איסור ריבית
איסור ריבית הוא איסור הלכתי מדאורייתא ביחס למתן או קבלת תמורה על הלוואה. התורה אסרה על השתתפות בעסקאות ריבית, למעט באופן שהלווה או המלווה אינם יהודים, או באופן של עסקה, שבתנאים מסוימים נחשב לרווח מסחרי המותר. להבדיל גם באסלאם נאסרה הריבית.
מקור המצווה בתורה
איסור ריבית על פי ההלכה מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נֶשֶׁך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות:
- "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ"
.
- "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"
- "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ; לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"
רש"י (בעקבות המדרש, תנחומא, משפטים ט') מפרש את המילה "נשך": ”"ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו. כן ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה"”. על פי דבריו אלו ביאר הרב שמעון שקופ בספרו "שערי יֹשר" את סיבת האיסור הגורף שהטילה התורה על הלוואה בריבית, למרות ההגיון הכלכלי העומד בבסיסה:
הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם - שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת. שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל
— שערי יֹשר, שער ה, פרק כה
כל האנשים העוסקים במתן הלוואה בריבית ומאפשרים את ביצועה, עוברים על איסורים. המלווה עובר על חמישה לאווים, ארבעה המוזכרים כאן ועוד אחד האיסור של "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[1].הלווה עובר על שני לאווים בלבד א) "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ"[2] ב) "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". הערב, העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ", הסרסור וכל מי שמסייע בכל צורה שהיא ללווה או למלווה עוברים על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[3].
אמנם, לאווים אלו לא מביאים לכדי מלקות, משום שהלווה יכול לתבוע את המלווה בבית דין שיחזיר לו את הריבית[4].
הנביא יחזקאל מדגיש את חומרת האיסור, בסופרו את הריבית יחד עם שלוש העבירות החמורות ביותר[5]. חז"ל ראו בלקיחת ריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים[6]. כן אמרו חז"ל על הנוטל ריבית שהוא כופר באלוקי ישראל[7].
להדגשת גודל המצווה בהלוואה ללא ריבית אמרו: "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן בלא ריבית, עליו הכתוב אומר: 'כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם'[8] הא למדת שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין".
ריבית נמנית כאחת מתרי"ג מצוות. היא המצווה ה-ס"ח לפי מניין בעל ספר החינוך, ומצוות לא תעשה רל"ז בספר המצוות לרמב"ם. הלכותיה מרוכזים בפרק "איזהו נשך" – הפרק החמישי במסכת בבא מציעא, ובשולחן ערוך חלק יורה דעה בסימנים קנט עד קעז.
סוגי ריבית בהלכה
ריבית קצוצה
ערך מורחב – ריבית קצוצה
בשם "ריבית קצוצה" מכונה ריבית האסורה מן התורה, איסור זה חל בהתקיים שני תנאים: א. מדובר בהלוואה (ולא בעסקאות מכר). ב. הריבית נקצצה - נקבעה מראש. ההלכה מחייבת את המלוה להחזיר ללווה "ריבית קצוצה", ואף ניתן לאכוף חיוב זה בבית הדין: ”ריבית קצוצה יוצאה בדיינים”[9].
אלא שחיוב זה איננו חוב ממוני, ואינו גורם שיעבוד של נכסי החייב (המלווה), אלא מצד מצות התורה "וחי אחיך עמך" ופירשו חז"ל "תן לו כדי חיותו". ולכן, באופן שמת המלווה, לא הצטוו יורשיו להחזיר את הריבית, למעט מקרה שכבר שב המלווה בתשובה, אלא שעדיין לא הספיק להחזירו עד מותו. וגם באופן זה, חובת ההשבה היא רק כשהריבית היא חפץ מסוים שידוע וניכר לכל שהוא הריבית שאותו אדם קיבל תמורת הלוואתו[10].
מכל האמור, למד הט"ז[11] שאדם אחר הנושה בלווה, אינו רשאי לתבוע את הריבית הקצוצה מהמלווה, כיוון שכאשר הכסף יבוא לידי הנושה לא תהא חיות ללווה, וממילא לא זו החזרת ריבית שציוותה התורה[12].
אבק ריבית
- ערך מורחב – אבק ריבית
- ערך מורחב – משכנתא (איסור ריבית)
"אבק ריבית" הוא כינוי שנתנו האמוראים לכל איסורי הריבית שאינם מהתורה[13]. הביטוי "אבק" הושאל לדבר שאינו עיקר האיסור, אלא צד קל שבו, כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת [14].
איסורים אלו ניתן לחלק בעיקר לחמש קבוצות: א. הלוואה של מוצרים ללא ריבית, בעלת פוטנציאל של רווח בגין עליית מחירים ("סאה בסאה"). ב. בתשלום מוקדם על מוצר, יש חשש ריבית אם בעת אספקת המוצר מחירו יתייקר ביחס לתשלום וכל שכן אם מוזיל במפורש בגלל הקדמת התשלום ("פסיקה"). ג. מכירה בתשלומים כאשר מתפרש שהמחיר יקר יותר מתשלום מיידי ("טרשא") ד. שותפויות של הון ועבודה ("עיסקא"). ה. שימוש חינמי במשכון ("משכנתא").
מי שקיבל אבק ריבית מחוייב בדיני שמיים להחזיר, אך אין בית הדין כופים אותו לשלם[15]. המדובר הוא במקום שהלווה שילם מרצונו, אך אם המלווה כפה את הלווה לשלם אבק ריבית בעל כרחו, דינו ככל גזלה שיוצאת בדיינים[16] ואף נכסיו משועבדים לכך[17].
קולא נוספת היא שלצורך יתומים התירו להלוות וליטול אבק ריבית, וכן בכל דבר מצווה כאשר הנכסים שייכים לגוף ציבורי, כגון עמותה של צדקה שנוטלת הטבות שונות שמוגדרות כ"אבק ריבית", הדבר מותר[18]. ללוות לצורך מצווה בריבית דרבנן, יש מתירים ויש אוסרים[19].
ריבית מוקדמת ומאוחרת
איסור דרבנן נוסף הוא ריבית מוקדמת ומאוחרת ריבית שנותן הלווה למלווה לפני ההלוואה או לאחר הפרעון, כגון שנותן מתנה למלווה כתמורה על זה שהלווה לו בעבר (ריבית מאוחרת), או כדי שילווה לו בעתיד (ריבית מוקדמת). דינה אף קל יותר משאר ריבית דרבנן שכן אין חיוב להחזירה אפ' לצאת ידי שמים[20].
לדעת הרמ"א עיקר האיסור הוא במקום שהלווה מפרש ואומר שסיבת המתנה היא ההלוואה, אך אם אינו מפרש שכוונתו לשם ריבית, ונותן רק מתנה מועטת שאין בה הוכחה שכוונתו לריבית, הדבר מותר[21]. אך יש שהחמירו ואסרו כל שכוונתו לשם ריבית[22].
ריבית דברים
כל דבר שעושה הלווה למען המלווה, שאילו לא היה מקבל ממנו הלוואה לא היה עושה אותו, הרי זה אסור ונכלל בגדר ריבית, ואפילו אם היה זה דיבור בלבד. לדוגמה: מי שלווה מחברו ולא היה נוהג להקדים ולהגיד לו שלום, אסור לו לאחר ההלוואה להתחיל לעשות זאת[23].
הערמת ריבית
יש מצבים שנאסרו ע"י חכמים משום שהם נדמים כנטילת ריבית, למרות שבפועל לא נעשה בהם איסור ריבית כלל. במקרים אלו, יש אומרים שאף ניתן לכפות את הלווה לשלם את התחייבותו למרות שמלכתחילה היה אסור לעשות כן[24]. אחרים סוברים שאמנם לא ניתן לכפות את הלווה לשלם, אך אם שילם כבר אין מחייבים אותו להחזיר[25].
הדוגמה לכך היא אדם שבא ללוות מעות, אך המלווה החליט להלוות לו סחורה בשווי 100 דינרים. לאחר שלווה את הסחורה והתחייב לפרוע את מלוא הסכום, הלווה מכר את הסחורה למלווה ב90 דינרים. אמנם בפועל לא התבצעה כאן עיסקת ריבית מפני שהיו כאן שני עסקאות: עיסקת הלוואה ללא שום תוספת, ועיסקת מכירה בזול, שכן זכותו של אדם למכור בזול. אלא שראו חכמים שהדבר נדמה כריבית מפני שסכום הכסף שעבר ידיים מהמלווה ללווה היה 90 דינרים, ובשעת הפרעון יעברו 100 דינרים מהלווה למלווה.
מצבי היתר
הלוואה בריבית לנכרי
כפי המפורש בפסוקי התורה שצוטטו לעיל, אין איסור הלוואה בריבית אמור אלא בשני יהודים, אבל מותר ללוות מגוי בריבית, וכן מותר להלוות לו בריבית.
לפי דעת הרמב"ם[26] מצווה להלוות לנכרים בריבית, שנאמר "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ--לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"[27]. לעומת זאת, על פי הרמב"ן [28], אין מצוה להלוות לנכרי בריבית, והפסוק לנכרי תשיך, הוא לאו הבא מכלל עשה, שאוסר להלוות ליהודי בריבית [29].
אמנם, חכמים אסרו להלוות לנוכרי בריבית קצוצה, גזירה שמא מתוך ריבוי המשא ומתן איתו ילמד ממעשיו של הנוכרי, אבל התירו להלוות לנוכרי בשביל פרנסתו של היהודי.[30] בזמננו, התירו הפוסקים להלוות לנוכרים בכל אופן, כיוון שיהודי לא יכול להתפרנס בשום משא ומתן בלי שיתעסק עם הנוכרי, כך שלא שייך הטעם שמא ילמד ממעשיו יותר מבשאר סוגי משא ומתן.[30]
ריבית ביהודי מומר
יהודי שהוא מומר להכעיס אסור ללוות ממנו בריבית, מפני שהוא מוזהר שלא להלוות בריבית והלווה ממנו מכשיל אותו באיסור הלוואה בריבית ועובר באיסור "לפני עיור לא תתן מכשול", מלבד האיסורים החלים על הלווה בריבית שקיימים גם במקרה זה.
ואמנם להלוות לו בריבית יש המתירים משום שטעם איסור נטילת ריבית הוא ככתוב בפסוק "וחי אחיך עמך" – וטעם זה אינו שייך במומר שאין אנו מצווים להחיותו. ובמקום שאין המלווה מוזהר באיסור ריבית, אף הלווה אינו עובר בשום איסור. אחרים סוברים שבענייננו נאמר הכלל "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" ומטעם זה דין המומר כשאר ישראל שאסור להלוות לו בריבית [31].
אף המתירים לא התירו אלא במומר להכעיס אבל לא הותר להלוות למומר לתיאבון בריבית, ואף במומר להכעיס החמיר הש"ך אלא אם כן הוא "הוציא עצמו מהכלל" (התנצר או התאסלם). וכן בתינוק שנשבה אסורה הלוואה בריבית כמו שאר ישראל [32].
מפאת כל האמור, ודאי שאין שום היתר ללוות או להלוות בריבית ליהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בימינו.
ריבית שאינה מהלווה למלווה
לא אסרה התורה אלא ריבית הבאה מן הלווה למלווה, אך אם אדם אחר משלם למלווה בתמורה להלוואה הדבר מותר. ולכן מותר לאדם אחר שאינו הלווה להציע תשלום למלווה כדי שיתן את ההלוואה. ואף אם הלווה עצמו שלח את אותו אדם שלישי להציע תשלום למלווה, הדבר מותר אם הכסף בא אך ורק מאותו אדם חיצוני שאינו מקבל תמורה מהלווה. זאת בתנאי שלא סוכם הדבר מראש בין הלווה למלווה, מפני שבמקרה כזה ניתן להבין שהכסף ניתן "בעבור" הלווה וכאילו הוא עצמו המשלם[33], איסור זה לדעת רוב הפוסקים הוא מדרבנן[34], ואמנם הגר"א כותב שהאיסור הוא מדין עבד כנעני[35].
מאותו הטעם, מותר ללווה להציע תשלום למתווך שישכנע את המלווה להלוות לו, אך זאת בתנאי שהמתווך לא ישלם מאומה למלווה, ואותו מתווך אינו בנו של המלווה ולא סמוך על שולחנו [36].
אם הלווה מתחייב למלווה לשלם את הריבית לאדם אחר, הדבר נחשב כאילו הוא שילם למלווה עצמו, וזאת מדין ערב, ואם סוכם הדבר מתחילה הרי זו ריבית קצוצה [37].
היתר עסקה
- ערך מורחב – היתר עסקה
היתר עסקה הוא דרך הלוואה שבה קיים היתר למלווה לדרוש כסף נוסף על הכסף שנתן על ידי הגדרת ההלוואה כעיסקה שבה הנותן והמקבל מתחלקים ברווחים וכן דרישת שבועה ממקבל העיסקה שלא הרויח יותר מסכום מסויים. באופן זה המקבל משלם כדי להיפטר מאותה שבועה ולא כתמורה להלוואה.
עם זאת, ישנם המתנגדים לשימוש בהיתר זה, בטענה שהוא מביא דה-פקטו להלוואה בריבית [38], והם קובעים סייגים לחלותו[39].
איסור ריבית בחברות בע"מ
- ערך מורחב – איסור ריבית בחברה (תאגיד)
איסור ריבית בהשקעה בניירות ערך
- ערך מורחב – השקעה בניירות ערך (הלכה)
איסור ריבית באסלאם
הריבית נקראת בערבית ריבא (ربا) ואסורה על פי חוקי דת האסלאם. קיימות דעות שונות ביחס לפרשנות של איסור הריבא. הפרשנות המקובלת בבנקאות האסלאמית המודרנית היא שכל ריבית נחשבת לריבא.
הגישה הקלאסית הייתה שרק כאשר ערך החזר ההלוואה עודף על ערך ההלוואה, הדבר נחשב לריבא. כאשר החלו לייצר מטבעות ממתכות זולות, המשפטנים המוסלמים סברו שהחזר חוב בסכום גבוה מההלוואה לא נחשב לריבא, משום שהם התמקדו בערך האמיתי של הכסף (הנקבע על ידי המשקל בלבד), ולא בערכו המספרי. לדוגמה, אפשר היה לשלם תמורת הלוואה של 1000 דינר - 1050 דינר, כשהמשקל המצטבר זהה (מטבעות שונים מאותה תוצרת לא היו במשקל זהה). שערי הריבית המודרניים אסורים לפי כל הדעות - מפרשנות זו נובעת הבנקאות האסלאמית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- נחום רקובר, "המסחר בהלכה",ירושלים תשמ"ח, שער חמישי - ריבית פיגורים - פיצוים על עיכוב כספים בהלכה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: איסור ריבית (קטגוריה) |
- שו"ת בענייני ריבית, באתר דין
- אסופת מאמרים בנושא ריבית, באתר אסיף
- כל סוגי הריבית באתר דעת
- ריבית נושכת וריבית נושקת, מארון הספרים היהודי
- צד אחד בריבית באתר בית המדרש הווירטואלי
- בַּת-מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב באתר ישיבה
- הלכות ריבית בקיצור שולחן ערוך
- הרב ישעיהו וינד, עדכון כסליו טבת ה'תשפ''א, מדריך כשרות ריבית לעסקים
- אשכול הסבר אודות כשרות בהשקעות בשוק ההון, בצירוף מאמרים ומסמכים, פורום פרוג
- תקנת הריבית חלק א'- קרנות פנסיה, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית ה'תש"ע, באתר היברובוקס
- תקנת הריבית חלק ב' - קופות גמל ושוק ההון, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית ה'תשע"ב, באתר היברובוקס
- תקנת הריבית חלק ג' - בנקים, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית התשע"ה, באתר היברובוקס
- תקנת הריבית - קיצור הלכות ריבית במציאות זמנינו, הרב יעקב לנדו מודיעין עילית ה'תשע"ח, באתר היברובוקס
- מאגר שו"ת הלכות ריבית, באתר בית הוראה לעניני ריבית והיתר עיסקא | ברית פנחס
הערות שוליים
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק ד', הלכה ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק ד', הלכה ו'
- ^ ספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ו'-יז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"א עמוד א'.
- ^ ספר תהילים, פרק ט"ו, פסוק ה'.
- ^ מסכת בבא מציעא, דף ס"א עמוד ב'.
- ^ יורה דעה, סימן קס"א, סעיף ו'.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קס"א, סעיף ג'
- ^ ראה עוד שם בפתחי תשובה דעות החולקים על הט"ז, אך אין חולק על כך שאינו חוב ממון.
- ^ בבא מציעא סא, ב
- ^ אנציקלופדיה תלמודית ערך אבק
- ^ שו"ע יורה דעה סימן קסא, סעיף ב
- ^ שו"ע יורה דעה סימן קסא, סעיף ד
- ^ ש"ך יו"ד קסא, סק"ח
- ^ שו"ע יו"ד קס, סעיף יח
- ^ לדעת שו"ע הרב (הגר"ז מלאדי) הדבר מותר, אך המשנ"ב בסימן רמב אוסר זאת
- ^ שו"ע יורה דעה קסא, סעיף ב ברמ"א
- ^ רמ"א יו"ד קסו, ו, ע"פ ביאור הט"ז והרעק"א שם, ודלא כהש"ך
- ^ כך משתמע מלשון השו"ע יו"ד קסו, ו, וכן דעת הש"ך
- ^ שו"ע יו"ד קס, סעיף יא
- ^ שו"ע יו"ד קסג, סעיף ג
- ^ רמ"א שם
- ^ ספר המצוות, עשה קצ"ח.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"א.
- ^ השגות לספר המצוות שורש ו
- ^ וכן פירש רש"י בפירושו לתורה
- ^ 30.0 30.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף א'
- ^ שו"ע ורמ"א יו"ד סימן קנט, סעיף ב
- ^ שו"ע יו"ד קנט, סעיף ג
- ^ שו"ע יו"ד קס, סעיף יג, כהכרעת הב"י והש"ך שם שאפ' שלחו מותר
- ^ כך כתב הפתחי תשובה יו"ד סימן קס, סעיף יג שכן היא המשמעות בתוספות בקידושין
- ^ כלומר, כמו שעבד כנעני משתחרר על ידי שאדם אחר נותן במקומו כסף לאדון, כי נחשב שהעבד עצמו שילם, כך גם כאן נחשב שהלווה שילם משום שחבירו נתן במקומו
- ^ שו"ע יורה דעה סימן קס, סעיף טז
- ^ שו"ע יורה דעה סימן קס, סעיף יד
- ^ דוד משען, ""לא תשיך לאחיך... למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך": היתר עסקא – אכיפתו ועקיפתו", עלון פרשת השבוע של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, תשס"ב
- ^ ראו מקורות 33-23 בדף המקורות
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
| תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
26233072איסור ריבית (הלכה)