מינוי שופטים ושוטרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצות מינוי שופטים ושוטרים הינה מצות עשה מדאורייתא, לפיה יש למנות בכל עיר ועיר דיינים, ושוטרים לאכיפת המשפט.

מקור

בפרשת שופטים[1] מובא ציווי למנות בכל עיר ועיר שופטים, אשר ידונו במשפט צדק ויקבעו דינים, ושוטרים אשר יאכפו את החוקים:

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק

פרשת שופטים, פס' י"ח.

בהמשך[2] מפורט אודות תנאי המועמדות לדיינים, אשר צריכים להיות אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע.

בגמרא סנהדרין[3] מובא בפירוט אודות סדר הדינים, ומפרטים, שדיני נפשות נידונים בפני עשרים ושלושה דיינים, ודיני ממונות נידונים בפני שלושה דיינים, ובאם לא היו בעיר שני חכמים, אחד היודע להורות בכל התורה, ועוד חכם שיודע לשמוע, לשאול ולהשיב בכל התורה, ובנוסף להם עשרים ואחד אנשים הגונים וחכמים הראויים לדון, אין מושיבים בה סנהדרין, אך מושיבים בה לכל הפחות בית דין של שלושה שידונו בדיני ממונות[4].

אזור חיוב המינוי

לדעת הרמב"ם בהלכות סנהדרין[5] בהסתמך על הברייתא במסכת מכות[6], חיוב מינוי בתי דין חל רק בארץ ישראל. הדבר נלמד לדעתו מן הפסוק "בכל שעריך אשר ה' א-לקיך נותן לך לשבטיך", כלומר רק במקומות שניתנו לשנים עשר השבטים. מנגד, הלחם משנה מביא גם את דעת הרמב"ן[7] שחולק על כך. לדעת המאירי, אמנם אין חיוב לקיים את הציווי בחוץ לארץ, אך אם ממנים סנהדרין המינוי חל.

מטרת המצוה

מדברי הרמב"ן שם, מובן שעיקר תפקידם של הדיינים והשוטרים הוא לשפוט צדק ולהציל עשוק מיד עושקו. עם זאת, סובר לעומתו הרמב"ם בספר המצוות[8]: "שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם, ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע, ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש... וכן ימנו שוטרים ונוגשים בעם יסובבו בשווקים וברחובות ויביטו עניני העם בעסקיהם עד שלא יעשו עול ואפילו בדבר מועט". לדברי הרמב"ם, מטרת השופטים והשטורים הינה חינוכית, בכדי לחזק את הרמה הרוחנית של העם ולאכוף את שמירת המצוות בקרבם.

כמו כן, מינוי דיינים הוא אחת מן המצוות שבהן הצטוו גם בני נח. אך עם זאת, הראשונים נחלקו במה בדיוק הם הצטוו: לדעת הרמב"ם בהלכות מלכים[9], מצווה זו מכוּונת בעיקר למשפט הפלילי, לאור כך שבני נח נצטוו על שש מצוות נוספות, ועליהם למנות שופטים שיענישו את מי שאינו מקיים את המצוות הללו. לעומתו כותב הרמב"ן[10], שמצווה זו מכוּונת בעיקר למשפט האזרחי, בכדי לדון בדיני נזיקין, גנבה, שומרים וכדומה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פסוק יח.
  2. ^ י"ח, כ"א.
  3. ^ דף ב, ע"א
  4. ^ רמב"ם הלכות סנהדרין א, ד-ה.
  5. ^ פ"א, א-ב.
  6. ^ דף ז, ע"א
  7. ^ מפרשת שופטים.
  8. ^ מצות עשה קע"ו.
  9. ^ פרק ט' הלכה י"ד
  10. ^ בראשית ל"ד, יג.