועדו לדלת העם. כמו כן, אף כי למשל תרגום אונקלוס נכתב בארמית סטנדרטית במשלב ספרותי גבוה, בשום פנים הוא לא נועד להוות תחליף לטקסט המקורי – וזאת בניגוד למקומו של תרגום השבעים בנצרות. אשר לתרגומי ארץ ישראל, הרי הם ממקורות מגוונים; ולהוציא את תרגום אונקלוס, לא התקיימה סטנדרטיזציה בהם, ולא נועד להם תפקיד רשמי. אפילו שחלקם אף מתעלמים מההלכה, יש להניח כי לפחות מקצתם עברו פיקוח מסוים מצד חז"ל וממשיכיהם – לפחות בנוגע להקראתם בפומבי[2].

כינויו של תרגום אונקלוס

המונח "תרגום אונקלוס" מופיע לראשונה בתשובת הגאונים[4]. ייחוס התרגום לאונקלוס נעשה על סמך האמור בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'): "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי ר' אליעזר ור' יהושע". עם זאת, קיים ספק באמיתות הזיהוי המסורתי, בין היתר מן הטעמים הבאים:

  • אין אמירה פוזיטיבית בתלמוד המקשרת את התרגום הארמי עם תרגום אונקלוס. ציטוטים מהתרגום הארמי אמנם מובאים בתלמוד - אולם תמיד בלשון "מתרגמינן" (אנו מתרגמים), לעולם לא בשמו של אונקלוס עצמו.
  • אונקלוס מכונה "עקילס" בנוסח מקביל בתלמוד הירושלמי (מגילה ג, יא), וממקורות יהודיים[5] ונוצריים ידוע על גר בשם זה אשר תרגם את המקרא ליוונית דווקא. קשה להניח שאותו גר בשם אונקלוס/עקילס תרגם את המקרא גם לארמית וגם ליוונית [6]

לשונו, מוצאו וזמנו של תרגום אונקלוס

תרגום אונקלוס ניתן למשה בסיני, אלא שנשתכח ואונקלוס שחזרו במדויק[7]. תרגום אונקלוס כתוב בניב ארמי המכונה ארמית בינונית, אולם אין ודאות באשר לשאלה האם הניב נוטה לארמית מזרחית (שדוברה בבבל) או לארמית מערבית (שדוברה בארץ ישראל). לשאלה זו חשיבות רבה, משום שזיהוי הניב מצביע על מוצאו הגאוגרפי של התרגום. הדעה המקובלת כיום במחקר היא שהתרגום נכתב במקורו בארץ ישראל, אולם בשלב כלשהו עבר לבבל, ושם עבר עריכה וניקוד – כשהעריכה השאירה על קנו את ניבו הארץ-ישראלי.

לחוקרים אין ודאות לגבי מועד חיבורו. המקדימים מייחסים אותו למאה הראשונה לספירה, והמאחרים מייחסים אותו למאה החמישית לספירה. על סמך בחינת החומר ההלכתי והאגדי המשוקע בתרגום מצדדים רוב החוקרים כיום בשיוכו לכל המאוחר ב-135 לסה"נ, אם כי מקובל שלתרגום אונקלוס קדמה שכבת תרגום קדומה יותר, "פרוטו-אונקלוס". תרגום אונקלוס ויהונתן חוברו ; והובאו מארץ ישראל לבבל – מבלי ששם הם יעברו עריכה לשונית. בתקופה מאוחרת יותר, תרגומים אלו שבו לארץ ישראל, ובעקבות זאת, הופיעו תוספות ותיקונים לתרגומי ארץ ישראל הקייימים (לדוגמה בפסוידו-יונתן).

שיטת התרגום של תרגום אונקלוס

תרגום אונקלוס ידוע כתרגום על דרך הפשט, כלומר תרגום כמעט מילולי של המקור העברי ללא סטיות ותוספות למיניהן. את הטעמים לחריגות מהתרגום המילולי מקובל לחלק לכמה סוגים:

  • הרחקת ההגשמה - כאשר מופיעים בפסוקים ביטויים שיש בהם כדי להגשים את האלוקים או לתת לו צביון אנושי מתורגם הפסוק ללא כל הגשמה או האנשה. כך למשל בפרשת בלק[8] נכתב "ויקר אלקים אל בלעם" ואילו בתרגום נכתב "וערע מימר מן קדם יי לות בלעם" כלומר בלעם לא פוגש את האלוקים בעצמו, אלא את דברו של האלוקים. מטעם זה גם לעיתים מוחלף שם אלקים במילים "מימרא דה'" (דבר ה') או "שכינתא".[9].
  • פירוש הלכתי - לפעמים משולבים בתרגום רמזים לענייני הלכה. למשל: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט) מתורגם: "לא תיכלון בסר בחלב" (לא תאכלו בשר בחלב). הביטוי "באדם דמו ישפך" (בראשית ט, ו), הקובע דין מוות להורג נפש, מתורגם: "בסהדין מיממר דינייא דמיה יתשד" (בעדים, על פי פסיקת שופטים, דמו ישפך).
  • פירוש אגדי - לעיתים, בעיקר בפרקי השירה (ברכת יעקב, שירת הים, ברכת בלעם, שירת האזינו וברכת משה), סוטה התרגום מהנוסח המילולי ומשלב חומר המוכר ממדרשי האגדה. לדוגמה, הביטוי "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג) מתורגם "ארכא יהיב להון מאה ועשרין שנין אם יתובון" (ארכה נתן להם, מאה ועשרים שנים אם ישובו) - משולבת כאן האגדה שה' הקציב מאה ועשרים שנה לדור המבול כדי לעשות תשובה. [10]
  • שמירה על כבודם של האבות ושל עם ישראל

מקומו של תרגום אונקלוס בהלכה

קריאת התורה

עוד בימי חז"ל נהוג היה לקרוא את תרגום אונקלוס בזמן קריאת התורה בשבת בבוקר. העולה לתורה קורא פסוק אחד והמתרגם מתרגם אותו, וחוזר חלילה. מנהג זה נועד, בין השאר, כדי שגם אלה שאינם בקיאים דַּיָּם בשפה העברית יוכלו להבין את הקריאה.

בימינו פסק המנהג הזה, למעט בקהילות תימן שם הוא נשמר עד היום. בקהילות אירופה, נהגו בימי הביניים לקרוא את התרגום רק בקצת מימי הפסח ובשבועות.[11]

שניים מקרא ואחד תרגום

ערך מורחב – שניים מקרא ואחד תרגום

קיים דין הלכתי לקרוא את פרשת השבוע לפני קריאתה בציבור פעמיים בנוסח המקרא ועוד פעם אחת בתרגום אונקלוס.

יש הקוראים על פי פסוקים (כל פסוק פעמיים ואז תרגום הפסוק), ויש הקוראים על פי פרשה פתוחה או פרשה סתומה.

מקומו של המתורגמן על פי המשנה והתלמוד הירושלמי והבבלי, התרגומים הארמיים שימשו בהקשר של קריאת התורה וההפטרה בבית כנסת. ממגילה ד:ד עולה כי אנשים שונים, ולסירוגין, קראו בתורה או לחלופין קראו/אמרו את התרגום. כל אדם, כולל קטן, יכול היה לשמש כ-'תורגמן'/'מתורגמן'. על זה היה לומר את תרגומו, מבלי להסתכל על ספר התורה – שמא יזהו דברי התרגום עם דברי המקרא עצמו. התורגמנים נהגו להשתמש בניסוח עקיף, בכדי שלא להישמע ח"ו כאילו הם ה' או משה. בתרגום ניאופיטי נמצא כי, לפני תרגומו התורגמן הסב את תשומת לב הקהל למעשהו: 'עמי בני ישראל' – וכן הוסיף דברי קישור. כמו כן, המתורגמנים נהגו לרכך מקראות, אם היה בהן בכדי לפגוע ברגשות הקהל. בנוסף לכך, בעוד שבבתי ספר הם תרגמו את המקרא מילולית; בבתי הכנסת, התרגום נאמר לעיתים עם תוספות והרחבות, קטנות כגדולות. החכמים הבחינו בין פסוקים הנאמרים בציבור ('מיתרגם בציבורא'); וכאלו -שלא. בכלל המתרגמים פעלו על רקע של זלזול במלאכתם; וכנראה סבלו משבט ביקורתם בין כה וכה. ביקורת זו נועדה להשליט מרות פרשנית, אידאולוגית והלכתית של החכמים על מתורגמני בית הכנסת. ראיה לכך היא האמרה מפי ר' יהודה: 'המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי; והמוסיף, הרי זה מגדף (תוספתא מגילה ג:מא). יחד עם זאת, הפערים הרחבים שבין דרישות חז"ל, לבין התרגומים הארמיים מלמדים על העצמאות, שמממנה נהנה מוסד התרגום. יתר על כן, מעמדו של תרגום אונקלוס מצביע על הכבוד ועל החשיבות שרחשו בבל לפחות, כלפי תרגום וכלפי המתרגם. [12]

פירושים על תרגום אונקלוס

במשך הדורות נכתבו לתרגום אונקלוס פירושים רבים, המסבירים את החריגות בתרגום ואת כוונתו במקרים מיוחדים. (בפרשני המקרא כגון רש"י ורמב"ן יש התייחסות תדירה לתרגום אונקלוס, וכן הרמב"ם עוסק בביאור שיטתו של אונקלוס[13]). בין הספרים שהתחברו בענין ניתן למנות את:

  • פתשגן - פירוש קדום, שיש שייחסוהו לר' עזריאל דאיינה או בנו ר' יעקב. כונה על ידי שד"ל "יא"ר" על שם שנת כתיבתו - שנת רי"א, אמנם יש שטענו שהוא פענח לא נכון את שנת החיבור[14]
  • אוהב גר לשמואל דוד לוצאטו (שד"ל)
  • אור התרגום לרב שלמה אהרן ורטהיימר (ירושלים תרצ"ה)
  • ביאורי אונקלוס לרבי שמשון ברוך שעפטעל
  • גר צדק לר' אליהו בן אמוזג (ליוורנו תרי"ח)
  • לחם ושמלה, חליפות שמלות ועוטה אור מאת רבי בנציון יהודה ברקוביץ
  • מיני תרגומא לרבי ישעיה פיק ברלין
  • מרפא לשון לרבי יחיא קורח (נדפס בחומש כתר תורה)
  • נמוקי רש"י (יצא רק על בראשית-שמות) לרב חיים הירשנזון (סייני תרפ"ט)
  • נפש הגר לרבי מרדכי לווענשטיין
  • נתינה לגר לרבי נתן מרקוס אדלר
  • תוספת מלואים לרבי יהודה בעהק
  • שערי אהרן מאת הרב אהרן רוטר
  • יין הטוב על התרגומים לאלתר טוביה וין
  • מעט צרי מאת הרב יעקב זאב לב
  • פרשגן מאת הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן
  • חומש אונקלוס המבואר מאת הרב נסים אביטן

מהדורות

תרגום אונקלוס מצוי על פי רוב במהדורות מקראות גדולות לדורותיהן כבר למעלה מחמש מאות שנה. מהדורה מיוחדת לתרגום אונקלוס יצאה בשנת 1884 על ידי אברהם ברלינר, והיא מבוססת על דפוס סביונטה שי"ז (1557).

במחקר האקדמי משתמשים במהדורה מדעית שהכין אלכסנדר שפרבר ואשר נתפרסמה בליידן בשנת 1959. מהדורתו מתבססת על כתבי יד תימניים, המוחזקים כעדי הנוסח הטובים ביותר לתרגום.

קונקורדנציה לתרגום אונקלוס פורסמה בשני כרכים על ידי חיים יהושע קוסובסקי. בדרך כלל אין צורך במילון ארמי-עברי לתרגום (בשל היותו תרגום מילולי מהעברית), אולם בשעת הצורך משמשת הקונקורדנציה גם כמילון, וכן ניתן להיעזר במילונו האנגלי של מרקוס יסטרוב לתלמוד, למדרש ולתרגומים.

מילון מדעי לתרגום אונקלוס יצא בשנת 2008 על ידי החוקר האמריקאי אדוארד קוק.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Alexander Sperber, The Bible in Aramaic: Based on Old Manuscripts and Printed Texts, vol. 1, Leiden 1959.
  • Marcus Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, 1903
  • Edward M. Cook, A Glossary of Targum Onkelos, Leiden 2008

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תרגום אונקלוס
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: תרגום אונקלוס

הערות שוליים

  1. ^ B. GROSSFELD, A BIBLIOGRAPHY OF TARGUM LITERATURE, 1-2, CINCINNATI 1972.
  2. ^ 2.0 2.1 Étan LEVINE, The Targums : Their Interpretative Character and Their Place in Jewish Text, IN Magne Saebo, Hebrew Bible, Old Testament: The History of Its Interpretation, göttingen vandenhoeck & Ruprecht 1996, PP. 323-331
  3. ^ Alexander, PS, Jewish Aramaic Translations of Hebrew Scriptures, Editor Mulder, MJ. Mikra: Text, Translation, Reading, and Interpretation of the Hebrew Bible in Ancient Judaism and Early Christianity. Philadelphia Fortress Press, 1988, PP.217-253.
  4. ^ בתשובת הגאון שר שלום, ראש ישיבת סורא, (מאמצע המאה ה-9 לספירה) ”ושמענו מפי חכמים קדמונים שעניין גדול עשה הקב"ה באונקלוס הגר על שנעשה התרגום על ידו”
  5. ^ למשל: "ובתי הנפש - תרגם עקילס אסטו מוכריאה" (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו', הלכה ד'). הכוונה למילה היוונית εὐστομάχια, קישוטי צוואר.
  6. ^ .Dominique Barthelemy, Les Devanciers D'aquila. Première publication intégrale du texte des fragments du Dodécaprophéton 1963.
  7. ^ מגילה ג א, רש"י קידושין מט א.
  8. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ד'
  9. ^ ראו על כך: רמב"ם, מורה הנבוכים, ח"א, פרק כ"ז.
  10. ^ רפאל בנימין פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, הוצאת מגנס 2004
  11. ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כ-כא בהקדמה.
  12. ^ א. שנאן, אגדתם של מתורגמנים, תשלט, עמ' 192 ואילך; ר. כשר, התרגומים הארמיים, פעמים 83, תש"ס, עמודים 107-70; א. שנאן, תרגום ואגדה בו, ירושלים 1992
  13. ^ ראה למשל מורה נבוכים א מח
  14. ^ ראה על כך בדיון בצפונות ח (תש"נ) ו-ט (תשנ"א).
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36196279תרגום אונקלוס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תרגום_אונקלוס&oldid=2385181"