עופות טמאים
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים י"ג-י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות מאכלות אסורות, פרק ב', הלכה ד' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן פ"ב |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קע"ד ספר החינוך, מצווה קנ"ז |
עופות טמאים הם עופות אסורים באכילה, לפי ההלכה.
פירוט העופות הטמאים בתורה
רשימת העופות האסורים מופיעה בתורה, בפרק שבו מוזכרים כל בעלי החיים האסורים באכילה (ספר ויקרא, פרק י"א):
(י"ג) ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא ייאכלו שקץ הם: את-הנשר, ואת-הפרס, ואת העוזנייה. (יד) ואת-הדאה[1] ואת-האיה למינה. (טו) את כל עורב למינו. (טז) ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ למינהו. (יז) ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף. (יח) ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם. (יט) ואת החסידה האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.
הגמרא במסכת חולין מוסיפה עוד כמה שמות עופות כפי שהיו מוכרים בזמנם, ובהם הזרזיר שאינו כתוב במפורש (אם כי כתוב "את כל עורב למינו") אך הוא מסתובב בחברת עורבים, כפי שאומר הפתגם - "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב" כלומר שהוא קרוב אליו ואסור כמוהו באכילה.
טומאת נבלת עוף טמא
בשונה מנבלת עוף טהור ונבלת בהמה בין טהורה בין טמאה, נבלת עוף טמא אינה מטמאה[2]. ואף אינה מקבלת טומאה[3].
סימני כשרות ומסורת בעופות
בניגוד לבהמות ולדגים שסימני טהרתם מפורשים בתורה, סימני העופות לא נכתבו בה, והם מופיעים במשנה:
כל עוף הדורס - טמא. כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף - טהור. רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, כל עוף החולק את רגליו, טמא.
בספרי[4] דבר זה נלמד מנשר - שהנשר דורס, אין לו אצבע יתירה, אין לו זפק, וקרקבנו אינו נקלף. וכל הדומים לו - טמאים. חלק מהראשונים, ובראשם הרמב"ם, הסתפקו בסימנים אלו כדי להתיר עופות באכילה, אף ללא מסורת. לעומת זאת, ראשונים אחרים סברו שעוף שאין עליו מסורת שהוא נאכל - אסור באכילה, ושיטה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך. למעשה, המינים שיש לגביהם מסורת ללא עוררין הם[5]: תרנגולים[6], יונים[7], אווזים[8]וברווזים[9].
יש מינים שישנה מחלוקת לגביהם:
- שליו - השליו מוזכר כאחד המינים שאכלו בני ישראל במדבר[10]. מסורת ירושלמית קדומה מזהה את השליו עם המקראי עם המין הידוע כיום בשם זה, ולכן פוסקים רבים התירו את אכילתו[11].
- תרנגול הודו - תרנגול ההודו הגיע מיבשת אמריקה, שבה לא ישבו יהודים לפני גילוייה, ועל כן לא הייתה מסורת לגביו. עם זאת, כשהחלו תרנגולי הודו להגיע לאירופה, התירו רוב הפוסקים בה את אכילתו[12]. פרופ' זהר עמר[13] הציע הסבר היסטורי לכך: תרנגולי הודו הגיעו לאירופה דרך האימפריה העות'מאנית (מכאן שמו באנגלית turkey), שבה רווחה אז שיטת הרמב"ם שמתיר לאכול עוף בהסתמך על סימני הטהרה בלבד ללא צורך במסורת, וכיוון שיהודי האימפריה אכלו תרנגולי הודו, נחשב הדבר כמסורת עבור יהודי אירופה. עם זאת, היו פוסקים באירופה שאסרו את אכילת תרנגולי ההודו[14], אך כיום היתר אכילתם נפוץ ומקובל בקרב כל החוגים וכל גופי הכשרות.
- פסיון - הרב דוד צבי הופמן מזהה את השליו המקראי עם הפסיון, ומביא מסורות מיהדות איטליה שהוא מותר באכילה[15]. גם בקרב יהדות תימן רווחה מסורת המתירה את אכילתו[16]. למעשה, מסורת זו אינה מקובל על רוב הציבור.
- טווס - יש שרצו בתחילה להתיר את אכילתו אך גם הם אסרו לבסוף[17], ויש שאסרו[18][19].
- אווז הבר - יש שהתירוהו[20] ויש שאסרוהו[21]
- חוגלה - בקהילות רבות הייתה מסורות על כשרותן של מיני החוגלות המצויות בהן, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[22].
- קורא - בתימן הייתה מסורת שמכשירה את אכילתו[23].
- ברווז מוסקובי (וכן המולארד שהוא בן כלאיים של ברווז מוסקובי ושל ברווז פקיני) - מוצאו שלל הברווז המוסקובי ("ברברי") הוא מיבשת אמריקה, ולכן אין מסורת עתיקת יומין לגביו. היו מסורות רופפות בג'מייקה ובארצות הברית שיהודים אכלו אותם, אך הרב יששכר בר אילווי אסר על כך, ופסקו קיבל גיבוי מהרבנים שמשון רפאל הירש מפרנקפורט ונתן מרקוס אדלר מלונדון[24]. גם בראשית היישוב היהודי בארגנטינה (במושבות היהודיות מוזסוויל וזוננפלד) היו מסורות קלושות להתירו, והרבנים המקומיים אהרן גולדמן[25] ויוסף אהרן טורון[26], התירו את אכילתו, ופסקם קיבל גיבוי על ידי הרב שמואל סלנט. בעקבות השתרשות אכילתם ביבשת אמריקה, התיר גם הרב הנצי"ב מוולוז'ין את הברווז המוסקובי[27], וכן הרב צבי פסח פרנק[28] (אך הוא התיר רק למי שאצלו כבר פשט ההיתר והתקבלה המסורת), והיתר זה התקבל[29].
ב"קראים"
ענן בן דוד והקראים הכופרים בדרשות חז"ל, כפרו בכללים המוזכרים למעלה, ולדעתם כל העופות טהורים חוץ מהעופות מהרשימה דלעיל; אלא שזיהוי רוב העופות הללו אינו ידוע, ולכן מותר לאכול רק תרנגולים, ברבורים, אווזים, יונים, תורים, קוראים ושלווים - שכן רק על עופות אלו יש לקראים מסורת (בלשונם 'סבל הירושה') שהם טהורים[30].
גלריה (ע"פ השם המודרני)
-
נשר
-
פרס
-
עוזנייה
-
דאה שחורה
-
איה
-
עורב שחור
-
זרזיר מצוי (הדומה לעורב)
-
יען (בת יענה?)
-
תחמס
-
שחף
-
נץ עם טרף
-
כוס
-
שלך
-
ינשוף
-
תנשמת
-
לילית (אולי קאת?)
-
שקנאי (אולי קאת?)
-
רחם
-
חסידה לבנה
-
אנפה
-
דוכיפת
-
עטלף (שאיננו עוף)
_-_Christopher_Watson.jpg)
_I_IMG_9740.jpg)
.jpg)
(1).jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב: תשס"ד
- ירון סרי, סימני העוף הטהור, דף שבועי לפרשת שמיני, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- זהר עמר וארי זיבוטפסקי, כשרות הברברי והמולארד, המעיין תשס"ד.
- הרב בועז מרדכי, 'מהודו ועד כוש' - על כשרות התרנגולות ה'חדשים', המעיין 222, עמ' 25–30.
- הרב יצחק ישעיה ווייס, היתר אכילת תרנגולי הודו בזמננו, "נוה ההיכל" גיליון 160.
קישורים חיצוניים
הרב אליעזר מלמד, כשרות העופות, באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ בספר דברים, פרק י"ד, פסוק י"ג נקראת הדאה בשמות נוספים - 'רָאָה', 'אַיָּה', 'דַיָּה' (ע"פ פירוש רש"י וגור אריה שם, וראה פירוש המלבי"ם כאן).
- ^ (רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פ"ג הלכה י"ד)
- ^ (רמב"ם שם), מפני שאינה מוגדרת אוכל, אך אם חשב עליה לאוכלה - מקבלת טומאה כשאר אוכלין לאחר הכשר.
- ^ דברים פיסקה קג
- ^ הרב משה ביגל, "אכול בשמחה" עמ' 73
- ^ לדעת רש"י ורבי יצחק אברבנאל, אלו הם "ברבורים אבוסים" שהוזכרו במקרא ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ג' כעופות שנאכלו על ידי שלמה המלך
- ^ המינים שיש מסורת לגביהם הם: יונת הבית, יונת ענק ותור מצוי, אך לא יונת בר שחורה (הכשרות כהלכה עמ' יח-יט)
- ^ לדעת החוקרים, אלו הברבורים שהוזכרו אצל שלמה (ש. בודנהיימר, ברבורים אבוסים', לשוננו, ט"ו (תשט"ז), עמ' 145–146 ועוד)
- ^ ראה לקמן לגבי הברווז המוסקובי המצוי כיום בשוק
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א
- ^ "מזון כשר מן החי" עמ' 49-59; "הכשרות כהלכה" עמ' יח; "אכול בשמחה" עמ' 72
- ^ ראה למשל ברבי אריה לייבוש בולחובר, ערוגות הבושם, קונטרס התשובות ליו"ד סימן פ"ב, סימן טז עמ' קעב, ועוד
- ^ מסורת העוף, תל אביב תשס"ד. עמ' 118-146
- ^ ראו הרב צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, סימן פ"ב, סעיף קטן ל"ד, באתר היברובוקס שהביא את דעות האוסרים
- ^ מלמד להועיל חלק ב טו-טז
- ^ מכתבו של הרב יוסף קאפח בעניין זה מופיע במאמרו של ד"ר זיבוטפסקי בתוך ספר הזיכרון לרב יוסף קאפח.
- ^ שפתי דעת יורה דעה פב ח בשם כנסת הגדולה עיי"ש בסופו שכ' שיש שני מינים שאחד מהן כשר ואחד טמא
- ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, מחזיק ברכה יורה דעה פב
- ^ הרב יעקב חיים סופר, כף החיים, יורה דעה פב
- ^ בית דוד טו, א, ביסודי הבית
- ^ הרב יהונתן אייבשיץ, כרתי ופלתי, יורה דעה פב, ט
- ^ זהר עמר, מסורת העוף, עמ' 241-239
- ^ מסורת העוף עמ' 241-239
- ^ שו"ת מלחמות אלוקים עמ' 164-165
- ^ דברי אהרן (ירושלים תשמ"א) סי' כה-לא. הוא נועץ לשם כך ברב נפתלי הרמן אדלר מלונדון, שהתיר כנגד פסקו של אביו לרב אילווי
- ^ זיכרון יוסף, הקדמה עמ' 3-4, וכן סימן א ובעוד מקומות.
- ^ שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כב
- ^ הר צבי יורה דעה עח
- ^ הרב משה לוינגר, כשרות מזון מן החי עמ' 71
- ^ כשרות | היהדות הקראית העולמית, באתר www.karaite.org.il
.jpg){kind=small}
25748021עופות טמאים