איסור קדשה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| מקרא | דברים, כ"ג, י"ח |
|---|---|
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו שנ"ה ספר החינוך, מצווה תק"ע |
איסור קדשה הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא האוסרת על בני ובנות ישראל לעסוק בזנות.
מקור המצווה
האיסור נכתב בספר דברים, כ"ג, י"ח: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” לפי כל המפרשים, המילה "קדשה" מתייחסת לזונה.
גדרי המצווה
לפי הרמב"ם האיסור כולל כל קיום יחסי אישות ללא קידושין:
- ”קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה. משניתנה התורה נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה.”[1]
ראשונים אחרים חלקו על הרמב"ם ולדעתם האיסור הוא איסור גילוי עריות[2] וכן הוראה לבית דין שלא יאפשרו את קיומה של תופעת הזנות בישראל[3].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק א', הלכה ד'
- ^ רמב"ן, השגות לספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ״ה
- ^ ספר החינוך
34239078איסור קדשה